להלן תרגום מאמריהם של אזלם תופצו והיינריך ופינג בגיליון "די צייט" מס' 47 מיום ה-17 בנובמבר 2011, שהוקדש לגילוי המחתרת הנאציונלסוציאליסטית שפעלה בגרמניה במשך שנים ורצחה שמונה מהגרים תורכים ומהגר יווני ושוטרת גרמנייה, ומעשיה נתגלו רק לאחרונה לאחר ששניים מחבריה כותרו לאחר שוד בנק באייזנאך והתאבדו, וחברתם ניסתה לפוצץ את דירתם המשותפת בעיר צוויקאו, שם התגלו ההוכחות למעשיהם. שלושת חברי הכנופייה היו מוכרים למשטרה: בינואר 1998 הם עמדו להיעצר לאחר שבחניון ששכרו התגלו פצצות וחומר נפץ, אך הם נמלטו וירדו למחתרת, שם החלו במסע הרציחות שמומנו משוד בנקים. קיים חשד כבד לשיתוף פעולה של אנשי רשויות הביטחון עם הטרוריסטים בהעברת מידע וסיוע לחייהם במחתרת ואולי גם במעשי הפשע.
אזלם תופצו היא מוסמכת מדעי האיסלם, כתבת המדור הפוליטי ב"די צייט", בת למהגרים תורכים שגדלה בגרמניה.
היינריך ופינג, יליד המבורג 1965, ד"ר למשפטים ולתולדות האמנות ומחבר ספרים על מדיניות האדריכלות, כתב בעבר בפרנקפורטר אלגמיינה צייטונג וכעת עורך המדור הפוליטי של "די צייט".
רק תורכי אחד?
כשהמהגרים הופכים לקורבנות, מתנודדים הגרמנים בין הקצוות, והתוצאות הרסניות
מאת אֶזְלֶם תּוֹפּצוּ Oezlem Topcu
תורכי נורה. ואז עוד תורכי ועוד תורכי ועוד תורכי, אז שלושה נוספים ויווני אחד, שאולי נחשב לתורכי. אבל בעצם לא זה הדבר המדהים בסדרת הרציחות של הניאו-נאצים מצוויקאו. הדבר המדהים הוא שיכלו להרוג מהגרים במשך יותר מעשר שנים, מבלי שמישהו העלה את החשד המתבקש ומבלי שהרשויות חקרו בכיוון המתבקש: האם מישהו רצח רק מפני שהוא אכול שנאה למהגרים? האם הגזענות אחזה בנשק?
עוד יש להבהיר, אם משמר החוקה במדינת תורינגיה חיפה על שלישיית הימין הקיצוני, עד כמה הוא נכשל, או אם התקיימה איזו מין שותפות לפשע בין הרשות הממלכתית לבין הניאו-נאצים.
בינתיים אפשר רק לקוות, שחששות אלה יתגלו כמוגזמים, שרציחות בדם קר של זרים בגרמניה לא אובחנו במשך זמן כה רב רק משתי סיבות: עקב חוסר הדימיון של החוקרים, ו – לנוכח מבטי הזעזוע כעת בחברה – עקב העדר היכולת להעלות על הדעת את מה שאינו עולה על הדעת. אדם שואל את עצמו לא רק מה פגום בשירותי הביטחון הגרמניים, אלא גם מהו הלך הרוח של תושבי גרמניה.
הם היו שלושה נגד גרמניה: אוּוֶה מוּנדלוֹס, אוּוֶה בֶּנהארדט וביאטה צ' תקפו בדרך חולנית את הסדר במדינה. והם רצו להמשיך, כל עוד "לא יתבצעו שינויים מן היסוד בפוליטיקה, בעיתונות ובחופש הדיעה", כפי שהבהירו בוידיאו הוידוי שלהם. הסדר הזה כולל את העובדה שמזה חמישים שנה גרמניה היא ארץ הגירה. הסדר הזה כולל גם את העובדה שחברת הרוב הגרמנית דורשת מהמהגרים אליה התאמות לגיטימיות ומאמצי השתלבות. ומובן מאליו שהסדר הזה כולל הגנה על המהגרים.
