אלזה לסקר-שילר / המלך דוד אוכל לביבות

הרשימה הזאת קשורה, אמנם רק במחשבה, ברשימה הקודמת, שבה הזכרתי את ספרה של לאה גולדברג "פגישה עם משורר" על אברהם בן-יצחק, שבו היא מתארת גם מיפגש קורע-לב עם אלזה לסקר-שילר הקשישה בבית קפה בירושלים, ומהרהרת על מרירת-נפשם וקדרות עולמם של המשוררים הגדולים, שאף היא היתה צריכה להיות כמותם, ואיננה כזאת. גם אני מביאה פה בעיקר משיריה הקודרים של אלזה לסקר-שילר, שרבים מהם מתייחסים למות בנה בצעירותו, שמעולם לא התגברה עליו. אבל לא תמיד היתה אלזה לסקר-שילר קודרת כל כך. לעתים, אמנם רחוקות, כתבה שירים מבדחים, ודימיונות העבר שלה לא היו רק הרואיים ודרמטיים, לעתים השתעשעה לה באנכרוניזמים לתיאבון, כמו בשיר ההלצה שלהלן על דוד המלך הזולל לביבות (עם קפה).

אלזה לסקר-שילר / המלך דוד אוכל לביבות

הַמֶּלֶךְ דָּוִד יָשַׁב בִּיְּהוּדָה

שָׂמֵחַ עַל כֵּס מַלְכוּתוֹ

הוּא אָכַל לְבִיבוֹת תַּפּוּחֵי אֲדָמָה

כְּשֶׁהַכֶּתֶר מֻנָּח עַל רֹאשׁוֹ.

בְּשֻׁמָּן טַוָּסִים טִגֵּן הַטַּבָּח

עַל פִּי סֵפֶר בִּשּׁוּל הֲכִי מְעֻדְכָּן.

כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ הֵרִיחַ אוֹתָן הוּא שָׁכַח

אֶת כָּל עִנְיָנֵי מַלְכוּתוֹ שָׁם וְכָאן.

וּבַת-שֶׁבַע וּשְׁלֹמֹה וְגַם אַבְשָׁלוֹם

"מַה הֵם כְּבָר מְבִינִים בַּלְבִיבוֹת שֶׁל הַיּוֹם!"

שֶׁהַטַּבָּח הַמְּשֻׁבָּח טִגֵּן יָפֶה

וְהִגִּישׁ לַמֶּלֶךְ חַמּוֹת וּפְרִיכוֹת

בְּיָדָיו הַמְאֹד מְטֻפָּחוֹת

וּבְלִוְיַת פּוֹלֵי קָפֶה.

Melech David in Juda sass,

Leutselig auf dem Throne,

Wenn er Kartoffelpuffer ass,

Auf seinem Kopf die Krone.

Mit pfaunfett backte ihn sein Koch

Nach neuestem Kochbuchhefte:

Und wenn der Melech ihn nur "roch:!!!

Vergass er seine Staatsgeschaefte.

Und Batsebah und salomo und Absalom

"Was wissen die vom Puffer schon!!"

Wenn aufgewaermt die allverehrte Kochperson

Dem Melech frueh und hoechst servierte –

Mit Haenden manikuerte, -

Den Puffer in Gesellschaft einer Cafebohn.

וחדי העין יבחינו שהמשוררת לא השתמשה במלה הגרמנית Koenig שפירושה מלך, אלא פשוט כתבה את המלה העברית "מלך" באותיות לטיניות, בעצם כמו ביידיש "מלך דוד", ובכלל מזכיר השיר שירי יידיש אהובים, שלרוב אין נוטים לקשר את השפעתם עם שירתה של אלזה לסקר-שילר.  שדמותה היתה רבת רבדים וגוונים.