האיום על היועצים המשפטיים

 

היום ערכה ממשלת הדיקטטורה והפוגרום התנפלות מאורגנת על היועצת המשפטית לממשלה ועוזריה בניסיון להטיל אימה על מערכת האכיפה, כדי לדחוף אותה לדכא את המחאה, שהממשלה מודיעה כבר שבועות שהיא דועכת, אבל לצערם של שרי הדיקטטורה המחאה לא דועכת, היא אפילו מתגברת, בוודאי כשהממשלה ממשיכה לקדם את החקיקה, כפי שלדעתי תיכננה מראש לעשות עד סוף מושב הקיץ, בתירוץ כזה או אחר: הרי לרגע לא התכוונו בקואליציה לכנס את הוועדה למינוי שופטים ולמנות שופטים, אלא אם כן העבריין המושחת והמשחית אפי נוה, חביבם של אנשי הקואליציה, היה נבחר לראשות לשכת עורכי הדין וממשיך לשתף איתם פעולה בהשחתת ובהרס מערכת המשפט, מה שלא קרה. עכשיו ממשלת הדיקטטורה והפוגרום מנסה לפרק את לשכת עורכי הדין, וגם בזה היא לא תצליח, כי אם הממשלה תקים לשכת עורכי דין פוליטית בסגנון סובייטי, לא יהיו בה הרבה חברים. עורכי הדין הם ציבור חזק מאד, והממשלה לא תוכל לדרוך עליהם כפי שהיא מקוה ורוצה.

נתניהו נלחם על ביטול עילת הסבירות מסיבה אחת: אריה דרעי לוחץ לחזור לממשלה, ונתניהו מקוה שביטול עילת הסבירות יאפשר לעקוף את פסילתו של דרעי לכהונת שר, מה שבכלל לא בטוח שיקרה. לכן נתניהו מכין במקביל פיצויים אחרים לדרעי: מינוי מקורבו לראשות עיריית טבריה, על חשבון מועמדים של הליכוד כמו עו"ד שני אילוז, ומינוי אחיו של דרעי לרב ראשי, וכך מתנהלת הממשלה כמו בעיירה יהודית בגולה – בפולין או במרוקו, הסגנון היה דומה למדי. אין לכך כמובן שום קשר ודמיון להתנהלות של ממשל דמוקרטי במדינה מסודרת, שבו אמורים להתמנות למשרות ציבוריות חשובות כמו רב ראשי – שמכהן גם כראש בית הדין הגדול, כלומר שזו גם משרה שיפוטית בכירה – על פי כישורים וניסיון, ולא על פי קשרים. במלים אחרות, נתניהו משחית את המערכת המוניציפלית ואת בתי הדין הרבניים, כדי לרצות עבריין בכיר שהוא זקוק לתמיכתו הפוליטית.

היכן היתה האופוזיציה כאשר הועברו חוקי ההשחתה לטובת אינטרסים פרסונליים של אריה דרעי? היא לא היתה במליאה בהרכב מלא ולא נלחמה. המחאה ועוצמתה האזרחית היא דבר משמח ומחזק, אבל היא מבליטה עוד יותר את חולשתה ורפיסותה של האופוזיציה, שראשיה נראים כמי שמפקירים את עמדותיהם, בזמן שהיו צריכים להילחם בכל הכוח נגד כל חקיקה מושחתת של ממשלת הפוגרום, שמרבית החוקים שהיא מעבירה הם חוקים מושחתים לטובת אינטרסים אישיים, החל ממימון בתיו הפרטיים של נתניהו שהוגדרו כמשכנות רשמיים של ראש הממשלה על חשבון אוצר המדינה, המשך בהגדלה שערורייתית של תקציב ההוצאות שלו ושל רעייתו והמשך בשורת חוקי דרעי הנ"ל, שבאמצעותם מבטלים עקרונות יסוד של משטר דמוקרטי כדי לרצות עבריינים מיוחסים. שוב זועקת השבריריות של הדמוקרטיה הישראלית, שהקואליציה הנוכחית מאיימת על קיומה ומערערת אותה בכל יום. האנשים שיוצאים לרחובות, ואני ביניהם, מרגישים שהם נלחמים על חייהם מול גל ענק של שחיתות ורוע שמאיים להטביע את כולנו. אבל ראשי האופוזיציה מתנהלים כאילו הם מעבירים את ימיהם במשרד מנומנם עם הפסקות ארוכות של קפה וקרואסון.

ברור שהממשלה מבינה שהמחאה איננה דועכת ומבקשת לדכא אותה באלימות. המחאה היא המגן היחיד כעת של המערכת המשפטית ולהיפך: המערכת המשפטית היא המגן היחיד של המוחים, שהממשלה מבקשת לדכא באלימות. אולי פעולות המחאה צריכות להיות מופנות בצורה ברורה יותר להגנת היועצים המשפטיים המותקפים, שבאומץ רב מנסים לשמור על אופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל למול ממשלה שכל מושג דמוקרטי זר לה. אולי גם יאיר לפיד שקרא לגלי בהרב-מיארה לא להתפטר, צריך לעשות יותר מכך: למשל להעלות חוק שיאסור איומים על יועצים משפטיים והסתה נגדם, חוק שהממשלה בוודאי תפיל, אבל תהיה משמעות סמלית והצהרתית לעצם ההעלאה שלו, ולכך שהאופוזיציה כולה כאיש אחד תצביע בעדו, ותיתן בכך ביטוי חזק יותר לרצונה לשמור על ישראל כמדינת חוק וכדמוקרטיה, למול ממשלה שעושה הכל להרוס את אופיה הדמוקרטי של המדינה.