יום שני, 20 ביוני 2011

מול שר האוצר / סיפור

פרק ראשון, ובו תכירו שתי מיטות
היינו שלושה במיטה – אני, קאיה, כלבת קולי מושלמת שהיתה בעצם בתם מחוץ לנישואין של כלבת טרייר לבנה מתולתלת וכלב רחוב, ובנה קאי הקטן, שנשאר בביתנו אחרי שמסרנו את ששת הגורים האחרים, והקפיד תמיד להיות צמוד אלי במיוחד, ולכן שכב לידי כשראשו על הכרית. קאיה שכבה ליד הרגליים ונראתה כמו ערימת שיער גדולה. מלבדנו היו במיטה עיתונים, כתבי עת, תנ"ך, ברית חדשה בעברית ובלטינית, וכמה צילומים מכתבים תיאולוגיים עתיקים.
בילינו את מרבית זמננו במיטה, ולולא נאלצו הכלבים לצאת לטיול אפשר שלא היינו יוצאים לעולם מן הבית. המיטה היתה כל עולמנו. אני קראתי והם נמנמו לידי, או ניקו את כפותיהם, או שלו קוצים ומחטי אורן משערם, או רדפו אחרי זבובים שטיילו לעתים על השמשות, במיוחד בעונת האביב. בחורף החדר היה קר באופן בלתי נסבל כמעט, כי הדלתות למרפסת לא נסגרו היטב והרוח היתה חודרת. בקיץ לעומת זאת החדר היה נעים למדי. באביב פרחו עציצי הרקפות במרפסת, אחד בורוד ואחד בלבן. שלוש פעמים ביום עלו השומרים של שר האוצר שגר בדיוק ממול לבדוק אם אין מתנקש על גג הבית. בלילה הם נשאו עמם פנס קטן והאירו את הגג בפנס. הם לא הדליקו את האור בחדר המדרגות, וכשקאיה נבחה נוראות לא הבנו מדוע היא נובחת.
לפעמים שר האוצר יצא מביתו ונכנס אל הלימוזינה השחורה עם החלונות המחופים בוילונות שחורים קטנים שנסעה לדרכה. לפעמים אשתו של שר האוצר ירדה אל המכונית שלה, שהיתה קטנה אך גם חלונותיה היו מחופים בוילונות. לפעמים ראינו אותו יושב במסעדות שבשכונה, לפעמים בכשרה החלבית שבפסח הגישה את המרק עם מצות קטנות ולפעמים בלא כשרה שהגישו בה סרטנים ובפסח פרוסות עבות של לחם. לפעמים היינו מקללים את שר האוצר ולפעמים גם את אשתו. היו אנשים שהפגינו ברחוב מול ביתם וגם ניגנו בגיטרה והיכו בתופים ובמצילתים. לפעמים שמענו אותם צועקים לחם עבודה.
פעם באו זוג אנשים והציבו מיטה מול ביתו של שר האוצר. הם אמרו שישארו לישון שם. כשטיילתי עם הכלבים הם ביקשו שאביא להם אוכל, אבל לא רציתי והאשה צעקה עלי למה את רעה. אחר כך הם הסתלקו משם והמיטה נשארה מונחת ברחוב עד שמישהו סילק אותה. אחר כך ראיתי את האשה מקבצת נדבות במרכז העיר. היא לא חיכתה שיתנו לה כסף אלא הסתובבה ודרשה מאנשים לתת לה כסף. היא היתה גבוהה ומפחידה.
האשה המפחידה חשבה שאנחנו עשירות, כי היינו שכנות של שר האוצר, בדיוק בבית ממול בקומה האחרונה. גם שר האוצר גר בקומה האחרונה, בשתי דירות, או יותר. במרפסת שלו העמידו ברושים קטנים בעציצים, כדי שהצלמים לא יציצו לתוך הבית ויצלמו את שר האוצר ואשתו בתחתונים. תמיד הסתובבו בסביבה אנשים עם מצלמות, ציירים עם כנים שציירו בעיקר את רחביה במבט מהצד, מודדים שמדדו במשקפותיהם את הזוויות ושירטטו מפות נעלמות, עיתונאים עם מכשירי הקלטה, קציני משטרה בכירים ומאבטחים עם אוזניות ומקל דק וארוך, שבעזרתו הם חיטטו בשיחים ובדקו שאין שם פצצות. לפעמים כשהגיעו אורחים חשובים מחו"ל הגיעו גם שוטרים רכובים על סוסים, וקאי הקטן נבח נוראות כי כאלה כלבים גדולים הוא אף פעם לא ראה. הסוסים התנועעו באדישות גמורה והטילו גללים על הכביש. היו כמובן גם ניידות משטרה, ניידות של משמר הגבול, המשמר האזרחי, לימוזינות אמיתיות ולימוזינות להסוואה שנראו כאילו נסעו בהן ראש הממשלה או שר האוצר אבל לא, ממש לא. פעם יצאו שני נערים וציירו במרכז הכביש עיגול לבן ובו חצים. חץ אחד הצביע על ביתו של שר האוצר והשני על ביתו של ראש הממשלה. המשטרה חקרה ועצרה את שני הנערים. החזיקו אותם במגרש הרוסים ואחר כך אמרו להם לישון בלילה בבית ולא לצייר ציורים על הכביש. הצלמים צילמו את העיגולים הלבנים על הכביש והעירייה ניסתה למחוק אותם ללא הצלחה, אבל עם הזמן הם נמחקו ממילא.
