בחירות בגרמניה

מחר תהיינה בחירות כלליות בגרמניה ואני די מפחדת. תמיד אני מפחדת מבחירות במדינות גדולות יותר מאשר מהבחירות בישראל, כי לפעמים נדמה לי שהן ישפיעו עלינו יותר מהבחירות אצלנו. זה בוודאי נכון לגבי הבחירות בארצות-הברית, אבל גם לבחירות בגרמניה יש השפעה על כל אירופה וגם עלינו. אנגלה מרקל תיבחר לכהונה רביעית כקנצלרית, אבל בגרמניה כמו בישראל אין למפלגות רוב מוחלט, והן צריכות להקים קואליציה, ולמפלגות הקטנות יש השפעה גדולה על הבונדסטאג, כמו שבישראל למפלגות הקטנות יש הרבה השפעה בפרלמנט, בשונה מארצות הברית שבה אין בכלל מפלגות קטנות וגם בשונה מבריטניה וצרפת שבהן ההשפעה של המפלגות הקטנות זניחה. מאז איחוד גרמניה הגורמים הלאומנים בגרמניה כל הזמן מתחזקים – זה תהליך שנמשך כבר הרבה זמן ולא קרה בבת אחת, אבל בשנים האחרונות גם תנועת פגידה שמתנגדת להגירה הוציאה לרחובות אלפי אנשים, וגם קמה מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה, שהמנהיגים שלה משתמשים הרבה בביטויים נאצים כמו Ueberfremdung שהמשמעות של זה הזרה של גרמניה, מלשון זרים, כאילו הזרים משתלטים על גרמניה, והם גם משמיעים כל מיני אמירות של סימפטיה לנאצים. מאז סיומה של מלחמת העולם השנייה מתנהל בגרמניה פולמוס על היחס לעבר, שאין לו שום דימיון לאופן שבו גרמניה אוהבת להציג את עצמה לעולם, כאילו התמודדה אי פעם עם עברה בהצטיינות מיוחדת. האמת היא שבשיח הגרמני על העבר יש הרבה מאד מאמץ לטהר את גרמניה מפשעיה, יותר מאשר להכיר בהם ולהתמודד איתם ביושר. אם מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה תקבל הרבה קולות כפי שמנבאים לה ויהיו לה הרבה מושבים בבונדסטאג, זה ישפיע על כל מה שיקרה בגרמניה, למרות שהיא תהיה מפלגה קטנה ביחס למפלגת הנוצרים דמוקרטים של מרקל ולמפלגה הסוציאליסטית. מפלגת ימין קיצונית חזקה תמשוך את כל המפה הפוליטית בגרמניה ימינה, כי כולם יצטרכו להתחרות בה על קולות המצביעים שלה, שבאים גם משורות הימין וגם משורות השמאל. ובמיוחד היא תשפיע על השיח בגרמניה, שהוא שיח מאד בעייתי גם ככה.

בתערוכת הדוקומנטה שנערכה בעיר קאסל לפני חודש אמור היה להתקיים מיצג של אמנים איטלקיים בשם "אושוויץ על החוף", שבו הם טוענים שמדינות אירופה מקימות לפליטים מחנות ריכוז שבהם מחליפים מי ים את גז הציקלון בי שבו הושמדו היהודים בתאי הגזים. בעקבות מחאות מצד הקהילה היהודית על ההשוואה שגורמת לזילות השואה, הודיעה הנהלת הדוקומנטה שהמיצג יבוטל ובמקומו יתקיים דיון, אבל כפי שכתב יפה קוליה רייכרט מעורכי ה"פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג", בעצם המופע התקיים, כי הדיון בעצם הבליט את אותה השוואה שנגדה מחו מנהיגי הקהילה היהודית בגרמניה. מנהל הדוקומנטה אדם סימצ'יק טען שהמופע בכלל לא התכוון לעסוק בפוליטיקה של הזיכרון, אלא במה שמתרחש היום בחופי אירופה, שזו היתממות מקוממת, כי כל השוואה של התרחשות כלשהי לאושוויץ היא חלק מהפוליטיקה של הזיכרון הגרמני, ואין זה מקרי שהמופע הזה היה אמור לעלות דוקא בגרמניה, גם אין זה מקרי שאיש בהנהלת הדוקומנטה לא חשב שהאנלוגיה לאושוויץ היא בלתי ראויה ושהמופע שכולו עסק בהשוואת היחס לפליטים להשמדת היהודים בשואה ולא היה בו דבר מלבד זאת איננו ראוי, עד שנשמעו מחאות נגדו מצד אנשי הקהילה היהודית, וגם אז לא באמת בוטל המופע אלא ניתנה במה ליוצריו לחזור על דבריהם כביכול במסגרת דיון. כל זה מעורר מחשבות מרות לא רק על הזיכרון הגרמני, אלא גם על מקומה של הקהילה היהודית בגרמניה, שלוקחת על עצמה תפקיד ללמד את הגרמנים איך לזכור את השואה, במין תקוה נסתרת שאחרי למעלה משבעים שנה הרוצחים וצאצאיהם יגלו סופסוף אחריות מוסרית, שזו תקוות שוא, אבל אולי תקוה הכרחית למי שבחר לחיות את חייו בקרב הרוצחים במדינתם. אותי מקוממת עצם העובדה שהיהודים צריכים לומר לגרמנים שהשוואת היחס לפליטים המגיעים לאירופה בדרך הים לרצח היהודים בשואה איננה ראויה ושזו זילות השואה, ומקומם אותי עצם התפקיד שניתן לקהילה היהודית בגרמניה להיות ממונה על הזיכרון, כאילו אם הקהילה היהודית היתה שותקת זה היה אומר שהמופע הזה ראוי. אם אחרי שבעים שנה שגרמניה כביכול מתמודדת עם השואה הגרמנים עוד לא מבינים בעצמם מה ראוי ומה לא, הגיע הזמן שהיהודים יבינו שמדובר במקרה אבוד ויעזבו את גרמניה, במקום להעמיד פנים שגרמניה נמצאת באיזה תהליך למידה שיסתיים אי פעם בהצלחה. גרמניה היא מדינה נאצית וזה לא התפקיד של היהודים לדאוג שגרמניה תפסיק להיות מדינה נאצית כי זה הרבה מעל לכוחנו. ומחר תתקיימנה בגרמניה בחירות שבהן יתחזקו המגמות הנאציות וזה מפחיד. זה מפחיד עוד לפני שיודעים בדיוק את התוצאה.