יום שני, 24 ביולי 2017

הפללת לקוחות זנות



בתי ניצן סיפרה לי שהחוק להפללת לקוחות זנות של שולי מועלם וזהבה גלאון עבר בקריאה ראשונה, כי היא מכירה אנשים שמעורבים בחוק הזה. אני בכוונה לא רציתי לקרוא את המאמרים והכתבות שעסקו בחוק הזה, כי אני לא יכולה לסבול את המחשבה שהמשטרה תרדוף אחרי אנשים שמקיימים יחסי מין עם זונות ותעצור אותם, כמו שאני לא יכולה לסבול את המחשבה שהמשטרה תרדוף אחרי זונות שממתינות ללקוחות, או מקיימות איתם יחסי מין, ותעצור אותן על שידול לזנות, שזו עבירה בספר החוקים. אני יודעת שהזונות הן שבר כלי, נרקומניות, קורבנות התעללות מינית וגילוי עריות, חולות, מפתחות דיכאון ואובדנות. אני יודעת את כל זה, ואני לא חושבת שהמשטרה היא הגוף שצריך לטפל בזה. זנות היא תופעה ששירותי הרווחה צריכים לטפל בה, לא המשטרה. זו תופעה שצריך לטפל בה בחמלה, ולא בכוח החוק.  
בכלל אני לא מבינה איך המשטרה תדע מתי מדובר בזנות ומתי בסתם יחסי מין. זה לא דבר שפשוט לדעת. איך בדיוק החוק הזה ייאכף בפועל? אפילו כשבית בושת פועל בתוך בית דירות והשכנים מתלוננים, מאד קשה לפעול נגד זה. הרי לא מתכוונים שהמשטרה תתקין מצלמות בתוך דירות פרטיות כדי לבדוק שאין שם בית בושת, אני מקוה שלא. איך בכלל אפשר לוודא עבירה כזו, שמטבעה מתרחשת ברשות הפרט? וחדירה של רשויות החוק לרשות הפרט זה דבר מפחיד מאד ומסוכן מאד, לא פחות מסוכן מזנות. האם המשטרה תפרוץ לדירות, תצלם אנשים מקיימים יחסי מין ותציג את הסרט כהוכחה בבית המשפט? המחשבה הזאת מעוררת בי אימה ובחילה. אפילו אם זנות מתקיימת בגנים ציבוריים או בשפת הים או במכוניות חונות, מגעיל אותי לחשוב ששוטרים יסתובבו עם פנסים ויחפשו את האנשים האלה ויצלמו אותם עושים את מעשיהם ויעצרו אותם ויקחו אותם לחקירה.
יש משהו בחוקים נגד זנות שמזכיר משטרים אפלים, רודניים, כאלה שחדירה לתחום הפרט היא המאפיין העיקרי שלהם, והם תובעים לעצמם את הזכות לא רק למנוע פשעים, אלא גם לאכוף מוסר. ככה קראו לאגף המשטרתי שטיפל במניעת זנות: מחלק מוסר. אולי עדיין קוראים לו כך. אבל מדינה דמוקרטית צריכה למנוע אלימות כלפי אזרחים, למנוע מעשי שוד וגניבה ורצח ואונס. ולא, זנות איננה אונס, גם אם עכשיו אופנתי לכנות אותה כך. יש אנשים שאונסים זונות ומכים אותן, ואותם צריך לעצור, וחשוב מאד להבחין ביניהם לבין לקוחות הזנות האחרים, אחרת מטשטשים את עבירת האונס, שהיא עבירת האלימות הכי קשה מלבד רצח. לפעמים מרוב רצון להחמיר עם לקוחות זנות, מרוקנים מתוכן את פשע האונס, ואת האופי המאד אלים שלו. מרוב מטפורות של אלימות נפשעת מרוקנים מתוכן את הפשעים האמיתיים של אלימות מינית.
פעם כשזונות התלוננו על אונס לעגו להן, כי חשבו שקיום יחסי מין עם זונה הוא מותר, גם כאשר מתנפלים עליה בכוח ואונסים אותה. היום לפחות חלק מהאנשים, לא כולם למרבה הצער, מבינים שאסור לאנוס זונות, שגם אם אשה עוסקת בזנות רק היא זכאית להחליט מי יחדור לגופה ובאלו תנאים. מפחיד לחשוב שמרוב כוונות טובות למנוע זנות, מוחקים את החיץ הכל כך משמעותי, הכל כך חיוני, בין יחסי מין שהאשה מסכימה להם, ולו גם מחמת מצוקה ובתנאים מחפירים, לבין יחסי מין שנכפים על האשה בכוח הזרוע. החוק צריך להגן על נשים מאלימות מינית ויחסי מין בכפייה, לא מגברים שמשלמים להן כדי לקיים עמן יחסים.