יום ראשון, 4 בנובמבר 2012

היינריך היינה / ספינת עבדים



ברשימתי "עליקמא" התייחסתי לשירים שחוברו מתוך כוונות טובות להיאבק בגזענות וכיום צורמים את אוזנינו. שונה לחלוטין הסטירה הנשכנית של היינה על הסחר בעבדים, שלא איבדה מאומה מחריפותה ומהרלוונטיות שלה, וגם עובדים עשוקים בימינו יוכלו להכיר בה לעתים את מעסיקיהם, שדואגים כמובן רק לאושרם של העובדים. כוחה של האירוניה של היינה עומד בעינו. אני רוצה רק להעיר כאן על הקרבה בין מוטיב העבדים המרקדים ליהודי המרקד מאונס ב"היהודי בקוצים" שמתכתב מצדו עם ריקוד "מה יפית".

הַיְנְרִיךְ הַיְנֶה / סְפִינַת עֲבָדִים
1.
אַחְרַאי הַמִּטְעָן מִינְהֶר וַן-קֶק
יוֹשֵׁב בְּתָאוֹ וּמְחַשֵּׁב בְּלִי סוֹף
הוּא מְחַשֵּׁב אֶת סְכוּם הַמִּטְעָן
וְאֶת הָרְוָחִים שֶׁיִּגְרֹף.

"הַגֻּמִּי הוּא טוֹב, הַפִּלְפֵּל הוּא טוֹב,
שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָבִיּוֹת וְשַׂקִּים
יֵשׁ אַבְקַת זָהָב וְגַם שֶׁנְהָב -
וּסְחוֹרָה שְׁחוֹרָה בַּאֲזִיקִים.

שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁחוֹרִים עַל נְהַר סֶנֶגַל
בְּזִיל הַזּוֹל הֶחֱלַפְתִּי בַּשּׁוּק
בְּשָׂרָם קָשֶׁה, שְׁרִירֵיהֶם חֲסוֹנִים,
מַמָּשׁ כְּמוֹ בַּרְזֶל יָצוּק.

בִּתְּמוּרָה נָתַתִּי יֵין-שָׂרָף
פְּנִינֵי זְכוּכִית וַעֲדָיִים,
רְוָחַי יִהְיוּ שְׁמוֹנֶה-מֵאוֹת אֲחוּזִים
אִם חֶצְיָם יִוָּתְרוּ בַּחַיִּים.

אִם יִשָׁאֲרוּ לִי רַק שְׁלֹשׁ מֵאוֹת
בַּנָּמָל שֶׁל רִיּוֹ זַ'נְיֶרוֹ
מֵאָה דוּקָטִים לְיָחִיד
יְשַׁלֵם לִי גּוֹנְזַלֶס פֶּרֶרוֹ.

שַׂרְעַפָּיו שֶׁל מִינְהֶר וַן-קֶק
הֻפְרְעוּ בְּמַפְתִּיעַ
רוֹפֵא הַסְּפִינָה הַדּוֹקְטוֹר וַן דֶר סְמִיסֶן
לְתָאוֹ הִגִּיעַ.

זֶהוּ גֶּבֶר אֵימְתָנִי
שֶׁנְּחִירָיו כֹּה שְׂעִירִים -
"הַמּוֹשֵׁל בַּיַּמִּים" קוֹרֵא לוֹ וַן-קֶק,
מַה שְׁלוֹם חֲבִיבַי הַשְּׁחוֹרִים?"

הַדּוֹקְטוֹר הוֹדָה עַל שְׁאֵלָתוֹ
וּבִּתְּשׁוּבָה פָּתַח וְאָמַר,
שֶׁהַלַּיְּלָה הַתְּמוּתָה
עָלְתָה בְּשִׁעוּר נִכָּר.

"מִדֵּי יוֹם גוֹוְעִים שְׁנַיִּם בִּמְמֻצָּע
אַךְ הַיּוֹם גָוְעוּ שִׁבְעָה,
אַרְבָּעָה גְּבָרִים וְשָׁלֹשׁ נָשִׁים –
שֶׁזֶּה כִּמְעַט פִּי אַרְבָּעָה."

"בָּדַקְתִּי אֶת הַגּוּפוֹת בִּקְּפִידָה
כִּי לֵיצָנִים שֶׁכְּמוֹתָם
מַעֲמִידִים לִפְעָמִים פְּנֵי מֵתִים
כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִיכוּם לַיָּם.

