יותר מכל חומר אחר שראיתי בשנים האחרונות בנוגע לחייו של מכס ברוד, מצאתי שיקוף לחייו האמיתיים בישראל, ליצירתו הישראלית ולמערכות היחסים שלו בישראל בעזבונו של ש. שלום, מס' 97 בארכיון גנזים. בעזבון זה מצאתי גם 26 מכתבים לש. שלום מאסתר הופה ושש טיוטות מכתבים ממנו אליה. למרות שהתכתבות זו חסרה מאד, היא חושפת את מערכת יחסיהם של אסתר הופה ומכס ברוד, שעמדה בשורש גורל עזבונו המר של מכס ברוד שעדיין נדון בערכאות. השבוע הצלחתי לסדר שני רצפי התכתבות בין ש. שלום לאסתר הופה, אמנם לא מלאים, אך ברורים למדי. אסתר הופה מבקשת להיעזר בש. שלום כדי להדוף את תביעותיו של גנז המדינה לפקח על ניהול העיזבון שלה ולמנוע הברחות בלתי חוקיות של פריטי העיזבון לחו"ל, אך מה שעולה שוב ושוב הוא מערכת יחסיה עם ברוד, הצעתה להתגרש מבעלה ולהינשא לו שמכס ברוד דחה. נושא המחלוקת העיקרי הוא מכתבו של ברוד בעניין זה לש. שלום, שהתשובה עליו נפלה לידי אסתר הופה, כפי שסיפר במכתבו לשלום בן-חורין. דרישתה של אסתר הופה לראות את מכתבו זה של מכס ברוד לש. שלום בנוגע להצעת הנישואין הדחויה שלה, וסירובו להראות לה את המכתב, שנחשפים בהתכתבות זו, מספקים הקשר למאמציה הנמשכים למנוע את פירסום מכתבי מכס ברוד לש. שלום. למרות ריבוי הדיבורים על ידידות, בולטת העוינות הקשה בין המתכתבים, ההתנשאות, שלא לומר בוז, מצד ש. שלום כלפי אסתר הופה, והדיבורים מצדה על ידידותם החד-פעמית של ברוד וקפקא שהיא פועלת לפרסם, שזו דרכה לזלזל בש. שלום ובידידותו עם מכס ברוד שהיא פעלה להשכיח ולהעלים, תוך כדי השכחת מפעלו התרבותי העצום של מכס ברוד בתרבות העברית, השכחה ששירתה היטב את מטרתה של אסתר הופה למכור את העיזבון בחלקים לחו"ל בסכומי עתק, במקום למוסרו למשמרת בארכיון ציבורי כפי שמכס ברוד שאף.
הרקויאם המוזכר במכתבי ש. שלום הוא יצירתו המוסיקלית של מכס ברוד "רקויאם עברי" שהלחין למלות שירו של ש. שלום "אשה אפורה".
ברצוני להודות מקרב-לב לארכיונאי גנזים על העזרה הרבה שהגישו לי בעבודתי.
[גנזים, 97, 71187/1]
אילזה אסתר הופה עד 20 באוקטובר 1974
מלון אופרה
ציריך, 11 בספטמבר 1974
חבר יקר ש. שלום,
אני באמת מתביישת, שלא עניתי קודם על מכתבך המהיר הכה חביב מן ה-24.7 לכאן, שהמתין לי בהגיעי הנה. בבקשה, בבקשה, כמו לעתים כה קרובות, אל תראה בעין רעה את רשלנותי הזאת! הייתי הרבה יותר מדי מדוכאת מכדי לכתוב מכתבים פרטיים, כזה עוול עשו לי הרשויות שלנו בנסיעתי, ועצרו והפריעו כל אפשרות שלי לעבוד כאן.
בוודאי גם אתה קראת אז בעיתונות הישראלית (לא החשובה, ובכל זאת) את הידיעות השקריות המכפישות, הלגמרי מומצאות, ומכוונות בזדון ממקום כלשהו, אשר למרבה הצער ולמורת רוחי וכעסי הובאו גם בעיתונות הגרמנית בכל הגירסאות הדימיוניות האפשריות, גם בכמה עיתונים שויצריים. רק ביום ראשון בערב ה-8.9 שבתי לכאן מקַדֶמאריוֹ ואני צריכה כעת לשקול, איך עלי להגיב על כך. שאלות והפגנות ידידות מגיעות ממקומות שונים, אבל אחרים בוודאי, מכיוון שאינם יכולים לתאר לעצמם דבר על כך, נפגעים מכך.
זה קרה כך, שפקידי מכס בהוראת גנז המדינה, החרימו את הההעתקים והצילומים של הטקסטים וצילומים אחרים, לצד מעט טקסטים בעיפרון של מכס, שלקחתי לפירסום בהוצאת ס. פישר, שהיה עליי לעבד פה עם גרמניסט ידוע ולהכין לפירסום בשנת 1976 כרך ראשון, בשנת 1967 [כך במקור, צ"ל 1977]. כל החומר נחתם לנגד עיני בשש מעטפות, וחתמתי על מקומות ההדבקה, וכפי ששמעתי לאחר מכן, הן הועברו לגנז המדינה, ד"ר אלסברג, שם תישמרנה עד לשובי. אחרי המשפט בשנה שעברה, שהרשויות בניגוד לכל צדק תבעו אותי, כלומר נגד פרשנות צוואתו של מכס, שהם לגמרי הפסידו, נוצר זעם רב עליי ועוד יותר רצון בדרך כלשהי להביא את החומר לחזקתם או לפחות העתקים של כל הארכיון שלי.
