יום רביעי, 17 בדצמבר 2014

הצעקה של משפחת שפיצר



הערב ראיתי בתכנית "המקור" את הסרט של ישראל רוזנר על משפחת שפיצר, ששני הבנים שלה, בן ורותם, שירתו בחטיבת גולני בעזה, ושניהם נפצעו מאש כוחותינו. הבן הבכור בן נפצע קשה מאד במבצע "עופרת יצוקה" – ידו נכרתה וידו השנייה משותקת ויש לו גם פגיעת ראש קשה, וגם הבן הצעיר רותם ריסק את רגלו מרסיסי רימון במבצע "צוק איתן", אבל אחיו בן שמח שזאת בכל זאת לא פציעה קשה כמו שלו. אבא שלהם עופר חשב שפציעה היא גרועה ממוות. נורא לשמוע אותו אומר את זה, אבל אי אפשר להתווכח איתו. אני שמחתי מאד שבן ורותם חיים. תמיד כשחייל נפצע קשה אני מתפללת רק שהוא לא ימות, שיהיה נכה אבל שיישאר בחיים. אבל כשמישהו נשאר נכה לפעמים מתחשק לו דוקא למות, ואי אפשר להתווכח איתו. אני חושבת שבן ורותם דוקא רוצים לחיות, ובן דיבר על הילדים שיהיו לו, שהוא מקוה שהם לא יצטרכו להילחם. והם גם שואלים את ישראל רוזנר איך עושים בנות וצוחקים, כי בנות לא צריכות להילחם בעזה, אבל אני חושבת על יעל להב שנפצעה אנושות בפיגוע באוטובוס בדרך לעבודה וההורים שלה מנוחה ומאיר גרו איתה שלוש שנים בבתי חולים, כשהיא עברה אולי שלושים ניתוחים, הם כבר איבדו חשבון. לא תמיד עוזר שיש לך בת, כי גם בנות נפצעות קשה בפיגועים, והמלחמה שלנו כבר מזמן לא רק בחזית, ובכל זאת זה אחרת כשיש להורים שני בנים חיילים קרביים, ויש בישראל המון משפחות כאלה, שברור להן שצריך להתנדב וצריך להסתכן. לפני שרותם התגייס הוא חשב ללכת לחיל האויר, אבל בן דוקא רצה שהוא ילך לגולני, ואמר לו שהלואי שיהיו לו חברים כמו שהיו לו בגולני. אני חושבת שהוא חשב על החברים שלו שנהרגו כשהוא נפצע, היה לו מבט כזה בעיניים של מישהו שנזכר בחברים מתים. ליד המיטה של רותם שחיכה לניתוח האבא שלו עופר אמר שרוב החברים של רותם נהרגו, אז מה יש לו לדבר. הוא כאילו בר מזל, ששני הבנים שלו חיים, למרות ששניהם נכים. הם לא דיברו, לפחות לא בסרט, על זה ששניהם נפגעו בעצם מאש כוחותינו, מטעויות. בכל מלחמה יש המון פצועים והרוגים מאש כוחותינו, במספרים בלתי נתפסים, ואולי דוקא בגלל זה אנשים מקבלים את זה כחלק ממחיר הלחימה, כאילו זה בלתי נמנע, ואולי במציאות זה באמת בלתי נמנע, למרות שהרבה יותר קשה לשאת את זה מאשר פגיעה מאש אויב. מה שכן מוציא את עופר מדעתו זה ששלחו לרותם מכתב שהוא חייב כסף לצבא, כמה מאות שקלים, וגם שניכו לו ממענק השיחרור חודשיים שהוא לא שירת בגלל הפציעה. אחר כך התקשרו מאגף התשלומים להתנצל, אבל אולי התקשרו כי ידעו שיראו את זה בטלויזיה והתביישו. אולי לולא הטלויזיה אפילו לא היו מתביישים.