הֵסַרְתִּי מֵהֶם אֶת הָאֲזִיקִִִִים,
וּבְלִי לְהִתְחַכֵּם
הוֹרֵיתִי לְהַשְׁלִיכָם הַיַּמָּה
בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם.

"מִיָּד הוֹפִיעַ צָבָא שָׁלֵם
שֶׁל כְּרִישִׁים מִתּוֹךְ הַגַּלִּים,
הֵם כָּל כָּךְ אוֹהֲבִים אֶת בְּשַׂר הַשְּׁחוֹרִים
שֶׁבְּכָל יוֹם אֶצְלִי הֵם אוֹכְלִים.

מֵאָז שֶׁעָזַבְנוּ אֶת הַחוֹף
הֵם אַחֲרֵי סְפִינָתֵנוּ עוֹקְבִים
מְרִיחִים אֶת רֵיחַ הַגְּוִיוֹת
וְלִזְּלֹל אוֹתָן מִתְאַוִּים.

כָּל כָּךְ מְשַׁעֲשֵׁעַ לִרְאוֹת
אֵיךְ הֵם עָטִים עַל הַגְּוִיּוֹת!
אֶחָד בָּרֶגֶל, שֵׁנִי בָּרֹאשׁ,
שְׁלִישִׁי בּוֹלֵס אֶת הַצְּלָעוֹת.

כְּשֶׁבָּלְעוּ הַכֹּל הֵם מִשְׁתּוֹבְבִים
סְבִיב דַּפְנוֹת הַסְּפִינָה שְׂבֵעִים
וּבוֹהִים בִּי כְּאִלּוּ אָמְרוּ לִי תּוֹדָה
עַל הָאֹכֶל הַטָּעִים.

אַךְ בְּוַן-קֶק אָחֲזָה מוּעָקָה
אֶת דִּבְרֵי הָרוֹפֵא הוּא קָטַע:
"אֵיךְ אוּכַל לְרַכֵּךְ אֶת הַמַּכָּה?
אֵיךְ אֶמְנַע אֶת הֶמְשֵׁךְ הַתְּמוּתָה?"

עָנָה הָרוֹפֵא: "הַרְבֵּה שְׁחוֹרִים
מֵתִים בְּאַשְׁמָתָם
כִּי אֶת הָאֲוִיר בְּחָלָל הַסְּפִינָה
קִלְקְלוּ בִּנְּשִׁימָתָם.

רַבִּים גַּם מִמֶּלַּנְכוֹלְיָה מֵתִים
כִּי עַד מָוֶת הַשִּׁעֲמוּם:
קְצָת אֲוִיר, מוּסִיקָה וְרִקּוּדִים
יוּכְלוּ לְרַפֵּא אֶת הַמּוּם.

קָרָא וַן-קֶק: "עֵצָה טוֹבָה!
זֶה הַדָּבָר הַנָּכוֹן!
אַתָּה חָכָם כְּמוֹ אֲרִיסְטוֹטֶלֶס
הַמּוֹרֶה שֶׁל אַלֶּכְּסַנְדֶּר מוֹקְדוֹן.

"נְשִׂיא הַחֶבְרָה לְגִדּוּל צִבְעוֹנִים
בָּעִיר דֶּלְפְט הַבְּרוּכָה
הוּא פִּקֵּחַ מְאֹד, אֲבָל אֵין לוֹ אֲפִילוּ
מַחֲצִית מֵהַשֵּׂכֶל שֶׁלְךָ.

מוּסִיקָה! מוּסִיקָה! כָּל הַשְּׁחוֹרִים
עַל הַסִּפּוּן לִרְקֹד!
וּמִי שֶׁאֵינֶנּוּ אוֹהֵב נִתּוּרִים
יַלְקוּ אוֹתוֹ בַּשּׁוֹט!"

2.
גָּבוֹהַ בְּכִפַּת הַשָּׁמַיִּם
כּוֹכָבִים, אֲלָפִים וּרְבָבוֹת,
נוֹצְצִים בְּעֶרְגָּה, חֲכָמִים וּגְדוֹלִים
כְּמוֹ עֵינֵי נָשִׁים מְלַבְּבוֹת.

הֵם מַבִּיטִים מַטָּה לַיָּם,
כֹּה הַרְחֵק מַבָּטָם מַשְׁפִּילִים
בְּנִצּוֹץ זַרְחָנִי וְנִחוֹחַ שָׁנִי
הוֹמִים בְּחֶמְדָּה הַגַּלִּים.