בעיתונים היו ידיעות כגון: "1500 דפים מקוריים של קפקא, שהיורשת של מכס ברוד רצתה לקחת איתה לגרמניה, כדי למכור אותם דרך בית מכירות פומביות בהמבורג", "מעצר משטרתי", "מאסר" ועוד דברים שלא נשמעו! חבר יקר, מה אתה חושב על המעשים האלה? אני חושבת שהם מעשים מזעזעים ולגמרי מתחת לכל רמה של רשויות המדינה! אם רוצים ממני משהו, צריכים לפנות אליי בכבוד ועם בקשה מתאימה. אבל אני חווה את ההיפך הגמור, רוצים להכפיש אותי ואת כבודי ברבים, וכך להפוך את עבודתי ואת מאמציי הבלתי-פוסקים למען מכס לבלתי אפשריים. יעלה כמה שיעלה, העיקר לקבל את מה שרוצים, לא חשוב באלו אמצעים משתמשים. – מספיק לדבר על כך. – אם אתה רוצה להוכיח את ידידותך לי, חשוב בבקשה, כיצד אני יכולה לפעול נגד ההשמצות האלה ולבוא חשבון עם האחראים. אבל אל תתייעץ על כך עם רשויות ספרותיות אחרות, כולם מתכנסים תחת גג אחד. למרבה הצער! הידיעות שאני מוסרת לך כאן הן כמובן בעלות אופי לגמרי פרטי ואישי.
מכיוון שמצב-רוחי אינו יכול להיות טוב, הבה נחשוב. למרות זאת ניסיתי למצוא בקדמאריו החלמה ואיזון, מה שהצליח לי לזמן-מה. זוהי סביבה נפלאה ומצאתי חברה נחמדה.
כעת אני רוצה לאחל לך שנה חדשה טובה ובריאה, כמו גם לרעייתך היקרה, הצלחות יפות בעבודתך והצלחה בכל תכניותיך. אני נמצאת בשני ערבי ראש-השנה יחד עם חברים יהודים טובים שהזמינו אותי.
ובכן שוב כל טוב. אני מקוה מאד לקבל במהרה ידיעה ממך (הפעם בבקשה בגרמנית).
בידידות, אילזה אסתר הופה
[גנזים, עזבון 97, לפי תשובתה של אסתר הופה, התאריך הוא 21.9.1974]
יקירתי,
מכתבך ציער אותי מאד. "דבר" שאני מקבל מדי יום לא פירסם מאומה על העניין, אבל מישהו סיפר לי שקרא באחד מעיתוני הערב ש"מזכירתו של מכס ברוד רצתה למכור את ארכיון ברוד-קפקא בחו"ל ומנעוה מכך". מכיוון שסיפרת לי שזכית במשפט ולא שמעתי שום דבר נוסף, גם לא ממך, קיויתי שבינתיים הסדרת הכל. אינני דואג במיוחד לשמו הטוב של חברי.
כעת לגבי העצה שביקשת ממני במה שנוגע לעתיד הריהי: להניח את הקלפים על השולחן. לפנות לשר התרבות הישראלי או לראש עיריית תל-אביב ולומר: כישראלית אני מבינה את רצונה של ישראל לשמור על ירושתם של קפקא וברוד בישראל. מצד שני הנני למעשה אלמנתו של מכס ברוד, שחייתי יחד עמו כמעט 30 שנה. רק ההתחשבות בילדיי ובבעלי המבוגר ממני בהרבה – שמלבד זאת הצדיק את ידידותנו – מנעה מאיתנו להינשא רשמית. בכל מקרה הייתי שלושים שנה בת לוויה, מזכירה ומטפלת נאמנה של מכס ברוד, שדאגתי ושמרתי על חייו ועבודתו. כפשרה בין הרצון המובן של ישראל ותביעותיי החוקיות, אני מציעה שהמדינה תפצה אותי עבור הארכיון בסכום או רק בגימלה, שתאפשר לי לחיות עד יומי האחרון ללא דאגות חומריות (אולי גם להשיא את בתי), ושבמשך כל חיי אקבל גם את התמלוגים מיצירתו.
את זה, אילזה-אסתר הופה היקרה, אני מוצא לנכון וצודק, שאין יודע כמוני מה שעשית למען חברי כאח לי מכס ברוד ואיזו משמעות היתה לך עבורו.
היום פרסמתי ליום מותו התשעים של מכס זיכרונות ב"מאזניים" ששלחתי לכתובתך לתל-אביב – לא ידעתי שהינך עדיין בחו"ל. אני מקוה שבינתיים קיבלת אותם בבית.
שנה מאושרת ללא טינה וכעס,
מאחל לך ידידך,
[ש. שלום]
גנזים,97, 71188/1
תל אביב, 27 בנובמבר 1974
ש. שלום היקר,
מאד מאוחר אני מודה לך על מכתבך המפורט מן ה-21.9, שהגיע אליי לציריך, ועל עצותיך, שכוונתן היתה מאד טובה. כמו כן חיכה לי כאן התדפיס שלך מ"מאזניים", שגם עליו אני מודה מקרב-לב. – שובי הביתה התעכב מעט, כי בעצת רופאי וחבריי שם החלטתי, לשקם במשך שבועיים את בריאותי שניזוקה כתוצאה מההתרגשות הרבה, שנוספה לי עקב ניפוח העניין השפל והשקרי, במרפאת-הרים בציריך. שבתי בלילה של ה-12 בנובמבר.
