אתמול לא הצלחתי כל כך להבין מה בדיוק קרה, ורק הבוקר קראתי בעיתון
"הארץ" שהתעוררה סערה בכנסת בעקבות נאומו של נשיא הפרלמנט האירופי,
הסוציאל דמוקרט הגרמני מרטין שולץ, וראיתי גם שהכתב הפוליטי יוסי ורטר מאד מגנה את
התנהגותם המבישה של חברי כנסת מהבית היהודי והליכוד כלפי שולץ. ואז קראתי בכתבתו
של יהונתן ליס ציטוט של הקטע בנאומו של שולץ שעורר את הסערה: "צעיר פלסטיני שאל
אותי למה ישראלי יכול להשתמש ב-70 ליטר מים ביום ופלסטיני רק ב-17, לא בדקתי את
הנתונים, אני שואל אתכם אם זה נכון". ואז חשבתי שאולי הפעם נפתלי בנט דוקא
צודק.
אפשר היה להצדיק התבטאות כזו של שולץ בשיחה לא מתוכננת עם פוליטיקאים
או עיתונאים, אבל לא בנאום לפני הכנסת, שמכינים אותו מראש ויש מספיק זמן לבדוק מה
נכון ומה לא. לשולץ כנשיא הפרלמנט האירופי יש צוות עוזרים שיכלו לברר עבורו את
נכונות הדברים. לנשיא הפרלמנט האירופי, וגם לאזרחי ישראל, יש זכות מלאה לדרוש ולקבל
מידע על מדיניות המים של ממשלת ישראל כלפי הפלשתינים ולבקר אותה אם הם מגלים אפליה
קשה וקיפוח של זכויות הפלשתינים. אבל באותה מידה זכאים חברי הכנסת לדרוש ממרטין
שולץ לבדוק את העובדות לפני שהוא מאשים את ישראל בהאשמות שונות בנאום רשמי לפני
מליאת הכנסת, שהוא אירוע מיוחד במינו ולא שגרתי שזוכה לסיקור בינלאומי, ולנפתלי
בנט מותר למחות על כך שמרטין שולץ העלה האשמות שהוא בעצמו העיד על כך שלא בדק את
נכונותן והוא "רק שואל". הכנסת איננה קופת חולים ובנאום במליאת הכנסת אין
מקום ל"רק שאלה". עבור נאום חשוב כזה ראוי לבדוק ולברר את העובדות מראש.
וזה ממש לא משנה אם הכוונות של נפתלי בנט וחבריו אינן טהורות. מותר גם לפקפק אם
אופן הצגת הדברים על ידי שולץ מצביע על כוונות טהורות ותום לב מצדו.
גם התגובה של שולץ לעיתונות הגרמנית השאירה אצלי תחושה לא נוחה: למהדורת
האינטרנט של השבועון הנפוץ "דר שפיגל" אמר שולץ שישראל צריכה להתרגל
לקבל ביקורת, ושיש בישראל רגישות יתר לביקורת מאירופה. הדיבור הזה על "רגישות
יתר בישראל" הוא הטענה השגורה כשבישראל נמתחת ביקורת על דברים שאומרים אירופאים,
ויש לו ניחוח לא נעים של ניסיון לתרץ התבטאויות בלתי ראויות שפוגעות ביהודים על ידי
הקלת-ראש בביקורת עליהן מצד היהודים הנפגעים.
כתב הפרנקפורטר אלגמיינה צייטונג נילס מינקמאר טען שחברי הכנסת מהימין
רק חיכו להזדמנות לעורר מהומה. יכול מאד להיות. גם זה איננו משנה את העובדה שנשיא
הפרלמנט האירופי בנאומו בכנסת צריך היה להסתמך על עובדות ולא לזרוק האשמות במסוה
של שאלה, בדיוק כמו שג'ון קרי איננו צריך לנבא את העתיד ולאיים על ישראל בחרם, מה
שמתקבל בכל מקום באוזני השומעים לא כניבוי העתיד, כישורים שספק אם ג'ון קרי ניחן
בהם, אלא כאיום על ישראל וכעידוד לחרם. אולי שולץ וגם קרי הם אכן ידידי ישראל,
ואולי אנשי הימין היו תוקפים אותם בכל מקרה. אבל בדיוק כפי שהם דורשים מהישראלים
להיות מוכנים לקבל ביקורת, כדאי שיקבלו ביקורת בעצמם, ובמקום לטעון שיש ליהודים
רגישות יתר, כדאי שאכן יגלו קצת רגישות כשעוסקים בהאשמת יהודים בגזילת מים או בחרם
על יהודים. יש ליהודים סיבות טובות להתחלחל מדיבורים כאלה, גם אם הם "רק
שאלה" או "רק תחזית".