כשכתבתי
את רשימתי "תנין, לויתן, נחש, דרקון"
שמתי
לב לחילופי הצורות "תנים" ו"תנין" בתנ"ך, כאשר לרוב ברור
לקורא העברית מתי מדובר ב"תנין" ומתי מדובר ברבים של "תן".
למשל
ביחזקאל, כאשר לראשונה מופיע לעינינו התנין בדמות תנין היאור, הקרוקודיל, החיה
שעמה אנו מזהים את התנין גם בעברית המודרנית, נכתב "תנים" ולא תנין:
דבר
ואמרת, כה אמר ה': הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, אשר
אמר לי יאורי ואני עשיתני: ונתתי חחים בלחייך, והדבקתי דגת יאורך בקשקשותיך,
והעליתיך מתוך יאוריך, ואת כל דגת יאוריך בקשקשותיך תדבק:
יחזקאל כ"ט, ג-ד
וגם באיזכור
הנוסף ביחזקאל ל"ב פסוק ב נכתב "תנים":
בן
אדם שא קינה על פרעה מלך מצרים, ואמרת אליו כפיר גויים נדמית, ואתה כתַּנִים
בַּיַמִּים, ותגח בנהרותיך ותִּדְלַח מים ברגליך ותִּרְפֹּס נהרותם.
בשני
מקרים אלה, כמו ברוב איזכורי התנין בתנ"ך, תורגם תנין בתרגום השבעים בוולגטה
כ"דרקון". כך למשל יחזקאל כ"ט, ג:
draco magne qui cubas in medio fluminum tuorum, et dicis meus est fluvius et ego
feci memet ipsum
במגילת
איכה שאנו קוראים היום, צום תשעה באב (נדחה לעשירי באב בגלל השבת), פרק ד, פסוקים
ג-ד, מצוי חילוף הפוך, ולגבי רבים של "תן" במקרה זה נקבת התן, נכתב
"תנין":
גם
תנין חלצו שד הניקו גוריהן, בת עמי לאכזר כיענים במדבר. דבק לשון יונק אל חִכּוֹ
בצמא, עוללים שאלו לחם, פורש אין להם.
וכוונת
הפסוק להשוות בין עולליה הצמאים והרעבים של ירושלים שאין מי שמניק ומאכיל אותם,
לבין החיות שדואגות לגוריהן.
צירוף
תנים ויענים, ליתר דיוק בנות-יענה, יחדיו, מופיע גם אצל הנביאים ישעיהו ומיכה:
ישעיהו
ל"ד, י"ג-ט"ו:
"ועלתה
ארמנותיה סירים קמוש וחוח במבצריה, והיתה נוה תנים, חציר לבנות יענה: ופגשו ציים
את איים ושעיר על רעהו יקרא, אך שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח. שמה קננה קפוז
ותמלט ובקעה ודגרה בצלה..."
ותרגומו
בוולגטה:
Et orientur in domibus eius spinae et urticae
et paliurus in munitionibus eius et erit cubile draconum et pascua
strutionum: et occurent daemonia onocentauris et pilosus clamabit alter ad
alterum ibi cubavit lamia et invenit sibi requiem, ibi habuit foveam ericius et
enutrivit catulos
כלומר:
תהיה למשכב דרקונים ולמרעה בנות-יענה – תנים מתורגם כאן כדרקונים, כמו התרגום
הנוצרי הנפוץ ל"תנינים". ציים מתורגם כאן כ"שדים" ואילו
"איים מתורגם כ"אונוקנטאורים", מעין קנטאורים שמחציתם אדם ומחציתם
חמור במקום סוס. שָׂעִיר מתורגם בשם התואר pilosus שפירושו הוא שָׂעִיר כשם
תואר, ללא קשר דוקא לתיש. כלומר תמונת חיות הבר של ארץ-ישראל המשתכנות בארמנות
החרבים שמתאר ישעיהו, תמונה ריאליסטית לגמרי, הופכת בתרגומים הנוצריים לתמונה
מיתולוגית של יצורים על-טבעיים. לכך נוספת "לילית", שהיא ככל הנראה עוף
לילי, אך כאן היא מתורגמת כ-lamia, אף זו דמות מיתולוגית של מכשפה אוכלת ילדים, שמתוארת כמחציתה אשה
מחציתה נחש, או כאשה כל כולה שצמוד אליה נחש או עור נחש. סביר מאד שדמותה
המיתולוגית של לילית כאשת אשמדאי מקורה בחיבור הזה שיצרו התרגומים הנוצריים בין
לילית – עוף לילי שמשלב ישעיהו בתיאורי החורבן שלו, לבין Lamia המיתולוגית, וכך מתוארת
אף לילית באמנות – בדמותה של לאמיה.
נתבונן
שוב על פסוק ג בפרק ד במגילת איכה:
גם
תנין חלצו שד הניקו גוריהן, בת עמי לאכזר כיענים במדבר.
