מדוע שוברים שתיקה מגוחכים

עיתון "הארץ" דורש היום במאמר מערכת זועם במיוחד את פיטוריה של שרת המשפטים, לא בגלל פעילותה הנמרצת לגזל אדמות פלשתיניות, גם לא בגלל הגילויים הלא מאד מפתיעים ועדיין מזעזעים של עמרי אסנהיים בתכנית עובדה אתמול בערב, על הדרך הביריונית שבה היא פועלת למינוי שופטים שדיעותיהם תואמות לשלה ולאי מינוי שופטים ראויים שדיעותיהם אינן תואמות לשלה, אלא בגלל הפרשה המגוחכת של חקירת דובר אירגון "שוברים שתיקה" על מכות שלטענתו היכה עציר פלשתיני. צר לי, אבל כמי שמתנגדת לשליטה ישראלית בשטחים הפלשתינים, אינני מבינה מה רע כל כך בכך ששרת המשפטים ביקשה לחקור את דובר "שוברים שתיקה" על הכאת עציר פלשתיני שהוא עצמו הודה בה. אם כבר אפשר לבוא בטענות על משהו, הרי זה על כך שעבירות נגד פלשתינים אינן נחקרות כראוי, וגם מקשים עליהם להגיש ולברר תלונות. אם יש למשטרה ולפרקליטות עדויות על עבירות נגד פלשתינים, מדוע שלא יחקרו אותן? אם כבר צריך לדרוש חקירה רצינית יותר של מקרי הכאת פלשתינים בידי חיילים ומתנחלים, ולא לדרוש שלא לחקור חיילים שמודים בעבירות נגד פלשתינים.

לי נדמה שהזעם החריג איננו משום מעורבותה היתרה של שרת המשפטים בחקירה הזו, שהרי ישנם עניינים חמורים בהרבה שהיא מתערבת בהם התערבות בלתי ראויה, כמו ניסיונותיה התוקפניים להשפיע על פסיקת בית המשפט העליון כדי שיקדם את הפרות החוק הישראלי והבינלאומי שמפלגתה לא רק תומכת בהן, אלא מבססת עליהן את מצעה, ברוח הכרזתה המצמיתה "הציונות לא תכוף את ראשה בפני זכויות הפרט", או במלים אחרות, נא למחוק מלוחות הברית את "לא תגנוב" ו"לא תחמוד". הם מפריעים למפעל ההתנחלויות.

לי נדמה שהזעם החריג על חקירת הטענה שדובר "שוברים שתיקה" היכה או לא היכה פלשתיני, נובע לא מחקירת האירוע ואפילו לא מסגירת התיק, אלא מכך שהגיון פעולתו של אירגון "שוברים שתיקה" הוצג במלוא גיחוכו: ההתעקשות לבסס את הדרישה לנסיגה מהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים לא על עיקרון מוסרי, שאסור לנו לשלוט בעם אחר, שעלינו לכבד את זכות הפלשתינים להגדרה עצמית כפי שאנו מצפים מאומות העולם להכיר בזכות העם היהודי להגדרה עצמית, שהאומות המאוחדות הכירו בתוכנית החלוקה לא רק בזכותנו, אלא גם בזכותם של הפלשתינים, למדינה משלהם, ולכן זכותם למדינה פלשתינית זהה לזכותנו שלנו למדינה יהודית, ועוד ועוד נימוקים מוסריים ומשפטיים שמחייבים נסיגה ישראלית מהשטחים והכרה במדינה פלשתינית עצמאית, לא על כל הנימוקים העקרוניים האלה מתבסס אירגון "שוברים שתיקה", אלא על הטענה שהכיבוש משחית, וראיה לדבר שחיילים מבצעים פשעים כנגד פלשתינים.

