נאום נתניהו

כל השבוע קראתי מאמרים של אנשים שהזדעזעו מהנאום שנשא נתניהו בבית המשפט, עם חבורת השרים וחברי הכנסת עטויי המסכות מאחוריו, שזה כאילו להקפיד על ההנחיות ובעצם בכלל לא, כי בימי קורונה אסור להצטופף ככה, אבל הם היו חייבים להצטופף כדי להדגים עד כמה הם עומדים מאחורי נתניהו, כולם כאחד, למרות שנתניהו אמר שאהבה זה ריחוק, ביטוי שמשקף את האישיות שלו יותר מכל דבר אחר, והמראה של מירי רגב נדחפת ודוחפת את ניר ברקת שדוחף אותה בחזרה, כל ההידחקות המגוחכת הזאת להראות תמיכה בנתניהו בסצינה שכל פרט בה היה לגמרי מתוכנן – חוץ ממירי רגב שטובה בהפתעות - גרם לי לפרוץ בצחוק, שכנראה מנע ממני להבין נכוחה את חומרת הדברים שנתניהו אמר, שזיעזעו כל כך הרבה אנשים. אני צחקתי מהנאום הזה יותר משצחקתי מהמערכון המצוין על הנאום של "ארץ נהדרת". הדבר שהנאום הכי הזכיר לי זה את נאום הזעם של משה קצב שהשתלח בגדי סוקניק, וכולם יודעים איך הסיפור שלו נגמר. נכון ששם היה מדובר באונס ולא בשוחד, שזאת עבירה הרבה יותר חמקמקה, אבל גם אונס קשה להוכיח. בשני המקרים אלה עבירות שנעשות במסתרים וללא עדים מלבד התוקף והקורבן, או המשחד והמשוחד שלא תמיד ברור לגמרי מי הוא מי, ולפחות קצב כעס באמת, ואצל נתניהו אפילו הזעם מבוים. איכשהו כל מה שנתניהו עושה לאחרונה לא מצליח להרגיז אותי, רק להצחיק. הכל כל כך מגוחך. התיקים שהוא המציא כדי לרצות בהם את מלחכי פנכתו, המינויים המגוחכים שלא מתאימים לכלום, ואיך הוא ניסה לשלוח את גדעון סער וגלעד ארדן לאמריקה, שגלעד ארדן הסכים לכך וגדעון סער ממש לא, כי הוא היחיד בליכוד שלא מוכן להתרפס בפני נתניהו ומתנהג בצורה מכובדת ואמיצה, וגם אם דיעותיו רחוקות משלי אני מעריכה בן-אדם עם אומץ, והדבר היחיד שאני חושבת על נתניהו זה שהוא אדם עלוב עם התנהגות עלובה, ושהוא מת מפחד שגדעון סער או גלעד ארדן יתפסו את מקומו בהנהגת הליכוד, וזה אחד הדברים שכל כך עלובים ומגוחכים בנתניהו, שהוא לא מפחד מהמנהיגים של מפלגות יריבות, שהם אמנם עלובים כמוהו או אפילו יותר ממנו, הוא מפחד מגדעון סער שהעז להתייצב מולו ולא מוכן ללקק לו כמו פמליית חדלי האישים שהוא מטפח, כי הסחורה היחידה שיש לנתניהו למכור היא הטענה שעליה בנויה כל האסטרטגיה שלו, שהימין זה נתניהו ונתניהו זה הימין ואין ולא יהיה לימין מנהיג אחר מלבדו, ואם יבחרו לראשות הליכוד מישהו אחר, הימין יפול, שזאת כמובן שטות גמורה, כי נתניהו מחזיק בשלטון לא מפני שהוא ראש ממשלה מוצלח כפי שטוענים מעריציו, ולא מפני שהוא רב תחבולות כפי שמאמינים גם מתנגדיו, אלא אך ורק מפני שהמתנגדים שלו מפוצלים ומפורדים ולא מסוגלים להתאחד נגדו ולהעיף אותו מהשלטון, וכוח שנשאב אך ורק מחולשת היריב איננו כוח גדול. נתניהו עסוק יומם ולילה קודם כל במניעת החלפתו בליכוד, כי חלק נכבד מחברי הליכוד מתעבים אותו לא פחות ממתנגדיו הפוליטיים, ולחלק סתם נמאס ממנו והם ישמחו כשילך. אני לא יודעת איך זה יקרה שהוא ילך, אבל יש לי מין תחושה כזאת שצריך פשוט להמתין שנתניהו ילך ושלא יעבור עוד זמן רב עד שזה יקרה, ובגלל האמונה הזאת אפילו לא הייתי מסוגלת ללכת להפגנות נגד נתניהו, שהרגשתי קצת אשמה על כך שלא הלכתי ולא השתתפתי. אני לגמרי מזדהה עם ההפגנות האלה, ובכל זאת לא מסוגלת להצטרף אליהן. אני פשוט מחכה שנתניהו ילך מעצמו. הרבה אנשים בטח יחשבו שזאת גישה מיסטית, ושצריך להפגין בכל הכוח שנתניהו ילך, ואין לי תשובה טובה לענות להם. בסך הכל גם אני מאמינה באקטיביזם פוליטי, ואני לא יודעת להסביר את עצמי. אני פשוט מרגישה שצריך לחכות שנתניהו ילך בעצמו ושזה יקרה די בקרוב. אני כמובן לא יודעת מה יקרה אז, כי אי אפשר לדעת מה יקרה בליכוד אחרי תקופת נתניהו, ומי יתפוס את מקומו. אני רק יודעת שמי שזה לא יהיה, הוא יהיה פחות נבזה מנתניהו, ואני בכלל מאמינה שלמרות הכל יהיה לנו טוב, ויותר מדאיגה אותי כרגע העלייה בתחלואה מקורונה והאנשים שרוקדים על הגגות בלי מסכות – כן כן, למרות שאני כבר זקנה ולא יוצאת לבלות, כשאני מטיילת עם אושר בלילה אני רואה את הצעירים ששרים ורוקדים על הגגות, וגם אצלנו בבניין היו כמה כאלה. יש להם דבר אחד משותף עם נתניהו: הם עושים דברים אסורים בראש חוצות, ואז נורא מתפלאים שכולם שמעו וראו אותם ורוצים להזמין להם משטרה. מי שלא רוצה תיק במשטרה שיתנהג כמו שצריך במקום לעשות דברים אסורים ולחשוב שהוא נורא חכם ומרמה את כל העולם. זאת עצה טובה גם לאנשים פשוטים וגם לראשי ממשלה.