ברחוב עזה הדיקטטורה חוגגת

 

שלשום תשומת לב התקשורת הופנתה לנווה-אטיב, שהוסב לשלושה ימים לנווה-רודן, כפי שכתבו המוחים על קיר, והמאבטחים ברחוב עזה בירושלים, שעסקו במה שמוגדר, כפי שהסביר לי פעם אחד מהם, כ"אבטחת הבית", להבדיל מאבטחת נתניהו, קצת השתעממו, וחיפשו מישהו להתעלל בו, למען השעשוע, וגם מצאו מישהו, תושב השכונה, אדם לא צעיר, שישב על ספסל ליד הגינה שמול הבית המאובטח וקרא עיתון. השעה היתה אחרי חצות, אבל בחום של אוגוסט לא כולם ממהרים לעלות על משכבם. גם אני ירדתי עם הכלב לגינה רק סמוך לחצות, וישבתי על ספסל בגינה, וראיתי איך המאבטחים נטפלים לאיש שאינני יודעת את שמו אבל אני מכירה אותו מהשכונה, אפילו דיברתי איתו כמה פעמים כשנפגשנו בFeelbox-, החנות הגדולה שסמוכה לביתי, שאפשר גם לשתות שם כוס קפה בלילה, כי היא פתוחה עשרים וארבע שעות ביממה, ותמיד יש בה קונים. שמעתי את האיש אומר להם מה אתם רוצים ממני, לא עשיתי כלום, אבל הם דרשו תעודת זהות, ולא היתה לו תעודת זהות, הוא רק ירד במכנסים קצרים וכפכפים לנשום קצת אוויר בחוץ, ולא התכונן לפגישה עם קלגסי נתניהו. אני למזלי תמיד מסתובבת עם הארנק ועם כל התעודות והכרטיסים שלי, תעודת זהות ותעודת אזרח ותיק וחוץ מזה אני נמוכה וזקנה וכפופה ובקושי הולכת, אז זה כנראה הציל אותי בינתיים מהתעללות. כמובן הייתי צריכה כמה פעמים להציג את תעודת הזהות כדי להיכנס הביתה כשחסמו לנו את הרחוב, מה שקורה לעתים קרובות, לא בהכרח בקשר להפגנות, לעתים קרובות בלי שום סיבה נראית לעין, ואז האוטובוסים אינם עוברים ברחוב עזה ואין לנו תחבורה ציבורית ובכלל כל התנועה בעיר מופרעת, וברחוב בנימין מטודלה הסמוך אוטובוסים נאלצים להסתובב בקושי רב ולשוב על עקבותיהם, כי רחובות עזה ובנימין מטודלה חסומים, ואי אפשר לעבור ואין מה לעשות. פעם חזרתי מהשוק ובאמצע הדרך הנהג אמר שהוא לא נכנס לרחוב עזה והוא ירד מרחוב בצלאל לעמק המצלבה, וירדתי בעמק המצלבה והיו לי סלים מאד כבדים ועליתי לאט לאט הביתה ובכל פעם ישבתי לנוח על ספסל ולקח לי כמעט שעה להגיע הביתה. האיש על הספסל צעק – עכשיו הוא כבר צעק, שיתנו לו ללכת הביתה, שהוא רק רוצה ללכת הביתה, והוא צעק שהוא רוצה לרדת מהארץ כי אי אפשר יותר לחיות פה, מה שלגמרי נכון, וברחוב עזה מורגש במיוחד. המאבטחים הכריחו אותו לעמוד ואזקו את ידיו מאחורי הגב, והאיש אמר למה אתם עושים לי את זה, אני לא עשיתי כלום, והם אמרו לו אתה השתוללת וקיללת אותנו. אני לא יודעת אם הוא קילל אותם כי לא שמעתי כל מה שנאמר, אבל אני יודעת בוודאות שהוא לא השתולל אלא עמד בשקט והניח להם לאזוק את ידיו בלי שום סיבה, רק כדי להתעלל בו. פעמיים ניגשתי אליהם ואמרתי להם שאני מכירה אותו מהשכונה והוא לא פוגע בזבוב ושאלתי מה אתם רוצים ממנו, והמאבטח קרץ לי מין קריצות מוזרות והיפנה את הראש לסמן לי ללכת משם. הם לא רצו להקשיב לי והם לא רצו לשמוע שהאיש שהם נטפלו אליו לא עשה כלום כי הם באו להתעלל והם יותר מדי נהנו להתעלל והיה להם מאד קל להמציא תירוצים להמשיך להתעלל שהוא כביכול השתולל וקילל אותם, שאני יכולה להעיד בוודאות שהוא לא השתולל אלא רק ישב על הספסל והתחנן שיתנו לו ללכת הביתה. הלכתי עם הכלב ל-Feelbox וקניתי כמה דברים וחזרתי לגינה, ובינתיים התברר שהם הזעיקו מישהו בכיר יותר שיגבה את ההתעללות באיש שקרא עיתון על הספסל. שכחתי לציין שהוא קרא עיתון על הספסל בגינה שמול הבית של נתניהו ברחוב עזה, ובממלכת נתניהו זה כנראה פשע מאד גדול. אמרתי להם שוב