את הזעזוע שאחז בי כששמעתי שארבעים איש נהרגו בשריפה בכרמל, מחוז ילדותי, את חוסר הרצון להאמין שאמת הדבר, אני זוכרת היטב. דוקא משום כך לא הזדעזעתי מדו"ח המבקר על השריפה, שאמר את מה שאפשר היה לדעת גם בלי הדו"ח הדקדקני – שמניעת התקציבים משירותי הכבאות גרמה לאובדן חיי אדם. בויכוחים האם אלי ישי או יובל שטייניץ צריכים להתפטר או להיות מפוטרים אין לי שום עניין, כי שניהם הינם חיילים נאמנים של מדיניות נתניהו, מדיניות שמנוסחת במליצות נאות, אבל עיקרה הוא שכסף חשוב יותר מחיי אדם, ושערך חייו של אדם הוא כערך כספו ותו לאו. בשריפה בכרמל התגלו תוצאותיה של המדיניות הזו באורח דרמטי ומזעזע במיוחד, אבל זה היה רק גילוי מוקצן של מה שקורה במדינת ישראל יום יום, כאשר אנשים עניים, זקנים וחולים מתים לבדם ובאין רואה בגלל מדיניות נתניהו, שמונעת בשיטתיות תקציבים ממערכות הבריאות והרווחה, ומעודדת הפרטה של מערכות חיוניות אלה, כדי שבעלי הון יוכלו להפוך את המצוקות האנושיות והחברתיות למקור רווח. הפקרת בריאותם של תלמידי בתי הספר עם פיטורי אחיות בתי הספר והעברת הטיפול בתלמידים לגורמים מסחריים היתה דוגמה מטרידה לכך. אבל גם היאוש המתמשך שמעוררת בי מדיניות נתניהו ותוצאותיה הניכרות היטב בכל השירותים החברתיים, לא הכין אותי לזעזוע שחשתי היום למקרא כתבתה של טלילה נשר בעיתון "הארץ", על הדרך שמצאה עיריית תל-אביב להפקיר את דמם של ילדי בתי הספר כדי לגרוף ממון, וזאת בברכתו של משרד החינוך. נראה שממשלת נתניהו כבר איננה מסתפקת בגרימת מותם של אזרחים באורח סביל, עקב מניעת תקציבים לשירותים רפואיים ומצילי חיים, וכעת החליטה להרוג את אזרחיה גם באופן פעיל, ולהתחיל בילדי בית-הספר.
בעצם כבר שמענו דברים דומים – גגות של בתי אבות שהושכרו למען בצע כסף להתקנת אנטנות סלולאריות, ודייריהם מתים בתדירות גבוהה מסרטן, אבל אלה היו בעלים פרטיים תאבי בצע שביקשו להגדיל את רווחיהם. אבל הפעם הציניות והשחיתות הן של נבחרי הציבור שלנו, עיריית תל אביב ומשרדיה של ממשלת ישראל, שהפקירו את דמם של תלמידי בתי הספר בתל-אביב, והתירו להתקין על גגות בתי הספר בתל-אביב פאנלים סולאריים לייצור חשמל, שיימכר לחברת החשמל וצפוי להכניס, על פי כתבתה של נשר, כשלושה מיליון שקל בשנה. העירייה תקבל כ-12 אלף שקל בחודש כדמי שכירות בתמורה לשימוש בגגות. כל הגורמים התירו את המיזם החדש, שמוגדר כמיזם של אנרגיה ירוקה. האנרגיה אולי ירוקה, הקרינה שעלולה לסכן את חיי התלמידים ירוקה פחות.
"ברור שמדובר בכסף" אמרה לכתבת גבריאלה רוזן-ברמן, אמו של אחד התלמידים, "עוטפים את זה בעטיפה יפה של אנרגיה ירוקה". עטיפה יפה לעניינים יפים פחות היא עניין שגם נתניהו וגם חולדאי מצטיינים בו. ליתר ביטחון השתדלו שהורי התלמידים לא ידעו על המיזם הזה. בבית-ספר אחד התגלה הדבר להורים במקרה והם פועלים לעצור את הפעלת המערכת. כך הגיע המידע לעיתון "הארץ". לו חשב מישהו ברצינות שמדובר במיזם ירוק ויפה, אין ספק שראש-עיריית תל-אביב היה דואג בעצמו להזמין את העיתונאים. במקרה זה העדיפו הרשויות לפעול בחשאי, ורוב ההורים שילדיהם לומדים כעת בתוך תחנות לייצור חשמל, מקום שילדים כלל אינם אמורים להימצא בו, אינם יודעים על כך דבר.
לולא כתבתה של טלילה נשר, גם אני לא הייתי יודעת דבר על הסיפור הזה. הוא לא סוקר באמצעי התקשורת האלקטרוניים, שמהם שואב רוב הציבור את ידיעותיו על המתרחש. למען האמת גם לא זכור לי שאמצעי התקשורת הירבו לעסוק במצבם המזעזע של שירותי הכבאות לפני אסון השריפה, שאולי אז לא היינו מבכים כעת את מותם של יותר מארבעים אנשים צעירים. כעת אמצעי התקשורת אינם חדלים לטחון מים בנושא, כאשר רוב הטוחנים מבקשים דוקא להגן על מדיניותו של יובל שטייניץ ובעצם על זו של נתניהו. האם תקום כעת צעקה על המיזם המפלצתי הזה של ייצור חשמל על גגות בתי-ספר? או שיחכו עד שגל של תלמידים חולי סרטן יזעזע את הארץ, וגם אז נשמע בעיקר את קולם של היחצ"נים המגינים על הכסף הגדול ובעליו, כשם שאנו אנוסים להאזין כעת לשורת החנפים ומלחכי הפנכה שקולם מלא את הארץ, כי קולם של הילדים והחולים קול רפה הוא, ולמתים אין קול כלל.
