יום שני, 22 באוגוסט 2016

אין בסיס לדיאלוג



הראיון של מואב ורדי עם מלכה פיוטרקובסקי מהתנחלות תקוע, במסגרת סדרת הכתבות שלו בערוץ 10 על הפיצול בין ימין ושמאל בישראל, זיעזע אותי, ולא בגלל הדרישה שלה שהשמאל יעשה חשבון נפש, שהזכירה לי את האמירה של איילת שקד שהשמאל לא למד דבר מרצח רבין. איילת שקד הופיעה בכתבה קודמת בסדרה וטענה שהימין נבחר בבחירות דמוקרטיות כדי להגשים מדיניות ימנית. הימין נבחר כבר עשרים שנה בבחירות דמוקרטיות, אבל הוא עלה לשלטון בבחירות דמוקרטיות אחרי רצח רבין, והליכוד מקוה שהשמאל ישכח את זה, אבל השמאל לא ישכח את זה, כי רצח רבין רצח את השמאל במדינת ישראל, ועדיין רוצח אותו, כשאנשי ימין מדברים עם אנשי שמאל תמיד קנה האקדח מציץ להם מהכיס ומאיים על השמאל ברצח נוסף, כפי שחווינו להוותנו בסדרת כתבות קודמת של מואב ורדי, ששם איימה דניאלה וייס על כל ראש ממשלה שיחזיר אפילו אבן אחת מארץ-ישראל. השמאל בישראל מאוים תמיד, כי הרבה יותר מדי אנשים בימין, גם אם מלכה פיוטרקובסקי למרבה המזל איננה ביניהם, מצדיקים את רצח רבין, ומי שמצדיק רצח אחד של ראש ממשלה מהשמאל, נותן לגיטימציה לרצח נוסף. ובמצב כזה שהשמאל מאוים ברצח נוסף, אין לימין שום זכות לדרוש מהשמאל הקשבה וסימפטיה. עדיף גם שהימין לא ינפנף יותר מדי בטענה שהוא נבחר בבחירות דמוקרטיות, כי אין הרבה ערך לבחירות דמוקרטיות אחרי שרוצחים את ראש הממשלה שבחר מחנה השמאל, רצח שהשמאל מעולם לא התאושש ממנו, ובנוסף לכך מאיימים לרצוח כל ראש ממשלה עתידי מהשמאל שיגשים את מדיניות השמאל. אין שום משמעות לדיבורים על דמוקרטיה, כשהדובר מנפנף כל הזמן באקדח.
בין השאר מחתה פיוטרקובסקי על כך שמונעים ממנה להתריע על דברים נוראים שקורים, בגלל שאומרים שאם תתריע על כך, תגרום לרצח של ראש ממשלה. הצטערתי שמואב ורדי לא שאל אותה על איזה דברים נוראים היא מדברת, ומי בדיוק אוסר עליה להתריע עליהם. מואב ורדי, למשל, רק הקשיב לה ולא התווכח איתה. היא מחתה על כך שמונעים מבנות השירות הלאומי ללמד ילדים יהודים קריאת שמע. אני מניחה שהורים בבתי ספר חילוניים מחו על כך שבנות השירות הלאומי לימדו ילדים יהדות, ואני לגמרי מבינה אותם. רוב החילוניים מעוניינים שלילדיהם יהיה ידע ביהדות, אבל לשם כך יש מורים מוסמכים, אין שום צורך שנערה שכישוריה היחידים הם גידולה בבית דתי לאומי, תלמד את הילדים קריאת שמע, או כל תוכן יהודי אחר. בבתי ספר דתיים מורים חילוניים אינם רצויים, גם כאשר הם מורים מוסמכים ומנוסים. מדוע צריך הציבור שאיננו דתי לקבל הדרכה מנערות דתיות דוקא? ועוד כאלה שגדלו בהתנחלויות, ושהשקפת עולמן האמונית והפוליטית שונה מאד מזו של הורי הילדים? האם הגברת פיוטרקובסקי הזמינה פעם חילוני, או איש שמאל שמתנגד להתנחלויות, להסביר לילדיה את השקפת עולמו? האם למשל הזמינה פעם קיבוצניק ללמד את ילדיה על השקפת העולם הקיבוצית? סופסוף היה לקיבוצים תפקיד מכובד בעשייה הציונית, שלכאורה עומדת בראש מעייניהם של המתנחלים.  