אנחנו שלושתנו שכבנו רוב הזמן במיטה. המיטה כבר היתה ישנה מאד. הקפיצים בלטו ודקרו לפעמים, במקום אחד היה שקע ובמרכז כתם צהוב שהצחיק את הבנות, כי הן אמרו שקאי קטן עשה במיטה פיפי, מה שהיה נכון, אבל הכתם הצהוב היה פשוט מרוב יושן. כיסינו אותו כמובן בסדין, אבל גם הסדין היה ישן מאד ומלא חורים, ולפעמים הכתמים הציצו ממנו החוצה. כששאבנו אבק היה צריך להיזהר שהבד העוטף את המיטה לא יישאב ויותיר רק ערימה של מוך.
למרות שהיינו שכנות של שר האוצר בדיוק ממול היינו מאד עניות. היו לנו ארונות מטבח בלי דלת ושולחן אוכל עם שני כסאות, וכדי לאכול ביחד צריך היה לגרור מהחדר את כסאות הגלגלים משולחנות הכתיבה. הגלגלים של אחד מהם היו שחוקים לגמרי, כי כששברתי את הרגל נסעתי עליו כל הזמן. הכורסאות שלנו נשברו – אחת נשברה סתם ככה והשנייה כשהדודה שושנה באה לביקור והתישבה עליה, ולכן נאלצנו לשבת על הספות, במקום שנשאר, כי רובן היו מכוסות בערימות העיתונים שלי. לכבוד שבת סידרתי קצת אבל במשך השבוע נערמו העיתונים על הספות והיה צריך לטפס מעליהם כדי לשבת. קאיה היתה טובה בזה. היא שכבה על מסעד הספה והשקיפה משם על העולם. לרוב היא נרדמה ונחרה בקולי קולות. היו לה חלומות טובים. קאי הקטן לעומתה היה בוכה לפעמים מתוך חלום והייתי צריכה להעיר אותו כדי שיפסיק לבכות. לפעמים הוא נבח קלות מתוך חלום או הניע את רגליו הקדמיות כאילו רדף אחרי חתול.
אני בחיים לא הייתי מסכימה להמשיך לישון על מיטה כזאת, אמרה בתי הבכורה. המיטה שלה היתה חדשה וטובה, עם מזרון קפיצים עבה כל כך שאפילו נסיכה אמיתית היתה נרדמת עליו בקלות. אני דוקא ישנתי היטב במיטה הישנה. בכל אופן לא ישנתי כל כך טוב בשום מקום אחר. כשנסעתי לחו"ל לא הצלחתי להירדם והייתי עומדת בלילה בחלונות של חדרי המלונות ומביטה החוצה אל הערים הריקות שמדי פעם חלפה בכבישיהן מכונית בודדה.
בלילה חלמתי שאני נמצאת בחוץ לארץ, אבל לא ידעתי היכן. טיילתי עם הכלבים בגן ענק של טירה אפורה גדולה שהיה כולו ירוק. פתאם ראיתי שקאי הקטן נעלם לי ורק הרצועה נשארה לי ביד. נשאתי את עיני וראיתי מרחוק את קאי הקטן משתעשע בדשא. שיחררתי את קאיה שרצה לשחק עם כלב אחר ורצתי לחפש את קאי הקטן. פחדתי מאד שהוא ינשוך מישהו, כמו שהוא נשך לפני פורים את השכן, השכן שיש לו שני כלבים זקנים וחתולה שהולכים לטייל בשורה. רצתי אחרי קאי קטן אבל כל הזמן הוא התרחק ממני לכיוון ההפוך ואז פתאום הסתובב ורץ אלי וראיתי שזה בכלל לא קאי הקטן, זאת כלבה אחרת קטנה עם אוזני עטלף גדולות. נבהלתי מאד ואז נזכרתי שאני חולמת, כי לא יכול להיות שנסעתי לחו"ל עם הכלבים. הכלבים תמיד נשארים בבית. בתי אמרה אנחנו כמו שלישיית אנחנו נשארים בארץ. הלכתי למלון וביקשתי להתקשר לישראל לשאול אם הכלבים בבית, אבל היה שם פקיד קבלה משונה שחייג לישראל אבל החזיק כל הזמן את השפופרת ולא נתן לי לדבר. עבר עוד הרבה זמן עד שהתעוררתי.
לפעמים, כשהייתי מנקה את החדר, מסירה את הסדין ומביטה בכתם הצהוב ובשקע ובתפרים הפרומים הייתי מכריזה חגיגית שככה אי אפשר יותר, ושהדבר הראשון שאעשה זה לקנות מיטה חדשה. אבל בקיץ נסעתי לגרמניה לחפש אגדות ועל מיטה חדשה ויתרתי.
בחורף אמרתי שהדבר הבא שאעשה לפני הכל זה לקנות מיטה חדשה. אבל התריס של בתי נשבר ותיקנו אותו בחצי מיטה. אחר כך התקלקל דוד המים החמים ובתי אמרה: בחצי המיטה השני נתקן את הדוד?
זה לא יעלה חצי מיטה, אמרתי. את חושבת? שאלה בתי.
זה לא עלה חצי מיטה, אבל בחצי המיטה השני שילמנו את שכר הלימוד.
וככה נשארנו שלושתנו במיטה הישנה עם השקע והכתם הצהוב, קאי הקטן וקאיה ואני.

