על גופתו

מה שכל כך יפה בבחירות זה שהן גורמות לדברים לקרות, דברים שלא היית מאמין. למשל הגופה של זכריה באומל שנפל בקרב סולטן יעקוב, ששלושים ושבע שנים לא מצאו אותה. פתאם, בדיוק ששה ימים לפני הבחירות מצאו אותה והביאו אותה לארץ. לא ששים יום לפני הבחירות או ששה ימים אחרי הבחירות, אלא בדיוק ששה ימים לפני הבחירות, בעיתוי כל כך מושלם. כמו ההכרה האמריקנית בריבונות ישראל על רמת-הגולן, שהגיעה בדיוק שבועיים לפני הבחירות, וטראמפ אפילו לא ידע שיש בחירות בישראל, הוא בעצמו אמר שלא היה לו מושג על זה, ולגמרי במקרה הוא הודיע שבועיים לפני הבחירות שהוא מכיר בריבונות ישראל על רמת הגולן. וכל זה בזכות מי? למי תודה, למי ברכה? לבנימין נתניהו הקוסם, שבדיוק לפני הבחירות צצים לו כל השפנים מהכובע, וכולנו אמורים לכרוע ברך ולנשק את כפות רגליו בהערצה, ומי שלא יסכים יוציאו אותו להורג. טוב, בישראל עוד לא רוצחים את מתנגדי המשטר כמו אצל החבר פוטין, שעזר להחזיר את גופתו של זכריה באומל, כי הוא ונתניהו ודונלד טראמפ באותה קבוצת פייסבוק, והם דואגים זה לזה ומביאים מתנות איש לרעהו. וזאת רק אני שיש לי פתאם כל מיני מחשבות לא לעניין. למשל אני חושבת שאם לפני שבוע, כמו שקראתי, נתנו פקודה להביא את הגופה, יכלו לעשות את זה גם קודם, למשל לפני חודש, או לפני מספר חודשים, ושאולי כל מה שצריך בשביל שדברים יקרו זה שנתניהו ירגיש שמאיימים על שלטונו, שיותר ויותר לובש אופי מפחיד ונכלולי. מזל שראיתי בערוץ כאן את הכתבה על העולים מרוסיה שחזרו אליה, וכמה מהם שמתנגדים לפוטין בסכנת חיים, אחד נרצח ואחד נמלט לישראל לפני שירצחו אותו גם, ובאמת לעומת רוסיה של פוטין ישראל נראתה פתאם מדינה למופת, מדינה שממש שוה לחיות בה. אבל אולי אחרי הבחירות, כשנתניהו יעביר את החוק שאסור להדיח ראש ממשלה מושחת, אולי אז נהיה אפילו יותר דומים לרוסיה מאשר עכשיו, ואולי גם אני אצטרך לברוח לאנשהו, לפני שימצאו אותי תלויה על חבל או מתה בצורה אחרת. לפעמים אני שואלת את עצמי: באמת מישהו יכול להאמין לתרגילים כל כך שקופים, כל כך שקופים שילד בן שלוש יכול להבין שמדובר בתרגיל, ושאם חושבים על זה, זה די מזעזע, שהחזירו לארץ את הגופה של זכריה באומל, לא ברור מתי, אבל הודיעו להורים ששה ימים לפני הבחירות, כדי למקסם את היתרון הפוליטי של האיש במעיל היוניקלו. וכל זה כל כך מבחיל, וכל כך דוחה, שאי אפשר להאמין שזה עובד, אבל לאנשים פשוט לא נעים. מאד לא נעים ממשפחת באומל שסובלים כבר שלושים ושבע שנים ושמחים בשבילם שיהיה להם לפחות קבר לבכות עליו, שזה מה שהמשפחות של אורון שאול והדר גולדין חולמות עליו, שיהיה להם קבר לבכות עליו, ובינתיים זה לא נסתייע, אבל אולי בעוד שלושים שנה, כשנתניהו יחוש באיום כלשהו על שלטונו, אולי יביאו לארץ את הגופות שלהם. וכולם שותקים כי לא נעים, אבל בא לצעוק שברו את הכלים ולא משחקים, לא משחקים עוד בגלל כאב ראש ובחילה עמוקה, למרות שבמשחק הזה, אפילו הקהל משתתף בעל כורחו, וגם משלם את החשבונות.