יום שני, 5 בדצמבר 2011

הלך אל בנו

לראות שם מוכר ובלתי צפוי במודעת אבל – ידיעה חדשותית, מדכדכת ככל שתהא, איננה יכולה להתחרות בתחושה הזו של הלם וצער. מותו בטרם עת של אדם מוכר, אפילו אינו אדם קרוב, הוא ידיעה שקשה מאד לעכל, ובמקרה הזה עוד יותר. כמה שנים עברו מאז שפתחתי כך לתומי בבוקר את העיתון וראיתי שבנו הבכור איננו. איש לא אמר זאת בפירוש, אבל הכל הבינו ששם קץ לחייו. היכרתי אותו כילד. ילד חכם, יפה, רגיש מאד. בתי אהבה לשחק עימו למרות שהיתה מבוגרת ממנו, למרות שילדים ממעטים לשחק עם צעירים מהם, אבל הוא היה שונה. הוא היה ילד מעניין וחכם הרבה מכפי גילו. הבנתי שהיה קצין בצבא. היה לו נשק אישי. כמה חבל. אולי לולא הקלות הבלתי נסבלת הזו של המוות, אולי לו היה הדבר פחות נגיש, פחות קל. אולי היה מהסס יותר, אולי המות המיותר הזה, כשכל החיים היו לפניו, היה נמנע, וגם חיי הוריו היו ניצלים. בלוויה היה אביו שקט מאד. נראה איתן. אמו התמוטטה מצער, התקשתה לעמוד על רגליה. הנה גם השכנה באה, קראה כשראתה אותי. הייתי רק השכנה, האמא של הילדה שאהבה לשחק איתו, והרגשתי כאילו בן משפחה נפטר. כמה שנים עברו מאז אינני זוכרת. האם זה קרה לא מכבר, או אולי מזמן? בוודאי לא עברו יותר מעשר שנים, אולי פחות, אני רואה את הוריו עומדים בבית הקברות, האב עומד והאם יושבת על כסא שהגישו לה, הושיבו אותה עליו, הביאו לה מים לשתות. אנשים חיבקו ונישקו אותה אבל נדמה היה שהיא איבדה תחושה, שהצער עטף אותה כולה, ניתק אותה מן העולם כולו. אנחנו המשכנו הלאה. גם הם כאילו המשיכו הלאה, אבל חייהם נעצרו ביום ההוא, ירדו ממסילתם. כעת הלך האב אל בנו הבכור, האב שהציל ילדים כה רבים, ולא היה בידו להציל את בנו. אינני יודעת כיצד זה מת פתאם בטרם עת, אבל לבי אומר לי שההתאבדות ההיא הרגה גם אותו. כמה רצחנית היא ההתאבדות שהורגת לא רק את המתאבד. גם את הסובבים היא הורגת, נוטלת את נשמתם ואחר כך גם את חייהם. ההתאבדות ההיא שהרגה את הבן הרגה גם את האב, אולי לאט יותר, אולי לקח לה זמן, אבל היא זו שהרגה אותו. מה חש אדם שהציל חיים כה רבים, ולא היה בידו להציל את בנו. קשה להעלות זאת על הדעת. גם כעת אני חשה כאילו מת בן משפחה קרוב, מת בטרגדיה קשה מנשוא. הורי האב עוד חיים, חתומים על המודעה, גם אשתו, גם בנו היחיד שנותר לו. אבל היה לו עוד בן, בן בכור חכם ורגיש ויפה. עכשיו הוא הולך אליו. עכשיו הוא נמצא עמו. רבים בוכים עליו, רבים חייבים לו את חיי ילדיהם. חיים כה רבים הציל מזרועות המוות, והם מבכים אותו, אבל את בנו שלו לא יכול היה להציל, והמוות ההוא הרג גם אותו.