השבועון "דר שפיגל" הביא השבוע [גיליון 46, 14.11.11] בכפולת עמודים תמונות מסרט די.וי.די שנמצא בדירתם בעיירה צוויקאו של חברי המחתרת הנאציונלסוציאליסטית, ששניים מהם התאבדו בשבוע שעבר בעיירה אייזנאך בתורינגיה שבמזרח גרמניה, אחרי שוד בנק שלא עלה יפה. ההתאבדות הזאת חשפה את קיום המחתרת שרצחה בין השנים 2000 עד 2007 עשרה אנשים ופצעה קשה אחרים. אייזנאך היא העיירה שבה נולד יוהאן סבסטיאן באך והעובדה הזו שאין לה שום קשר איננה יוצאת מראשי. אינני חושבת שהנאצים חיבבו במיוחד את באך. מי שפיאר את באך היה פליכס מנדלסון שהעלה את המתיאוס פסיון של באך ועורר גל של התעניינות בבאך שרק התגבר מאז ועד היום. מוזר שיהודי הוא זה ששימר את מורשתו של המלחין הכי לותרני. יהודים תמיד אהבו את המוסיקה של באך שקודם כל ביקשה לשרת את המלים מכתבי הקודש. יש בזה משהו יהודי, שהמוסיקה, שהיא קול המלאכים, משרתת את המלה, שהיא קול האלהים, כי הדיבור הוא אלוהי והעולם נברא במלה. אולי הנאצים לא כל כך חיבבו את באך כי הוא כל כך מחובר לתנ"ך, ותנ"ך זה משהו יהודי. כל זה נדמה לי אבל אינני בטוחה אם זו האמת. רוב חיי שמעתי שוב ושוב את הקונצרטים הברנדנבורגים שמנגנים אותם בגן עדן, אבל מותר לשמוע אותם גם בעולם הזה שהוא עמק הבכא ויש בו הרבה יותר מדי נאצים. בתמונות מהסרט של המחתרת הנאציונלסוציאליסטית היה כתוב "המחתרת הנאציונלסוציאליסטית היא רשת של חברים שסיסמתה - מעשים במקום מלים – עד שלא יחולו שינויים יסודיים בפוליטיקה, בעיתונות ובחופש הדיעה הפעילויות יימשכו." הפעילויות הן רצח של אנשים, שמונה מהגרים מתורכיה ואחד מיוון ושוטרת גרמניה. רובם היו אנשים צעירים, בעלי חנויות קטנות, והנאצים צילמו את גופותיהם אחרי הרצח והתענגו על המראות. הדבר שהכי מאפיין פשעים נאצים הוא ההתענגות על מעשה הרצח ועל סבלם של הקורבנות. מבחינה זו יש רציפות גמורה בין הנאציזם של המדינה הגרמנית לבין הנאציזם החתרני שאחרי המלחמה. השמחה לאיד וההתענגות על הרצח נשארו המאפיין המובהק של הנאציזם. הנאציזם איננו רצח מתוך חובה או חוסר ברירה, אלא רצח מתוך הנאה גמורה, מתוך חדוות רצח. ההתענגות על הרצח ועל סבלם של הקורבנות היא מאפיין מובהק של הסצינה הנאצית ושל המוסיקה שלה. במוסיקה הזו עוסקת כתבתו המרתקת של ריינר בורגר שאני מתרגמת כאן לא רק בשל התהיות שהוא מעלה אלא מפני שהכתבה ממחישה באופן כה מצמרר את המאפיין המובהק הזה של הסצינה הנאצית: את ההנאה והשמחה על הסבל והמוות שנגרם לזולתך.
פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג
הרצח הסדרתי הניאו-נאצי
גם אנשים רעים מכירים שירים
17.11.2011 – להקה ימנית קיצונית חגגה כבר בשנת 2010 את הרציחות של הטרוריסטים מתורינגיה כהצלחה של הסצינה הניאו-נאצית. האם היתה זו התרברבות? או שהניאו-נאצים ידעו יותר מהחוקרים?
מאת ריינר בּוּרגֶר
זה שיר מרושע, חסר אנושיות, שהלהקה המאד אהודה בחוגי הימין הקיצוני "גיגי ונגני העיר החומים", פירסמה לא בימים אלה, אחרי הסוף המרהיב של תא הטרור הימני קיצוני של אוּוֶה מונדלוס, אוּוֶה בֶּנהארדט וביאטה צ., אלא כבר בקיץ 2010. "רוצח הקבאב" נקרא השיר מהדיסק "אדולף היטלר חי!", שבו חוגגת הלהקה את סדרת הרציחות של שמונה בעלי עסקים תורכים ויווני אחד בבירור כפעולות איבה לזרים של "רוצח קבאב" שקשורות זו לזו, ומשועשעת מכך שהרשויות רודפות אחר רוח רפאים: "הוא כבר עשה זאת תשע פעמים", החוקרים "משתגעים,/ כי אותו אינם מוצאים. / הוא בא הוא רוצח / ואז הוא בורח." השיר כולל גם איום בתקיפות נוספות: "בעסקי הקבאב פחד ומועקה / הקבאב בגרונם נתקע / כי הוא ברצון יקפוץ לבקר / כי תשעה לא מספיק וצריך יותר." הטקסט בהכרח מעורר את השאלה: האם היה זה רק ניחוש מעורפל, התרברבות ימנית קיצונית, או שעולים מכך רמזים לידיעה אינטימית בסצינה?