כאן יש כמובן פיגור ענקי וגם הבאתי אתי דברים אחדים מאירופה, אבל לעבודתי הספרותית הדחופה שזמנה דוחק אינני יכולה לשוב, כי החומר שלי עדיין אצל גנז המדינה, שהיה כמעט חודש באמריקה. מכיוון שלא היו שם כתבי יד מקוריים, אלא רק העתקים וצילומים של חומר מקורי , כפי שכבר כתבתי לך, רק פנקסי הרשימות הכתובים בעיפרון של מכס, אשר בהעתקים הנמצאים שם נראו בלתי קריאים (רק צילומים שלהם אפשר היה לקרוא), לקחתי אותם אתי לצורך עבודה. אתה יודע שבתור כרך ראשון הייתי צריכה להוציא עם גרמניסט גרמני את יומני המסע המקבילים מכס/קפקא, שהיו אמורים להופיע בשנת 1976. בתור הכרך הבא היה צריך להכין את ההתכתבות ביניהם. אני חוששת שאת הנזק שגרם עניין הפירסום, אי אפשר עוד לתקן, וייתכן שכל תכנית ההוצאה לאור תסבול זעזוע, עיכוב ובלבול. אלה מעשיה של המדינה עבור מכס.
את עצותיך הידידותיות שניתנו בכוונה טובה אני מוצאת בלתי מתאימות עבורי, בכל מקרה בשום אופן לא כרגע. אנו רוצים להמתין, איך תתנהגנה הרשויות ואם יש בכוונתן לפצותני על העוול שנגרם לי.
אבל כן היית צריך, חבר יקר, לדאוג לשמו הטוב של חברך, מה שאתה מציין בסוף העמוד הראשון של מכתבך כלא-נוגע לך. כמעט היתה לי הרגשה, שגם עם שם רע אתה מוכן להמשיך להחזיק בי כחברה. אבל הדיבה הרעה היא בעיקר של מה שאויביי והמקנאים בי רצו לייחס לי באמצעות התנהגות בלתי אחראית ומערכה שקרית בעיתונות, לא שלי.
אם אין זה קשה מדי, אני מציעה לפגוש אותך בשעות הבוקר (בין תשע וחצי לרבע לעשר) בבית-קפה בחיפה, שנתראה ביום ששי הבא ה-6.12 עם הגעתי לחיפה ברכבת המהירה של הבוקר (בתשע ועשר דקות) במקום כלשהו, שאני יכולה להגיע אליו בקלות באוטובוס ישיר. אם זה לא יתאפשר הפעם, נצטרך לחכות להזדמנות הבאה. בסוף השבוע הבא אבקר שוב, לראשונה מאז שובי, את חבריי בקריית אתא. בנסיעתי חזרה אסע ישירות באוטובוס הבוקר המהיר מקריית-אתא לתל-אביב, כך שלא אוכל עוד לעצור בחיפה. אבל בוודאי יש בית-קפה במרכז הכרמל, גם אם קפה אורה או איך שלא קראו לו, כבר איננו קיים.
אני אשמח גם לשמוע ממך מה שלומך, ועל מה אתה עובד, ומה מצב עיניה של רעייתך היקרה.
יעניין אותך, שבהזמנת המארגנים עיבדתי ושלחתי לקונגרס ה-7 של החברה הצ'כוסלובקית של האמנויות והמדעים באמריקה (שמכס היה חבר בה), רפראט שנושאו: מכס ברוד ופרנץ קפקא, ושבו, על סמך מכתבי מכס לקפקא, וציטוטים מקפקא למכס, הארתי את הידידות הגדולה לכל החיים, החד-פעמית בין שני היוצרים. כמובן לא היה זה פשוט למצוא את החומר שנדרשתי לצטט, כי החומר של המכתבים שלקחתי עמי (לא אוריגינלים) נלקח על ידי המכס. זה בדיוק היה הדחף, שהוזמנתי לרפראט זה, שכנראה שהתקבל שם מאד יפה, כפי שסיפרו לי.
אני מאחלת כבר כעת לך ולרעייתך חג חנוכה נעים ונפרדת בברכות לבביות,
שלך,
אסתר
[גנזים, 97, 71189]
תל אביב, 8 בדצמבר 1974
ש. שלום היקר,
בשובי היום בבוקר מחיפה (קריית-אתא) מצאתי לצערי את מכתבך מן ה-4.12 (כתבת בטעות 11.74), שבוודאי מבוסס על הנחות לגמרי מוטעות. אני כמובן מקוה שתשנה אותן. כפי שלפני עשרות שנים עם ביאליק בהתפרצות של להט נעורים גרמת שבר ביחסים, אל תיתן שזה יקרה אתי בגילנו הבשל! אולי כתבתי אז בחופזה, התבטאתי יותר במרירות מכפי שהתכוונתי, אבל לגופו של עניין לא יכולתי לפעול אחרת. אינני רוצה ואינני יכולה להיכנס לסיבות האפשריות, שאתה מכיר בעצמך מבחינות מסוימות. – אם נוצרה ידידות בינך לביני, אינך יכול פשוט לקטוע אותה היום מסיבות בלתי סבירות. בסופו של דבר קושר בינינו הרבה יותר מכדי שתוכל להציב נקודת סיום בגלל גאוה שאולי נפגעה, במקרה שסירובי (שאני יכולה להגן עליו וחייבת להגן עליו ברוחו של מכס) פגע בך שלא בכוונה. אבל דוקא בין חברים מותר להגיד את מה שמרגישים.
בנוסף לכך אני מוזמנת ביום חמישי לפגישה חשובה בשלוש וחצי וחוזרת רק בשעה שבע.
אני מבקשת ממך איפוא, לכתוב לי מהר מכתב שירגיע אותי ושבו תחזור בך מטריקת הדלת והברוגז שלך ומסיבה זו ואחרת תבין את צעדי ולא תראה אותו בעין רעה.
