בעזבון המשורר ש. שלום מס' 97 בארכיון גנזים, נמצא גם יומן שכתבה אשתו בימי מחלתו הקשה בשנת 1941, ובו היא מתארת את מצוקתם הכספית, סבלם ובדידותם, כשברקע האימה מפני צבאות הנאצים המאיימים להתקרב לארץ-ישראל. ביומן היא מציינת את מכס ברוד (בראשי תיבות בלבד: מ.ב.) כאדם היחיד שעמו מצא שלום שפה משותפת.
ש. שלום, שעלה ארצה עם משפחתו בשנת 1922, הכיר את המוסיקאית-הפסנתרנית אורה (קלרה) פריד בשנת 1930 בגרמניה, בעת לימודיו באוניברסיטת ארלנגן, ונשא אותה לאשה. עם עליית הנאצים לשלטון הם שבו לארץ יחדיו.
14.9.41
כרעייתו של המשורר ש. שלום הייתי עדה בכל כך הרבה סבל בחייו וכמובן גם בחיינו לכל כך הרבה יסורים איומים ולכל כך הרבה קשיים וסבוכים שקשה לתאר אותם, עד שאמרתי ארשום לי לפחות את הדברים לזכרון. בכל כך הרבה צרות קשורים כנראה חיי אמן מיוחד בעולם.
זה שבועים ששלום שוכב חולה באיזה דלקת פנימית שהרופאים עוד לא קבעו את מהותה. שום אדם אינו מתעניין בגורלו. ממערכת "דבר" נסו נסיון קל להכניס אותו לבית החולים. כשבית החולים לא הסכים לקבלו חדלו להשתדל. שלום אינו מרויח כלום, אין לו שום הכנסה. אנו אוכלים את הפרוטות שנשארו לו שכר סופרים מספרות.
ספרו זה, ספר השירים "פנים אל פנים" שנבחר להוצאה ע"י מוסד ביאליק – דביר, גרם לו אף הוא יסורים רבים ומי יודע אם לא בגללו נפל למשכב. תחילה רצו לדחות את ההוצאה לזמן רב. ואולם שלום הרגיש את עצמו ברע וגם המלחמה מתקרבת לארץ-ישראל, והוא רצה שהספר יופיע יותר מוקדם למען יזכה עוד לראותו בעיניו. כשקיבל כבר את ההסכמה להוצאה מהירה יותר ע"י מ. גורדון, נתברר שדוקא בשביל הספר הזה אין אותיות. משנמצאו האותיות נתברר שאין דפוס. משנמצא הדפוס נתברר שאין נייר. משנמצא הנייר נפל בינתיים שלום למשכב ועתה אומרים להדפיס את הספר.
שלום גר כדייר משנה בחדר אחד. אין לו רשות שימוש במטבח. שאני צריכה להכין לו אוכל, אני צריכה לבשל את זה בחדר ואת הכלים מותר לי לשתוף רק בחדר אמבטיה. ע"י כך נושרת לפעמים טפת מים מן הכלים על רצפת המסדרון ובעל הבית גוער בי מאד.
את ההורים של שלום חפצים הנושים בעלי המשכנתא על ביתם להשליך מן הדירה מפני שהבית אינו מכניס את הריבית של המשכנתא. שלום הוא האדם היחידי במשפחה שיכול ל"דבר" עם עורך הדין. עכשו הוא שוכב חולה. ההורים שלו אסור להם לדעת על מחלתו כי הם יוציאו את מעט הפרוטות שיש להם לנסיעה לתל-אביב, ויצאו בכלל ממסלול החיים שלהם. מצד שני אם שלום חולה אינו יכול לדבר עם עורך הדין. בודאי יזרקו אותם שם מדירתם.
א' ברוידס מאגודת הסופרים היה פה. הביא שכר סופרים בעד השיר ב"מאזנים". כנראה שאין חשק ואין יכולת לסופרים לעזור לשלום. בקש שישלחו לו רופא-מומחה ועל זה לא הגיב ברוידס בשום דבר.
