שרה אמנו וחוק ההסדרה

בדרך כלל אני מתעלמת מפעילותה של הדרשנית סיון רהב-מאיר. תחומי הפעילות שלה אינם משיקים לרוב לשלי. אבל אתמול בתכנית הבוקר של ניב רסקין בערוץ 12 הזמין אותה רסקין להגיב על פסיקת בג"ץ שביטלה את חוק גזל הקרקעות הפלשתיניות המכונה "חוק ההסדרה". מדוע הזמין רסקין דוקא אותה להגיב על פסיקת בג"ץ? מתברר שפעם, בימים שכבר נשכחו ממני, היא היתה כתבת לענייני משפט, וכפי שסיפרה לצופים, בעלה ידידיה מאיר, שלו היא נשואה כבר שבע עשרה שנה, היה תמיד מתעצבן כשהיתה מדווחת על פסיקות בית המשפט וקורא לזה "מחולל בג"צים" ואצלם במשפחה זה הפך לבדיחה. אני לא הצלחתי להבין מה פשר דבריה וגם לא הבנתי מה הבדיחה, אבל ידוע שלשמאלנים ופמיניסטיות, שתי קבוצות שאני משתייכת אליהן, אין חוש הומור. מה שכן הבנתי זה שסיון רהב-מאיר כבר נשואה לידידיה מאיר, כפי שהיא מצאה לנכון לציין, כבר שבע-עשרה שנה, ואלה כמובן נישואים חשובים מאד. לא כל חוזרת בתשובה זוכה להינשא לבן משפחה ותיקה ומכובדת בציונות הדתית, וסיון רהב-מאיר, כמו בת דמותה האמריקאית פיליס שלאפלי, שבימים אלה, בעקבות סדרת טלויזיה, חזרו לעסוק בדמותה, יודעת שבציונות הדתית ולא רק שם מעריכים אשה שיודעת לתת את המקום הראוי לבעלה בחייה, ולא משנה על מה היא מתבקשת לדבר. ועוד הבנתי שידידיה של סיון, שממנו היא למדה איך להתייחס נכון לדברים, חשב שפסיקות בג"ץ זה עניין מאד משעשע, כמו שפמיניזם זה עניין משעשע, וגזל מפלשתינים זה עניין משעשע, וכמובן רצח של ראש ממשלה מהשמאל שמסכים להחזיר שטחים לפלשתינים זה עניין מאד משעשע. לחיים אתגר סיפרה סיון רהב-מאיר בתכנית מיוחדת שהקדיש לה ולפועלה שהיא החליטה להצטרף לימין הדתי-מתנחלי בעקבות רצח רבין. באותם ימים שבהם מחנה השמאל היה שבור ומרוסק, שבר שמעולם לא החלים ממנו, והמתנחלים לא יכלו להסתיר את שמחתם וצהלתם על רצח מנהיג השמאל, דבקה נפשה של סיון רהב-מאיר דוקא במחנהו של הרוצח. כנראה היטיבה בחושיה המחודדים להבחין היכן ישכון מכאן ואילך הכוח, ומאז נצמדה היטב לכוח וגם לכסף והפכה למטיפה פופולארית בישראל ועוד יותר באמריקה, וכובשת קהלים של גברים ונשים גם יחד ומרביצה בהם את תורת המתנחלים. גם כשסיפרה לחיים אתגר כיצד גרם לה רצח רבין לדבוק בימין הדתי ובמתנחלים היתה משועשעת מאד מהסיטואציה. השעשוע, הזחיחות  ושביעות הרצון העצמית בדיבור על השמאל, על רצח רבין ועל בג"ץ, לא ממש נושאים משעשעים מבחינתי, ולא ממש קשורים לנישואים המוצלחים של סיון רהב-מאיר שבלעדיהם היתה סתם חוזרת בתשובה שהדתיים המקוריים מתנשאים עליה, הם שהזכירו לי את פיליס שלאפלי, שהובילה, במימון ותמיכה מאד מסיביים של בעלה הבנקאי וחבריו, תנועת נשים נגד שיוויון לנשים, והצליחה לסכל הכנסת חוק לשיוויון זכויות לנשים לחוקה האמריקאית. פיליס שלאפלי מאד הקפידה להודות בסוף כל נאום לבעלה שהוא מרשה לה לצאת לפעילות שכולם ידעו שבעלה מממן, וגם היא היתה מאד משועשעת מזה. היא אמרה שממילא כל הפמיניסטיות הן גרושות ולסביות ולא יפות ונשואות בנישואים קתוליים כמוה. אבל כעת האסוציאציות שלי הובילו אותי רחוק מדי. נחזור לתגובה של סיון רהב-מאיר, כל הזמן אשתו של ידידיה מאיר ובעברה הרחוק כתבת לענייני משפט, לפסק הדין של בג"ץ שביטל את חוק ההסדרה. ובכן התלונה של סיון רהב-מאיר היתה שבג"ץ תמיד פוסק אותו דבר ולעולם איננו מפתיע. בכך היא כמובן צודקת. בג"ץ תמיד פוסק שגזל הוא גזל ורצח הוא רצח, גם אם סיון רהב-מאיר היתה מעדיפה שבג"ץ יפסוק שרצח רבין הוא מעשה של גבורה וגדלות נפש וגזל קרקע של פלשתינים בכוח או במרמה הוא קיום התורה. בג"ץ תמיד פוסק שרצח הוא רצח וגזל הוא גזל, כי בג"ץ פוסק לפי החוק והחוק הוא דבר קבוע. לו סיון רהב-מאיר היתה לומדת תורה לשמה ולא רק מה שמתאים למתנחלים, היא היתה יודעת שבענייני רצח וגזל גם התנ"ך לא מפתיע. לא תרצח הוא לא תרצח ולא תגנוב הוא לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר תמיד חוזר על עצמו וגם לא תחמוד הוא בהחלט עקבי. לא תחמוד בית רעך, לא תחמוד אשת רעך, ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך. לא כתוב שלא תחמוד את אדמת רעך כי האדמה איננה רכושו של האדם אלא רכוש האל. לכן יש שנות שמיטה ושנות יובל שבהן שבה האדמה לאלהים, כי האדמה היא של אלהים והוא נותן אותה, כמו שנאמר בדיבר הרביעי דוקא "למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך" ומיד אחר כך נאמר "לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר, לא תחמוד בית רעך וכו'. ללמדך שאלהים נותן לנו את האדמה לחיות עליה לא בלי תנאים, כדי שנחיה על האדמה כמו בני אדם ולא כמו חיות, או גרוע מחיות.

