ראש השנה לסבתות

השנה היתה בשבילי שנה מאד מאושרת, כי נולד לי נכד, והמון שנים חלמתי להיות סבתא ולטפל בנכד שלי, ולמרות שהחלום לא התגשם כמו שדימיינתי, כי הנכד שלי רחוק ואני יכולה לבקר אותו רק לפרקי זמן קצרים ורוב הזמן אני רואה אותו בתמונות או בסקייפ, בכל זאת אני מאד מאושרת להיות סבתא, ואני אוהבת להגיד לכולם שאני כבר סבתא, וכולם אומרים לי "באמת?" כאילו זה משהו מפתיע וכאילו אני נראית צעירה מדי בשביל להיות סבתא, ואני יודעת שאני לא, אבל אני שמחה לומר להם כן, באמת, יש לי נכד, והוא יפה ומקסים וחכם והוא הכי חמוד בעולם והוא ילד גאון. לסבתות מותר להתגאות בנכדים שלהן, וגם לאמהות מותר להתגאות בילדים שלהן, אבל לסבתות עוד יותר מותר, מפני שאנשים יותר סלחניים כלפי נשים זקנות, אולי בגלל שהם יותר סלחניים כלפי הסבתות שלהם עצמם. המון שנים רק רציתי שיוולד לי נכד, ועכשיו אני רוצה לראות אותו גדל. אני מדמיינת איך הוא יגדל וידבר איתי, ואני אלך איתו לטייל, ואני אקח אותו לגן החיות והוא יתפעל מהפיל והדב ויצחק מהקופים, ואני אקח אותו לים ואבנה איתו מגדל בחול. המון שנים דימיינתי איך זה להיות סבתא. זה דומה להיות אמא, אבל גם שונה, כי כשהייתי אמא הייתי מאד חרדה וכל הזמן היו לי ספקות, ועכשיו אני יותר רגועה, כי כבר גידלתי את הבנות שלי ועכשיו הן נשים בוגרות, אז יותר קל לי לדמיין איך ילד גדל ואני פחות מפחדת מכל דבר, ואם אני מפחדת יותר קל לי להגיד לעצמי שיהיה טוב, ואם הנכד שלי בוכה ולא רוצה לישון אני אומרת שככה זה תינוקות ובאמת ככה זה תינוקות, לא תמיד אפשר להבין מה מציק להם, כי הם עוד לא מדברים. כשהייתי אמא הייתי הרבה יותר עצבנית, ואחר כך הצטערתי על זה, שלא היה לי יותר ביטחון, אבל הביטחון מגיע תמיד באיחור וכנראה אין מה לעשות נגד זה. כשאת סבתא יש יותר זמן להתרגש ופחות זמן לדאוג.

כשנהייתי אמא זה שינה לי לגמרי את המחשבות וגם עכשיו כשנהייתי סבתא זה שינה לי את המחשבות. כשאני מתעוררת בבוקר אני חושבת על הנכד שלי ואני כל הזמן מצפה לראות איך הוא יגדל וישתנה ומה הוא יעשה. זה מוזר כי הבנות שלי עושות כל הזמן דברים שלא ציפיתי שהן יעשו וגם הן בעצמן לא ציפו שהן יעשו, והחיים שלהן מאד מפתיעים בשבילי, אז לכל מה שקורה להן אני מתייחסת רק בדיעבד, כי לפני זה אני לא יודעת למה לצפות, אבל הנכד שלי שהוא תינוק ידעתי כשהוא נולד שבעוד כמה שבועות הוא יחייך, אז חיכיתי לחיוך שלו, זה חיוך מקסים שאי אפשר לעמוד בפניו, ועכשיו הוא גם צוחק בקול, במיוחד כשעושים לו אמבטיה, ואני צוחקת גם כי זה צחוק מאד מדבק. וכל הזמן אני מחכה שהוא עוד יגדל ויתהפך ויזחל וידבר וילך. אמנם גם הוא מפתיע אותי לפעמים ועושה דברים שלא ציפיתי, כמו לנגן על הקלידים של אבא שלו שהוא מוסיקאי, ואני מאמינה שגם הוא יהיה מוסיקאי, אבל אבא שלו אמר לא, רק עורך-דין. אבל דוקא בגלל הדברים הצפויים, שאני מחכה להם, אני יכולה להינות מהם פעמיים, פעם כשאני מדמיינת איך זה יקרה ופעם כשזה באמת קורה. ילדים נותנים לנו את האפשרות הזאת, לצפות לעתיד ולשמוח עליו עוד לפני שהוא קורה, כי ילדים הם כמו האופק שלנו, שאנחנו צופים אליו כל הזמן והולכים אליו כל הזמן ביחד איתם. מי שיש לו ילדים חי יותר מאשר את החיים של עצמו, הוא חי גם את החיים של ילדיו, והוא חי גם את החיים של נכדיו, וככה החיים שלו נכפלים והולכים, ויש לו תמיד למה לצפות. לכן התקוות שלי לשנה החדשה הן קודם כל התקווה לראות את הנכד שלי גדל ומתפתח ולהיות איתו הרבה, כמה שרק אפשר, וגם לראות את הבנות שלי מאושרות, שנדמה לי שהן די מאושרות עכשיו, ואני מקוה שהכל יימשך כמו שהוא עכשיו, הציפיות שלי אולי לא ממש גדולות, אבל הדברים שהכי רציתי בחיים זה להיות אמא ואחר כך להיות סבתא, וזה כמובן רצון שלא נגמר כשהילדים נולדים אלא ממשיך לגדול איתם משנה לשנה, וככה החלומות שהתגשמו הם חלומות עד האופק, חלומות עם המשך, וכמו האופק הם כל הזמן מתרחקים הלאה מאיתנו, וככה האופק שלנו הולך וגדל עד אין קץ, וזה מה שאני מבקשת מאלהים לשנה החדשה שהכל יימשך לי, החלום והשמחה. ואני מאחלת לכולכם לשנה החדשה שיתגשמו לכם החלומות ושתזכו לשמחות.