זה שבועים שיש לו חום. הוא נעשה חלש יותר ויותר ואף על פי כן קופת חולים אינה מוצאת בשבילו מקום בבית החולים. כבר הכירו שאין שדלנים עבורו ושאיש לא מעונין בגורלו. ואני יודעת שהוא הקריב את כל חייו לעם הזה, לאנשים העובדים האלה.
15.9
בא מכתב מחיילים בחזית שהם מבקשים ששלום יציין להם משיריו להקראה בחג. שלום החליט לשלוח להם דף מה"דפדפת" למתנה וכתבתי להם בשמו מכתב ברכה עם ציון אלו שירים.
אני מוציאה את הפרוטות האחרונות בשביל הטיפול והאכילה. בעוד ימים אחדים נעמוד בפני כיס ריק. איש לא היה היום לבקר, לשאל, להתענין בחולה שהוא עכשו חלש מאד.
24.9
[שתיים וחצי שורות מחוקות בקו צפוף.]
הרופא ביחובסקי רוצה לשלוח אותו לכמה ימים לבית חולים לשם בדיקות מדויקות כי עוד לא יודעים איזה מחלה זאת. אבל איזה קשיים! אני כבר עייפתי מאד מן הריצה למשרד קופת חולים ומן ההמתנה של שעות אצל הרופא המרכזי ד"ר אוסטרן ועוד לא יודעים מתי ישלחו אותו לבית החולים. מבטיחים ולא מקיימים. היום הבטיחו לי שיסדרו את זה ביום ראשון הבא.
היום שלום ירד קצת לטייל. אני הלכתי לקופת חולים. היה פה ש. מ. והשאיר פתקה ותכנה – הזמנה לביתו לסעודת ליל שבת. כמובן ששלום עוד לא יכול לקבל הזמנה כזאת מחמת מצב בריאותו. הוא כתב מכתב ושלח אותי להביא אותו אל בית ש. מ. ומכיוון שבחדר שלנו חם מאד אחרי הצהרים וקשה בו לשבת ולעבוד בזמן הזה הצעתי לשלום קצת לרדת אתי וללות אותי. משפחת ש. מ. ראו אותנו מרחוק ושלום מוכרח היה לעלות אליהם. הם אנשים טובים וחביבים מאד (היו שם גם שני דודים ועוד בני משפחה) אבל אני ראיתי שוב כמה קשה בשביל שלום להימצא בין אנשים, איך הוא סובל מהרגשת ביטול זמן מצד אחד ומצד שני יש לו הרגשה רעה כי הוא מפחד להיות יותר מדי גאה כלפי אנשים פשוטים שמרגישים את עצמם כל כך מכובדים ע"י נוכחותו, ועל ידי כך הוא מדבר אולי יותר מדי אתם. בדרך כלל הוא התרגל כל כך לבדידות שקשה לו להיות בין אנשים. רק אולי עם איש אחד שבעצמו עומד על מדרגה רוחנית גבוה (כמו מ.ב. אולי) הוא יכול לדבר ולהתעמק (כמו שהוא רגיל להרבות בקריאה בספרי פילוסופיה). אבל כשהאנשים מתחילים לפטפט על ענייניהם הקטנים והיומיומיים (ובפרט שנוהגים כאן לתת לילדים להשתתף בתוכן השיחות של הגדולים) הוא סובל, כי לשתוק הוא לא רוצה ולדבר – לשם מה?
2.10
שלום בבית חולים! אני עצובה מאד. זוכרת אני את הסבל הרב שסבל לפני שנתים כשהיה ב"הדסה" בזמן הנתוח. היום ביקרתי אותו ב"ח. הוא מדבר על איזה מחלה מסוכנת, כאילו היה יודע ברורות על זה והרופא לא אומר לי כלום. הוא רק אומר [כמה מלים מחוקות בקו צפוף] וממשי בבדיקות – מה לעשות? למה החיים שלנו כל כך קשים ---
מתוך ספרו של ש. שלום "פָּנִים אֶל פָּנִים"
מתוך הפואמה מְגִלַּת קְנָאוֹת:
הוֹי, רַעְיָה!