שׁוּם מִפְרָשׂ אֵינֶנּוּ מִתְנוֹפֵף
עַל סְפִינַת הָעֲבָדִים
רַק הִבְהוּב פָּנָסִים עַל הַסִּפּוּן
וּמוּסִיקַת רִקּוּדִים.

הֶהַגַּאי מוֹשֵׁךְ בַּכִּנּוֹר
הַטַּבָּח בַּחָלִיל מְחַלֵל
וְנַעַר סִפּוּן מַכֶּה בַּתֹּף
וְהָרוֹפֵא בַּחֲצוֹצְרָה מִתְהוֹלֵל.

מֵאָה שְׁחוֹרִים, גְּבָרִים וְנָשִׁים,
מְנַתְּרִים וְחַגִּים בְּמַעֲגָלִים
כִּמְּטֹרָפִים: בְּכָל נִתּוּר
אֲזִיקֵיהֶם מְצַלְצְלִים.

גּוּפָם רוֹקֵעַ בִּתְּשׁוּקָה
וּפֹה וָשָׁם יְפֵהפִיָּה שְׁחוֹרָה
חוֹבֶקֶת אֶת רֵעָהּ הָעֵירוֹם
בְּקוֹל אֲנָחָה מָרָה.

מַנְחֶה אֶת הָעֶרֶב הַקַּלְגָּס
וּבִּצְּלִיפוֹת שֶׁל שׁוֹט
הוּא מְדַרְבֵּן אֶת הַנִרְפִּים
לִשְׂמֹחַ וְלִרְקֹד.

וְדִידְלְדוּמְדַי וְשֶׁנְדֶרֶדֶנְג –
הָרַעַשׁ מוֹשֵׁךְ מִמְּצֻלּוֹת הַיָּם
אֶת עֲנָקֵי עוֹלָם הַמַּיִם
שֶׁיְּשֵׁנִים שָׁם לְתֻמָּם.

הֲלֻמֵּי-שֵׁנָה הֵם מַעְלָה צָפִים -
הַכְּרִישִׁים, מִסְפָּרָם מֵאָה
לוֹטְשִׁים עֵינֵיהֶם לַסְּפִינָה
בְּתִמָּהוֹן וּבִּפְלִיאָה.

הֵם רוֹאִים שֶׁהִקְְְדִימוּ לְהַשְׁכִּים
לְפַת-שַׁחֲרִית, וּמְפַהֲקִים:
כְּשֶׁאֶת גְּרוֹנָם הֵם פּוֹעֲרִים 
הֵם חוֹשְׂפִים שִׁנַּיִּם-מַסּוֹרִים.

וְדִידְלְדוּמְדַי וְשֶׁנְדֶרֶדֶנְג –
הָרִקּוּדִים בְּלִי סוֹף נִמְשָׁכִים
וְהַכְּרִישִׁים בְּקֹצֶר רוּחָם
אֶת זְנָבָם שֶׁלָהֶם נוֹשְׁכִים.

כַּנִּרְאֶה שֶׁאֵינָם אוֹהֲבִים מוּסִיקָה
אַל תִּבְטְחוּ בְּשׁוּם חַיָּה
שֶׁאֵינֶנָּה אוֹהֶבֶת מוּסִיקָה
אָמַר גְּדוֹל מְשׁוֹרְרֵי אַנְגְּלִיָּה.

וְדִידְלְדוּמְדַי וְשֶׁנְדֶרֶדֶנְג –
לָרִקּוּדִים אֵין סוֹף וְתִכְלָה
עַל רֹאשׁ הַתֹּרֶן מִינְהֶר וַן-קֶק
חוֹבֵק אֶת יָדָיו בִּתְּפִלָּה:

"בְּשֵׁם יֵשׁוּ חוּס, אֵלִי,
עַל חַיֵּי הַשְּׁחוֹרִים הַחוֹטְאִים!
הֵם הִרְגִּיזוּ אוֹתְךָ, יוֹדֵעַ אַתָּה
הֵם טִפְּשִׁים כְּמוֹ יְלָדִים טוֹעִים.

בְּשֵׁם יֵשׁוּ חוּס עַל חַיֵּיהֶם,
שֶׁלֹא יָמוּתוּ לָנוּ!
אִם לֹא יִוָּתְרוּ לְפָחוֹת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת
אֲזַי אֶת הָרֶגֶל פָּשַׁטְנוּ."