יום שבת, 20 באפריל 2013

מרגרט תאצ'ר



אף פעם לא כתבתי על מרגרט תאצ'ר וגם לא חשבתי לכתוב עליה, כי אף פעם לא היתה לי דיעה נחרצת על מרגרט תאצ'ר, לא בזמן אמיתי – כשנבחרה לראשות הממשלה כבר הייתי אשה בוגרת ואמא – וגם היום אין לי. לכאורה זה מוזר, כי התחנכתי במשפחה סוציאליסטית וכל חיי האמנתי בסוציאליזם, או יותר נכון בסוציאל-דמוקרטיה, במדינת הרווחה, ובאחריות רחבה של המדינה לאזרחיה בתחומי הבריאות, החינוך והרווחה, שאלה בדיוק התחומים שמרגרט תאצ'ר במדיניותה פגעה בהם. אני יודעת גם ששירותי הרפואה בבריטניה מאד גרועים היום, ולפני מרגרט תאצ'ר שירותי הבריאות היו כנראה טובים יותר, למרות שאינני בטוחה בכך לגמרי, כפי שאינני יודעת אם שירותי הבריאות במדינת ישראל, שהם בוודאי יקרים בהרבה מכפי שהיו בתקופת ילדותי, טובים יותר או גרועים יותר מכפי שהיו קודם. אלה דברים שקשה מאד להעריך, כי דברים מאד השתנו מאז שהייתי ילדה, ובכל העולם רופאים הפכו לכלכלנים, שנדרשים לחשב ולשקול את עלות הטיפול בחולים והכדאיות שלהם, ובעצם לבגוד בחובתם להתמקד בשיקולים הרפואיים בלבד, ומצד שני הרפואה מציעה היום לאנשים כל כך הרבה טיפולים יקרים ומצילי חיים שכלל לא היו ידועים בילדותי, ולכן אין בעצם בסיס אמיתי להשוואה אם מערכות הבריאות היום טובות יותר או רעות יותר, כי הרפואה מאד השתנתה וגם ציפיות החולים ממנה מאד מאד עלו. נדמה לי שבילדותי אנשים יותר השלימו עם העובדה שהרופאים אינם כל יכולים ושיש מחלות שפשוט אין להן מרפא. היום אנשים מצפים שתימצא תרופה לכל מחלה ומדברים כל הזמן על "לנצח את הסרטן". בילדותי אנשים פחדו לומר את המלה סרטן, אנשי ציבור מעולם לא הודו שהם חולים, ואנשים שחלו בסרטן ציפו למות ולא לנצח. מכיוון שהסרטן הוא עדיין מחלה קטלנית מאד, אינני בטוחה מה טוב יותר, והאם הגישה האגרסיבית למחלות באמת מועילה או אולי רק מגבירה את הסבל. אבל כל זה כבר סוטה מהנושא של מרגרט תאצ'ר, שעלתה לשלטון בשנת 1979, והדבר הראשון שהיא עשתה היה דוקא להפוך את רודזיה, שנשלטה עד אז בידי רוב לבן בראשות איאן סמית, למדינה דמוקרטית שקרויה מאז זימבאווה ונשלטת בידי הרוב השחור. קודם לכן התנהלה ברודזיה מלחמה של מיליציות של הרוב השחור נגד ממשלת המיעוט הלבן וגם נגד הסדר פיוס שהושג בין שלטון המיעוט הלבן לבין מנהיגות שחורה ששיתפה איתו פעולה אך נדחה על ידי הרוב. מרגרט תאצ'ר הזמינה את מנהיגי כל הפלגים ברודזיה לוועידת שלום בלונדון שהיא עצמה מילאה בה תפקיד מרכזי וב-21 בדצמבר 1979 נחתם בלונדון "הסכם בית לנקסטר" שבו סוכם שרודזיה תחזור זמנית לשלטון בריטי, וייערכו בחירות כלליות דמוקרטיות שיובילו לעצמאות. בבחירות נבחר רוברט מוגאבה שייצג את השבט הגדול ביותר ברודזיה, ואחרי שנבחר בבחירות דמוקרטיות בחסות חבר העמים הבריטי הכריז על עצמאותה של רודזיה שזכתה להכרה באו"ם. במהרה הפך מוגאבה לדיקטטור בסגנון הנפוץ באפריקה, אבל זה כבר סיפור אחר. האופן שבו סיימה מרגרט תאצ'ר את מלחמת האזרחים ושלטון המיעוט הלבן ברודזיה והובילה אותה להיות מדינה עצמאית נשלטת בידי הרוב השחור הרשים אותי מאד, למרות שכבר אז היה ברור שמרגרט תאצ'ר מייצגת אידיאולוגיה מאד שונה מזו שחונכתי עליה והאמנתי בה. בסרט התיעודי המאד מעניין על תאצ'ר שראיתי הערב בערוץ 8 לא הזכירו את רודזיה ושמתי לב שלרוב לא מזכירים את הפרשה הזאת כשמדברים על מרגרט