פַּעַם בִּהְיוֹת בָּךְ יַד הַתַּרְדֵּמָה
וְהַלַּיִל יִרְבַּץ לְמַרְגְּלוֹתַיִךְ, כְּמַשְׁכּוּכִית שֶׁל עֵדֶר
עָצוּם עַד מְאֹד...
פַּעֲמוֹנִים שֶׁל גְּמַלִּים יִשְׂאוּ לָךְ מִזִּמְרַת הַדְּמָמָה,
וַעֲיָנוֹת יְפַכּוּ עִמָּךְ,
עַל כַּנְפֵי אֵין רֳאִי יֵדֶא הָרוּחַ...
וַהֲקִיצוֹת, וְשָׁמַעַתְּ בָּךְ דָּבָר,
לֹא תֵּדְעִי לוֹ מַהוּת וָפֶשֶׁר,
מֵחֲלָלוֹ שֶׁל חֶדֶר הוּא עוֹלֶה,
מֵחָזֵךְ, מִנִּיד וִילוֹנַיִךְ,
נוֹטֵף עַצֶּבֶת כַּתְּאֵנָה,
מֵמִית כָּל רֶגַע בִּנְשִׁיקָה,
פּוֹרֵט עַל פְּסַנְתֵּר הַדְּמָמָה,
וְהַדָּמִים חֲבוּיִים בַּמֵּיתֶרֶת –
בְּאוֹתָה הַשָׁעָה תָּבִינִי
אֶת אֲשֶׁר עוֹלַלְתְּ לִי, תָּבִינִי
שִׁגְעוֹנִי הַמְּלַחֵךְ עַצְמוֹתַי,
כְּבִיָּתִי אַט-אַט וּבְאֵין הֶרֶף...
הוֹי, רַעְיָה!
אֵין עֵדִים פֹּה עִמָּנוּ הַלַּיְלָה וּבֵית-דִּין-שֶׁל-מַעְלָה נִתְפָּרֵק,
נְעוּלִים, נְעוּלִים הַשְּׁעָרִים וְכָל הַמַּפְתְּחוֹת נִטְמְנוּ בָּאֲבַדּוֹן –
עַל כֵּן אָדִין אָנֹכִי עִמָּךְ, עַל כֵּן נִשָּׁפֵט לְבַדֵּנוּ:
מֶה חָפַצְתְּ מִמֶּנִּי, שֶׁתָּקַעַתְּ עַצְמֵךְ בִּלְבָבִי?
מָה עָשִׂיתִי לָךְ, שֶׁזִּעְזַעַתְּ אֶת מַהֲלָכִי אֵיתָן?
לָמָה אֲהַבְתִּנִּי?
לָמָה חִיְּכוּ שִׁנַּיִךְ? עָמְקוּ עֵינַיִךְ?
לָמָה חָרַדְתְּ חֲרָדָה בַּחֲלוֹתִי, בָּכִית בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד,
בְּהִוָּעֵץ הָרוֹפְאִים?
לָמָה לֹא עָיַפְתְּ מִכַּבֵּס לְבוּשִׁי, מֵאֲחֹז בִּי, מִתְּמֹך בִּי,
בְּרַחֵף עָלַי הַמָּוֶת?
הַלְמַעַן הַכְבִּיר אֶת הַכְּאֵב וּלְמַעַן הַחְדִיר הַשָּׂרֶטֶת
בַּלַּיְּלָה הַהוּא, בַּשָּׁעָה הַהִיא,
בְּהִכָּרְתֵךְ מִבְּשָׂרִי?