בימים אלה חל יום השנה הששי למותו של מכס.
תמיד במיטב האיחולים והברכות,
שלך,
אילזה אסתר ה.
[גנזים, 97, טיוטת מכתב]
28.11.77
ש. שלום
ת.ד. 6035, בית הבראה מגידו
חיפה
אילזה אסתר הופה היקרה,
רב תודות על התעניינותך במצב בריאותי. לפי ממצאי הרופאים מצבי הוטב. עד כה היה חשד לסרטן בקיבתי. כעת קבעו, שהגידולים שגורמים לי כאבים אינם ממאירים. אבל יחד עם צרת הפרוסטטה זה לא תענוג. לבקר אותי כאן תוכלי רק לאחר 8 בערב, כי לפני הצהרים אני עובד בבית ואחרי הצהרים באה אשתי לבקרני. אם תבואי אחרי 8 בערב אינך צריכה להודיע מראש.
הייתי "בלתי מרוצה מהטון במכתבך", מפני ש – לפני חברה קרובה כמוך מותר לבטא הכל – כי אני מרגיש נפגע כאשר את רוצה להתעקש על "הזכויות שירשת", ששמו הטוב של מכס יקר לך יותר מאשר לי ובעיקר מפני שאת מתיימרת להבין טוב ממני כיצד צריך להציג את מכס בפני הקהל העברי...
סופר גדול כמו מכס כותב מכתבים "סודיים", כדי שיגיעו לציבור ויאירו את עבודתו. מכס היה מעוניין שהעולם יידע הכל על סבלו מהאהבה הנכזבת ושהיא תלמד על היצירות שיצר בהשפעת אכזבה מצערת זו, כפי ש"אלהים הניח לו לבטא את סבלו". בנוסף לכך אני שולח העתק של הערותיי להעתק זה של המכתבים.
המכתבים הנוספים מכילים מעט עניינים אישיים ויותר דברים משמעותיים על יצירתו. גם ידידותנו עמדה בסימן העבודה על "דן השומר", ה"רקויאם", "בת-יפתח", "מצד זה ומצד אחר", "הפלא בעולם הזה", "הרב-אמן", "אונאמבו", וכן הלאה. את מוזכרת פה ושם ורק לשבחך ובהכרת-תודה.
אני שולח לך מכתב למנהל "גנזים" ושם תוכלי לקרוא את המכתבים. אבל הרי יש לך הרבה מכתבים בהעתקים ואת לא צריכה לבזבז שם את זמנך. הספר יהיה אירוע משמעותי לכבודו של מכס, ואם אנו רוצים שיופיע ליום הולדתו ה-90, אסור לנו לעכב את הפירסום בשטויות.
שלך מקרב-לב,
ש. שלום
[אולי ש. שלום התכוון ליום ההולדת המאה? יום הולדתו התשעים של ברוד חל כבר בשנת 1974.]
[טיוטת מכתב לא מתוארכת בגנזים, 97]
[תאריך המכתב לפי מכתב תשובתה של אסתר הופה, 16.12.1977]
א[ילזה אסתר] היקרה,
מכיוון שעדיין לא ענית לי על מכתבי האחרון, אני חושש שאולי נעלבת מדבריי הגלויים. לא היתה לי כל כוונה לכך.
אני רוחש לך ידידות עמוקה מן הימים שהיית עדיין בת זוגו של מכס ועדיין לא שום "יורשת". אני חייב לומר שהתנהגותך כיורשת איכזבה אותי. האמנתי, על סמך ידידותנו הקרובה, שעניין כמו פירסום המכתבים הפרטיים של מכס אליי יתאפשר ללא התערבות רבה, בדיוק כפי שאני אינני מתערב בעריכה שלך את יצירותיו של מכס וכפי שלא עירערתי ולו במלה על העובדה שאת ירשת את כל רכושו של חברי. יש דברים שהם מובנים מאליהם, גם אם אינם מתבטאים ב"זכות ירושה" פורמלית. דבר זה האמנתי שמותר לי לצפות ממך כחברה מזה שנים רבות.
מובן מאליו שלא צריך לפרסם שורות שיוכלו להזיק לך או למשפחתך ואת זה הבטחתי לך. למטרה זו שלחתי לך גם את ההעתקים של רוב המכתבים ואת ההעתקים שאינם ברורים, תוכלי לקרוא ב"גנזים".
אבל עקביהו, שלקח על עצמו עבודה זו תמורת שכר לעג, ציפה ממך גם לעזרה ולא לבזבוז זמן וקשיים.
מכיוון שהינך גם אשה חכמה את מבינה היטב היטב, שמחלוקת גלויה בינינו עקב פירסום המכתבים תזיק לשמך הטוב הרבה יותר מדבר בלתי מצונזר כלשהו במכתבים. ורציתי – גם בעטייך, כי את קרובה ללבי – שלא להגיע לידי כך.
ישנה שוב אפשרות לבקרני ב-4 אחר הצהרים בבית ההבראה מגידו, אבל לטלפן לי לכאן אי אפשר.
אתמול בערב, בשיחה ב"גלי צה"ל" דיברתי דברים חמים לזכרו של מכס.
בתקוה שתביני, שאת חייבת לכבד את זכותי כידיד של מכס כפי שאני מכיר בזכותך.
