השוואה לצורך התבדלות

שרה מגידור, רעייתו של הפרופ' למתמטיקה מנחם מגידור, האיש שלפני כחמש-עשרה שנה, כשכיהן כדיקן האוניברסיטה העברית, הודיע לכתבי הטלויזיה שמי שאיננו עובד אוניברסיטה ואיננו סטודנט אין לו מה לחפש באוניברסיטה על הר הצופים, ושהאוניברסיטה היא שטח פרטי סגור לאזרחי ישראל, אבל כולם ידעו שאזרחים יהודים יכולים לקבל אישור כניסה לאוניברסיטה עם הצגת תעודת זהות, ואילו מאזרחים ערבים מונעים את הכניסה, בטענה שזהו שטח פרטי, שכנראה הפרופ' מגידור ירש אותו מאבא שלו ורשאי לעשות בו כרצונו, וכדי שיהיה ברור מהי מטרת איסור הכניסה הפרופ' מגידור גם הורה לסניף הבנק שבתוך שטח האוניברסיטה להעביר את כל לקוחותיו הערבים לסניף בנק אחר, וכך העביר הבנק את כל לקוחותיו הערבים – אזרחי ישראל, תושבי ירושלים ואחרים – לסניפו בעיר העתיקה, מבלי להודיע ללקוחות הערבים ומבלי לבקש את רשותם ולשאול לאן הם מעוניינים להעביר את חשבונם אם בכלל, וכמובן שמדינת ישראל לא פעלה נגד הצעדים שנקט הפרופ' מנחם מגידור, שלטעמי הם צעדים לאומניים-גזעניים וגם ביריוניים ומפרי זכויות אדם מהמדרגה הראשונה. רק עמירה הס, בתה של ניצולת השואה ולוחמת זכויות האדם המופלאה חנה הס הזכורה לטוב, כתבה נגד המעשים המחפירים האלה, אני תמיד זוכרת לה את זה לטובה, וגם אסתר זנדברג כתבה על האוניברסיטה הסגורה, פשוטו כמשמעו, וכמה פרופסורים צדיקים הרימו את קולם והביעו התנגדות למהלך המביש, אבל הם היו במיעוט, ועיתון "הארץ" שאוהב כל כך לגנות גזענות ואפליה בכל מקום בישראל שמר על פרופיל מאד נמוך בעניין סגירת האוניברסיטה וסילוק הערבים ממנה, אולי מהסיבה שציין בפני מישהו שעבד פעם כעיתונאי ב"הארץ", ש"הארץ" לעולם לא ייצא נגד האוניברסיטה, כי אלה הלקוחות שלו, הגיוני, ואני בהתחלה ניסיתי להילחם בפרופ' מגידור וחבריו שסגרו את האוניברסיטה, אירגנתי עצומה ויצרתי קשר עם עורכת-דין באגודה לזכויות האזרח שהתאמצה מאד לפעול בנושא ולהגיש עתירה לבג"ץ, אבל גם באגודה לזכויות האזרח שלטו הפרופסורים מהאוניברסיטה העברית והם עצרו אותה מלפעול בנושא, למשל הפרופסורית רות גביזון שניסיתי לדבר איתה ולבקש את תמיכתה נגד סגירת האוניברסיטה בפני האזרחים שכולם ידעו שהיא מכוונת רק נגד אזרחים ערבים וכל השאר הוא רק הסוואה, אבל הפרופ' רות גביזון ענתה לי שהיא לא מבינה למה כל אחד צריך להיכנס לאוניברסיטה, ואני מאד שמחתי לימים כשהפרופ' אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון, אמר לפרופ' גביזון שלא כל אחד חייב לכהן בבית המשפט העליון, בכל אופן הרמתי ידיים מלהצליח במאבק נגד האוניברסיטה ורק אמרתי שכף רגלי לא תדרוך עוד באוניברסיטה העברית שהפכה לדידי למחנה מגידור, כך אני קוראת לה ביני לביני, ומאז אכן כף רגלי לא דרכה שם והפסקתי כל שיתוף פעולה שהוא עם מוסדות האוניברסיטה שלפנים הייתי בקשר איתם, והדבר השמח או בעצם העצוב הוא, שמאז ועד היום לא