מן השאלות אפשר להסיק בינתיים מסקנת ביניים מרה לרשויות: הטענה, שאי אפשר היה לדעת דבר על רקע ימני קיצוני לסדרת הרציחות, אינה מחזיקה מים. דבר זה תקף עוד יותר, באשר משמר החוקה [הגוף הממונה על מעקב ומניעת פעילות נאצית בגרמניה] עוסק כבר שנים בניתוח הסצינה המוסיקלית הימנית קיצונית. הדיסק שהפיק הלייבל הסכסוני "אדולף היטלר חי!" אפילו הוזכר בדו"ח הנוכחי של משמר החוקה – אמנם רק בשוליים – למרות שמשמר החוקה צריך לשמש כ"מערכת אזעקה" של הדמוקרטיה המתגוננת.
אין די בהענשת מעשי פשע בהתבצעו באמצעות רשויות הענישה, נאמר בתיאורו של משמר החוקה הסכסוני את עצמו, "חייב לספק למדינה תמונה על תוכניותיהם ומטרותיהם כבר בשלב הקודם למעשים הפליליים." מה משמעות הדבר במבט על האיום הקונקרטי של "רוצח הקבאב" – "כי תשעה לא מספיק"?
מוסיקת ימין קיצוני כסם ממכר
בכלים לניתוח ובמודעות עקרונית לבעיה לא היה מחסור. מוסיקת הימין הקיצוני תוארה בפירסומים שונים של משמר החוקה כ"סם ממכר" בסצינה וכ"אמצעי פיתוי", אך גם כ"דבק" של הסצינה. "המוסיקה מהוה אמצעי הזדהות ותקשורת מרכזי, הבסיס של תת-התרבות הימנית קיצונית" נאמר באחד מפירסומי משמר החוקה בסכסוניה. במובן זה השיר "רוצח הקבאב" הוא עדות מרכזית לכך, שבתודעת הסצינה מעוגנות הרציחות בחוזקה כנושא הזדהות ייחודי.
הפיאור המוסיקלי-מיתי של שלושת חברי תא הטרור החל זמן קצר לאחר שירדו למחתרת. בשיר משנת 1999 מתאר הצמד הימני קיצוני "עלוות אלון" את היעלמות השלושה. הצמד "עלוות אלון" היה קשור ישירות לחבורת "משמר המולדת התורינגית", שמתוכה יצאו בנהארדט, מונדלוס והגברת צ. [חברי המחתרת הנאציונלסוציאליסטית]. "אין לכם שום בחירה אחרת", נאמר בשיר, וגם: "המלחמה נמשכת על מולדתנו הגרמנית."
גיגי ונגני העיר החומים
בשונה מ"עלוות האלון" "גיגי ונגני העיר החומים" הינם אחת הלהקות הידועות ביותר בסצינה הימנית קיצונית – מה שצריך להוות ערובה לכך, שהמסר של "רוצח הקבאב" התפשט במהרה לאחר הופעת הדיסק "אדולף היטלר חי!" בקיץ 2010. בדיסרטציה שלו "מוסיקה ותת-התרבות הימנית" מתאר אינגו שטיימל לצד מיכאל רגנר, שלהקתו הקודמת "לנדזר" הוגדרה על ידי בית הדין הפדרלי כאירגון פשע עקב שילוב של הסתה לאומנית ושימוש חתרני בדיסקים, גם את דניאל גיזֶה ("גיגי") כ"איקונה" של מוסיקת סצינת הימין הקיצוני.
גיזֶה פעיל בכמה להקות, שנושאות שמות כמו "גשמי פלדה". שיר ציני במיוחד של "גשמי פלדה", שבו מתוארת תקיפתו בסכין של מפקד משטרת פסאו אלויס מניכל, נקרא: "מניכל הזקן עוד חי?" גיזה נוחל במיוחד הצלחה עם "גיגי ונגני העיר החומים", להקה שמצמידה טקסטים ימנים קיצוניים של שנאה לנעימות ולהיטים ידועים. גם להקה זו פועלת, כפי שניתח משמר החוקה של סכסוניה-תחתית בשנת 2005, עם הקלישאות הרווחות של דמויות האויב של הימין הקיצוני כמו "שוטרים, יהודים, זרים ופנקיסטים".
"גיגי ונגני העיר החומים" הופיעו בעבר באירועים שונים של המפלגה הלאומית הגרמנית [מפלגה ניאו-נאצית חוקית], ויש גם קשרים חוקיים. בעיתון המפלגה "דויטשע שטימע" [קול גרמניה] אפשר לרכוש את הדיסק Braun is beautiful, אך לא את "אדולף היטלר חי!", מסיבות טובות. חבר מועצת איילנבורג בסכסוניה מן המפלגה הלאומית שהציע דיסק זה למכירה בעלון אחר של המפלגה בין יוני לספטמבר 2010, נדון לפני מספר ימים בבית משפט השלום באיילנבורג לקנס כספי עקב הסתה לאומנית והפרת החוק להגנת הנוער. אבל מי שרוצה יכול למצוא את הישר "רוצח הקבאב" ללא מאמץ רב באינטרנט.
סוף הכתבה
אם אתם נכנסים לאינטרנט מישראל, אל תחפשו את השיר ברשת. בישראל נאסרה הקרנת הסרטון. בגרמניה, ככל הנראה, ניתן עדיין לצפות בו.