אני מסיים בידידות הותיקה רבת השנים,
שלך מקרב-לב,
[ש. שלום]
[גנזים, 97, 71191]
אילזה אסתר הופה, רחוב שפינוזה 23, תל אביב 64516
תל אביב, 26 בדצמבר 1977
ש. שלום היקר,
כמובן מאד שמחתי ונרגעתי לשמוע ממך, שהשערתך, שנפלת קרבן למחלה קשה, התגלתה כטעות, ושיש לקוות שבמהרה תשוב לאיתנך. אני מקוה לשמוע במהרה על רפואתך השלמה.
אם יורשה לי אשוב כעת למחלוקת בינינו. – אינני רוצה להתייחס ביחידות לכל אחת מהערותיך, שכלולות במכתבך מיום ה-28.11 ושאליהן צורף נספח ארוך, שאתה רואה כהקדמה ל"מכתבים המזעזעים". היה לי קשה להתעלם מהערות שונות, שיורשה לי לומר: בלתי הולמות, לא-נכונות, מעוותות. אז הגיע מכתבך מיום ה-16.12 שעוד עלה על הנ"ל בגסותו, למרות שהוא מתחיל בהערה, שמביעה התנצלות, למקרה שאעלב מן ההערות המובאות בהמשך.
הייתי רוצה איפוא היום להגביל את עצמי לנקודות החשובות ביותר, כדי שהכל יהיה ברור ומפורש:
אתה כותב ב-28.11 על "הזכויות שירשתי", שעליהן אני עומדת, ובהמשך על "מה שאפשר לרשת" וכו'. – דרישתי לעיון במכתבים המיועדים לפירסום נובעת אך ורק מחובתי כמנהלת עזבונו של מכס ולפיכך אני חייבת לשמור לעצמי את הזכות לעיין במכתבים, גם כאלה שממוענים אליך, עם המחיקות וההערות האפשריות שלך, לפני הדפסה. רשות הדפסה (imprimatur) ממני נחוצה בהחלט. את זה היית צריך לקבל בשלוות נפש. מקרה מקביל לכך היה, שהחבר הכי טוב של מכס, פליכס ולטש, מינה את גיסו למנהל עזבונו, וגם מכס היה חייב לעתים לקבל את רשותו, מבלי לחוש נפגע כהוא זה מכך. [המצאה של אסתר הופה: פליכס ולטש לא מינה את גיסו למנהל עזבונו - הוא הוריש את כל רכושו לרעייתו ולבתו היחידה רות גורנשטיין, והיא היחידה שטיפלה בעזבונו לאחר מותו. מכס ברוד נפטר ארבע שנים לאחר ולטש, ומעולם לא פירסם את מכתבי ולטש אליו או חומרים אחרים מעזבון ולטש - בחייו של פליכס ולטש סייע לו ברוד במגעים עם מו"לים והמליץ לפרסם את חיבוריו, אך לא פירסמם בעצמו].
כשאתה כותב: "סופר גדול כמו מכס כותב מכתבים "סודיים", כדי שיגיעו לציבור ויאירו את יצירתו", הרי במקרה של מכס אתה טועה. – אני רוצה לבקש ממך רק עוד פעם בידידות לשלוח לעיוני את כל המכתבים המיועדים לפירסום בקובץ זה במקור הגרמני. כדי שאוכל לתת מתוך ידיעה את הסכמתי, הגבלתי או סירובי להם. זו איננה "יומרה" מצדי, כפי שאתה מעדיף לכנות זאת, אלא מחויבות לטיפול ברוחו של מכס.
להשקפתו של מכס, כיצד הוא התייחס לפירסום הודעות "סודיות", אני מצטטת כאן שתי הערות, שמצאתי ביומניו בין הרבה אחרות: "... אחרת הייתי חייב להשתחרר מפרטים מבישים, שבגללם רציתי לפעמים להשמיד הכל..." הערה אחרת על הערות אינטימיות שאבדו: "לפחות נפטרתי מדאגה זו, שיישארו לאחר מותי דברים בלתי ראויים."
אבל אני מדברת על "מכתבים חסויים", שאת תוכנם אינני מכירה ושאולי אין לי דבר או אין לי הרבה נגד פירסומם. כישלון היחסים עם א. ב. נזכר לדעתי רק ב"אוּנַמְבּוֹ".
לא מובן לי מדוע הינך משהה את העניין ואינך מתרצה לרצוני המוצדק לשלוח לי מכתבים אלה להכרתם וקביעת עמדה לגביהם. אני חייבת לקבל את כל חומר המכתבים המיועדים לפירסום עם המחיקות וההערות האפשריות שלך במקור הגרמני. – אתה רואה משני הציטוטים מרישומי היומן של מכס, כמה העמדות שלך ושלו מנוגדות.
בהקדמתך הארוכה לחמשת המכתבים האינטימיים יש לך שלוש שגיאות: אלזה ברוד כותבים בלי י' אחרי הא', אחרת זה נקרא אילזה, שזה גורם בילבול. אלזה ברוד תירגמה בשיתוף פעולה עם ידידה רוסיה סיפורים קצרים ורומאנים מרוסית לגרמנית וכך הם גם הופיעו, לא בצ'כית. זו תמונה שקרית של אלזה ברוד כשאתה מסביר: "... וניסתה בעזרת מורפיום לשלוט בכאבים שונים, שהעיקו עליה". אלזה ברוד לקחה מורפיום רק במחלת הסרטן הסופנית שלה. – לכל השאר אינני רוצה להיכנס.
גם חברים של מכס אישרו לי, שאפשר לפרסם מכתבים מאד פרטיים רק כשיצירת הסופר יותר מוכרת, השפעתו וחייו, כמו למשל במקרה של קפקא.