חסר לי מאומה וכנראה גם לא במיוחד לאזרחים אחרים, מה שמעיד עד כמה שוליים בעצם האוניברסיטה ואנשיה המסתגרים בתוך עצמם בחיי המדינה, וכנראה טוב שכך. בכל אופן הגברת שרה מגידור, רעייתו של הפרופ' למתמטיקה ודיקן האוניברסיטה בזמנו וסוגר האוניברסיטה בזמנו ומסלק אזרחים ערבים מהאוניברסיטה בזמנו, כתבה מכתב לעיתון "הארץ" (11.5.16, גיליון ערב יום העצמאות) שבו היא מביעה את שמחתה על ההשוואה שערך האלוף יאיר גולן בין ישראל לנאצים, כי תמונה שהיא ראתה "ביד ושם" של ביריונים נאצים הופכים דוכני יהודים וחיילים נאצים עומדים מנגד, הזכירה לה בדיוק תמונה של מתנחלים הופכים דוכנים של ערבים בחברון וחיילים יהודים עומדים מנגד, ולכן היא שמחה על ההשוואה שערך סגן הרמטכ"ל בינינו לבין הנאצים, כדי ש"אולי יחול כאן שינוי לפני שנגיע למחוזות אפלים יותר". ואני רציתי לשאול את הגברת מגידור וגם את האדון הפרופסור מגידור, אם אולי יש איזשהו קשר בין המעשים של הפרופ' מגידור שסילק במחי הוראת פיו את האזרחים הערבים – רק אלה שאינם עובדים או סטודנטים כמובן, שלדעתו זה היה לגמרי מוצדק - שאולי אפשר לראות איזשהו קשר לא מבוטל בין מעשיו של הפרופ' הנכבד מגידור לסילוק הערבים מהאוניברסיטה לבין המתנחלים שהפכו דוכנים של ערבים בחברון, שכנראה לדעת הגברת מגידור ובעלה זה לגמרי לא קשור, כי הפרופ' הנכבד מגידור סילק את הערבים מהאוניברסיטה בהבל פיו, ולא במעשה ידיו, שזה כנראה לדעת הזוג מגידור צורה הרבה יותר נעלה של התנהגות, וללא ספק הרבה יותר מחוכמת, שהרי איש מעולם לא הישווה את הגברת והאדון מגידור וחבריהם לנאצים, בגלל התקנות המתוחכמות שהנהיגו הפרופ' מגידור וחבריו לסילוק הערבים מהאוניברסיטה, לבד מערבים תלמידי האוניברסיטה ועובדי ניקיון ערבים שאותם הם נאלצו להמשיך להעסיק בתור עלה תאנה למעשיהם הגזעניים, כדי שלא יוכלו להאשים אותם באפליה לאומנית וגזענית, מה שממילא, כפי שנוכחתי לצערי, איש לא העז לעשות, אבל אני לצערה של הגברת מגידור זוכרת מי היא ומי בעלה ולא שוכחת ולא מתכוונת אי פעם לשכוח. בעצם אני גם מכירה אישית את הגברת מגידור, שבתה למדה עם בתי בכתה ובמשך תקופה מסוימת הן אפילו היו חברות וביקרו זו בביתה של זו, וכך התוודעתי אף אני לגברת שרה מגידור, ואולי משום כך מצאתי את עצמי מהלכת יחד איתה ועם חברתה ושכנתה רינה, שגם בתה למדה באותה כיתה והיתה גם כן חברה של בתי, ואפילו חברה טובה מאד, בכל אופן הלכנו יחד כשיצאנו מאסיפת הורים בתחילת כיתה ז' בגימנסיה, ממיפגש עם המחנכת שמאד מצאה חן בעיני, כי היתה צנועה וחביבה ולדעתי מורה טובה ומחנכת טובה, אבל שרה ורינה החמיצו פנים כשיצאנו מאסיפת ההורים, ושרה אמרה על המחנכת: "היא לא אינטליגנטית", ורינה ענתה כנגדה כן, זה בדיוק מה שחשבתי, ואני לא הבנתי מה פסול הן מצאו באינטליגנציה של המחנכת, אבל התעורר בי חשד עמום שהתעצם למחרת כשבהרצאתו של פרופסור מרוקאי לפילוסופיה אמר הזוג