לבתי שרון ליום הולדתה
מֵהַרְבּוּרְג נָסַעְתִּי בְּתוֹךְ שָׁעָה
אֲבָל אִמָּא הִתְחִילָה שׁוּב
מֵהַרְבּוּרְג נָסַעְתִּי בְּתוֹךְ שָׁעָה
לְהַמְבּוּרְג. יָרַד כְּבָר הַעֶרֶב.
כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם בֵּרְכוּנִי בְּרָכָה,
הָאֲוִיר הָיָה מֵשִׁיב נֶפֶש.
וּכְשֶׁהִגַּעְתִּי אֶל אִמִּי
מֵרֹב אֹשֶׁר כִּמְעַט נֶחְרְדָה:
"בְּנִי הַיָּקָר!" הִיא קָרְאָה וְסָפְקָה
אֶת כַּפֶּיהָ הַשְּׁתַּיִם יַחְדָּיו.
"בְּנִי הַיָּקָר, שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֶה שָׁנִים
חָלְפוּ מֵאָז רְאִיתִיךָ!
אַתָּה בְּוַדַּאי כָּל כָּךְ רָעֵב –
מַה מָזוֹן יֶעֱרַב לְפִיךָ?"
"יֵשׁ לִי דָּג וּבְשַׂר אַוָּז
וְתַפּוּזִים נָאִים."
"אָז תְּנִי לִי דָּג וּבְשַׂר אַוָּז
וְתַפּוּזִים נָאִים."
וּכְשֶׁאָכַלְתִּי בְּרֹב תֵּאָבוֹן,
אִמִּי, בְּשָׂשׂוֹן וּשְׂמָחוֹת,
שָׁאֲלָה עַל זֹאת וְאַף עַל זֹאת
שְׁאֵלוֹת קְצָת מְבִיכוֹת.
"בְּנִי הַיָּקָר! הָאִם בַּנֵּכָר
יָפֶה מְטַפְּלִים בְּךָ?
אִשְׁתֵּךָ צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתֵךָ
וְגַם מַטְלִיאָה אֶת גַּרְבֵּיךָ?"
"הַדָּג טָעִים, אִמָּא יְקָרָה,
אַךְ צָרִיך לְאָכְלוֹ בִּדְּמָמָה,
לְבַל תִּתָּקַע בִּגְּרוֹנִי הָאִדְרָה
אַל נָא תַּפְרִיעִינִי, אִמָּא!"
וּכְשֶׁכִּלִּיתִי אֶת הַדָּג,
הֻגַּשׁ לִי אַוָּז לְאֶכֹל
אִמִּי שׁוּב שָׁאֲלָה עַל זֹאת וְעַל זֹאת
שְׁאֵלוֹת קְצָת מְבִיכוֹת.
"בְּנִי הַיָּקָר! בְּאֵיזוֹ מְדִינָה
הֲכִי טוֹב לִחְיוֹת?
בְּצָרְפָת אוֹ כָּאן? וּבְקֶרֶב אֵיזֶה עַם
תַּעֲדִיף לִהְיוֹת?"
"אַוָּז גֶּרְמַנִּי, אִמָּא יְקָרָה,
הוּא טָעִים, אֲבָל צָרְפָתִים,
מְפַטְמִים טוֹב יוֹתֵר אֶת הָאַוָּזִים
וְהָרְטָבִים שֶׁלָּהֶם מַרְטִיטִים."
וּלְאַחַר שֶׁנִפְרַדְנוּ מִן הָאַוָּז
תַּפּוּזִים אֶת לִבֵּנוּ הִרְנִינוּ
וְנִחוֹחָם הָיָה כֹּה מָתוֹק
מֵעֵבֶר לְכָל מַה שֶׁצִּפִּינוּ.
אֲבָל אִמָּא הִתְחִילָה שׁוּב
לִשְׁאֹל בְּחִיּוּכִים
עַל אֶלֶף וְאֶחָד דְּבָרִים
כָּל כָּךְ מְבִיכִים:
"בְּנִי הַיָּקָר! הַפּוֹלִיטִיקָה
עוֹד אֶת לִבְּךָ לוֹקַחַת?
וּלְאֵיזוֹ מִפְלָגָה תִּתֵּן אֶת קוֹלְךָ
בְּאֶמוּנָה נִצַּחַת?"
"הַתַּפּוּזִים, אִמִּי הַיְּקָרָה,
טוֹבִים, וּבְעֹנֶג אָגִירָה
אֶת עֲסִיסָם הַכֹּה מָתֹק
וְאֶת הַקְּלִפּוֹת אוֹתִירָה."