בארבע בבוקר בדיוק חבט קאי הקטן בכפתו הקדמית על מצחי. הוא הביט בי ורעד בכל גופו.
אתה לא מרגיש טוב, קאי קטן?
הוא המשיך לרעוד.
אתה רוצה לצאת?
הוא המשיך לרעוד.
קמתי בקושי רב והחלפתי את כתונת הלילה בשמלה שחורה ארוכה. הסתרקתי וחבשתי כובע שחור. גרבתי גרביים שחורות ונעלתי נעליים שחורות. מלמעלה התעטפתי במעיל שחור.
רתמתי את הכלבים ויצאנו אל הרחוב. כל הפנסים דלקו. לפתע נפתח שער החצר של שר האוצר ושר האוצר פרץ אל הרחוב ושני מאבטחים בעקבותיו. הם זינקו לאמצע הכביש ויצאו במחול.
אני השר של האוצר, לכן קוראים לי שר אוצר, זימר שר האוצר.
כן, הוא השר של האוצר, לכן קוראים לו שר אוצר, ענו המאבטחים ופיזזו ימינה ושמאלה.
עמדנו בדיוק מולם, אבל הם לא שמו לב אלינו כלל וכלל.
לילה טוב שר אוצר, לילה טוב, לילה טוב, שרו המאבטחים. 
ושלושתם זינקו אל תוך שער החצר ודילגו מעלה במדרגות ונעלמו אל תוך הבית.