לבסוף עוד שאלה: קיבלתי ביום ששי 23.12 מעטפה ששלחת עם מאמר, ללא אף מלת הסבר. על הטקסט העברי כתבת: "מתוך מאמר על מכס וחייו בישראל". התוכל להודיעני אם והיכן הופיע מאמר זה – לי הוא איננו מוכר. אבל אם הוא אמור להופיע בהקשר זה (או אחרת), אבקשך מאד, לשנות את שתי השורות הראשונות, שנותנות תמונה לגמרי מוטעית. אתה מוסר תמונה פוגעת של אישיותי. אתה יכול להתחיל במה שחזרת ואמרת לי לעתים כה תכופות כהתבטאות של מכס לגבי: "האשה שמכס ברוד תיאר כמלאך הגואל שלו, לאחר המשבר העמוק ביותר של אהבתו הנכזבת, היתה הגברת א. א. הופה [אילזה אסתר הופה]."
לבסוף עלי להזכיר שוב, שעדיין אין אפילו חוזה עם הוצאה, שמציין את תנאי היסוד, שהודעת לי במכתבך הראשון לציריך. גם בImprint אסור להשמיט בהדפסה את מה שקבעתי בתשובתי הראשונה מציריך:
"Copyright למכתבי מכס ברוד שייך לאילזה אסתר הופה."
מיד כאשר אתפנה מעט, אבקר אצלך. אבל לפני כן עלינו לנקות את יחסינו מן הרפש שאליו גררת אותם, כדי שנוכל שוב לדבר איש עם רעהו בידידות ובהבנה. – אני מאד מאד עסוקה בזמן האחרון.
במיטב איחולי ההחלמה והברכות, גם לרעייתך וליצחק עקביהו [מתרגם המכתבים לעברית] –
שלך
אילזה אסתר הופה
[טיוטת מכתב בגנזים, 97]
1.1.78
אילזה אסתר הופה היקרה,
מכתבך עם כל גילוי הלב שבו שימח אותי מאד. מכס כתב לי פעם: "בינינו לעולם לא תהיה ולא יכולה להיות אי הבנה". כמה טוב היה לידידותנו לו למדת זאת ממכס.
אמת הדבר שבשני מכתביי האחרונים היה מעט "רפש" עבורך. אבל כאשר בין ידידים משתיקים את ה"רפש", הוא קובר לאט לאט את הידידות. לכן, כדי לגמור עם זה, עוד רפש אחרון:
1. לאחר מותו של מכס עשית הכל כדי להעלים אותי "החבר היחיד של מכס חוץ מפליכס ולטש" (ראי מכתב) ולהבליט רק את עצמך בתור החברה היחידה של מכס. זה אמנם אנושי ומובן, אבל עדיין בלתי הוגן.
2. אספת כל פרט מירושתו של מכס, אבל את ה"רקויאם" שלנו "לא מצאת" ולא יכולת לשלוח לי העתק לפירסום אפשרי. "רפש" זה יישאר בלתי נסלח עד שלא תפציני עליו.
3. מעולם לא מצאת לנכון לשלוח לי העתק מצוואתו של מכס.
4. מכס "הכיר" בי משירי הראשון שקרא ומן השיחה הראשונה בינינו ואת מיודדת עמי כמעט שלושה עשורים ועדיין אין לך מושג מה מקומי בספרות העברית ועדיין אינך מבינה שספר הידידות עמי ינציח את מכס בכל גדולתו בספרות העברית.
כעת די עם זה ולעניין, כלומר לזכות לצינזור המכתבים שאת דורשת: זה היה קומי לולא הביא לכלל יאוש, כיצד את, למרות הסבריי המדויקים החוזרים ונשנים, מתחילה שוב ושוב מהתחלה. ובכן שוב:
אני בר-מזל שעקביהו הסיר מכתפיי את בחירת ותרגום המכתבים. אין לו זמן להיות איתך בקשר, אבל הוא מוכן, כאשר הספר יהיה מוכן, להראותו לך לפני ההדפסה. אבל אין לך צורך להמתין עד אז. יש לך העתקים מרוב המכתבים, קראי אותם והעירי את הערותייך. את המכתבים שאין לך הוא יראה לך, כאמור, לסיום. אבל את יכולה להיות בטוחה ששני משוררים ומעריצים של מכס כמוני וכמו עקביהו יעשו הכל בדיוק כמוך לשמור מכל כתם על כבודו של מכס ושלך, חברתו במשך שנים רבות.
אם הממשלה תוציא את הספר – כפי שאני מקוה – ייחתם כמובן חוזה ברוח ההסכמות בינינו. כלומר ששכר הסופרים של המהדורה העברית יחולק. שליש שייך לך , שליש לעקביהו ושליש לי.
ואני מוסיף: אם תמצאי לספר המכתבים עם הקדמתי והערותיי מו"ל בגרמנית – עקביהו כמובן מחוץ לעניין ושכר הסופרים יחולק בינך לביני בשני חצאים שווים.
השורות עלייך יתוקנו לפי רצונך. הן לקוחות ממאמר מפורט על ידידותי עם מכס. מאמר זה יתפרסם בעיתונות הספרותית כמו גם כהקדמה לספר המכתבים . מצ"ב העתק.
ישמח אותי תבקריני במגידו. לטלפן לי אי אפשר. אבל אם תבואי בחמש דקות לארבע אחר הצהרים תמיד תמצאיני פה.
אני רוצה לקוות, אילזה אסתר הופה, שבינינו, שני היורשים הרוחניים של מכס, עדיין קיימת ידידות אמיתית כנה, לא-אנוכית.
