יום שבת, 27 באוגוסט 2011

עידוד לפשע המאורגן

על פי התגובות לא הייתי היחידה ששיפשפה את עיניה בתדהמה למקרא מאמרו של נחמיה שטרסלר ב"הארץ" בבוקר יום ו' האחרון "לשבור את מרגלית צנעני":
"אז פנתה צנעני לכמה טיפוסים מפוקפקים, כדי שיעזרו לה בגביית החוב. נכון שאסור לאיים על אף אחד, גם לא באופן עקיף. זה לא חוקי ואין לקבל זאת בשום אופן. אבל זה לא "סחיטה באיומים" כמו במקרי פרוטקשן."
האם בדק נחמיה שטרסלר מהי עבירת סחיטה באיומים?
סעיף 428 לחוק העונשין קובע: "המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם, או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסום דבר  הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או  להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו - מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת  אימה כאמור או במהלכם, דינו - מאסר תשע שנים."

אינני יודעת על סמך מה החליט שטרסלר שסחיטה באיומים הינה רק גביית דמי חסות. לשון החוק היא ברורה: פשע חמור הוא להטיל אימה על אדם באמצעות איומים בפגיעה אסורה כדי שיבצע מעשה מסוים, ואין זה משנה כלל אם מדובר בדרישת תשלום צודקת. גם אם מגיע לאדם כסף בדין, הוא איננו רשאי לאיים על החייב בפגיעה בגופו, ברכושו וכו'. הוא רשאי לפנות לבית המשפט ולתבוע את כספו, אם הכסף אכן מגיע לו בדין.
אבל שטרסלר דוקא מגלה הבנה למי שמעדיף את עולם הפשע על פני בתי המשפט של מדינת ישראל:
"במדינה נורמלית, שבה המשטרה עושה את עבודתה בחשאי, בתי משפט פועלים במהירות ויש גם הוצאה לפועל שגובה חובות בזריזות, אף אחד לא היה חולם אפילו לפנות למשפחות פשע כדי לסגור סכסוך עסקי."
כל רכיב במשפט הזה מעורר חלחלה בפני עצמו: "במדינה נורמלית, שבה המשטרה עושה את עבודתה בחשאי". המשטרה עושה את עבודתה בחשאי במדינות משטרה. במדינות חוק, מעצרים חייבים להיות מדווחים לציבור. זה כרוך לעתים בסבל רב לעצורים, אבל חשאיות מסוכנת הרבה יותר, ומדינה שבה נעלמים אנשים מבלי שהציבור יודע על כך איננה בשום אופן מדינה מתוקנת. הרי הפירסום מאפשר לציבור לא רק לפגוע במרגלית צנעני, אלא גם לצאת להגנתה, כפי שעשה שטרסלר וגם תנועת "אחותי", והחשוב מכל – הוא מאפשר לאנשים שיכולים לסתור את ההאשמות נגדה להגיע למשטרה ולבית המשפט ולמסור את גרסתם. כמובן שאם צנעני אכן פשעה עליה לשלם את המחיר על כך. ואם לעומת זאת תצא זכאית בדין, ייאלצו אנשי המשטרה להסביר לציבור מדוע עצרו אותה. פומביות המעצר והמשפט היא יסוד מוסד של הדמוקרטיה, וכפי שהיא איננה מקלה על חשודים, היא איננה מקלה גם על רשויות האכיפה, שהיו מעדיפות לעצור ולחקור חשודים מבלי לרוץ איתם מיד לבית המשפט ולחשוף פרטים רבים אודות החקירה.
מעוררת חלחלה עוד יותר ההצדקה שמספק שטרסלר לעירוב העולם התחתון בסכסוכים עסקיים: בתי המשפט וההוצאה לפועל איטיים מדי. לעולם יהיו בתי המשפט וההוצאה לפועל איטיים יחסית למהירות וזריזות פעולתו של העולם התחתון: בבתי המשפט ובהוצאה לפועל ישנם נהלים, יש סדר דין, אפשר להתדיין ולהתגונן ולערער, יש צורך בהוכחות נחרצות ובהסכמים על פי דין, וכל זה לוקח זמן, לפעמים שנים. העולם התחתון פטור מכל הטרדות האלה של קיום הליכים תקינים וחוקיים. מי שמצדיק את הפנייה לעולם התחתון כדי לפתור סכסוכים בגלל איטיות ההליך המשפטי החוקי, למעשה מצדיק באופן מוחלט פנייה לעולם התחתון כדי לפתור סכסוכים עסקיים, והצדקה מבישה כזו איננה רק עניינו הפרטי של נחמיה שטרסלר: מאמרו הוא בושה לעיתון "הארץ" שהתיר פירסום מאמר שמצדיק פנייה לעולם התחתון בסכסוכים עסקיים.
כמובן שגם הגדרת הסכסוך בין מרגלית צנעני לאמרגן אטדגי כסכסוך עסקי היא הגדרה מבישה ובלתי מוסרית. ה"עסק" שבו מדובר הוא הפקת רווח מקידומו של משתתף בתכנית "כוכב נולד" שצנעני שימשה בה כשופטת שאמורה להיות חסרת פניות וטהורה מכל אינטרס עסקי, בין לפני התחרות, בין במהלכה ובין לאחריה. לא יעלה על הדעת ששופט בתחרות כה משמעותית עבור הציבור הישראלי, שיש לה השפעה כה רבה על חיי הבידור במדינתנו הקטנה ועל גורלם האישי והכלכלי של זמרים צעירים, יקיים קשרים עסקיים עם משתתפים בתכנית. חמורים גם דבריה של מפיקת התכנית "כוכב נולד" טמירה ירדני בראיון ל"דה מארקר" לאחר מעצרה של צנעני, על פיהם מותר היה למרגלית צנעני לייצג את עומר אדם, מכיוון שהודח מן התחרות בשל גילו הצעיר מדי. רוב משתתפי התחרות מודחים בשלב זה או אחר, ואין זה פוטר את השופטים בתחרות מהחובה שלא לקיים קשרים עסקיים עם משתתפים ולא להרוויח כספים מקידומם, שכן להחלטותיהם השיפוטיות בתכנית יש קשר ישיר לקידום זה. הרי זה כאילו שופט שפסק לטובת אדם שהופיע לפניו, יקיים מאוחר יותר קשר עסקי עם אותו אדם וידרוש ממנו לשלם לו אחוזים על תרומתו להצלחתו הכלכלית. נחמיה שטרסלר איננו מבין זאת למרבה הצער, אבל מרגלית צנעני כנראה הבינה היטב, שמעורבותה בענייניו של עומר אדם איננה ראויה, ושהרווח הכספי שהיא מבקשת לעצמה מהופעותיו הוא רווח פסול, ולכן עדיף לה לפנות לעולם התחתון ולא לבית המשפט.
אינני בוחנת כליות ולב ואין לי מושג מה הביא את נחמיה שטרסלר, אדם עם אידיאולוגיה רחוקה מלבי, אבל אזרח שומר חוק למיטב ידיעתי, לכתוב מאמר כה מביש שתוקף באופן כה מכוער את רשויות החוק במדינת ישראל, תוך מתן לגיטימציה לתופעות המסוכנות ביותר של חדירת הפשע המאורגן למרקם החיים בישראל. ראוי לו וגם לעיתונו לחזור בו ולהתנצל על כך.