שישב לידי שהוא איננו אינטליגנטי, ואז הבנתי שאנשים חשובים כמו הזוג מגידור כבר לא אומרים מרוקאי או פרענק פארך כמו שאמרו במשפחתי כשהייתי ילדה, עכשיו הם אומרים "לא אינטליגנטי", ואומרים את זה כמובן על מרוקאים משכילים, שהם רואים בהם איום על מעמדם הפריווילגי, ובאמת אחר כך הזוג מגידור העביר את בתו לתיכון ליד האוניברסיטה, ששם כנראה יש מורים יותר אינטליגנטים מאשר בגימנסיה. גם היא, הבת, כתבה פעם מכתב לגונן על הסנוביזם של התיכון ליד האוניברסיטה, כשכתבה במוסף "הארץ" לא החמיאה למה שתואר כהתנשאות והסתגרות של בני מעמד חברתי מסוים. כשקראתי את מכתבה של הגברת שרה מגידור, שבוודאי לא עלה בדעתה אפילו לרגע שבעלה פגע בערבים לא פחות ואולי יותר מהופכי הדוכנים בחברון שהיא כל כך מתבדלת מהם, למרות שהיא עולה אפילו עליהם בצדקנותה הגזענית, חשבתי מדוע חשוב כל כך לאנשים מסוגה של הגברת מגידור להשוות את ישראל לנאצים, למשל אריאנה מלמד, שהגישה תביעת דיבה בגלל כל מיני אמירות בלתי מחמיאות שנאמרו עליה, אבל גם לא היו כל כך נוראות, וגם מתרגזת בכל פעם שבני עדות המזרח מוחים על אפלייתם ועלבונם, כי גם הוריה סבלו מצוקה בעלותם לארץ, כאילו אין הבדל בין מצוקה שכולם סבלו ממנה לבין עלבון ואפליה וביזוי שאלה דברים לגמרי אחרים והרבה יותר בלתי נסלחים, ובכל זאת לגברת המלומדת ועדינת-הנפש אריאנה מלמד, כמו לגברת מגידור, מאד חשוב להשוות את ישראל לנאצים, למרות שההשוואה הזו איננה רק אנטישמיות והכחשת השואה, אלא גם גסות-רוח ורישעות ואלימות מילולית שאין דומה לה, ובכל זאת חוג מסוים של אשכנזים בעלי בולטות מסוימת, או רצון לבולטות מסוימת, באקדמיה ובתקשורת הישראלית, כל כך נצמדים להשוואה הזאת ודבקים בה ונלחמים על הלגיטימיות שלה, ואני מרשה לעצמי לחשוב שלא השאיפה להילחם בגזענות ובלאומנות היא הגורם לדבקותם בהשוואה בין ישראל לנאצים, אלא ההיפך הגמור מכך: השאיפה העצומה לשמור על ההירארכיה הגזענית בחברה הישראלית, ועל ההתבדלות החברתית הגזענית שלהם מכל מי שאיננו בן חוגם ומעמדם, מזרחיים או דתיים או עולי רוסיה משנות התשעים ואילך, שההשוואה הזו הפכה למין צופן שלה, של ההתבדלות הזו, וגם מין אבקת כביסה שמכבסת לכאורה את כל מעשיהם הגזעניים שלהם נגד מזרחיים ונגד ערבים ונגד אחרים, כמו סגירת האוניברסיטה שהנהיג הפרופ' מגידור כדי לסלק משטחה אזרחים ערבים, או אפילו רצח המחבלים בהוראת ראש השב"כ אברהם שלום, שלימים ניסה הרוצח החנון לכבס בסרטו של דרור מורה באמצעות השוואת ישראל לנאצים, כאילו ההשוואה הזו נוגעת לכולם חוץ ממנו ובכך מטהרת אותו, למרות שאם כבר ההיפך הוא הנכון. ואולי בני עדות המזרח, ואפילו אלה מביניהם שניתלים באפליה שלא ביושר, כדי לטהר את עצמם מחטאיהם שלהם, אינם טועים לגמרי כשהם טוענים שהעיקר איננו מעשיך לגופם, אלא לאיזו עדה ולאיזה מעמד חברתי אתה משתייך, ועד כמה ההשתייכות הזו מאפשרת לך גם לחטוא וגם להתחסד.