שלך מקרב-לב,
[ש. שלום]
[גנזים, 97-5161/9]
אילזה אסתר הופה, רחוב שפינוזה 23, תל אביב 64516
תל אביב 7.3.1978
ש. שלום היקר,
סלח לי בבקשה על תשובתי המאוחרת. קודם היה עליי "להתגבר" על מכתבך מיום ה-1.1.78 (כתבת 77), אז לא הרגשתי טוב במשך שבועות ועדיין אינני בריאה לגמרי. – אני מייחלת לכך שנמצא שוב את הטון בהתכתבות שלנו (ובהזדמנות גם בשיחותינו), כפי שהיה מימים ימימה בינינו והיה יכול להיות וברוחו של מכס. מתי טענתי, שאמנותך הספרותית לא זכתה להכרה מלאה?! בעניין זה אני תלמידה נאמנה מדי של מכס. – היה עוזר, אם היית מוותר על אי-האמון המיותר שלך כלפיי!
מכיוון שאתה תמיד עונה לי באותה נימה פושרת ואינך נכנס לעניין המהותי, פניתי לעו"ד מומחה, שמסר לי כדלהלן: "מכתבים ממכס ברוד מוגנים בזכויות יוצרים, כי עניינם בהבעת דיעות אישיות, ואופן הבעה זה על ידי אישיות כמכס ברוד נושא את חותמו ומתייג אותם כ"יצירה ספרותית" שנכללת באופן מאד רחב בזכויות היוצרים. זוהי פסיקה משפטית איתנה, גם בישראל. הרי משמעות זכויות היוצרים הינה בראש וראשונה שהמחבר (או יורשי זכויותיו) בלבד קובע, אם "יצירה", שלכך כאמור משתייך גם מכתב, תתפרסם או לא."
גם לו נתתי את הסכמתי העקרונית, כבעלת זכויות היוצרים לאחר מכס ברוד, לכך שמכתבים מסוימים בעלי אופי ספרותי, שמכס ברוד כתב ושנמצאים בחזקתך, יכולים להתפרסם, הרי ההיתר מתייחס רק על אלה שנתוודעתי אליהם, ובכל מקרה בהגבלה לקיצורים או מחיקות מסוימות שאני זכאית להן. בשום אופן אין הרשות שניתנה לך מציריך תקפה לגבי מכתבים, שאת כוונת פירסומם ציינת בפניי רק במכתבך השלישי, וכינית "מכתבים חסויים אינטימיים אודות אהובה בלתי-נאמנה".
בשום אופן אין רשות פירסום יכולה להתייחס למכתבים שאינם מוכרים לי, ושמשיקוליך האישיים אתה רוצה להראותם לי "רק לפני ההדפסה", כלומר לאחר שכבר נוצרו הוצאות על תרגום,
אתה יודע, שאני חייבת לראות את המכתבים המקוריים בתצלום, לא תרגומים לעברית. אתה תמיד כתבת (במכתבך השלישי אליי בעניין זה) על 5 מכתבים ש"תוכנם חסוי". במכתבך האחרון אתה מעלה את המספר ל"בין 5 ל-10 מכתבים".
לכן אני שוב מציעה, שתיתן לי גישה בזמן המתאים ל"מכתבים האינטימיים" עם מחיקות אפשריות שלך, ואני מבטיחה לך, שאהיה נדיבה, אבל זכרו של מכס לא צריך להינזק, גם אם הוא אולי הופך את הספר לפיקנטי יותר. לא נעים לי לחזור על כך, שזכות ההחלטה היא שלי, ואני אעשה בה שימוש על פי מיטב ידיעתי ומצפוני ברוחו של מכס.
תודה לך על משלוח ההקדמה על ידידותך עם מכס, שבוודאי תעורר עניין רב. אני ארשה לעצמי היום רק להעיר ברשותך על כמה טעויות קטנות: ד"ר פליכס ולטש מעולם לא היה פרופסור ולטש. "רויכלין" לא היה היצירה האחרונה של מכס ברוד שנכתבה בישראל, לאחריה באו עוד: כמו רויכלין יצאו בהוצאת קולהאמר, בשנת 1966 "חוג פראג", בשנת 1968 "הבלתי נשמד", ובאביב 1969 מה שמכס השלים אך הופיע רק לאחר מותו "על הישארות הנפש". – כמו כן הופיע גם "פראגר טאגבלאט – רומן מערכת" בהוצאת פישר, בינואר 1968.
ברצוני רק להוסיף עוד, שה"האשמות" שלך, שבראיונות או בהזמנה לראיונות "העלמתי לגמרי את העובדה שהיית ידידו של מכס", כמו גם טעותך ש"בעיזבון לא נמצא הרקוויאם לשירך", שאובות לגמרי מהאוויר! אני עצמי כתבתי מעט מזיכרונותיי, אולי אתה מתכוון ליומן בית-החולים שלי, שלא היתה לי הרבה השפעה על ההקדמה שלו כמו גם על דברים אחרים, שהיו בעצמם הפתעה עבורי.
אני מקוה, שמצב בריאותך השתפר ושגם להבא אשמע ממך דברים חיוביים.
במיטב הברכות והאיחולים,
שלך,
אילזה אסתר הופה
[גנזים 97, טיוטת מכתב לא מתוארכת]
אילזה אסתר הופה יקרה,
1. מצורף עוד מכתב ממכס, שכבר בימי חייו התפרסם בהסכמתו (בספר הפראפסיכולוגיה "המציאות האחרת" מאת אהרן צייטלין).