תאצ'ר, אבל אני זוכרת אותה היטב, ואני זוכרת שדיברתי על כך עם אבי, ואבי אמר לי אז משהו שלצערי אינני זוכרת היטב, על כך שלפעמים דוקא משטרים קפיטליסטים מתנגדים לקולוניאליזם, אבל אינני בטוחה שאני זוכרת נכון. בכל אופן חשבתי על כך הרבה באותו זמן, וזה השפיע מאד על יחסי למרגרט תאצ'ר גם כאשר התעקשה להילחם על השלטון הבריטי באיי פוקלנד, מלחמה שהיכתה אותי בתדהמה וחשבתי שמדובר במתיחה של אחד באפריל, כל כך התקשיתי להאמין למשמע אוזניי כששמעתי ב-2 באפריל 1982 בחדשות על העימות בין בריטניה לארגנטינה על האיים הסמוכים לארגנטינה שקודם לכן לא ידעתי על קיומם. המלחמה הזו נראתה לי טפשית ומגלומנית להחריד – מה לבריטניה של אחרי מלחמת העולם השנייה ולאיים זעירים בקצה העולם, אבל נצחונה של תאצ'ר היה אחד הגורמים לנפילתו של משטר הגנרלים המפלצתי של ארגנטינה, ואז חשבתי שמרגרט תאצ'ר היתה שבט האל שאיפשר לארגנטינה להיפטר מאחד המשטרים הנפשעים עלי אדמות ולחזור להיות דמוקרטיה. כמובן תאצ'ר לא יכלה לדעת שזו תהיה התוצאה אבל בדיעבד הכל היה לטובה ונזכרתי שהקדמונים תמיד חשבו שיותר מהכל מנהיג צריך להיות בר-מזל, וכנראה שלתאצ'ר היה לא מעט מזל אבל בוודאי לא רק מזל.
תאצ'ר בוודאי מילאה תפקיד גם בקריסתו של הקומוניזם, אם כי לדעתי מה שגרם בראש וראשונה לקריסת הקומוניזם היה הקומוניזם עצמו ולא המדיניות של תאצ'ר וריגן כלפיו, והוא היה מתמוטט כנראה בכל מקרה. אפילו לא בטוח שתאצ'ר באמת שמחה כשהקומוניזם נפל. היא חששה ממה שיבוא. איחודה והתחזקותה של גרמניה לא היו לרוחם לא של מיטראן ולא של תאצ'ר, וזו היתה כמובן אחת התוצאות המצערות של נפילת ברית-המועצות, שהחלישה מאד את מעמדה של בריטניה באיחוד האירופי. כאשר חושבים על מרגרט תאצ'ר חושבים על אשה שעיצבה תהליכים היסטוריים וזה במידה מסוימת נכון, אבל נכון גם שתאצ'ר חייתה התרחשויות היסטוריות גדולות שהתמזל מזלה שהן התרחשו בזמנה. גם מנהיגים חזקים בעיקר מגיבים להתרחשויות ורק לפעמים יוצרים אותן.
הקושי שלי לעצב דיעה נחרצת על מרגרט תאצ'ר נובע בוודאי גם מהעובדה שכמוה חייתי רוב חיי במעמד שונה מזה שגדלתי בו, אלא שבניגוד לה חייתי רוב חיי במעמד נמוך מזה שגדלתי בו, ובניגוד להוריי שהיו שכירים כל ימיהם, גם אם בתפקידים בכירים, הייתי רוב ימיי עצמאית, והרבה פעמים הזדהיתי נפשית דוקא עם השנאה למס הכנסה שהוא דוקא מס פרוגרסיבי, והעדפתי מסים עקיפים כמו מס ערך מוסף שהוא מס רגרסיבי לגמרי, מפני שמסים רגרסיבים מאפשרים לאדם עני לתכנן את תשלום מסיו על ידי הימנעות מקנייה וללא מעורבות הממשלה בענייניו, ואני מעדיפה את המצב הזה על הבירוקרטיה של מס הכנסה, שמעולם לא גבה ממני אגורה אבל הרבה פעמים התעלל בי, השפיל אותי וגרם לי הוצאות מיותרות. אחד הדברים שלמדתי לצערי מניסיוני הוא שבחיים יש הבדל גדול בין האידיאולוגיה הסוציאליסטית שאני עדיין מאמינה בה, לבין המימוש האנושי שלה, אבל אינני חושבת כמובן שהבעיה הזו מיוחדת לסוציאליזם. שחיתות משגשגת בארגוני עובדים סוציאליסטים ובגופים ממשלתיים בירוקרטיים ושחיתות משגשגת ואולי אפילו יותר בתהליכים תאצ'ריסטים של הפרטה, ובין המתעשרים מן ההפרטה שהנהיגה תאצ'ר היו גם מקורבים פוליטיים שלה. הרוע האנושי איננו תלוי באידיאולוגיה ולכן רצוי לא להיות קנאי מדי לשום אידיאולוגיה, כי כל אידיאולוגיה עלולה לעודד את הרוע האנושי ולעורר אותו לפעולה.