לכל המאוחר מאז השבוע האחרון עולה השאלה: מה יש לעשות, כאשר המהגרים בסכנה? האם מותר לצפות מהמהגרים להשתלבות, כאשר בה בעת במשך שנים מטאטאים הצידה את פשעיהם הקשים של ניאו-נאצים נגד מהגרים כ"סיפורי דמי-חסות"? האם מותר לזלזל ברציחות כ"רציחות קבאב", מפני ששניים מן הקורבנות ניהלו דוכני קבאב?
האם בינתיים התפשטה מספיק ההכרה שאלה התורכים שלנו, הזרים שלנו, שנפלו קורבן לאלימות ימנית ועלולים שוב ליפול לה קורבן בעתיד? האם חשבו בכל הכיוונים?
יום לאחר פיצוץ מספרה בעיר קלן, שיש סבירות גבוהה שגם מאחוריו עמדו מונדלוס, בנהארדט וצ', שיער שר הפנים באותה עת אוטו שילי שיש "מחתרת לגמרי עבריינית". לגמרי עבריינית – כלומר לא פוליטית, לא גזענית. האפשר שהיתה זו הערכה מוטעית פטאלית?
שלא יהיו אי-הבנות: לחשוב על פשעים שכונתיים ודמי חסות כאשר קורה למשל רצח בקהילה תורכית, זה כמובן לגיטימי. גם יש סיבות לכך. בלתי לגיטימי לחשוב אך ורק בכיוון כזה. וכעת? אפשר כבר להפיק לקח לעתיד?
הרע יכול לבוא מכל כוון, זה מחיר החירות
הגיע הזמן לפתח אמות-מידה חדשות לכך, מדוע אנו בגרמניה, בחיפוש אחר האמת, לפעמים מגמדים ולפעמים מגזימים כאשר מדובר באלימות ימנית קיצונית. כאשר ביוני 1997 יוסף עבדולה בן השש נפטר בבריכת שחייה בעיר זבניץ בסכסוניה, הרפובליקה רעשה. החשד: צעירים ימנים קיצוניים הטביעו את הילד. זה היה בלתי סביר, אבל אנשים רבים האמינו בכך. מאוחר יותר התגלה שהילד נפטר כתוצאה מפגם בלבו.
ברצח המהגרים חסרו גם כן אמות-מידה, רק בכיוון ההפוך. בהתנהלות עם מעשי הרצח צריך להוכיח לחברת המהגרים הליברלית את המובן מאליו. בעשרים השנים מאז ההתקפות האחרונות נגד זרים ברוסטוק, מלן וזולינגן, [שבהן הוצתו בתי מהגרים, בעיקר תורכים, שחלקם נשרפו למוות] היתה השתקעות בכורסה, התפתח לו ביטחון נוח, שהשד הזה נעלם אחת ולתמיד.
מכאן ואילך צריכה הגישה להיות שונה, אמנם פחות נוחה, אבל יותר קשובה: קורבנות הפשעים האלה מזכירים, שגם בפשעים עתידיים חייבים להציג את השאלה, שתחילה יכלה להיראות מוגזמת: האם יכול להיות שעומד מאחוריהם דבר אחר מלבד כפיית דמי חסות? הרע יכול לבוא מכל כיוון, זהו מחיר החירות. לתובנות של ימים אלה חייבות להיות תוצאות, קהילתנו חייבת זאת לקורבנות.
לאווירה של תשומת לב, שבצידה זהירות, זה לגמרי היינו הך, אם כנופיית הרצח תואמת להגדרת הטרור או לא, מכיוון שלא התפארה פומבית במעשיה. לקורבנותיה ולנשארים אחריהם היה זה טרור. אין זו יצירת פניקה, או הגזמה, או היסטריה, לתת לכך ביטוי. זה ענייני וזה אנושי.
