על עכברים ואנשים ונשים

כשצפיתי לראשונה כנערה בבית הוריי בסרט על פי הנובלה של ג'ון סטיינבק "על עכברים ואנשים",  ראיתי בה בעיקר סיפור שובר-לב על גורלו המר של מפגר בשכלו, ופחות חשתי באופן שבו היא חושפת את המציאות החברתית בקליפורניה של ראשית המאה העשרים (הספר התפרסם בשנת 1937), ואת מקומן ודמותן של הנשים כפי שהוא משתקף בעיני המספר.

זירת הסיפור היא חוה חקלאית קטנה לגידול שעורים בעמק נהר הסַלִינַס בקליפורניה, שנשענת על עבודתם של פועלים נודדים. העלילה מתרחשת באולם השינה של העובדים ובאסם הסמוך לו, לכן קל מאד היה להפוך אותה למחזה. מלבד ג'ורג' נמוך הקומה ולני הענק רפה-השכל משתתפים בה סְלים האחראי על הבהמות, שבעצם מתפקד כמנהל העבודה בחוה ועל פיו יישק דבר, הפועלים קרלסון ווִיט, הזקן הנכה קנְדי שאחראי על הניקיון באולם השינה, קרוּקס הכושי המתגורר בנפרד ומטפל בסוסים, בעל החוה ובנו המרושע קֶרלי, ואשתו של קרלי, שאין לה שם. היא אשתו של קרלי, והיא כדברי ג'ורג' רעל, פיתיון כלא, ארחי פרחי. קנדי הזקן מכנה אותה זנזונת, ומספר לג'ורג' שראה אותה "עושה עיניים" לסלים וגם לקרלסון. דמותה מתוארת כמופע של פיתוי ואיום: היא עדיין נערה, שפתיה מלאות ומשוחות באדום, עיניה קרועות לרווחה ומאופרות בכבדות, גם ציפורניה משוחות באדום. שערה, שעתיד למלא תפקיד טראגי בסיפור, עשוי בתסרוקת בקבוקים ולרגליה כפכפים אדומים מקושטים בזרים קטנים של נוצות יענים אדומות. דיבורה מאנפף והיא מסתובבת בחוה בתירוץ שהיא מחפשת את בעלה ופותחת בשיחה עם הגברים, מה שמיד מגדיר אותה כאשה פתיינית ומדיחה. הופעתה באולם השינה של הגברים גורמת לג'ורג' להזהיר את לני מפני כל קשר עם אשתו של קרלי, וגורמת ללני לזעוק פתאם שהמקום הזה רע וכדאי להסתלק ממנו, מה שיתגלה כנכון במיוחד לגבי לני. אבל ג'ורג' אומר שחייבים להישאר עד שהם ירויחו די כסף, והם נשארים עד הסוף המר.  

אבל האם אשתו של קרלי היא אכן פתיינית כזו, או שכך מדמיינים אותה הגברים, שמשליכים עליה את תאוותיהם? כשהיא פורשת בפני לני את חלומה, להיות שחקנית קולנוע, ללבוש בגדים יפים ולהתארח במלונות, היא איננה שונה בהרבה מלני החולם על משק קטן שבו יאכיל באלפלפה את הארנבות: נערה שמנסה להימלט בכל מחיר מחיי בדידות ושיעמום, נישאת כדי להימלט מגורלה ובכך חורצת את גורלה.

האם אין עוד אשה בחוה, או שהנשים האלה בלתי נראות, וכך הן אמורות להיות? החברה המתוארת בסיפור היא חברה גברית. לבד מאשתו של קרלי הנתפסת כזנזונת, אנו שומעים רק על זונות שזה מקצוען: ישנו בית הזונות של סוזי שעובדי החוה מחבבים, כי הוא זול יותר, וסוזי מצחיקה אותם בדיבוריה, וישנו בית הזונות היקר ומהודר יותר של קלרה שאותו אינם פוקדים לעולם. אבל כשוויט משבח בפני ג'ורג' את בית הזונות של סוזי ומציע לו להצטרף לביקור שם, ג'ורג' אומר שיבוא רק כדי לשתות. הוא צריך לחסוך והוא לא יוציא שניים וחצי דולר על זונה. אבל הסיפור מניח לנו להבין שג'ורג' איננו מצליח לחסוך, ולא רק בגלל אחריותו ללני. למרות שדאגתו ללני מבדילה אותו משאר העובדים הנודדים שאחראים לעצמם בלבד, ג'ורג' איננו שונה מהם: כשהוא מקבל את שכרו הוא מבזבז אותו בבית זונות או במשחקי ביליארד ואיננו חוסך. החלום על משק קטן שבו יהיו הם בעלי הבית ולני יוכל לטפל בארנבות הוא סיפור יפה שממלא את עולמו של לני, אבל סיכוי אמיתי להתממש אין לו, וכשנראה שהסיפור מקבל תפנית חיובית והחלום קרוב להתממש, כבר ממשמש ובא האסון.

