רק שאלה אחת

 

יש רק שאלה אחת לשאול על הזוועה של השביעי באוקטובר: מדוע לא היו בעוטף עזה מספיק כוחות צבא כדי למנוע את חדירת המחבלים או לעצור אותם בקו הגנה שני שחייב להיות מול אויב: אף פעם לא סומכים על קו הגנה אחד, לא על מכשול, לא על חומה, לא על חפיר, לא על נהר או תעלה. בשום תקופה, בשום תנאי לא סמכו אסטרטגים על מכשול יחיד. הזדעזעתי הבוקר לקרוא את כתבתו של יניב קובוביץ' ב"הארץ", שמספרת כיצד נלקח הנשק מכיתות הכוננות של ישובי עוטף עזה, בטענה שאין עוד איום מעזה, שאין עוד סכנה של חדירת מחבלים. כמו רוב הטעויות הגורליות, גם הטעות הזו נבעה מהקונספציה שהנחית נתניהו: שיש לחזק את חמאס כדי להחליש את הרשות הפלשתינית ולמנוע הקמת מדינה פלשתינית. כדי להצדיק את הקונספציה המטורפת הזו, שדומה למי שמכניס לביתו נמר כדי להשתלט על נחלת שכניו, ומשכנע את עצמו שמדובר בחתול גדול, שכנע נתניהו את עצמו ואת סביבתו שהחמאס אינו מהווה סיכון, וגם לאחר מערכות של ירי טילים מסיבי מעזה, העדיף לגמול לחמאס בכסף חלף מתקפתו על ישראל, ולהמשיך לדכא את הרשות הפלשתינית. כמובן שגם כיום אין דרך להיפטר משלטון החמאס אלא להשיב את עזה לשליטת הרשות הפלשתינית, כפי שנקבע בהסכמי אוסלו. זו הדרך המציאותית היחידה לסלק את שלטון החמאס.

ממשלת המחדל עדיין מנסה להטיל את אשמתה על אחרים: גל הירש, שנתניהו מינה לטפל בשבויים ובנעדרים, בגסות רוח שלא תיאמן, נזף בשגרירים על תמיכת מדינותיהם בהסכמי אוסלו, יואב קיש טען שצריך לחקור את ההתנתקות וכו', מיקי זוהר ביקש לחקור את כל ראשי הממשלה שסירבו לכבוש את עזה. מגישי החדשות גיחכו בצדק למשמע נסיונות עלובים אלה להתנער מאשמתה של הממשלה הנוכחית. אם ההתנתקות היתה לדעתם כה מסוכנת, מדוע לא הציבו בעוטף עזה כוחות צבא בהתאם לגודל האיום? אם חשבו שבגלל ההתנתקות לפני כמעט שני עשורים מצב הביטחון בעוטף עזה גרוע, מדוע השאירו את תושביה ללא נשק וללא מגן? הסכמי אוסלו, ההתנתקות או כל אירוע עבר אחר היו נתונים, וחובת הממשלה היתה להציב בעוטף עזה סדר כוחות מתאים להגן על הישובים. מי שטען לפני אסון השביעי באוקטובר שאין שום איום מעזה, איננו יכול לבוא כעת ולהסביר שבגלל ההתנתקות ישובי עזה היו חשופים וחסרי מגן. אם כך הדבר, מדוע הממשלה לא הגבירה את ההגנה עליהם? מדוע לא נערכו כוחות שריון מול הגדר בטרם נפרצו בה פרצות, כדי למנוע חדירת מחבלים, ורק לאחר הטבח בתושבי העוטף ובחוגגים במסיבה ברעים שלחו כוחות שריון ורגלים לחסום חדירה נוספת דרך הפרצות? מדוע לא חיזקו וחימשו ביתר שאת את כיתות הכוננות של הישובים, אלא לקחו מהם את הנשק המועט שהיה להם? אם הסיכון היה גדול, מדוע התירו את קיום המסיבה ברעים שהפכה למלכודת מוות? מדוע אישרו התקהלות כה גדולה קרוב כל כך לגבול, כאשר התקריות והמתיחות בגבול עזה רק התגברו ועלו?

כל הניסיונות העלובים של ממשלת האסון להדוף את הביקורת רק מגבירים את ההבנה כמה נורא היה המחדל, וכמה כרוכים בו לא רק טעות אסטרטגית, אלא גם שיקולים פוליטיים פסולים ואוויליים ורשעות לשמה. ברור שהעדפת המאחזים הבלתי חוקיים ביהודה ושומרון מילאה תפקיד אומלל ומחריד ביחס המחפיר לעוטף עזה. ברור שמי שאפילו בוחריו משעממים אותו, כאשר הם מתנים את מחסורם וצרתם, אין לו אזניים לשמוע את זעקתם של אזרחים אחרים, שאינם מאנשי שלומו. כל יום, כל שעה, כל דקה וכל שנייה שעודנו בשלטון, הם סכנה ואסון לכל תושבי ישראל.