אבל, כפי שכבר אמרתי, לא זה מה שזיעזע אותי, גם אם זה מרגיז. מה שזיעזע אותי הוא הדברים שפיוטרקובסקי אמרה כנראה ללא מודעות מלאה, מכיוון שהיא מתנחלת וחיה בחברת המתנחלים וחברת המתנחלים היא קנה המידה שלה, והיא איבדה את היכולת להבין איך הדברים נשמעים באוזני מישהו שאיננו שייך לחברה הזאת. פיוטרקובסקי העידה על עצמה שהיא יצאה מעל כל במה נגד רצח מוחמד אבו-חדיר, נער בן שש עשרה שנחטף על ידי יהודים שהיכו ושרפו אותו חיים, ושעל כך היא ספגה ביקורת קשה ממתנחלים. זה מה שזיעזע אותי. אילו שאלו אותי הייתי חושבת שהרוב המכריע של המתנחלים הזדעזע מרצח אבו-חדיר, כפי שרוב הציבור הישראלי בכללו הזדעזע ממנו. למרות התנגדותי למתנחלים לא העליתי בדעתי שהם יתמכו ברצח אכזרי להחריד של נער בן שש-עשרה חף מפשע, שחיקה את הפשע של המחבלים הפלשתינים שחטפו ורצחו באכזריות את שלושת הנערים נפתלי פרנקל וגלעד שער ואייל יפרח. היתה לי דוקא דיעה פחות גרועה על המתנחלים מכפי שעולה מדבריה של פיוטרקובסקי, שמהם אפשר היה להבין שהתמיכה ברצח מוחמד אבו-חדיר היתה מקובלת בקרב ציבור המתנחלים עד כדי כך, שאנשים תקפו אותה קשה כשדיברה נגד הרצח, דבר שלי היה מובן מאליו, שכל אדם שראוי לשם אדם צריך להתחלחל עד עמקי נפשו ממעשה רצח כזה ולהוקיע אותו בכל לשון של הוקעה, ובוודאי שלא יעלה על הדעת לתקוף מישהו שיוצא כנגד הרצח.
ומה שעוד זיעזע אותי זה שפיוטרקובסקי מציגה את יציאתה כנגד רצח הנער מוחמד אבו-חדיר כמעשה אמיץ במיוחד, שהשמאל צריך להעריץ אותה בגינו, זיעזעו אותי דבריה שאם היא יצאה מעל כל במה כנגד הרצח, השמאל צריך לגמול לה בביקורת על הפשעים הנוראים של השמאל, שלא בדיוק הצלחתי להבין ממנה מהם, הטענות שלה כלפי השמאל היו מאד מעורפלות. נדמה לי שהתייחסה להתנתקות, אבל את ההתנתקות יזם וביצע אריאל שרון, שלא היה בדיוק שמאלני. פיוטרקובסקי, שרואה במתנחלים את משפחתה, איננה מבינה שלגנות את רצח מוחמד אבו-חדייר זה המינימום שנדרש מבן-אנוש, לא איזה מעשה גבורה שראוי להוקרה, שרצח מוחמד אבו-חדייר איננו משהו שאפשר להסתייג ממנו אבל אפשר גם לתמוך בו. שמי שתומך ברצח כזה, או מסרב לגנות אותו, איבד את האנושיות שלו, הפך למפלצת אדם.
איזה דיאלוג יכול להיות לי עם אנשים שתמכו ברצח נער ושריפתו חיים, אנשים שלדעתי אינם ראויים לבוא בקהל, ודאי שאינם בני שיח. מלכה פיוטרקובסקי, שבאה לברך את המתנחלים, יצאה מקללת: התמונה שעולה מדבריה לגבי אופיו של ציבור המתנחלים, איננה מותירה כל בסיס לדיאלוג עמהם.