היה לי יום ממש מוזר היום. ניסיתי להבהיר תעלומה אחת ופתאם היסב את תשומת לבי משהו שלא ציפיתי לו והתגלה כתעלומה נוספת, שלמרות שהיא קטנה בהרבה מהתעלומה הראשונה, דוקא היא מטרידה אותי, כי אין היגיון בדברים האלה: לפעמים דוקא התעלומה הקטנה יותר מציקה מהגדולה.
על התעלומה הגדולה קראתי לפני יומיים בשבועון "די צייט", גיליון 4, מיום ה-19.1.2012 בכתבתה של כתבת השבועון הותיקה בישראל גיזלה דכס תחת הכותרת "ידיד היהודים?" כבר מהכותרת אתם מבינים שמדובר בתהייה, ואכן הכתבה תוהה על דמותו של אוטו מיכֶל, כהן-דת לותרני ופרופסור באוניברסיטת טיבינגן, שייסד בשנת 1957 מכון ליהדות באוניברסיטה שאליו נמשכו מלומדים יהודים רבים, ביניהם גם גרשום שלום. מיכל תמיד הציג את עצמו כמי שהתנגד לנאצים, אבל אחרי מותו התגלה כמי שהיה חבר המפלגה הנאצית ואפילו חבר בפלוגות הסער הנאציות הידועות לשימצה, שבויקיפדיה כתוב שהיו בהן ביריונים ופושעים, שזה לא מדויק – נכון שאפשר בהחלט להגדיר את פלוגות הסער ואת הנאצים בכלל כביריונים ופושעים, אבל דוקא הצטרפו אליהן הרבה מאד משכילים ואפילו אנשי דת כמו אוטו מיכל, וזה נכון אפילו יותר לגבי האס-אס, שהיה בכלל יחידת עילית עם הרבה מאד דוקטורים ופרופסורים ובכלל לא חבורה של ביריונים מטומטמים כמו שהרבה אנשים חושבים בטעות. ומה שעוד התגלה אחרי מותו של אוטו מיכל זה שהיה ברשותו בסיס של "עץ-חיים" שתמך בספר תורה שהקדיש יוסף צבי שפירא מזגירש שבפולין לזכר הוריו. יוסף צבי שפירא נרצח בשואה ובית הכנסת נשרף ותכולתו נשדדה בידי הנאצים. חוקר שחקר את הפרשה איתר בישראל את נכדו של יוסף צבי שפירא, הד"ר אבנר פלק, פסיכולוג וחוקר, שקיבל לידיו בנובמבר את בסיס העץ המגולף והמעוטר בעיטורי צדף יפהפיים, ומנסה לגלות כעת כיצד הגיע החפץ לידיו של אוטו מיכל, שזו שאלה לא פשוטה, וגם היכן נמצאים חלקיו האחרים של עץ-החיים, עיגול העץ הנוסף שעליו חרותה תחילתה של כתובת ההקדשה שהמשכה בבסיס שנמצא.
כדי לרדת לחקר הפרשה, ביקש הד"ר פלק לעיין בתיקו האישי של אוטו מיכל באוניברסיטת הַאלֶה, שם כיהן כמרצה בימי המשטר הנאצי, אבל בתו של מיכל מתנגדת להתיר לו לעיין בתיק, למרות שכבר עיינו בו חוקרים גרמנים שחקרו את הפרשה. הד"ר פלק מנסה להיאבק בסירוב זה ונעזר בשגריר ישראל בגרמניה שתומך במאבקו לקבל את כל המידע הנוגע לפעילותו של אוטו מיכל בתקופה הנאצית, הן באוניברסיטה והן בכנסייה הלותרנית בעיר הַאלֶה. עד כה נמנע ממנו הדבר,אך הוא איננו מתכוון לוותר וממשיך במאמציו להביא לחשיפת המידע.
התקשרתי לד"ר פלק לשאול פרטים נוספים על הפרשה, והוא סיפר לי שביום שבו קיבל לידיו בטיבינגן את עיגול העץ המגולף פורסמה על כך כתבה בעיתון מעריב ואף שלח לי אותה. והנה בכתבה אני קוראת שמיכל התיידד עם אינטלקטואלים יהודים ובהם מכס ברוד! נדהמתי מאד כי למרות עיסוקי הרב מאד במכס ברוד לא נתקלתי מעולם בידיעה שכזאת, ועוד יותר נדהמתי מכיוון שאוטו מיכל היה בפירוש מיודד עם גרשום שלום, שהיה שנוא מאד על מכס ברוד, מכיוון שתמך בפרשנות קפקא של ידיד נפשו ולטר בנימין, שלא חסך ממכס ברוד את שבט לשונו כאשר קטל את פרשנותו לקפקא. כתבתי לד"ר פלק שאם הדבר נכון הרי אוטו מיכל היה האדם היחיד שהיה חבר גם של מכס ברוד וגם של גרשום שלום, וגם שאלתי על סמך מה נכתבו הדברים, האם יש לכך עדות כתובה. להפתעתי הרבה ענה לי הד"ר פלק שלא היה שום קשר בין מכס ברוד לאוטו מיכל, ושהעורך הכניס את זה כטעות מכוונת, כדי שיזהו שהוא עורך הידיעה. זו התשובה שהד"ר פלק קיבל מכותב הידיעה אלכס דורון, והוא מאמין לדברים אלה. אני אינני מאמינה להם.
ראשית נשמע לי מוזר ובלתי סביר שעורך ידיעה יכניס טעות מכוונת, דבר שעלול לגרום לפיטוריו מהעיתון אם הדבר יתגלה ויעורר ביקורת, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בידיעה שקרית על ידידות בין מכס ברוד לאדם שהתגלה כנאצי, שכבר גולשת להוצאת דיבה. לכן אני משוכנעת שהשקר הזה הוכנס לידיעה העיתונאית שפורסמה ב"מעריב" ב-24 בנובמבר 2011 בידיעת המערכת, ושמישהו ביקש מהם להכניס את השקר הזה לעיתון, מישהו שרצה לתאר את מכס ברוד כבעל קשרים טובים עם גרמנים ואפילו עם כל מיני נאצים מפוקפקים. יש כמה גורמים שמתאמצים לתאר את מכס ברוד כאוהב גרמנים גדול שהוא לא בדיוק היה, כדי לתרץ את התביעה להעברת עזבונו לגרמניה, שבית המשפט למשפחה ברמת-גן יידרש בקרוב מאד לפסוק בעניינה. כמובן שאינני יודעת בוודאות מדוע הוכנס משפט השקר לידיעה – זו התעלומה הקטנה שמטרידה אותי בשולי התעלומה הגדולה של עלילות אוטו מיכל שהד"ר פלק מנסה לפתור, אבל אולי מפני שהיא נוגעת לכאן ועכשיו, התעלומה הקטנה מטרידה אותי כרגע יותר מהתעלומה הגדולה, למרות שהסיכוי לפתור את שתיהן נראה לי קלוש באותה מידה. בכל אופן אני מספרת לכם את הדברים שהשתדלתי לברר את אמיתותם ודיוקם כמיטב יכולתי, אני עוסקת במכס ברוד כבר כמה שנים והוא דמות רבת פנים וכלל לא פשוטה, אבל שקרים אינני סובלת, בין אם נכתבו מתוך זדון, ובין אם שורבבו ביד קלה.
