מבט ישראלי תוהה על הבחירות בבריטניה

הבחירות בבריטניה מאד ריתקו אותי, ויומיים הייתי דבוקה לסקיי ניוז וצפיתי שוב ושוב בפרשנים הבריטים ובפוליטיקאים הבריטיים, ושמעתי הרבה פעמים את הביטוי lame duck, ברווז צולע, ואחר כך גם במהדורות החדשות בעברית הפרשנים אמרו שראש הממשלה תריזה מיי היא ברווז צולע, ובטח בקרוב היא תאבד את השלטון, והתפלאו שהיא לא מתפטרת, אלא מרכיבה ממשלת קואליציה עם המפלגה הצפון-אירית הקתולית והשמרנית שהבריטים לא ממש אוהבים. מנהיג הלייבור ג'רמי קורבין אמר שברור מי ניצח בבחירות והוא התכוון לעצמו, כי מספר חברי הפרלמנט של הלייבור עלה בבחירות מ-230 ל-262, ואילו השמרנים של תריזה מיי איבדו 13 מושבים ואת הרוב המוחלט בפרלמנט וירדו ל-318 מושבים, שזה רק 56 מושבים יותר מהלייבור של קורבין. כמה חבל שבבחירות קובע למי יש הכי הרבה קולות ולא מי זכה ביותר קולות ביחס לבחירות הקודמות. באמת תריזה מיי איבדה 13 מושבים ואת הרוב המוחלט בפרלמנט שהיה לדיוויד קמרון, ובמקום להגדיל אותו כמו שהיא קיוותה, היא איבדה אותו ועכשיו היא צריכה, שומו שמיים, להרכיב ממשלה יחד עם המפלגה הצפון-אירית שעלתה משמונה לעשרה מושבים, וזה מספיק לתריזה מיי כדי שיהיה לה רוב מוחלט, וכל הפרשנים אמרו כמה היא תהיה חלשה עכשיו מול אנגלה מרקל, שמעולם לא היה לה רוב מוחלט בבונדסטאג, ותמיד היא הרכיבה ממשלות קואליציה, ולא נראה שזה ממש הפריע לה. נכון שתריזה מיי בעצמה אמרה שאם היא לא תגדיל את הרוב של מפלגתה בפרלמנט היא תראה בזה תבוסה, ונכון שבבריטניה יש דבר כזה, במיוחד בזכות שיטת הבחירות האיזורית שבה המנצחים לוקחים הכל, שמפלגה אחת משיגה רוב מוחלט ושולטת לבד, כמו שדיוויד קמרון יכול היה לעשות, אבל הוא ערך משאל עם על הברקסיט שהוא התנגד לו והפסיד והתפטר. מעולם לא הבנתי למה הוא ערך את משאל העם הזה שגרם לו להפסיד ולהתפטר. ועכשיו תריזה מיי ערכה בחירות שהיא קיוותה להגדיל בהן את הרוב שהיה לקמרון, ובמקום זה היא הפסידה את הרוב המוחלט וצריכה להקים ממשלת קואליציה עם עוד מפלגה קטנה אחת, וכולם אומרים וואו, כמה היא חלשה עכשיו. ואני חושבת על ראש הממשלה בארץ שאני חיה בה, שקיבל רבע מקולות הבוחרים והקים קואליציה עם כולנו ועם הבית היהודי ואגודת ישראל וש"ס ואחר כך גם הוסיף את ישראל ביתנו, וכולם אומרים כמה הוא גדול וחזק ואדיר, ואף אחד לא קורא לו ברווז צולע, ולא השותפים שלו לקואליציה, אלא הוא עצמו מאיים כל הזמן בבחירות, אם משהו לא מוצא חן בעיניו. אולי באמת פוליטיקה היא עניין של גיאוגרפיה, או שאנשים פשוט חוזרים על מה שהם שומעים: אם בבריטניה קוראים לתריזה מיי ברווז צולע כולם חוזרים על זה, ואם בישראל קוראים לנתניהו הקוסם, אז בכל העולם חוזרים על זה, וקוראים לו ביבי קינג, ולא מדברים על זה שהליכוד קיבל רק רבע מהקולות, שבמושגים בריטים זה לא ברווז צולע אלא ברווז קיטע, ושנתניהו שולט רק בזכות קואליציה עם עוד חמש מפלגות ושעם חצי מהשותפים בממשלתו הוא מסוכסך.