סוף הכתבה
קרוב להחריד
מבהיל שהרבה מצביע על שילוב בין רשויות הביטחון לטרוריסטים ימניים
מאת היינריך וֶפִינג Heinrich Wefing
עד כה הכרנו בגרמניה רק שני סוגים של טרור. השמאלי-רדיקלי של סיעת הצבא האדום [כנופיית באדר-מיינהוף] והאיסלמית של אל-קעידה ופנאטים מוסלמים שהקצינו. שיכול להיות גם סוג שלישי, את זה לא יכולנו ולא רצינו לדמיין לעצמנו.
קיצוניות ימנית ברוטאלית, כן, תיעדו אותה ונלחמו בה, בציבור וברשויות. טרוריסטים ימניים רצחניים, לעומת זאת, שלא חובטים בגסות במחבטי בייסבול, אלא פועלים במקצועיות במחתרת – זה לא היה נושא לפנטסיה פוליטית. עד שהופיע כעת התא מצוויקאו. מה שרק מתחיל להיחשף כעת, שינה מיסודו את מצב האיום ברפובליקה הפדרלית.
אבל אולי אין די בזעזוע. אולי עלינו גם להיפרד מההנחה, שמנגנון הביטחון בגרמניה נקי ביסודו ונאמן לחוקה. שוב ושוב עלה כבר בעבר במקרים יחידים החשד, שמשמר החוקה ואויבי החוקה מימין מגלים קירבה יתרה. שוב ושוב נותרות, גם לאחר פשעים ימניים קיצוניים ספקטקולאריים, שאלות רבות בלתי פתורות, בהתקפה בחג אוקטובר במינכן בשנת 1980 למשל, או במתקפה הרצחנית על מפקד משטרת פסאו אלויס מניכל לפני שלוש שנים [מניכל נדקר ב-13 בדצמבר 2008, כנראה על ידי ניאו-נאצים. המקרה לא פוענח עד היום].
אבל מעולם לא היתה עילה לתהות על פרשה ממלכתית חומה כמו כעת. איזה תפקיד מילא הנשיא לשעבר של משמר החוקה במדינת תורינגיה הלמוט רוור, שבשנת 2000 הושעה, משום שסוכן שהוא הפעיל מימן בשכרו תעמולה ימנית? האם יש ממש בדיווחים, שפקיד של משמר החוקה במדינת הֶסֶן הופיע כמה פעמים בקירבת מקומות הפשע, שבהם התבצעו מה שנקרא "רציחות הקבאב"? פעם אחת, כך אומרים, היה אדם זה אפילו בזמן הרצח בקפה [קפה אינטרנט שבעליו התורכי נרצח, וכל העדים לרצח הגיעו להעיד במשטרה מלבד אותו פקיד]. והאם נכון הדבר שאותו פקיד מדינה מהסן מוכר בכפר מולדתו כ"אדולף הקטן"?
במלים אחרות: האם גם בגרמניה יש מעין "מדינת מעמקים", שילוב של רשויות ביטחון וקיצונים ימניים, או בעצם טרוריסטים ימניים? שילוב של הסטת המבט, אהדה נסתרת ותמיכה יציבה? זוהי השאלה הפוליטית המכרעת שסידרת רציחות זו מעוררת.
עד כה התשובה היא: איננו יודעים זאת בדיוק. ישנם אינספור דברים שאינם מתקבלים על הדעת. סתירות, דברים מטרידים במקרה זה. בכל מקרה הרבה נותר לעת עתה חידתי. עצם המצב, שאי אפשר עוד להוציא מהכלל קירבה שיטתית, ולו "רק" במדינה אחת או שתיים, בתורינגיה ובהסן, מזעזע ומקומם דיו.
כמובן מדברים שוב בלהט על איסור על פעילות המפלגה הלאומית הגרמנית [מפלגה נאצית חוקית בגרמניה], אבל המחלוקת הזו כבר הפכה לפולחן קבוע, לרפלקס מותנה. כל הנימוקים ידועים, כמו גם הסיכונים המשפטיים לתבוסה מחודשת בבית המשפט הפדרלי לחוקה [שמנע ניסיון קודם להוציא מפלגה זו מחוץ לחוק מפני שחלק מההאשמות נגדה נגעו לסוכני הממשלה שפעלו במפלגה]. כן, המפלגה הלאומית הגרמנית היא מרכז הכובד המבני של הסצינה הימנית בגרמניה. אבל עד כה (ה-15 בנובמבר) אין שום רמזים למעורבות של פעילי המפלגה בסידרת הרציחות. אם הדבר ישתנה, ישתנה לפתע גם פולמוס האיסור. בנוסף לכך מאיימת המחלוקת על איסור המפלגה הלאומית הגרמנית, למנוע מהפוליטיקה ומהציבור לבצע משימה הרבה יותר קשה: רפורמה נחושה בשירותים החשאיים, כפי שדורש גם נשיא משמר החוקה לשעבר הנס-יירג גייגר בראיון ל"די צייט".
