שוחד מרמה והפרת אמונים

בספטמבר 2010, לפני כמעט עשור, עמד השר צחי הנגבי למשפט על מינויים פוליטיים רבים שמינה, חלקם למשרות פיקטיביות. בית המשפט זיכה אותו מחלק מהאישומים, אך הרשיע אותו במתן עדות שקר. בטרם מתן גזר-הדין במשפט, בנימין נתניהו, שהיה אז ראש הממשלה, הגיש לבית המשפט מכתב ובו ביקש שלא להטיל קלון על הנגבי, כי "המדינה תהא נשכרת אם לח"כ הנגבי יתאפשר להוסיף ולמלא בה תפקידים ציבוריים". ועוד כתב נתניהו: "ח"כ הנגבי כיהן בממשלתי הראשונה כשר הבריאות וכשר המשפטים, ומילא בהצלחה תפקידים רגישים אלה." מכתבו של נתניהו די יבש, מפרט את התפקידים שמילא הנגבי, ומציין רק דבר אחד יוצא דופן: צחי הנגבי עמד בראש ועדת חוץ וביטחון מטעמה של מפלגת קדימה, שעזב למענה את הליכוד בעקבות אריאל שרון. כשנתניהו נבחר לראשות הממשלה מטעם הליכוד בשנת 2009, הוא השאיר את צחי הנגבי בראש ועדת החוץ והביטחון, למרות שנהוג שבראש ועדה זו עומד נציג המפלגה השלטת. נתניהו תמיד הרחיק לראות. ביולי 2012 שב צחי הנגבי לשורות הליכוד, והתבלט בעיקר בהגנה על נתניהו ועל זכותו להמשיך לכהן כראש ממשלה למרות החקירות והאישומים נגדו.

מכתבו של נתניהו בזכותו של הנגבי עורר ביקורת. עו"ד אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון אמר: "ראש הממשלה אמור להיות מגדלור המגן בחירוף נפש על שלטון החוק, אלא שכעת הוא נותן את ידו להגנה על אדם ששיקר במצח נחושה". גם הפורום המשפטי למען ארץ ישראל גינה את תמיכתו של נתניהו בצחי הנגבי: "אם בעיני ראש הממשלה בשקר ובעדות שקר אין קלון – מהן הנורמות שהממשלה מובילה?" (מתוך כתבתו של תומר זרחין ב"הארץ", 15 בספטמבר 2010). האם אנשים חביבים אלה לא ידעו שכבר בשנת 1999 המליצה המשטרה להעמיד את נתניהו לדין בפרשת הקבלן עמדי שעשה עבורו שירותים פרטיים שונים על חשבון מדינת ישראל, וכן על כך שבני הזוג נתניהו השאירו ברשותם מתנות שקיבל נתניהו במסגרת תפקידו כראש ממשלה, במקום למוסרן לרשות המדינה כנדרש בחוק. האשמות שבהן המליצה המשטרה להעמיד לדין את נתניהו: שוחד, מרמה, הפרת אמונים. אבל היועץ המשפטי הרחום וחנון אליקים רובינשטיין, מאוחר יותר שופט בית המשפט העליון, החליט שלא להגיש נגד נתניהו כתב אישום ופטר אותו בפירסום "דו"ח ציבורי" שמתח ביקורת על התנהלותו של נתניהו, ושלא עניין איש. "ראש הממשלה אמור להיות מגדלור המגן בחירוף נפש על שלטון החוק"? הרשו לי לגחך. מהן הנורמות שהממשלה מובילה? הרי הן לפניכן. מאז 2009 ממשלת נתניהו היא ממשלת יד רוחצת יד, ומלבד הנגבי מכהנים בה גם אריה דרעי, יעקב ליצמן, והיה גם חיים כץ שזכה לחסינות הכנסת, ורק מזל רע מנע מדוד ביטן לכהן בה גם. אני תוהה מה היה אומר בית המשפט אילו נדרש להתייחס לא רק לניסיונו של נתניהו להשתמש בכהונתו כראש ממשלה כדי להימלט מאימת הדין, אלא לאיומים על חייו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מטעם הקבוצה המסתורית "מחזקים את נתניהו" – מחזקים מול רשויות החוק ובתי המשפט כמובן, שקשה להניח שתחת השר החדש לביטחון פנים יחקרו ברצינות רבה מדי. כאשר ביקשו עיתונאים מנתניהו לגנות את האיומים על מנדלבליט הוא ענה בכעס: "לא ראיתי שהתרעמו ככה על האיומים על חייו של בני", וסירב לגנות את האיומים על חיי מנדלבליט. הרשוני לנחש שהוא לא ייחקר על קשר אפשרי בינו לבין קבוצת "מחזקים את נתניהו" ולמעורבות אפשרית מצדו באיומים על חיי מנדלבליט. נתניהו מעולם לא נחקר על חלקו בהסתה לרצח רבין, ולמה שייחקר על חלקו בהסתה לרצח מנדלבליט? נקוה שבמקרה הזה לפחות מאבטחי השב"כ יעשו את עבודתם ביתר יעילות והצלחה, כי מן המשרד בראשות בובת נתניהו אמיר אוחנה לא תצמח לנו ישועה.

ובכן אמיר אוחנה הוא שר, וצחי הנגבי הוא שר. מזאב אלקין נלקח התיק להגנת הסביבה וניתנו לו שברירי תיקים שנקרעו ממשרדים אחרים. האם זה עונש על כך שסר חינו בבלפור מסיבות מסתוריות, או על כך שהיה השר היחיד שסירב להצביע עם שחר על המתוה ליציאה ממשבר הקורונה, שנתניהו כבר הודיע עליו בנאום לתקשורת, ורק אחר כך הביא אותו לישיבת הממשלה? מצד שני גם צחי הנגבי, שיחסיו עם נתניהו מבוססים כאמור על עקרון יד רוחצת יד, הוא לרוב שר בלי תיק, או לכל היותר יו"ר ועדות חשובות בכנסת. כדי לקבל משרד כמו ביטחון הפנים צריך לפחות להטריד עד מפתח נגד נתניהו בפירסום אסור, ולנסות להדיח את היועץ המשפטי לממשלה, שלא למד מאליקים רובינשטיין איך צריך לנהוג יועץ משפטי לממשלה בתיקי נתניהו וקיבל את המלצת המשטרה והגיש כתב אישום באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים, וביום ראשון ייפתח המשפט. אפשר כמובן להתייאש מהסקירה ההיסטורית הצנועה הזו, אבל אפשר גם להתמלא הערכה לנחישותם ואומץ לבם של אנשי משטרה ופרקליטים, ובראשם רוני אלשייך ואביחי מנדלבליט שנבחרו בקפידה למטרה מסוימת אבל לא נאחזו פיק ברכיים ולא הפרו אמונים. בניגוד לעו"ד אליעד שרגא שממשיך להתפלא על כך שנתניהו עדיין מכהן בתפקידו, אני דוקא מתמלאת תקוה מכך שביום ראשון הקרוב, העשרים וארבעה במאי 2020, באיחור של למעלה מעשרים שנה, יעמוד נתניהו סופסוף לדין באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים. ידיעת ההיסטוריה לא נועדה לייאש אותנו, אלא ההיפך הגמור מכך: ללמד אותנו להעריך כראוי את האירועים שאנו חווים.