אהבתי מאד את הסרט "בוקר טוב אדון פידלמן" של הבמאי יוסי מדמוני. התחשק לי מאד ללכת לסרט הזה, למרות שקראתי עליו ביקורת גרועה. מוזר איך שביקורות משפיעות: לפעמים אני קוראת ביקורת מהללת על ספר או על סרט ולא מתעורר בי שום חשק לראות אותו, אפילו להיפך, ולפעמים אני קוראת ביקורת גרועה וממש ממש מתחשק לי לראות את הסרט. זה מה שקרה לי עם "בוקר טוב אדון פידלמן". אדון פידלמן משפץ רהיטים עתיקים. זה מקצוע שמקסים אותי. אני אוהבת דברים ישנים ואנשים שיודעים לחדש דברים ישנים נראים לי כמו קוסמים. היה קטע קטן כזה בסרט, לא קטע חשוב במיוחד, שבו רואים את אדון פידלמן מושך בחוט מין צעצוע מעץ על גלגלים, כדי לבדוק שהוא מתוקן, אבל ראו שהוא גם נהנה מזה. אולי זה היה קטר מעץ, לא ראיתי טוב, מין צעצוע ישן של ילדים מלפני שהיו צעצועים מפלסטיק, והיה כל כך נוגע ללב לראות את אדון פידלמן הזקן משתעשע בצעצוע ישן של ילדים, שאולי כשהוא היה ילד היה לו צעצוע כזה. כמה אני אוהבת צעצועים ישנים מעץ. כל הסדנה של אדון פידלמן היתה מלאה בדברים כאלה ישנים שנראים במבט שטחי כמו גרוטאות, אבל בעצם הם היו דברים יפהפיים, שאם רק מנקים אותם קצת ומורחים אותם בלכה רואים שהם בעצם יצירות אמנות. אדון פידלמן לא היה נחמד לאנשים, אבל גם לא פגע בהם, כי הוא היה איש כזה שחושב שיש דברים שלא עושים, שלא עושים דברים רעים או לא הגונים. הוא לא אהב את הבן שלו, כי הבן שלו עשה לו דבר לא הגון, אבל הוא גם לא שנא אותו. הוא גם לא אהב במיוחד את אנטון שבא לעבוד אצלו, כי אנטון לא היה בן אדם הגון. הוא נמשך לאנטון רק מסיבה אחת, שאנטון רצה ללמוד מאדון פידלמן איך משפצים רהיטים עתיקים, ומי שיש לו ידע ישן שהפך לנדיר מפני שהוא כבר לא מבוקש, רוצה מאד ללמד אנשים, אם הם רק מוכנים ללמוד ממנו, כי נורא לחשוב שהידע שלך ימות איתך. אני יכולה מאד להבין את אדון פידלמן, כי אני למדתי כל חיי לקרוא כתבי יד עתיקים בשפות עתיקות שכבר לא מדברים בהן, ותמיד רציתי ללמד אנשים צעירים לקרוא כתבי יד כאלה, אבל לא מצאתי הרבה תלמידים ואלו שרצו ללמוד לא התמידו לאורך זמן. אני חושבת שרוב הידע שלי ימות איתי וזה די עצוב. אין לי למי להעביר אותו, ואם נדמה לי שמישהו רוצה באמת ללמוד ממני ולהשתמש בידע שלי אני מוכנה לעשות בשבילו הרבה, וזה הקשר שהיה בין אדון פידלמן לפועל שלו אנטון שהיה די מנוול בסך הכל, אבל באמת רצה ללמוד ממנו איך משפצים רהיטים, ובגלל זה הוא לימד אותו, רק בגלל שאנטון רצה ללמוד ולא משום סיבה אחרת, בטח לא בשביל להרוויח מזה כסף. אנשים כמו אדון פידלמן לא מתעניינים במיוחד בכסף וגם לא במיוחד יודעים ליהנות ממנו, כי אם הדבר שאתה הכי אוהב לעשות בעולם הוא העבודה שלך, אתה מעדיף לעשות את העבודה שלך מאשר לקבל הרבה כסף, כי אתה מעדיף בהרבה לעשות את העבודה שלך מאשר לעשות משהו אחר שצריך לשלם בשבילו הרבה כסף, ואתה שמח אם העבודה מצליחה לך ויוצא ממנה משהו שלם ויפה, ואתה שמח לתת אותה במתנה למישהו שייהנה ממנה. אני יכולה להבין בקלות את אדון פידלמן, כי אנשים שנמשכים ליידע ישן ולעיסוקים שעברו מהעולם הם אנשים דומים בבסיסם: הם לא אנשים מאד חברותיים, כי הם מעדיפים להתעסק בענייניהם מאשר להתעסק באנשים, הם לא מאד מעורבים בעולם כי הם לא מאד אוהבים את העולם כמו שהוא היום, כי הנפש שלהם נמשכת לזמנים הישנים, הם אוהבים לעשות משהו יפה, כי הנשמה שלהם שואפת ליופי שבדברים, ולא כל כך אכפת להם מכסף, ולכן אנשים שכן אכפת להם מכסף, זאת אומרת אנשים שהכסף ומה שאפשר לקנות בו הוא כל עולמם, מאד בזים לאנשים כמו אדון פידלמן, ובגלל זה הם אף פעם לא לומדים מהם שום דבר. אנשים כמו אדון פידלמן מסתובבים בעולם ורוצים בכל מאודם ללמד מישהו לעשות משהו ישן בכלים ישנים כדי לשחזר יופי ישן מפעם, ובאים אנשים מהעולם החדש ושואלים אותם בשביל מה זה טוב וכמה אפשר להרויח מזה, ועל זה אין להם תשובה, כי את מה שאפשר להרוויח מזה אי אפשר למדוד בכסף, וגם אם כן, בשבילם זה לא ממש משנה, כי מי שהעשייה גורמת לו אושר, מטבע הדברים עסוק פחות בתמורה, ובז לאנשים שמודדים את עצמם לפי התמורה שהם יודעים לקבל, ולא לפי מה שהם יודעים לעשות. אני חושבת שהאנשים שכתבו ביקורת גרועה על הסרט לא ממש הבינו אותו. אני מאד אהבתי את אדון פידלמן ואת הסרט, ואני כבר יודעת שהרבה אנשים אהבו אותו, וזאת אולי סיבה לתקוה.
