כדאי להקשיב ליוכבד ליפשיץ

 

ההתקפות המכוערות על דבריה של יוכבד ליפשיץ עם שחרורה משבי החמאס הן חוצפה תהומית, וגם צירוף של כל המאפיינים שגרמו לאסון של השביעי באוקטובר: רשעות, נקמנות, התנשאות, שחצנות, וגם טיפשות. יוכבד ליפשיץ הביאה עמה מידע רב-ערך: זהותם של עשרים וחמישה אנשים שפגשה בשבי, שחמישה מתוכם הועברו אחר כך למקום אחר, וביניהם אנשים שעד כה לא היתה ידיעה ודאית לגבי הימצאם בשבי החמאס. בנוסף לכך היא תיארה בצורה מדויקת כיצד נחטפה ובאילו תנאים מוחזקים השבויים, ומסרה לא מעט פרטים חשובים. היא גם אמרה את מה שכולנו יודעים וגם אומרים: שתושבי עוטף עזה הופקרו לגורלם ועברו תופת. היא גם תיארה את הפער בין החוטפים שלא הסתפקו בחטיפת אשה בת 85 מושלכת על גבי חמור, אלא גם היכו אותה באכזריות כל הדרך, לבין הצוותים ששמרו על השבויים וטיפלו בהם היטב, כולל שמירה קפדנית על היגיינה וטיפול רפואי, דבר שתואם את ההבנה בישראל שהחטופים והשבויים הם הנכס היקר ביותר של חמאס ולכן ינסו לשמור עליו היטב.   

האנשים שטענו ביהירות שדבריה של יוכבד ליפשיץ משפרים את תדמית החמאס ומפריעים לשחרור החטופים והשבויים מעוררים בי גיחוך. אני מתקשה לראות את התורים ליפול בשבי החמאס בעקבות דבריה. עם כל הכבוד לפיתות עם גבינה לבנה ומלפפון, שירותים נקיים וטיפול רפואי, העובדה שהמוחזקים בידי החמאס נמצאים בסכנת חיים לא השתנתה כהוא זה, הדחיפות לשחרר אותם לא פחתה, והפשע של חטיפת אזרחים לא חמושים, אמהות עם ילדים ותינוקות וקשישים שחלקם חולים ונכים לא איבד מחומרתו. כל השיח המגוחך על כך שהטיפול הרפואי בשבויים מייפה את החמאס הזכיר לי כיצד התבקש זיגמונד פרויד, לאחר שנעצר על ידי הגסטאפו ובעקבות מחאה בינלאומית שוחרר והורשה לצאת מווינה ללונדון, לאשר לגסטאפו שנהגו בו יפה. "אני ממליץ בלבביות על הגסטאפו" כתב פרויד. למרבה הפלא דבריו לא שיפרו את תדמית הגסטאפו.

אבל בעלה של יוכבד ליפשיץ שעדיין מוחזק בשבי החמאס, העיתונאי הוותיק עודד ליפשיץ, לא הסתיר את דעתו על בנימין נתניהו, וכבר לפני שנים כתב שנתניהו הוא כישלון דווקא בתחום הביטחוני שהוא כה מתגאה בו. כמה עצוב לחשוב על כך כעת. נתניהו כידוע איננו סולח למי שמותח עליו ביקורת, וכל חשיבה דמוקרטית על ביקורת כחלק בלתי נפרד מההוויה הדמוקרטית זר לו בתכלית. מי שמותח ביקורת על נתניהו הופך מיד מושא לרדיפה בלתי פוסקת מצד הדיקטטור ובני משפחתו ונקמנותם איננה יודעת גבול. לכן לשכת ראש הממשלה פעלה להשתיק את יוכבד ליפשיץ, ומשלא הצליחה בכך, התאמצה להכפיש אותה ולערער את אמינותה. ממקורותי שלי אני יודעת שגם למשפחות החטופים הועבר מסר שאין לייחס חשיבות למידע היקר מפז שהביאה עמה יוכבד, כי היא חולה ואיננה רואה טוב. כמה רשעות והתנשאות גילנית יש בדברים חסרי השחר האלה על האשה החדה והמדויקת הזו, התנשאות שמזכירה לי את הדברים המזעזעים ששמעתי הערב בתכנית "זמן אמת" בערוץ כאן מפי שתי התצפיתניות היחידות מנחל עוז שנותרו בחיים ולא נפלו בשבי החמאס, כיצד חזרו ודיווחו שוב ושוב לפני פשיטת החמאס על ההתנהגות החריגה של אנשי החמאס ליד הגדר, על אנשים עם מפות שעמדו ליד הגדר והצביעו לעבר אתרים בישראל, וכיצד אמרו להן מפקדיהן שאין לכך שום משמעות, ואיך יצרו אנשי חמאס פרצה בגדר באמצעות מטען כשבועיים לפני הפשיטה, ועד הפשיטה לא טרח איש לתקן את הפרצה, למרות שקיומה היה ידוע לפיקוד. כמה פעמים בחיי נתקלתי ביחס המזלזל הזה למי שמתריע על סכנה, ובפרט כשהמתריעה היא אשה, כי גברים תמיד יודעים יותר טוב ממנה. היוהרה השחצנית הזו מתגלה תמיד בסופו של דבר כטיפשות לשמה. המידע היקר מוגש על מגש של כסף, אבל במקום להתייחס אליו ברצינות הודפים אותו ובמקום להוקיר את תבונתם וחדות ראייתם של המתריעים בשער, מזלזלים בהם ולעתים גם מכפישים אותם.

בשנת 1977, תחת שלטון החונטה הצבאית בארגנטינה נעצר העיתונאי היהודי-ארגנטינאי יעקב טימרמן. מנחם בגין, שבאותה שנה עלה לשלטון, פעל רבות לשחרורו של טימרמן מהכלא ולעלייתו לישראל. טימרמן אכן הגיע לישראל בשנת 1979 וזמן קצר אחר כך החל למתוח ביוקרת חריפה על בגין. כשבגין נשאל על כך ענה שדבריו של טימרמן נכנסים מאוזנו האחת ויוצאים מהשנייה. נתניהו לעומת זאת דואג אך ורק לתדמיתו ולשרידותו הפוליטית, ולולא הלחץ הציבורי והתקשורתי היה מפקיר את החטופים. העובדה שכך התכוון לעשות עלתה גם מדבריו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' וגם מהאופן שבו ניסה נתניהו להשתמש באיש הארגון "חוננו" המסייע לרוצחי ערבים כדי לדחות את הפעילות להשבת החטופים עד לאחר המלחמה, כשהזמין אותו כמשקל נגד לנציגי משפחות החטופים. למרבה הצער גם רונן צור שהתנדב לסייע למשפחות החטופים תקף את יוכבד ליפשיץ בטענה חסרת השחר שדבריה מבטלים כביכול את הצורך בשחרור מהיר של החטופים. רונן צור שכח שיפה להתנדב לעזור, אבל אין בכך היתר להשתלט על פדויי השבי ולשלול את זכותם לספר את סיפורם ולבטא את תחושותיהם, ובפרט כשמדובר בדברים שניכר בהם שהם דברי אמת. נקוה שמלבד כל המומחים מטעם עצמם שתהו מדוע לא השתלטו על יוכבד ליפשיץ ולא הכתיבו לה מה לומר, יש במערכת לפחות כמה אנשים הגונים וחכמים, שיקשיבו ליוכבד ויעשו בדבריה שימוש מיטבי להצלת כל החטופים.