שאני מכירה אותו מהשכונה ואני גרה בשכונה ארבעים שנה והוא לא עשה כלום והבכיר יותר שהצטרף לשני המתעללים הראשונים אמר לי: "גברת, אנחנו באמצע אירוע בטחוני". אמרתי לו שהם לא באמצע אירוע בטחוני אלא באמצע אירוע התעללות בתושב רחביה, והאיש על הספסל אמר לי בקול תחנונים "תעזרי לי", ולא ידעתי איך לעזור לו, רק אמרתי לו ששמי ענת פרי אם הוא יצטרך עדות שהוא לא עשה כלום וסתם נטפלו אליו והבכיר אמר לי: "גברת, אני משתדל להשאיר אותך מחוץ לאירוע", כדי שאני אפחד שיעצרו ויאזקו גם אותי ואולי גם את הכלב, כי גם הוא רבץ באמצע הלילה בגינה שמול הבית של נתניהו ואפילו השתין שם, שאם לקרוא עיתון על ספסל זה סכנה לבטחון ישראל אז להשתין בגינה שמול הבית של נתניהו זה בוודאי שקול לפיגוע קטלני. חשבתי אולי אני אזעיק עורך-דין שיעזור אבל לא ידעתי את מי והיה כבר אחת בלילה וזה לא זמן שנעים לדפוק בדלתות של אנשים שכבר ישנים, אז עליתי הביתה והתקשרתי לעוטף עצורים, שזו התארגנות של עורכי-דין לעזור לעצורים בהפגנות המחאה נגד הדיקטטורה של נתניהו, שברחוב עזה היא לא סכנה עתידית אלא מציאות מאד מוחשית, אבל לא ידעתי לתת פרטים על האיש שלא הצלחתי לקלוט את שמו ולא ידעתי מה קורה ברחוב כי כבר עליתי הביתה והדירה שלי פונה לצד השני, ועורכת הדין שענתה לי אמרה שאם יעצרו אותו ויביאו אותו לתחנה יהיו חייבים לאפשר לו להזמין עורך-דין, ואמרתי לה שנראה לי שהוא בכלל לא יודע מה הזכויות שלו ואיך להתנהל, כי הוא בן אדם שבחיים לא פגע בזבוב, והוא לא מיומן במעצרים כמו מתנחלים שרוצחים פלשתינים ומשתחררים הביתה בטענה של הגנה עצמית אחרי שהם העלימו את כל הראיות וגם קיבלו משר המשטרה צל"ש. הוא רק איש שגר ברחביה וירד בליל קיץ חם לקרוא עיתון על ספסל בגינה, ושכח ששכונת רחביה השקטה היא עכשיו המבצר של נתניהו ובית הכלא של כל שכניו, וכולנו פושעים מסוכנים לביטחון עד שיוכח אחרת, כולנו חייבים בכל רגע ורגע להוכיח את חפותנו, כי בעצם הימצאותנו בקרבת הבית של נתניהו אנחנו הופכים אוטומטית לסיכון בטחוני, וכולנו אסירים בטחוניים פוטנציאלים וכל עוד נתניהו בסביבה אנחנו במאסר בלי שום סיכוי להשתחרר. כשדיברתי עם עורכת הדין מעוטף עצורים התחלתי לבכות ואמרתי לה שבנווה-אטיב הם סבלו שלושה ימים והשתגעו ואנחנו בגיהנום כבר שבעה חודשים, ולגמרי חסרי אונים. היה כבר שתיים בלילה ולא הייתי מסוגלת ללכת לישון, רק בכיתי. בסוף כבר כאב לי כל כך הראש שכבר לא יכולתי לשבת אז הלכתי למיטה ונרדמתי. בבוקר סיפרתי לבת שלי שגם היא עורכת-דין על מה שקרה והיא אמרה שחבל שאין לי מצלמה. אין לי טלפון נייד ולא יכולתי להתקשר למישהו מהגינה ולא יכולתי לצלם ולהקליט את מה שראיתי בעיני. גם באתר של עוטף עצורים כתוב שכדאי לתעד הכל, ולא יכולתי לצלם ולהקליט, רק להקשיב ולראות ולזכור ולכתוב וזו העדות שלי, וכמו שאמרה כבוד השופטת בדימוס עדנה ארבל, גם עדות היא ראיה, אבל אם לא מסתפקים בכך, אולי תבואו בעצמכם לרחוב עזה ותצלמו מה שאתם יכולים, את המחסומים והגדרות, את המאבטחים והחיילים והשוטרים, את המשאית עם המנוף ואת רכבי ראש הממשלה שחונים בשטח מגודר שהם הפקיעו לעצמם על המדרכה ליד ביתי, את האנשים ברחוב שחיים בתוך הכלא ונתונים להתעמרות של קלגסי נתניהו שברוח אדונם מתעללים להנאתם בתושבי השכונה ואז ממציאים תירוצים שתקפו אותם וקיללו אותם גם אם זה לא קרה. אולי מישהן יחשוב גם עלינו וינסה להגן גם על התושבים ברחוב עזה שאיתרע מזלם לחיות במוקד הדיקטטורה של נתניהו, שנהיו אסירים בביתם.