גרמניה רודפת את סוון שיטה

הארכיאולוג סוֶון שִׁיטֶה Sven Schuette שניהל את פרוייקט החפירות הארכיאולוגיות באתר היהודי העתיק במרכז העיר קלן הודח מתפקידו על ידי ראש העיר קלן יירגן רוטרס, לאחר שראיון שערך עמו כתב "הארץ" עופר אדרת, שבו הוא מצוטט כטוען שההתנגדות לחפירות ולהקמת מוזיאון במקום נובעת גם ממניעים של "אנטישמיות לטנטית שהיא נורמלית בגרמניה", הותקף בעיתון "קלנר שטאדט אנצייגר" ששייך למו"ל הנאצי אלפרד נוון-דומונט, שקנה בשנת 2006 מניות של עיתון "הארץ" בסכום של עשרים וחמישה מיליון אירו ובברכתה הנלהבת של הקנצלרית אנגלה מרקל, מה שמסביר מן הסתם את ריבוי הכתבות המהללות את מרקל ובירתה ברלין בעיתון "הארץ". בראיון לארי שביט לרגל הרכישה ביום ה-25.8.2006 הביע המו"ל השותף את צערו על כך שהיהודים לא נשלחו למדגסקר, כי לדעתו היה כל כך נחמד לו היה לנו אי משלנו. תכנית מדגסקר, שמעולם לא יצאה לפועל ולכן היא פחות ידועה מתכנית הפיתרון הסופי, היתה התכנית הנאצית הראשונה להשמדת יהודי גרמניה על ידי שילוחם לאי מדגסקר כדי שתנאי האקלים והמחייה הקשים יביאו לכיליונם, אבל איש בגרמניה לא חשב שההתבטאות של אלפרד נוון-דומונט ראויה לביקורת, למרות שגם היא התפרסמה במהדורות "הארץ" בעברית וגם באנגלית. בתור בעלים שותפים של "הארץ" בסכום של עשרים וחמישה מיליון אירו מצפים המו"ל הגרמני וידידתו הקרובה הקנצלרית מרקל לקרוא בעיתון "הארץ" רק דברי הלל והתרפסויות לגרמניה, ובוודאי לא ביקורת על אנטישמיות. ראש הסיעה של מפלגת הנוצרים הדמוקרטים של מרקל, קרל יירגן קליפר, הכריז שתיאור תושבי קלן כנגועים ב"אנטישמיות לטנטית" הוא "מעשה בל ייאמן שלא ייעשה". לכל עם יש כמובן הגדרות משלו למה שלא ייעשה. למשל התגובה של גרמניה לרצח ששה מיליון יהודים היתה ביטול עונש המוות, כדי ששום רוצח גרמני לא יוצא להורג על רצח יהודים, מה שהבהיר היטב שהפשע היחיד בגרמניה שעליו חל עונש מוות הוא להיוולד יהודי, שזה המעשה שהכי לא ייעשה בגרמניה, ותזכורת לכך קיבלנו רק בשנה האחרונה כאשר בית משפט מחוזי באותה העיר קלן שמענישה את סוון שיטה על כך שייחס לתושביה אנטישמיות, פסק ברוחו של מרטין לותר, שברית-מילה היא מעשה של התעללות בילדים והצית גל מתקפות על מוהלים ורבנים, מה שהופך את המונח "לטנטית" בהתבטאותו של סוון שיטה ללשון-המעטה שאין דומה לה. גם הענישה בגרמניה של אנשי בית-החרושת "הומאנה" ששינוי נוסחת מזון התינוקות שייצרו עבור רמדיה גרמה למוות ולנכות קשה של ילדים בישראל היתה קלה עד גיחוך. בכירי "הומאנה" הבהירו מיד שאין לחשוש מקניית מוצריהם כי הנוסחה הפגומה נשלחה רק לישראל, ולאחראים לאסון נפסקו עונשי קנס קלים בלבד.

