בזכות שופטי נתניהו

 

כואב לי הלב על השופטים של נתניהו, שמצד אחד צריכים להתמודד עם ההתחמקויות של נתניהו מהעדות, ומצד שני תוקפים אותם על כך שהם סלחנים מדי כלפי נתניהו, לא מספיק תקיפים איתו, ומניחים לו לחמוק מהדין, וכל זה לא באמת נכון. רוב האנשים לא מכירים באמת הליכים משפטיים, ונדמה להם שאם שופטים מגלים סלחנות בהליך, סימן שהם לטובת הנאשם, ואם הם אומרים לתובעים לקצר או לחשב מסלול מחדש, סימן שהראיות לא משכנעות, אבל הרבה פעמים ההיפך הוא הנכון. עורכי-דין מרגישים הרבה פעמים שהארכת החקירה תחזק את עניינם, אבל לשופטים לא תמיד יש צורך בכך, כי לפעמים השופטים מבינים את התמונה הרבה לפני שעורך-הדין סיים את החקירות שהוא תיכנן. למשל בתיק טובות ההנאה שהעניק המפיק ארנון מילצ'ן לנתניהו, הידוע כתיק אלף, השופטים יכלו להבין את התמונה היטב כבר מהעדות של הדס קליין ומהחשבוניות שהיא הציגה עוד למשטרה, והטענות של נתניהו שמילצ'ן העניק לו מתנות כה רבות כחבר, ושאלה היו מתנות הדדיות, היו מלכתחילה מאד לא משכנעות, ואפשר היה לוותר על החקירה הנגדית של נתניהו בתיק הזה בלי לגרום נזק לבירור האמת, וגם המעורבות המאד מוגזמת של נתניהו באתר "וואלה" של אלוביץ' היתה די ברורה בשלב מוקדם, ולא בטוח שההתעקשות של נתניהו להתעלל בשופטים ולהתעמק בכל פרסום ופרסום הועילה לו. בנוסף לכל אלה, כפי שכתבה יעל פרידסון שמסקרת את המשפט לעיתון "הארץ", מריחת העדות של נתניהו על פני זמן רב גרמה לו לשכוח את הטענות שהעלה בעבר ולסתור את עצמו. ייתכן שלשופטים אין צורך בעדויות ארוכות כי התמונה ברורה להם, ואין להם צורך בכל החקירות שעורכי-הדין הכינו כדי להבין מה באמת קרה. כששופט אומר שהעדות של נתניהו איננה מועילה, הוא לא מתכוון שהראיות לאשמתו קורסות, אלא בדיוק ההיפך, שנתניהו לא מצליח לסתור את הראיות נגדו, ולא מוסיף שום אינפורמציה שיכולה לשנות את דעתם של השופטים, כי הוא בעיקר מתחמק בטענה שאיננו זוכר או משקר או ממציא תירוצים שאינם מתקבלים על הדעת. גם ההיענות של השופטים לבקשות המרובות של נתניהו לביטול דיונים אינן מעידות בהכרח על סלחנות. לפעמים השופטים מתייחסים בסלחנות דווקא למי שהם  רואים כאשם, כדי להראות שיחסם לנאשם איננו עוין מלכתחילה, שהם דווקא מתחשבים בו והוגנים כלפיו, והדבר אמור להקנות אמינות לפסק דין נגד הנאשם. זה כמובן לא חייב להיות ככה, אבל יחס כזה בהחלט אפשרי.

אני לא אומרת שאני יודעת או חושבת שאני יודעת מה השופטים יפסקו. אני רק חושבת שאנשים מסיקים לפעמים מסקנות שגויות מהתנהלות בית המשפט ותוקפים את השופטים שלא בצדק. משפטים מתנהלים לאט וחייבים להמתין בסבלנות לסוף המשפט כדי לדעת מה השופטים חשבו באמת. כל הזמן נוזפים בשופטים שהם מניחים לנתניהו למרוח את המשפט ללא סוף, אבל כדי לסיים את המשפט לא חייבים ללכת בדרך של דיוני הוכחות מרובים וחקירות ארוכות. לפעמים עדיף לקצר את החקירות ולהסתפק בכמה דברים עיקריים. הרי השופטים אינם פוסקים רק על סמך החקירות הנגדיות, אלא הם מקבלים מסמכים וראיות שהציבור הרחב איננו רואה ואיננו מכיר, ולפעמים די בראיות האלה כדי להבין מה באמת קרה, וכמו שהציבור הרחב, למעט מעריצי נתניהו, הבין שמדובר באדם נהנתן שאוהב להנות מהחיים על חשבון אחרים, וכדי להבין את זה די לעקוב אחרי הנסיעות של הזוג נתניהו לחו"ל, ומנהגם להישאר לסופי שבוע במלונות פאר בחו"ל על חשבון הציבור, במקום לשוב לישראל לפני כניסת השבת, גם כאשר מדינת ישראל נמצאה במצב מלחמה והציבור סבל מאד. כמו שכולנו יודעים שנתניהו הוא האשם העיקרי בטבח השביעי באוקטובר, גם בלי הקמתה של וועדת חקירה ממלכתית, שנתניהו עושה הכל למנוע, כך גם השופטים הבינו כבר מזמן איך נתניהו התנהל ומה זה אומר, ואולי כבר אין להם באמת צורך בהוכחות נוספות.

עכשיו מה שהשופטים זקוקים לו בעיקר הוא אומץ לפסוק מה שהם באמת חושבים על נתניהו, וכדי שיהיה להם האומץ הזה, לפסוק נגד האיש החזק במדינה שממרר את חיינו כבר שלושים שנה, עדיף לתמוך בהם ולכבד אותם, ולא לתקוף אותם על אופן ניהול המשפט.