דוקא ג'ורג' הוא הדמות החידתית בסיפור: מה מביא אותו לדאוג כל כך ללני רפה-השכל, שאיננו קרוב משפחתו, כפי שהיינו מצפים? בעל החוה חושד בו שהוא מנצל את לני לעבודה כדי ליטול את שכרו. גם סלים שמעולם לא ראה פועלים נודדים בצוותא, תמה על כך שג'ורג' הפיקח נוסע עם לני רפה-השכל. ג'ורג' אומר לסלים שהחיבור ביניהם איננו כה מוזר: שניהם גדלו באוברן Auburn, עיירה קטנה בצפון מרכזה של קליפורניה, סמוכה לעיר סקרמנטו, וג'ורג' הכיר את דודתו של לני, קלרה, שגידלה את לני מינקותו, ולאחר מותה לני הצטרף אליו לעבודה והוא התרגל אליו. הדודה קלרה ביקשה מג'ורג' לדאוג ללני, אבל מה היתה קלרה לג'ורג'? איננו יודעים. אנחנו רק יודעים, שבניגוד לשאר הנשים בסיפור, קלרה היתה גברת, lady, היא לא היתה, כשאר הנשים בסיפור, a girl. קלרה היתה מושא לכבוד ולא לתשוקה, וככל הנראה מתה כבר כשלני היה ילד, כי הוא זוכר אותה בעירפול כמי שנתנה לו עכברים להשתעשע בהם, אבל איננו זוכר כלל מי היתה. לבד מכך שג'ורג' גדל באוברן והכיר את דודתו של לני, איננו יודעים עליו דבר, והדברים שהוא מספר אינם מפזרים את המיסתורין סביב אישיותו והקשר בינו ללני, ומאפשרים לדמויות בסיפור וגם לקוראים לפרש אותו כרצונם. כך עושה הכושי המכונה Crooks עקב עמוד השדרה העקום שלו, שבשל צבע עורו הוא אנוס להתגורר בנפרד משאר העובדים, ואיננו מורשה להיכנס לאולם השינה שלהם ולשחק איתם בקלפים. לני רפה-השכל שאיננו מבחין בגבולות חברתיים הוא היחיד שרואה בכל אחד אדם שאפשר לשוחח איתו, בכושי קרוקס וגם באשתו של קרלי, מה שימיט אסון על שניהם. לני הוא היחיד שרוצה בחברתו של קרוקס כי איננו מסוגל להיות בודד ולו לזמן מה, וקרוקס מדבר ללני כפי שג'ורג' מדבר ללני, מבלי שלני מבין כלל, או שהוא מבין מעט, אבל, כפי שקרוקס מבין מתוך בדידותו שלו, העיקר לדבר למישהו או סתם להיות ביחד, העיקר להימלט מן הבדידות, כפי שקנדי הזקן סירב להיפרד מכלבו, שההקבלה בין גורלו לגורלו של לני רומזת לנו שסטיינבק רואה את יחסיהם של לני וג'ורג' בדיוק כפי שקרוקס מתאר אותם – קשר שמקורו בצורך להניס את הבדידות. הצורך בחברה איננו מבדיל בין נבונים לרפי-שכל, בין שחורים ללבנים, בין גברים לנשים. ו"על עכברים ואנשים" עוסק יותר מכל בבדידותם של אנשים ובצורך הנואש שלהם להימלט ממנה, במציאות שגוזרת עליהם להיות בודדים וחורצת את דינם לבדידות.

John Steinbeck, Of Mice and Men, Penguin Books