אלזה לסקר-שילר / גשם מאי

גֶּשֶׁם מַאי

אֶת נַפְשֵׁךָ הַחַמָּה

סְבִיב לִבִּי הַבָּלֶה כָּרַכְתָּ

וְאֶת כָּל אֲפֵלַת צְלִילָיו

כְּרַעַם רָחוֹק הִבְרַחְתָּ.

אַךְ לֹא יוּכַל עוֹד לִצְהֹל

עִם פִּצְעוֹ הַפָּתוּחַ.

וּנְטוּל מִשְׁאָלוֹת בִּזְּרוֹעֲךָ

פִּי עַל פִּיךָ יָנוּחַ.

וָאֶשְׁמַע קוֹל בִּכְיֵךָ חֶרֶשׁ,

עֵת הַלַּיְלָה בְּקֹשִׁי נָע –

כְּאִלּוּ נִתַּךְ גֶּשֶׁם מַאי

עַל חֲלוֹם שֶׁל זִקְנָה.

יַלְדִּי

בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה יַלְדִּי מִתְיַפֵּחַ

נֵעוֹר מֵחֲלוֹם וְהוּא כֹּה קוֹדֵחַ

כְּמוֹ נְעוּרַי הַכְּמֵהִים.

אֶת פְּרִיחַת מַאי שֶׁלִּי, לוֹ הָיִיתִי שְׂמֵחָה לָתֵת

לוּ רַק נִתַּר לִבִּי הַשָּׁבוּר, הָרוֹעֵד.

הַמָּוֶת מִתְגַּנֵּב בְּפַרְוַת צָבוֹעַ   

עַל פַּס שָׁמַיִם בִּיְּרֵחַ-נְגֹהָה.

אַךְ הָאָרֶץ בִּפְרִיחָה תַּמָּה שָׁרָה אָבִיב

בִּשְּׁאוֹן הָעוֹלָם שֶׁמִּסָּבִיב.

וְרוּחַ מַאי בְּנִיחוֹחַ מָתוֹק לְהַפְלִיא,

נוֹשְׁקָה כְּמַלְאָךְ אֱלֹהִים לְיַלְדִּי.

אָז

...אָז בָּא הַלַּיְלָה עִם חֲלוֹמְךָ

כְּשֶׁכּוֹכָבִים בּוֹעֲרִים דָּמְמוּ.

וְהַיּוֹם חָלַף עַל פָּנַי מְחַיֵּךְ

וְשׁוֹשַׁנֵי הַבַּר בְּקֹשִּׁי נָשְׁמוּ.

כָּעֵת אֶרְאֵנִי בְּאוֹר חֲלוֹם מַאי

בְּאוֹר אַהֲבָתְךָ כַּחֲזוֹנָה

הָיִיתִי רוֹצָה עַל פִּיךָ לִבְעֹר

עֵת חֲלוֹם שֶׁל אֶלֶף שָׁנָה.