שיחת בנות של אורי סלעי ומיתוס היופי

הסידרה של אורי סלעי "שיחת בנות" על טרנסג'נדריות היא כמו סידרת אגרופים בבטן. אם בכתבות עם טרסג'נדריות ייצוגיות אנו שומעים לרוב שהן היו גברים אומללים, עד ששינו את המין והפכו לנשים מאושרות ושלמות עם עצמן, בסידרה הזו יש מעט טרנסג'נדריות מאושרות. אולי ג'ניפר קים מאושרת, מפני שהיא השלימה את הניתוחים ויש לה חבר שקיבל אותה כפי שהיא ולא שאל שאלות מציקות, ויש לה עסק משלה, כך שאיננה צריכה לשאת חן בעיני מעסיקים. אבל רוב הטרנסג'נדריות שמדברות בסידרה מספרות סיפור של שוליות הולכת ומחריפה: קודם היו יוצאות דופן בקהילת ההומוסקסואלים, וכעת נדחקו לפינה נידחת עוד יותר: קשה להן להתקבל לעבודה, והאנשים שאמורים לסייע להן להשתלב בחברה כנשים, שולחים אותן לעסוק בזנות, כאילו העיסוק בזנות הוא חלק בלתי נפרד משינוי המין מגבר לאשה. גברים מעוניינים בהן ליחסי מין בלבד, ובסתר, כפי שאומרת אחת המשתתפות היותר נוגעות ללב בסידרה: "הם מחפשים את הניראות הנשית עם הזין". בוודאי אינני מכירה די הצורך גברים, כדי לדעת אם רבים מהם מחפשים את "הניראות הנשית עם הזין". ייתכן שכן, אבל הגברים האלה אינם מציעים לטרנסג'נדריות אהבה וקבלה וזוגיות, אלא מעוניינים בהן אך ורק כדי להגשים פנטזיות מסעירות של מיניות חריגה. אם היו להן ציפיות לברוח מהנידוי החברתי שחוו כהומוסקסואלים, הרי שינוי המין, בניראות החיצונית או בסידרת ניתוחים, ועם "לייזרים לייזרים לייזרים, הורמונים הורמונים הורמונים" כפי שאומרת אחת מהן, הופך אותן למנודות עוד יותר. חלקן מוותרות על זוגיות בכלל, ואחרות, וכנראה לא מעטות מהן, אומרות שאם גבר רוצה אותן רק ליחסי מין, ולעולם לא יביא אותן לבית אמו ולא ירצה בהן כבנות זוג גלויות, עדיף שישלם. יחסי מין בתשלום הופכים מביזוי לעידוד: אם משלמים לך הרבה על יחסי מין, סימן שיש לך ערך. אבל איזה ערך, ובתור מה?

ונדמה שגם אלה מן הטרנסג'נדריות שנחשבות למצליחות ומקובלות חברתית, מחפשות לעצמן גבר עשיר שיפרנס אותן ויאפשר להן חיי עושר, דירה מפוארת, מכונית מפוארת, מותרות, להיות "מעושרות" ששואבות את כוחן ומעמדן החברתי מקשר עם גבר רב אמצעים, שאולי זה נחשב נורמטיבי יותר ומכובד יותר בחברה מזנות, אבל לא שונה בעיקרון. אלה עדיין חיים שבהם מין וניראות – זהים או סותרים זה לזה – הם סחורה שנמכרת בכסף, והכסף הוא המדד היחיד לערכן של מערכות יחסים, שלפיכך הן זמניות מטבען, כי קשה לבסס מערכת יחסים ארוכת-טווח על מראה חיצוני, ועוד כזה שמתוחזק באמצעים חיצוניים: כי מי יכול להישאר צעיר ויפה לנצח, ולו בעזרת אינספור ניתוחים ומתיחות ו"הורמונים הורמונים הורמונים, לייזרים לייזרים לייזרים", שמן הסתם יש להם גם תופעות לוואי לא פשוטות. נדמה שרבות מהטרנסג'נדריות האלה הפכו מגברים שחיים בזוגיות הומוסקסואלית לנשים, או לגברים שנראים כנשים, שיכולים לצפות רק ליחסי מין בתשלום, או לכל היותר להיות "אשה מוחזקת", שכל ערכה הוא באספקה של מראה מסוים ויחסי מין מסוימים, כלומר שאין לה קיום אלא במידה שגברים מגלים בה עניין מיני שהם מוכנים לשלם תמורתו. ולפיכך עניין מרכזי בחיים, גם אצל אלה מהטרנסג'נדריות שיש להן מקצוע מכובד או עסק מצליח, הוא שימורו של המראה החיצוני, שהוא מראה מעוצב ומוקפד לפרטיו כדי להתאים לדימוי מסוים של נשיות מושכת שכמעט איננו קיים במציאות באופן טבעי. לכאורה הסיבה היחידה לשינוי מין, ועוד שינוי מגבר לאשה, שפירושו ברוב החברות ירידה בסולם החברתי, היא "להיות מי שאני באמת", בלי שקרים ובלי מסכות, אבל להיות טרנסג'נדרית פירושו לתחזק כל הזמן מסכה של מראה נשי מטופח שאין לו שום קשר עם שום אמת, הוא רק מייצג דימוי של אשה מושכת בעיניים של גבר, ולחפש כל הזמן אישור מהסביבה הגברית שמחפשת ייצוג לדימוי הזה ולא שום דבר אמיתי, כי האמת שלנו היא שכולנו, גברים ונשים וטרנסג'נדרים, לרוב לא מתאימים לדימויים חיצוניים, ולא נראים במיטבנו, וכשאנחנו קמים בבוקר אנחנו פרועים וטרוטי-עיניים, והאהבה לדידנו היא היכולת לקבל אותנו ממש כאלה, ונדמה שהטרנסג'נדריות ויתרו מראש ולגמרי על הציפיה האנושית הזאת שמישהו יאהב אותך ויקבל אותך – ואין זה משנה אם מדובר באהבת הורה או אהבת בן-זוג – כפי שאתה באמת, שזה בלי ניתוחים ובלי טיפולים ובלי לייזרים והורמונים, בגופות האנושיים והלא מושלמים שלנו, השמנים מדי, המקומטים מדי, המזדקנים ללא חן, ובכל זאת ראויים לאהבה שראוי לה כל בן אנוש.