רותם לא רצה להגיד מה הוא חושב על התוצאות של מבצע "צוק איתן". בליכוד כל הזמן אומרים כמה נתניהו ניהל את המבצע מצוין, אבל קשה לי להאמין שאפילו הם עצמם מאמינים בזה. אף אחד לא מבין מה סיכמו בסוף, איך בדיוק זה נגמר, ומה זה אומר לגבי העתיד, האם בעוד שנה החמאס שוב יירו עלינו, ושוב יהיה מבצע וייהרגו לנו חיילים וגם אזרחים ואולי אפילו ילדים קטנים? זה לא שהאזרחים בישראל לא מוכנים לשלם מחיר. להיפך, אנשים מוכנים לשלם מחירים מאד מאד גבוהים, הכי גבוהים, אבל רוצים לפחות להבין מה קורה, מה בדיוק נתניהו סיכם עם החמאס כדי שהם יפסיקו לירות עלינו טילים, ולמה מסתירים מאיתנו את זה. הרי נהרגו יותר משבעים חיילים, ורבים רבים נפצעו, חלקם נפצעו מאד קשה. למה לא מספרים לנו מה בדיוק היה ואיך בדיוק זה נגמר ומה קורה הלאה. מגיע לנו לפחות לדעת על מה החיילים שלנו מתים, לדעת מה עשו ומה עושים בשביל להפסיק את זה. אבל אומרים לנו תצביעו ותשתקו, וזה מה שהכי מקומם, שבחירות שזה צריך להיות זמן שפותחים הכל על השולחן ומדברים על זה, זה הזמן שהכי לא מדברים ברצינות על שום דבר רציני, שזה קודם כל מה קורה בינינו לבין האויבים שמסביב, שמגיע לאזרחים בישראל שמסכנים את גופם וחייהם ואחר כך שולחים גם את ילדיהם ונכדיהם לסכן את גופם וחייהם, מגיע להם לדעת ולהבין מה בדיוק קורה. בינתיים אנחנו פשוט לא יודעים. אנחנו לא יודעים אם ניהלו את המבצע מצוין ואם נתניהו באמת עושה הכל כדי להגן על אזרחי ישראל כמו שהוא הצהיר היום בתגובה להחלטות של האיחוד האירופי להוציא את חמאס מרשימת ארגוני הטרור ולהכיר במדינה פלשתינית. לאורך כל מבצע "צוק איתן" היתה לי הרגשה בעיקר שאנחנו עם הפחדים שלנו מהטילים וחוסר הרצון שלנו להתפוצץ דוקא מעצבנים את נתניהו ומפריעים לו. כשהוא בדיוק עסוק באיך להיבחר שוב למועמד הליכוד לראשות הממשלה ולראש הממשלה פעם נוספת. אני תוהה אם הוא חשב על משפחת שפיצר, אם הוא ביקר אותם פעם או התעניין בהם, ואפילו אם הוא כן התעניין בהם ואפילו הצטער, האם הם עומדים אצלו בראש סדר העדיפויות, או ששם עומדים רק ענייניו האישייים. משפחת שפיצר היא אחת המשפחות היפות שקוראים להן מלח הארץ וקושרים להן כתרים בטקסים ובנאומים אבל בחיי היומיום מבקשים מהן לשלם לצבא חוב של 739.98 ₪ שנגרם בגלל פציעה קשה ובערך שוה למשכורת החודשית שצה"ל משלם לחייליו כי זה מה שהאנשים שמקריבים את גופם וחייהם באמת שווים לנבחרינו, שפעם היו מקדישים את חייהם לפעילות ועכשיו מראש מגיעים לבחירות עם רשימת תנאים, ורוצים לקבל מקום ברשימה והבטחות לכהן כשר, אחרת לא מעניין אותם לייצג אותנו, יש להם הצעות יותר מושכות, ואולי באמת שיקחו את ההצעות האחרות ויעזבו אותנו בשקט, כי השתיקה של רותם היפה שלעולם לא יוכל עוד לרוץ ולא רוצה להגיד מה דעתו על תוצאות מבצע "צוק איתן", היא אחת הצעקות הכי חזקות ששמעתי, וחזקה ממנה רק צעקת קול דמי החיילים המתים מן האדמה.