2. מכיוון שהזמנת על חשבונך העתקים של מכתבי מכס במקום אלה שאיבדת, אני מבקשך לשלוח לי את הסכום מיד, כדי שאוכל לשלם על ההעתקים, ששלחתי לך בדואר רשום,
3. לזכר ידידותנו ארוכת-השנים אני רוצה לפנות אלייך בזאת: מכיוון שאהבתנו למכס קושרת בינינו, מפני שספר זה יפאר את שמו של מכס בתרבות העברית, מכיוון ששאפתי ביושר ואדאג לכבד גם את חלקך בעבודתו, מכיוון ששנינו מעוניינים שלא יפורסם שום דבר שאיננו ראוי, ואנו יכולים מתוך רצון טוב להיות תמימי-דעים על כל מה שנוגע לפירסום – האם תרצי מכאן ואילך לעשות הכל כדי לקדם את פירסום הספר – או שאת רוצה להמשיך ולהערים קשיים מיותרים עם גחמות ופרשנויות מתוך רצון רע, ולהכתים את שמך בתרבות העברית לבושה וחרפה.
אני מבקש שלמען זכרו של מכס תתפכחי ושאוכל להישאר כמקודם בברכות ידידות,
שלך,
[ש. שלום]
[גנזים 97, טיוטת מכתב לא מתוארכת]
[אילזה אסתר הופה] יקרה,
שמחתי על מכתבך, כי מצאתי בו אפשרות להבנה ואולי לידידות מחודשת.
אני מאמין שהבנת סופסוף, שמחאותיי נגד הצנזורה המוגזמת שלך על המכתבים ממכס אינן נובעות מרגשות נגדך, אלא פשוט משום שהכנת הספר הזה תבעה ממני זמן רב מדי, ושגם אני אינני מעוניין לפרסם שום "מכתבים פגומים" של מכס. תספיק לכך הסכמה בינינו, שלא נתעכב בגלל פרטים קטנים חסרי-משמעות ושנתעסק רק בגדול בדברים שיתפרסמו. למשל חוסר של כמה שורות במכתב מעניין ששלחתי לך לאחרונה, היא אמנם חשובה לפירסום אפשרי של המכתבים בגרמנית, אבל עבור המהדורה העברית, שאנו מעוניינים בהופעתה המהירה, מספיק שעקביהו תירגם מהטקסט המלא ואיננו צריכים לאבד בינינו זמן על כך.
אני לא נחפזתי בגלל ההמחאה שלך, אלא בציפיה לתשובה ממך. אבל זה גם טוב, ששלחת מיד את ההמחאה, כי אינני רוצה להישאר חייב ל"גנזים" זמן רב מדי עבור מחוות הידידות של ההעתקים. מצ"ב אישור.
את מכתבו של מכס על הצעתך להתגרש מבעלך ולהינשא לו לא אוכל לצערי להעתיק לך, כי מכס השביע אותי [שלא להראותו לאיש, מחוק] לשומרו בסוד. לכן גם לא מסרתיו ל"גנזים". אבל בין ההעתקים תמצאי מכתב שני ממכס, שנוגע לתשובתי. מכס ציפה שאעלה סיבות מוסריות נגדך, אבל אני הבנתי את הטראגיות של מצבך והעליתי רק סיבות חומריות נגד. על כך כתב לי מכס שהצד החומרי איננו הדבר העיקרי אלא הצד המוסרי... גם מכתב זה איננו נכלל כמובן בספר, ואת רשאית להשמיד את ההעתק.
עם הרקוויאם יש זמן עד שתשובי.
במיטב הברכות והאיחולים לנסיעתך,
שלך,
[ש. שלום]
נ.ב. אני מקוה שמשרד התרבות יוציא את הספר, ומובן מאליו שזכויותייך יוגנו בחוזה.
[גנזים, 97, 343/9]
אסתר הופה, רחוב שפינוזה 23, תל אביב 64516
תל אביב, 22 בפברואר, 1985
ש. שלום היקר,
לפני הכל אני רוצה לברכך מקרב-לב ליום הולדתך השמונים! הוצאתי ידיעה זו מ"חדשות ישראל" בגרמנית מן ה-22.2 (היום), שם יש ביקורת על ספרך החדש "עם חיים נחמן ביאליק ומכס ברוד" ויום הולדתך השמונים מוזכר. הביקורת היא בעיקר על מכס ואומרת: ש. שלום מעלה את זכר חברו מכס ברוד" והיא נכתבה על ידי אליס שוורץ, עורכת העיתון. היא בוודאי שלחה לך עותק. אני מאחלת לך בריאות, הצלחה וכל מה שאתה מייחל לעצמך, כמו גם לרעייתך.
אני רוצה גם, מאד באיחור, להודות על הספר "עם חיים נחמן ביאליק ומכס ברוד" שנשלח אליי ובמיוחד להקדשה היפה עבורי.
אני מקוה ששלומך טוב ושאתה יכול לעבוד.
בנוגע לכרך "מכתבים ממכס ברוד לש. שלום", אין הדבר באפשרותנו, למצוא מו"ל עברי להוצאת ספר זה, כי אין לי שום קשרים להוצאות עבריות. לכן אנא היה כה חביב לטפל בעצמך, מה שלא יקשה עליך. על החוזה עם ההוצאה חייבת אני לחתום בתור מנהלת עזבונו של מכס, אבל גם אתה. כמו כן חייבים אתה או חברך המתרגם לקחת על עצמכם את מלאכת ההגהה, כי ידיעותיי בעברית אינן מספיקות לכך.
בהזדמנות זו, תן לי בבקשה את כתובתו של האדון שהשאיר פה את כתב היד כדי לחתום על מסמך, כנראה כדי למצוא הוצאה, מה שהתברר כבלתי אפשרי.
שוב מיטב האיחולים ליום הולדתך השמונים וברכות לבביות –
בכל הידידות,