אבל סיון רהב-מאיר למדה את התנ"ך על פי המתנחלים. הפרק האהוב על המתנחלים, הוא בראשית ט"ו, פרשת הברית בין הבתרים, וכמובן הם קוראים אותו בדרכם: בפרק הזה מתואר אברהם אבינו, שעדיין נקרא אברם, כחשוך ילדים. הוא מתכוון להוריש את רכושו ל"בן משק ביתי דמשק אליעזר... והנה בן ביתי יורש אותי", ואז מבטיח לו האל שזרעו יהיה ככוכבי השמיים לרוב. בפסוק י"ח בפרק, הפסוק האהוב על המתנחלים נאמר: "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור: לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים, עד הנהר הגדול נהר פרת." ואז מצוינים כל העמים שחיים באיזור הזה, בין שני הנהרות. ואז נגמר הפרק ומתחיל פרק ט"ז. ומה מסופר לנו בפרק ט"ז? ששרה אמנו,שעוד נקראה שרי, נתנה לאברם את שפחתה הגר כדי שתלד לו בן, וזו ילדה את ישמעאל. סמיכות הפרקים ט"ו וט"ז מבהירה כי הולדת ישמעאל היא ראשית קיום הברית עם אברהם, הולדת בנו בכורו. הפרק הבא, פרק י"ז, חוזר על הבטחת האל לתת לזרעו של אברהם את הארץ הנזכרת פה בשמה, ארץ כנען, ומתנה זאת בקיום ברית המילה. בסוף הפרק מל אברהם את עצמו ואת ישמעאל בן השלוש-עשרה, וזה הרמז הראשון בתנ"ך לטכס שייקרא בעתיד טכס בר-המצוה, והקשר בין הברית בין הבתרים לבין זרעו של אברהם שיהיה לגוי גדול מתמקד דוקא בישמעאל. כבר בעבר היה מי שהדברים הפריעו לו, ולכן אנחנו שומעים באמצע הפרק מעין הבהרה שמתחילה בתפילתו של אברהם לאל: "לו ישמעאל יחיה לפניך". תפילה שלא ממש מתאימה במקום הזה, אלא היתה שייכת כנראה לסיפור על גירוש ישמעאל והגר למדבר. והאל עונה: "הנה בירכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו במאד מאד, שנים עשר נשיאם יוליד ונתתיו לגוי גדול ואת בריתי אקים את יצחק." אבל יצחק טרם נולד. רק בפרק י"ח נשמע על שלושת המלאכים, ורק בראשית פרק כ"א נשמע על הולדת יצחק. ואז, לאחר שאברהם חוגג במשתה את גמילתו של יצחק, מכריזה שרה "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני, עם יצחק." וכך ממשיך הכתוב: ויירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו: ויאמר אלהים אל אברהם אל יירע בעיניך על הנער ועל אמתך, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק ייקרא לך זרע, וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא." קל לראות שסיפור הברית בין הבתרים סופר תחילה על ישמעאל, ואז הוכנס יצחק לסיפור, והובהר כבקשת שרה, שהוא היורש, ובו יקים ה' את בריתו עם אברהם. כאלה הם סיפורי התנ"ך: הם מקבצים סיפורים עתיקים יחדיו, גרסאות כאלה ואחרות ממסורות רבות ושונות, ולכן הדברים לא פעם מבולבלים וסותרים זה את זה.האם ברור לגמרי שזרעו של אברהם שלו ניתנה הארץ אלה בני ישראל, ולא בני ישמעאל? לא ממש ברור. הרי סימן הברית נטבע גם בבשרם. ורק סִפְרוּ כמה פעמים מדגיש ספר בראשית שישמעאל אף הוא מזרע אברהם. מה משמע איפוא לזרעך אתן את הארץ? והרי אף הישמעאלים הם זרע אברהם, והברית בין הבתרים נקשרה בהולדת ישמעאל ובמילתו לעולם. ואז כאמור נולד יצחק, אבל אברהם מעולם לא התנכר לבנו הבכור. נראה שאהב את הגר ובכך עורר את קנאת שרה, והוא לא אהב את קנאתה של שרה.