בתרגומים
הנוצריים לפסוק זה לא תורגמה המלה "תנין", שמשמעותה תנים, כדרקונים, כמו
בפסוקים בישעיהו ובמיכה אלא כ-lamiae, שוב אותה דמות מיתולוגית של מכשפה אוכלת ילדים שתירגמה בישעיהו
את השם לילית, אבל הפעם בלשון רבים:
Sed et lamiae
nudaverunt mammam lactaverunt catulos suos, filia populi mei crudelis quasi
strutio in deserto
כאמור
תיאור נוסף המשלב תנים ובנות-יענה מופיע אצל מיכה פרק א, פסוק ח:
עַל
זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה אֵילְכָה שילל וְעָרוֹם אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים
וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה.
ותרגומו:
Super
hoc plangam et ululabo vadam spoliatus et nudus faciam planctum velut draconum
et luctum quasi strutionum
גם
במיכה וגם בישעיהו תורגמו "תנים" כ"דרקונים", למרות שברור מן
התיאור במגילת איכה שמדובר ביונק. יש שמטילים ספק שמדובר ביונק המוכר לנו כיום
כתן, ואילו "יענים" או "בנות-יענה" מתורגמים כ-Strutio, בשם המלא Strutio
camelus, שמה
של החיה שאנו מכנים כיום יען או בת-יענה, שהיא עוף נטול-קול, דבר שאיננו מתאים
לאופי החיה או העוף המתואר בתנ"ך, שקולו, כמו קול התן, קול יללה, המזכיר מספד
ואֵבֶל. ואפשר שגם בת-היענה היא יונק מיילל ולאו דוקא עוף, שהרי על פי ישעיהו שמקביל
"נוה תנים" ל"חציר לבנות-יענה", בת-היענה שבמקרא היא איפוא חיה
ששוכנת בחציר וכנראה אוכלת חציר, ולכן לא נראה לי גם זיהויה עם עופות טורפים או
דורסי לילה כדוגמת הינשוף, כפי שהציעו חוקרים,
זיהוי
בנות-היענה עם אוחים מתבסס על פסוקים כ"א-כ"ב בפרק י"ג בישעיהו,
שדומים לפסוקים שהזכרנו בפרק ל"ד:
"ורבצו
שם ציים ומלאו בתיהם אֹחִים ושכנו שם בנות-יענה ושעירים ירקדו שם: וענה איים
באלמנותיו ותנים בהיכלי עֹנֶג..."
אבל
אֹחִים כאן מקביל דוקא ל"צִיִּים", ואילו בנות-יענה מקביל
ל"שעירים", שהם תיישים, והפועל "ירקדו" מופיע במקרא כמתייחס
לצאן כמו בתהלים קי"ד:
"ההרים
רקדו כאילים גבעות כבני-צאן".
ואולי
בנות-היענה הן בכלל מין של עזי-בר ובכך הן אכן מקבילות לשעירים ומתאים להן לשכון
בחציר כדברי ישעיהו "חציר לבנות-יענה".
וכיצד
תורגמו בתרגומים הנוצריים פסוקים כ"א-כ"ב בישעיהו י"ג?
Sed requiescent ibi bestiae et
replebuntur domus eorum draconibus et habitabunt ibi strutiones
et pilosi saltabunt ibi et respondebunt ibi ululae in aedibus
eius et sirenae in delubris voluptatis
כלומר:
"ונחו שם חיות (ציים), ומלאו בתיהם בדרקונים (אוחים), ושכנו שם בנות-יענה
(במובן המודרני), ושעירים יקפצו שם, וענו ינשופים (איים) בארמנותיו (זה כנראה
הכתיב הנכון ולא אלמנותיו כמו בתנ"ך שלנו) וסירנות בהיכלי עונג..."
הנה
הפכו אף האוחים הקטנים לדרקונים, ואילו התנים היו לסירנות – הסירנות במיתולוגיה
היוונית אינן בנות ים יפהפיות אלא יצורים שלהם ראש וחזה אשה וגוף ציפור, וכח
משיכתן איננו במראן אלא בקולן המכשף. ברשימתי "תנין, לויתן, נחש, דרקון"
הבאתי דוגמאות לתרגום cetus, מפלצת מיתולוגית יוונית, הן ל"תנין" והן
ל"לויתן" – מונח זה משמש כשמו המדעי של היונק הימי שאנו מכנים כיום
לויתן, whale, או Wahlfisch בתרגום לותר, שהשפיע ככל הנראה על כך שחיה זו מכונה היום בעברית
לויתן, למרות שמן הפסוק בישעיהו פרק כ"ז:
ביום
ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח, ועל לויתן נחש
עקלתון, והרג את התנין אשר בים.
אנו
למדים שלויתן הוא סוג של נחש או זוחל, לא יונק ולא ימי.
חיות
הבר הנפוצות, ככל הנראה, שתיארו נביאי ישראל, שלקוחות ממראה עיניהם, אך זהותן לא
היתה ידועה למתרגמים ואולי גם מן היהודים נשכחה, הוחלפו בדמויות מן המיתולוגיה
היוונית שיצרו תמונות פנטסטיות שאין להן כל קשר למציאות שאליה התייחסו במקור. אבל
התמונות הפנטסטיות האלה שנוצרו בדימיון היווני-רומי-נוצרי והשפיעו עליו מאד,
השפיעו גם על היהודים, ושבו אליהם דרך המדרש והקבלה.