רפורמה כזו דורשת כוח ואומץ, אינה מביאה רווח פוליטי, כאשר השערורייה הנוכחית שוב תישכח, ומעמתת את הפוליטיקה עם איזור אפור של ניהול המדינה, שבו הגבולות בין נכון לשגוי, בין ידיד לאויב ובין חוקי ללא חוקי עלולים להיטשטש במהרה. אבל אם ניתן להסיק היום מסקנה מההליכים שלא צלחו, הרי היא זו: דרושה לא רק הבהרה, אלא שינויים עמוקים באירגון, בכוח האדם וברוחו של משמר החוקה.
זה פשוט לא מספיק למתוח ביקורת על השירותים. בנוסף לכך חייבים לשאול: מה עם הפיקוח הפרלמנטרי? כאשר חבר הלנדטאג [בית המחוקקים] של מדינת תורינגיה מן המפלגה הסוציאליסטית אומר כעת: "אנו הממונים, שהיה עלינו לפקח על השירות, קיבלנו באותם ימים את המידע מן התקשורת", אזי זה, כפי שהאיש עצמו מודה, "אסון". קודם כ זה כישלון של הפרלמנט. איזה מין דמוקרטים הם אלה, שאנשי השירותים החשאיים מתמרנים אותם, ודוחים אותם בקש?
כאן לא מדובר רק בתיפקודו של שירות חשאי מפוקח של מדינת חוק. על כף המאזניים עומד האמון במדינת החוק עצמה.
סוף הכתבה
מוזר לקרוא את דבריו של היינריך ופינג על כך שלא ידעו על סוג טרור שלישי: האלימות הנאצית נגד מהגרים משתוללת בגרמניה מאז איחודה, וכוללת התקפות רבות על מהגרים ובתיהם וגם על יהודים – בזמנו נעצרה קבוצה ניאו-נאצית שתיכננה לפוצץ את בית הכנסת החדש במינכן במועד חנוכתו בתשיעי בנובמבר, יום הזיכרון לליל הבדולח. כמה מן ההתקפות של כנופיות נאציות על מהגרים היו רצחניות ביותר. ייתכן שדפוס הפעולה של המחתרת שפעילותה נחשפה כעת, שפעלה בעצם משנות התשעים וביצעה רציחות משנת 2000 ועד 2007, מיומן יותר משל תאים נאצים אחרים, אבל אין כאן חידוש עקרוני. הטענה שמדובר בסוג חדש ולא מוכר של טרור נאצי – שבכל מקרה אינו חדש אלא נחשף לאחרונה כשהמשטרה ניסתה ללכוד את מי שלדידה היו שודדי בנק סידרתיים, ולא רוצחים נאצים סידרתיים נשמעת הרבה בגרמניה ויש בה משום היתממות או התכחשות למציאות, שתרמו מן הסתם רבות לקלות ורציפות פעולתה של המחתרת. השאלות הרבות טרם זכו למענה.
מאמר ב"ניו יורק טיימס" לרגל 50 שנות הסכם העובדים הזרים מתורכיה בגרמניה:
http://www.nytimes.com/2011/10/31/world/europe/turks-recall-german-guest-worker-program.html
מאמר ב"ניו יורק טיימס" לרגל 50 שנות הסכם העובדים הזרים מתורכיה בגרמניה:
http://www.nytimes.com/2011/10/31/world/europe/turks-recall-german-guest-worker-program.html
וראו גם רשימתי "מזמור לרוצח הקבאב":
