חיים של אושר

"תחשבי", אמרתי לבתי הבכורה שרון, "כמה הבית שלנו היה עצוב ומשעמם אם לא היה לנו אושר", בזמן שטיאטאתי את שברי כוס החרסינה הישנה נטולת הידית שאושר העיף לרצפה וניפץ כששיחק עם כדור הטניס החדש שלו, שהוא התרוצץ כעת ברחבי הבית וציפצף בו במרץ. לא קרה שום נזק, אמרתי, רק קופסת הפח נפלה לרצפה בקול גדול, אבל זו היתה קופסת פח ריקה שפעם היו בה עלי תה משובחים שבתי ניצן הביאה לי במתנה מאנגליה, וכעת אין בה דבר, וגם ספל החרסינה היה חלק ממערכת הכלים שקיבלתי במתנה לחתונתי לפני כמעט ארבעים שנה, וכבר שנים רבות שהיה נטול ידית ולא מאד שימושי. "באמת היה עצוב אם היו רק העיתונים", אמרה שרון והביטה בצער על ערימות העיתונים הישנות שמדי פעם צנחו על הרצפה והתפזרו עליה, ואושר אהב להתחכך בהן אחרי המקלחת או כשחיפש את כדורי הטניס שלו, שתמיד נעלמו במהרה אל מתחת לאחת המיטות או אחד הארונות. אושר דוקא אהב את ערימות העיתונים, שנראו לו, כמו כל דבר בחייו, כסוג של שעשוע. כשניסיתי לנקות את האבק אהב לקפוץ על מטאטא הנוצות ולתפוס אותו בפיו. אולי חשב שזו מין ציפור.

גם כשאושר לעס את קרטון הביצים שהבאתי מהשוק וסדק שלוש ביצים לא מאד התרגשתי. שפכתי את הביצים השבורות לקערה והכנתי מהן כופתאות למרק. אני אוהבת מאד לאכול מרק עם כופתאות, וזה מה שעשיתי ביום העצמאות, כי לעדה שלי יותר מתאים מרק עם כופתאות מבשרים על האש. לעדה שלי יש בעיה קשה עם ריחות של עשן ובשר חרוך. לכן ביום העצמאות אני מסתגרת בבית עם ספר ואוכלת מרק עם כופתאות, ורק יוצאת לטייל עם אושר, שמחפש בעמק המצלבה שיפודים זרוקים, ואם הוא מוצא הוא בולע את שאריות הבשר ביחד עם השיפוד.

בפסח קצת פחות שמחתי כשאושר לעס את הקרטון של חבילת המצות ביחד עם די הרבה מצות. שרון אמרה שהיא דוקא לא מאשימה אותו שהוא לא מבדיל בטעם בין המצות לקרטון, וקרטונים הוא אוהב מאד ללעוס. בכל פעם שמישהו משאיר ארגזי קרטון ריקים ליד פח הזבל, אושר תופס אחד בשיניים ונושא אותו בגאוה לגינת המשחקים של הילדים, ואז הוא נשכב על הספוגית שמתחת למתקני המשחקים ולועס בהנאה את הקרטון שלו וקורע אותו לגזרים. איזה שיניים חזקות יש לאושר. פעם הוא לעס כדורגל שילד אחד השאיר בדשא של גן השושנים והילד מאד בכה, אבל קניתי לו כדורגל חדש והוא נהיה שוב שמח. עכשיו כשאני מטיילת עם אושר ורואה ילדים משחקים בכדור אני מהר בורחת עם אושר משם, למרות שאושר לפעמים קצת בוכה, כי הוא מאד מאד רוצה לשחק עם כל הילדים, והוא לא מבין למה כלבים הם תמיד מקופחים. כשאני הולכת איתו לסופרמרקט אני צריכה לקשור אותו בחוץ, וזה מאד מעליב אותו שאין כניסה לכלבים.

גשם מאי השוצף הפתיע אותנו, ועוד יותר הברד שירד פתאם. בערב היו ברקים ורעמים וחיכינו זמן רב שייפסק הגשם ונוכל לצאת לטיול. בכל זאת כשהגענו לרחבת התיאטרון ניתך עלינו גשם שוטף, ואושר נצמד אליי והתנגב לי בחצאית. חזרנו הביתה וסיפרתי לו כל הדרך שבבית יהיה לנו נעים ואני אתן לו לאכול צלחת של נתחי עוף וזה יהיה כיף. עברנו במכולת כדי לקנות לאושר שני גביעים של גבינת קוטג' ולעצמי עוגיות קרם שוקולד ומשחת שיניים – שני דברים שאמורים לבטל זה את השפעתו של זה, ואושר התנגב למוכר במכנסיים. המוכר אמר לו לך מכאן ואל תתנגב עלי, אז הלכנו הביתה, ובדרך אושר תפס איצטרובל וגילגל אותו לכביש ותפס אותו שוב וכמעט הפיל אותי לשלולית. אמרתי לו אם תפיל אותי לשלולית בקור ובבוץ הזה אני אהרוג אותך, אבל אושר המשיך לרדוף אחרי האיצטרובל ולא לקח אותי ברצינות, כי הוא יודע שאני לא מתכוונת באמת. בסוף האיצטרובל התגלגל מתחת לגלגלי מכונית נוסעת ואושר הסכים לוותר עליו, כדי שלא נידרס. עלינו הביתה וניגבתי את אושר במגבת שלו אבל הוא העדיף להמשיך להתנגב לי בחצאית וגם בשתי ערימות עיתונים שהוא הפיל באותה הזדמנות וביקורת ספרים אחת נרטבה מאד והייתי צריכה ליבש אותה על גב הכסא כדי שהיא תהיה ביקורת יותר יבשה ולא כל כך מימית. אחר כך אושר קיבל קערה של נתחי עוף ואני אכלתי יותר מדי עוגיות קרם שוקולד ושתיתי יותר מדי תה, מה שלא הפריע לי להירדם בקלות ולישון שינה מתוקה בגלל העייפות.

בבוקר יצאנו מאוחר ופגשנו בעמק המצלבה הרבה חברים של אושר, סילבי ובוטן ובאשי וג'ורג'י ושפרה המכונה שיפי, ואושר מאד רצה לשחק עם כולם והתמלא בבוץ, וכשבאנו הביתה הייתי צריכה להכניס אותו לאמבטיה ולשטוף ממנו את כל הבוץ והלכלוכים. אחר כך ניגבתי אותו טובטוב במגבת והוא הלך לישון מתחת לשולחן. לאושר יש בית מתחת לשולחן עם קירות של מפה לבנה ושם הוא מתחבא וישן שינה מתוקה עד שעוד פעם יוצאים. לפעמים אנשים שואלים אותי איך את מסתדרת עם כלב כל כך גדול, לא קשה לך, ולמה את לא מסרסת אותו. אבל אני לא אשה מסרסת. אני רק אוהבת כלבים ונדמה לי שבלי אושר הבית שלי היה אולי הרבה יותר נקי ומסודר, אבל החיים שלי היו הרבה פחות מאושרים.