סיון רהב-מאיר אוהבת לומר ששרה אמנו מעניינת אותה יותר מאשר שרה נתניהו. הבחירה שלה מדברת בעד עצמה. שרה היא זו שמענה את הגר שבורחת ושבה כדי ללדת את ישמעאל כדברי מלאך ה': "וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה' אל עונייך", ושרה היא זו שדורשת מאברהם לגרש את הגר ואת בנה "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני, עם יצחק." אולי המרחק בין שרה אמנו לשרה נתניהו איננו כל כך גדול. אין ספק שהמתנחלים מצדדים בשרה אמנו לא פחות משהם מצדדים בשרה נתניהו, ואף הם זועקים ברמה: "לא יירש בן האמה הזאת עם בני." אבל האם זהו רצון התורה? זו שאומרת לנו "ויירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו". והדברים אמורים בבנו ישמעאל. לא בנה של שרה, אבל בנו של אברהם.

כמה אוהבים המתנחלים להכריז שהארץ שלנו, שהיא הובטחה לנו, וניתנה לנו מידי ה'. אבל קִרְאוּ שוב את פרקי בראשית מט"ו עד כ"א, ותראו כמה הכל לא ברור וכמה הכל מבולבל, מלבד דבר אחד שחוזר ללא הרף: ישמעאל גם הוא זרע אברהם. ואולי לא סתם הברית בין הבתרים היא ברית בין האל לאברהם, לא ליצחק או ליעקב, אלא לאברהם, שלפני שהיה אביו של יצחק, היה אביו של ישמעאל.

ואולי רצתה התורה להזכיר לנו שעזה ככל שהיתה קנאתה של שרה אמנו, עודנו אחים, וגם הם גם אנחנו בני אברהם, ואולי יש דרך ראויה יותר לנהוג באחים, דרך ישרה, למען יאריכון ימינו על פני האדמה שנתן לנו אלהים..