"הכיבוש" לדידם של "שוברים שתיקה" הוא ישות עצמאית שפועלת באופן אוטונומי, והוא גורם לכל מיני פעולות של חיילים נגד פלשתינים, כאילו היו החיילים רובוטים נטולי מוח ושיקול דעת שאינם שולטים במעשיהם ואינם אחראים להם, שלו זה היה המצב, אסור היה להם לשרת בכלל כחיילים. לדידו של אירגון "שוברים שתיקה" הישות העצמאית שמכונה "הכיבוש" גורמת לביצוע פשעים שמבצעיהם בפועל, החיילים, כלל אינם אחראים להם, ולפיכך יש לפרסם את מעשיהם אבל אין לחקור אותם, להעמיד אותם לדין, או להעניש אותם על מעשיהם, כי האשם במעשים הוא "הכיבוש" ולא החיילים המשרתים בצבא הכובש. לכן גם אין להם חשש להודות במעשים שהם לכאורה אסורים, כי לדידם האשם מוטל על "הכיבוש", או על מדינת ישראל שמייצגת אותו, ולא עליהם, שלכן הם מבקשים להציג את עצמם כפושעים, אבל שלא לשאת בשום אחריות למעשיהם.

זוהי גישה שאיננה מתקבלת על הדעת. חיילים אמנם משרתים מתוקף חוק שירות חובה, כלומר בכפייה, אבל הם אינם פטורים מאחריות למעשיהם. אפילו אם הם מקבלים פקודה ממפקדיהם, אסור להם למלא פקודה בלתי חוקית, וזו אחריותם שלהם להבחין אם הפקודה חוקית ואם לאו, מה מותר ומה אסור. חייל אמור להשתמש בכוח סביר לביצוע תפקידו ולא יותר מכך. העובדה שחייל נדרש לשרת בשטח כבוש ולהתמודד עם אוכלוסיה תחת כיבוש, איננה מספקת לו פטור מאחריות – ההיפך הוא הנכון. איש איננו טוען שקל ונעים לשרת בשטחים הכבושים, אבל חובתם של החיילים היא לבצע את תפקידם על פי החוק וההוראות ולא לבצע פשעים. מותר להשתמש בכוח סביר לצורך ביצוע מעצר של פורעים, או למניעת סכנה. מותר אפילו להרוג כאשר נשקפת סכנת חיים ואין דרך אחרת למנוע את הסכנה. אסור להרוג כשאין סכנת חיים. לכן אלאור אזריה יושב בכלא ושם הוא צריך לשבת ולא לקבל חנינה. אם דין יששכרוף פעל באלימות מופרזת, גם הוא צריך להיענש. לעומת זאת אם השתמש בכוח סביר לצורך ביצוע מעצר של מיידי אבנים, הרי שפעולתו היתה חוקית ומתבקשת.

למרבה הצער יש קו מחבר בין התפיסה המעוותת של "שוברים שתיקה" את העדר אחריותם של החיילים לבין המבקשים לחון את אלאור אזריה שירה למוות במחבל פצוע שכבר לא היווה סכנה. מי שרוצה שמדינת ישראל תהיה מדינה מוסרית, חייב להשתחרר מתפיסת החייל כ"ילד של כולנו", ולראות בו אדם בוגר ואחראי. לילדים לא נותנים נשק וסמכויות. מי שמקבל לידו נשק צריך לדעת שהוא מקבל אותו כאדם בוגר ואחראי, ולא בתור "הילד של כולנו".

ההתעקשות של אנשי "שוברים שתיקה" לטעון שביצעו פשעים שאיש איננו מאשים אותם בהם, והעלבון שלהם כשדורשים מהם אחריות לדיווחיהם, אינם יכולים שלא לעורר גיחוך, כמו גם הסירטון שפירסמו שבו מופיע לכאורה האדם המוכה, כשהוא מובל למעצר, כשנטען שהמכות שאינן ניראות בסרט ניתנו לפני שהמצלמה התחילה לצלם. יכול מאד להיות. חיינו הם אלימים. שוב ושוב אנו נחשפים לשוטרים שמכים בפראות אזרחים חפים מפשע, גם יהודים כשרים, אז אין צורך בדימיון רב כדי להניח שישנם עימותים אלימים בין חיילים לפלשתינים שבהם מופעל כוח מוגזם ואפילו נפשע. אבל גם אם לא היתה בשטחים שום אלימות, גם אם השליטה בפלשתינים היתה משפרת פלאים את אופיינו ומקנה לנו נימוסים טובים, עדיין היינו צריכים לסגת מהשטחים ולאפשר את הקמתה של מדינה פלשתינית. לכן ההתעקשות של אנשי "שוברים שתיקה" על כך שנהגו באלימות כלפי פלשתינים למול רשויות החוק שמכחישות את טענותיהם היא לא רק מגוחכת, אלא בעיקר מיותרת.