יש למרגרט תאצ'ר מעריצים שאומרים שהיא הצילה את בריטניה וזה כנראה מוגזם ויש לה שונאים רבים שאומרים שהיא הרסה את בריטניה וגם זה כנראה מוגזם. התרבות השמרנית בבריטניה היא תרבות מושרשת וחזקה מאד בציבור הבריטי, וגם תרבות הפועלים בבריטניה היא תרבות חזקה ומושרשת, והמאבק וגם שיתוף הפעולה בין שתי התרבויות האלה, שלפעמים הן מרהיבות ולפעמים דוחות, גדול יותר מאישיותה ופועלה של מרגרט תאצ'ר, למרות שאישיותה ופועלה היו בהחלט גדולים. צפיתי בתדהמה גדולה גם בלוויה המלכותית והמפוארת מדי וגם בחגיגות השמחה הדוחות של שונאי תאצ'ר, בעיקר מהסיבה שאינני זוכרת חגיגות כאלה כאשר התפטרה מתפקידה – אז עוד חשבו שאולי עוד תחזור לכהן כראש הממשלה, מה שאומר שהחגיגות הנוכחיות מעידות לא רק על שנאה לתאצ'ר אלא גם על פחדנות – כמה קל ללעוג לגוויה, אבל לדעתי מי שלא היה לו אומץ להתעמת עם תאצ'ר בחייה, ולרוב האנשים לא היה, עדיף שעכשיו ישתוק.
מרגרט תאצ'ר אמרה בנאום שנחרת בזיכרוני כי דאונינג עשר מתאים למגורים למי שרגיל לגור מעל מכולת. היא מאד אהבה להזכיר את העובדה שהיתה בתו של חנווני. היא היתה בתו של חנווני ואשה דתיה, וגם משום כך מצאה שפה משותפת עם רונלד ריגן יותר מאשר עם אצולת בריטניה. חלק מהאנשים ששנאו אותה שנאו אותה משום שהיתה אשה ומשום שלא היתה בת מעמדם. באנגליה אוהבים להזכיר את העובדה שהתקשתה להתקבל ללימודי הכימיה באוקספורד, והתקבלה רק לאחר שסטודנט אחר נשר. זו עובדה חסרת משמעות בסיפור חייה – היא סיימה את חוק לימודיה בהצלחה - אבל היא נועדה להבהיר שתאצ'ר איננה בת המעמד שראוי ללמוד באוקספורד. כשתאצ'ר הגיעה לאוקספורד היה שם רוב מוחלט של גברים ובני אצולה. אוקספורד השתנתה מאד מאז, אבל הסנוביות הבריטית לא חלפה מהעולם. לא כל האנשים ששונאים את תאצ'ר שנאת מוות שונאים אותה בגלל פגיעתה בעבודה המאורגנת ובתקציבי הרווחה. חלק מהם שונאים אותה משום שהיתה בת של חנווני ונראה להם מאד מוזר שבת של חנווני מתנהגת כמו מלכה. תאצ'ר עצמה נהגה לעתים בצניעות ולעתים בראוותנות שניקרה את עיני רואיה. בניגוד לאנגלה מרקל או הילארי קלינטון היא לא לבשה מעולם מכנסיים ותמיד הקפידה לבלוט בלבושה הצבעוני והנשי להדהים בין המנהיגים הגברים. היתה בכך לא מעט התרסה כלפי הפטריארכליות שנגעה ללבי, אבל גם רצון להידמות למלכה אליזבת,  שהיתה המודל האמיתי של מרגרט תאצ'ר, כפי שהיא מודל ומושא הערצה ואהבה של חלק נכבד מאזרחי בריטניה, אותו חלק שאהב את מרגרט תאצ'ר כמו את המלכה והצביע עבורה. בסופו של דבר מנהיגים במדינות דמוקרטיות, ובריטניה היא הדמוקרטיה בהא הידיעה, את זה אי אפשר לקחת ממנה, מנהיגים במדינות דמוקרטיות תמיד מייצגים את רוב האוכלוסיה ואהובים על רוב האוכלוסיה. זה דבר שמי שמכבד את המשטר הדמוקרטי צריך תמיד לזכור ולכבד, גם אם לא תמיד הוא אוהב את התוצאה.