נולד לי נכד

אתמול בתי ניצן ילדה לי נכד. הוא נולד באנגליה ושם חובשים לתינוק מיד כובע צמר קטן ולבן, ועם הכובע הוא נראה כמו גמד קטן שיצא מתחת לפטריה. שמתי את התמונה של ניצן והתינוק על המסך ואני מסתכלת בהם כל הזמן, וכשהמסך נכבה אני נוגעת בו שוב שיידלק ואני מסתכלת בהם עוד. התינוק נראה שמח ונדמה שהוא מחייך. גם ניצן אמרה שנדמה לפעמים שהוא מחייך, למרות שהוא רק בן יומו. הבוקר התעוררתי וחשבתי שזה הבוקר הראשון של התינוק בעולם שלנו, והתפללתי שתזרח לו השמש, כי המקום שהוא נולד בו קרוב לאוקינוס ויורד בו המון גשם. אני אוהבת את המבט של התינוקות כשהם מסתכלים בעולם שלנו, ורואים אותו בפעם הראשונה. אני רוצה לחבק את התינוק אבל הוא מאד רחוק באנגליה, ואנגליה היא ארץ מאד רחוקה. יש אנשים שחושבים כמובן שאנגליה לא רחוקה בכלל, ונכון שיש ארצות יותר רחוקות, אבל בשבילי אנגליה מאד רחוקה עכשיו ואני שולחת יד ארוכה מעבר לים לגעת באנגליה, אבל אני רק נוגעת במסך המחשב ורואה את ניצן מחזיקה את התינוק שנדמה שהוא מחייך. אמרו לי שעכשיו אני סבתא, אבל אני מרגישה סבתא מאז שידעתי שניצן בהריון, וגם ראיתי תמונות של התינוק באולטרסאונד, שוחה ברחם אמו, והוא נראה לי לגמרי ילד, וידעתי שהוא הנכד שלי ושעוד מעט הוא יצא ויפגוש אותנו. מאד היה לי קשה לחכות שהוא כבר ייצא, הייתי מאד קצרת-רוח, ואולי בגללי הוא נולד לפני הזמן. מישהי אמרה לי שהסינים מונים את שנותיו של אדם מתאריך הלידה ומוסיפים עוד תשעה חודשים, כי גם העובר הוא אדם והחיים מתחילים כבר ברחם, וגם האהבה לתינוק מתחילה כבר ברחם, כשיודעים שהוא קיים. אבל התינוק הזה נולד לפני הזמן, אז צריך להוסיף ליום הראשון שלו רק שמונה חודשים וקצת, ואני מאד מאד רוצה לחבק אותו, ואני אסע עוד מעט לאנגליה לראות אותו ולחבק אותו ולשיר לו שירים. אני אוהבת לדבר עם תינוקות ולשיר להם שירים, ולראות איך הם פוערים עיניים ומביטים לי בפנים, ואני אגיד לתינוק אני סבתא שלך, תבוא לבקר אותי בירושלים. אני מאד מקוה שתזרח לו השמש הבוקר. בירושלים זה מובן מאליו שבקיץ השמש זורחת וחם מאד, אבל באנגליה זה ממש לא מובן מאליו, וצריך להתפלל לשמש. לא פלא שהאנגלים הקדמונים בנו את מעגל עמודי האבן בסטונהנג', וכנראה התפללו שם שתזרח להם השמש. אבל אולי התינוק ישמח גם לראות גשם, כי בשבילו הכל חדש, אז עוד לא נמאס לו משום דבר, הכל רק מתחיל בשבילו, ואני מדמיינת איך הוא יגדל ואיך הוא יהיה בעוד שנים, כשאני אהיה עוד יותר קטנה וכפופה מעכשיו והוא יהיה בחור גבוה וגדול, והוא יגיד לי סבתא, בואי, כי אני אלך הרבה יותר לאט, והוא יהיה גדול וגבוה וילך בצעדים רחבים, והוא יהיה דומה גם לאבא שלו וגם לי ולבת שלי וגם לאחי שמת מסרטן וכבר לא יכיר אותו, ואני מאד רוצה לספר לאחי שנולד לי נכד וגם אני סבתא, אבל הוא כבר לא נמצא פה שאוכל לספר לו. אז סיפרתי לכל מיני אנשים, לקרובים ולחברים וגם לאנשים ברחוב. בעצם רציתי לקחת רמקול גדול של שוטרים ולצעוק ברמקול נולד לי נכד, ושכל האנשים יריעו לי וימחאו לי כפיים, כי עכשיו אני סבתא, ונדמה לי שחיכיתי להיות סבתא כל החיים.