אני לא יודעת אם תריזה מיי היא ברווז צולע, אבל ברור שהיחס לבחירות בבריטניה הוא בעיקר תוצאה של ציפיות מוגזמות, שמהר מאד התברר, גם לתריזה מיי עצמה, שאין לציפיות האלה בסיס, ולכן היא סיכמה כבר לפני הבחירות עם המפלגה הצפון-אירית ללכת איתם יחד, ובגלל זה היא נסעה לבקר בצפון-אירלנד והתייחסה לאירים קצת יותר מרוב הבריטים שאוהבים לשלוט בצפון-אירלנד אבל לא להתייחס אליה, שזה דוקא קצת דומה לארץ שאנחנו חיים בה, ואין לדעתי שום דבר רע בזה שהצפון-אירים יקבלו קצת יותר התייחסות מממשלת בריטניה ממה שהם רגילים, גם אם הם קתולים ושמרנים יותר מהבריטים האחרים. והעלייה של קורבין, שהיא בעיני דבר חיובי, גם אם לא צריך להגזים ולהעמיד פנים שהלייבור ניצח, היא תוצאה של הצבעת הסטודנטים, שדיוויד קמרון העלה להם מאד את שכר הלימוד והיקשה מאד על הסטודנטים מהשכבות העניות לרכוש השכלה, שהיא המפתח להתקדמות בחיים, וזה כמובן דבר טוב שהסטודנטים חיזקו את הלייבור, כי אולי זה ירתיע את השמרנים מלהמשיך במדיניות הפגיעה בעניים שלהם, שתריזה מיי רצתה להחמיר אותה עוד יותר, ומה שגרם לה להפסיד את הרוב זו כנראה ההצעה המרושעת שלה לממן טיפול בקשישים ממכירת נכסיהם, שזה היה קו השבר במערכת הבחירות שעורר נגדה זעם עצום. מפלגה יכולה להקשות על הציבור, אבל אסור לה לפגוע בעקרונות היסוד שלה עצמה, ועקרון היסוד של השמרנים הוא כיבוד הקניין הפרטי. זה העיקרון שבשמו מתנגדים השמרנים למיסוי כבד על העשירים, וזה עיקרון שיש בו טעם, כל עוד מכבדים אותו בעקביות. ברגע שהשמרנים יוזמים מדיניות שלא רק פוגעת בעניים, אלא פוגעת בקניין הפרטי, הם פוגעים בבסיס האלקטורלי שלהם. אם תוצאת הבחירות האלה תהיה הפחתה בשכר הלימוד לסטודנטים וחיסול מוחלט של כל רעיון לפגוע בקניין הפרטי תמורת שירותים שהמדינה צריכה להעניק לתושביה, זו תהיה תוצאה טובה. במה שנוגע לדיונים עם אירופה על הברקסיט, גם הם יושפעו לעניות דעתי יותר מכוחה הכלכלי והפוליטי של בריטניה, מאשר מכוחה הפוליטי של תריזה מיי, כי לכל מדינות אירופה יש אינטרסים מאד חזקים בבריטניה, ולאף מדינה באירופה – או בעולם – אין אינטרס לקלקל את היחסים עם בריטניה, שלמרות הבעיות שלה היא מדינה גדולה וחשובה עם כוח כלכלי עצום. ויש עוד כמה תוצאות חיוביות למערכת הבחירות הזו: מפלגת העצמאות הגזענית לא זכתה בשום מושב, והמפלגה הלאומית הסקוטית, שהתנגדה מאד לברקסיט ורצתה לפרוש מבריטניה ולהצטרף לאיחוד האירופי כחברה עצמאית, איבדה יותר משליש מכוחה, ולעומת זאת המפלגה השמרנית בסקוטלנד התחזקה מעבר לצפוי. רוב הסקוטים לא רוצים לפרוש מהאיחוד האירופי וזה היה ידוע, אבל כנראה שגם מבריטניה הם לא ממש רוצים לפרוש, וזו תוצאה של הבחירות שדוקא מחזקת את תריזה מיי, כי היא מפחיתה מאד את האפשרות שסקוטלנד תפרוש מבריטניה. בריטניה כנראה תישאר ממלכה מאוחדת, והשמרנים יישארו בינתיים בשלטון, אבל אולי הם יהיו צנועים וזהירים יותר, וקשובים יותר לציבור, שזה תמיד דבר טוב שפוליטיקאים מודעים לגבולות כוחם, ולא חושבים למשל, כמו בארץ מסוימת, שאם הם קיבלו שלושים מנדטים או אפילו שמונה מנדטים מתוך מאה ועשרים, הם יכולים לנהוג בתוקפנות חסרת מעצורים ולהכתיב לכל הציבור מה להגיד ואפילו מה לחשוב. הצנע לכת זאת עצה טובה לכל האנשים ובמיוחד לפוליטיקאים.