לא ישנו סטריאוטיפים

כשהיו המהומות של יוצאי אתיופיה אחרי שהמשטרה ירתה למוות ביהודה ביאדגה הייתי באוטובוס בדרך לפגישה בתל-אביב ונתקעתי בדרך עד שהפגישה נגמרה. כשהגענו לתל-אביב מאוחר מדי, לפני ששבתי לירושלים כלעומת שבאתי, ראיתי שהנוסעים איתי באוטובוס היו, מלבד כמה זקנות כמוני, צעירים אתיופים שאיחרו להפגנה בגלל ההפגנה. לעובדה שלא הגעתי לפגישה היו תוצאות, שבדיעבד אינני יודעת אם הן היו לטובה או לרעה. יש בחיים המון דברים שבזמן אמיתי נראים לך חשובים ומכריעים ובדיעבד נראים פחות חשובים. אבל אני יודעת שמשהו קרה לי אז, כי השבוע, כשהאתיופים הודיעו על הפגנות, עוד לפני שידעתי כמה ההפגנות האלה יהיו אלימות, וכמה הן יפגעו בחפים מפשע, הרגשתי רק כעס כלפיהם, לא הזדהות ולא חמלה, למרות שהירי למוות בנער סלומון טקה, שלא אחז לא בנשק חם ולא בנשק קר, כנראה הרבה יותר חמור מהמקרה של יהודה ביאדגה, שאיים על השוטרים בסכין. אפשר להרגיש חמלה כלפי מישהו שסובל, אבל אי אפשר להרגיש חמלה כלפי מי שפוגע בך וחשוב לו לפגוע בך, גם אם זה לא אישי. והאנשים בהפגנה ביקשו שיזדהו איתם, ולא יכולתי להזדהות איתם, גם כי אני כועסת על האלימות שלהם, שהיתה סתם אלימות לשם אלימות, שפגעה בהמון אנשים שלא עשו להם שום רע, וגם כי לא כל כך האמנתי להם שהם מסכנים, כי אם הם יכולים לעצור את התנועה במדינה הם לא מסכנים, ואין מה לרחם עליהם. זה דומה לפלשתינים שמאד רוצים שכולם ירחמו עליהם ויזדהו איתם, וגם רוצים להכאיב לנו בפיגועים, ושני הדברים אינם עולים בקנה אחד: או שאתה מבקש הזדהות או שאתה מפגין כמה נזק אתה יכול לגרום, כלומר מפגין כח, ואז אתה צריך להשלים עם זה שלא יאהבו אותך ולא ירחמו עליך. אי אפשר גם וגם. ואי אפשר לשנות סטריאוטיפים גזעניים בהתנהגות אלימה. אם אדם מפלה אנשים שחורים, הוא לא יפסיק להפלות אותם בגלל שהם מתנהגים באלימות. אם כבר אז להיפך: מי שראה את ההפגנות נצרבו לו בתודעה תמונות של אנשים מהקהילה האתיופית נוהגים באלימות, ומי שנפגע מהמהומות, גם אם הוא חושב שיש למהומות סיבה צודקת, יש יותר סיכוי שהוא יזדהה עם השוטרים מאשר עם הצעירים מאתיופיה, שרובם כבר נולדו בישראל וכמו כל הישראלים הם גם קורבן של הגסות והאלימות בחברה הישראלית וגם חלק בלתי נפרד ממנה, והם מחקים במודע את הפלשתינים ואת המוסלמים בפרברי פריס ששרפו מכוניות במהומות שלהם, והמהומות שלהם והאלימות שלהם אינן ספונטניות אלא מתוכננות ומחושבות ומעבירות קודם כל מסר כוחני שהם יכולים לפגוע לא רק במי שפוגע בהם אלא הם יכולים לפגוע בכלל, במי שייצא להם לפגוע בו, וזה מסר מאד חזק אבל בשום אופן לא מסר שמשנה סטריאוטיפים אלא להיפך, מחזק אותם. אם מישהו חשב קודם שיוצאי אתיופיה הם אלימים, עכשיו הוא משוכנע בכך, ואם מישהו חשב קודם שהמשטרה אלימה כלפיהם בצדק, עכשיו הוא בטוח בכך, ואולי הוא אפילו רוצה שינהגו בהם בכוחנות ובאלימות. באלימות אפשר לעורר פחד, אבל אי אפשר לשנות סטריאוטיפים, ואי אפשר לעורר אהדה.