הבוקר מתפרסם ב"הארץ" ראיון של עופר אדרת עם ראש העיר קלן רוטרס שכותרתו "תושבינו אינם אנטישמים" שבו הוא מבטיח שפרוייקט החפירות באתר היהודי יושלם במהירות וייפתח לציבור. הממצאים באתר היהודי בקלן, על פי מה שקראתי עד כה בעיתונות, מעניינים ביותר, אבל אותי אישית מטריד הרבה יותר מנהגן של הרשויות בגרמניה לרדוף ולהטיל אימה על כל מי שמוחה כנגד אנטישמיות בגרמניה, בין אם הוא גרמני או יהודי, במטרה להשתיק כל ביקורת על אנטישמיות, מה שאיננו מוכיח שגרמניה היא דמוקרטיה נטולת-אנטישמיות אלא את ההיפך הגמור מכך, שגרמניה איננה מדינה דמוקרטית ושמטרת הרשויות בה איננה להילחם באנטישמיות אלא להטיל אימה ולהשתיק את כל מי שמתריע על אנטישמיות ונאציזם. אני עצמי סובלת שנים רבות מן הטרור הגרמני הזה, שגם קיבל ביטוי רשמי במכתב ששיגר דובר שגרירות גרמניה לעיתון "הארץ" באוגוסט 2002, ובעקבותיו הופסק פירסום מאמריי בעיתון, עוד לפני רכישת מניותיו בידי המו"ל הגרמני. היו התערבויות רבות נוספות של גורמים גרמנים כדי למנוע ממני להתבטא ולפרסם את דיעותיי ומחקריי, אחת החמורות בהן היתה של אנשי קרן מינרבה שמנעו פירסום מחקר שכתבתי עבור מכון באוניברסיטת תל-אביב ועסק בין השאר בקשריו של הלאומן האוסטרי יירג היידר עם פוליטיקאים ואידיאולוגים ימניים בגרמניה. ממעורבותי במשפט עזבון מכס ברוד שארכיון הספרות הגרמני במרבאך, מוסד פדרלי של ממשלת גרמניה, מנסה לקבל לרשותו, ידוע לי שבסיכומיו תיאר הארכיון הגרמני את הכתב עופר אדרת כשלוחו של מו"ל "הארץ" עמוס שוקן, שיש לו כביכול עניין אישי בתיק שהשפיע על סיקור המשפט ב"הארץ". תביעת הארכיון הגרמני לעיזבון ברוד וכתבי קפקא לוותה בשורת מאמרים בעיתונות הגרמנית ביוזמת אנשי מרבאך שבהם הושמעו התבטאויות אנטישמיות קשות וטענות שליהודים ולישראל אין שום קשר לקפקא ורק הגרמנים מסוגלים לחקור כהלכה את הסופרים קפקא וברוד שאת כתביהם שרפו ואחר כך, כלשון נבואתו של היינה, שרפו גם את בני משפחתם. אני משערת שלפחות חלק מעניינים אלה נמצאים גם ברקע ההתנפלות על סוון שיטה והפגיעה באיש זה שהשקיע כה רבות בחשיפת עברה היהודי של העיר קלן, שיהודים התגוררו בה כבר בתקופה הרומית, כשנקראה קולוניה אגריפינה והיתה המרכז החשוב ביותר של האימפריה הרומית בגרמניה.

מאז נפילת ברית-המועצות ואיחוד גרמניה, גרמניה היא מנהיגת אירופה וישראל זקוקה לה ומפחדת ממנה. גם כאשר התברר מהדלפות ויקיליקס שגרמניה עמדה מאחורי ניסיון להשתמש בדו"ח גולדסטון כדי לפגוע בישראל, העדיפה ישראל הרשמית לשתוק. גם הפסיקה כנגד ברית-מילה עוררה בישראל יותר תחנונים לאפשר חיים יהודיים בגרמניה מאשר ביקורת נחרצת כנגד אימוץ התפיסה האנטישמית החולנית של מרטין לותר כבסיס לפסיקה הגרמנית. נתניהו פועל תמיד לתמיכה גרמנית בסנקציות על איראן, בהתנגדות לקבלת מדינה פלשתינית לאו"ם, באספקת צוללות ונשק לישראל, ובעוד עניינים שעומדים בראש סדר החשיבות בעיניו. אני מבינה שישראל חייבת להשלים במידה רבה עם מעמדה החזק של ממשלת גרמניה ולבקש את עזרתה, אבל עם כל הכבוד לאינטרסים החשובים האלה, האנטישמיות הגרמנית היא זו שהרגה ששה מיליון יהודים, לא הגרעין האיראני ולא המדינה הפלשתינית. בלתי ראוי בעיניי שישראל הרשמית תשתוק על הדחתו של סוון שיטה עקב ביקורת שהשמיע על אנטישמיות בגרמניה. בוודאי שהמימסד הארכיאולוגי בישראל צריך להשמיע את קולו נגד ההדחה הזו של עמית מכובד ופגיעה מבישה זו בחופש הביטוי, גם אם הדבר יפגע בשאיפותיהם של ארכיאולוגים ישראלים לקבל כספים מממשלת גרמניה, שמנסה לשלוט באמצעות כספים גרמניים לא רק בעיתון "הארץ" אלא בגופים רבים בישראל, ולכפות באופן כזה על גופים ישראליים לשרת את האינטרסים שלה. יש דברים יותר חשובים מאשר לקבל כסף מרוצחי משפחותינו ועמנו ולחלות את פניהם בתמורה.