שר האוצר והמאבטחים עלו לקומה השלישית ונכנסו אל ביתו של שר האוצר. המאבטחים נשארו בחדר הכניסה ושר האוצר נכנס אל תוך החדר. הוא הסיט את הוילון השחור שהיה תלוי במרכז החדר.
מאחורי הוילון היו ערימות ענקיות של קש ובקצהו ניצב פלך.
אשת שר האוצר ישבה שם על כסא וגזזה את מחלפות הקש שצמחו מראשה. מחלפות הקש נפלו על הרצפה.
כשאשת שר האוצר סיימה לגוז את שערה היא אספה אותו, החליקה אותו, וניגשה אל הפלך. היא החלה לטוות והקש הפך לזהב.
אני אשתו של שר אוצר, ללללה, אני אשתו של שר אוצר. זימרה אשת שר האוצר. בוקר טוב שר אוצר בוקר טוב בוקר טוב.
בחלונות כבר עלה השחר.
שר האוצר עמד והביט ברעייתו הטווה זהב. כשסיימה לטוות היא מסרה לו את הזהב. הוא נכנס לחדר האחורי, שהיה מלא ארונות מתכת. הוא אמר הוקוס פוקוס וסובב שלושה מפתחות. הארון נפתח. שר האוצר טמן בתוכו את מחלפות הזהב. הארון היה מלא זהב. שר האוצר חזר ונעל את הארון. אחר כך יצא מן החדר ונעל את דלת החדר.
גברת שר האוצר התנמנמה ליד הפלך. בואי שרה'לה, הולכים, אמר שר האוצר. הוא שילב את זרועו בזרועה של אשתו ונשא אותה אל המיטה.
המיטה של שר האוצר היתה ענקית. היא מילאה את כל החדר, והיתה מכוסה בסדיני משי ורודים, ובכרים עטורי שושנים.
הקירות היו מחופים באריג רקום שושנים והחלונות בוילונות שחורים.
שר האוצר ורעייתו שכבו לישון. לא היו להם שעות רבות לישון, כי בשעה תשע בדיוק עמדה להיפתח ישיבת הממשלה.

ביום שהביאו לשר האוצר את המיטה עצרו את התנועה ברחוב עזה. שני שוטרי תנועה עמדו בפינת רחוב בנימין מטודלה וכיוונו את התנועה למעלה הרחוב.
ועוד שני שוטרי תנועה עמדו בפינת הרצוג- טשרניחובסקי וכיוונו את התנועה לאחור.
ליד ביתו של שר האוצר עמד מנוף ענק, כזה שמעלה לראשי בניינים קוביות בטון. מן המנוף השתלשל אנקול ענקים, ובקצהו היתה תלויה המיטה הענקית של שר האוצר.
המנוף נאנק והעלה את המיטה אט אט עד שהגיעה אל המרפסת, זו שכעת עמדו בה עציצי הברושים.
כל דיירי רחוב עזה יצאו מבתיהם והתבוננו במנוף מניף את המיטה הענקית של שר האוצר.
כשהמיטה נחתה בשלום בביתו של שר האוצר פרצו כל דיירי הרחוב במחיאות כפיים אדירות.
שר האוצר חייך אליהם וניפנף להם בידו.
אחר כך נעלם בפתח ביתו.
דלתות המרפסת נפתחו לרווחה והמיטה הוכנסה אחר כבוד פנימה.
אחר כך סידרו במרפסת את עציצי הברושים בשורה ישרה.
אחר כך סגרו את דלתות המרפסת.
יותר לא נראה דבר.

בשעה שתים-עשרה בדיוק התראיין שר האוצר בחדשות הצהרים.
בשנה הקרובה, אמר שר האוצר, תהיה צמיחה אדירה, והארץ תתמלא זהב.
האם שר האוצר מרמז לכך שהתגלו סימני נפט, שאלו השדרנים.
אני בהחלט מרמז לכך שיש  ברשותנו משאבים שטרם נוצלו עדיין, אמר שר האוצר, והם עוד יניבו לנו הון תועפות. הוא חייך חיוך מסתורי, והשדרנים הנהנו בראשם.
מה יהיה על כל האנשים שאין להם מה לאכול, שאלו השדרנים.
שר האוצר חייך חיוך מסתורי: כשהרחובות יתמלאו זהב, גם הם ייהנו מן הצמיחה.
השדרנים הפסיקו לשאול, כי שר האוצר נראה מאד בטוח בעצמו. הם אמרו תודה אדוני שר האוצר. תודה לכם אמר שר האוצר והלך.

בעוד שר האוצר מתראיין לחדשות הצהרים נכנס לחניון ביתו רכב ממוגן שחלונותיו אטומים.
הגדר החשמלית נסגרה מאחורי הרכב. מן הרכב זינקו שני גברים חסונים נושאי אקדחים.
הם עלו לביתו של שר האוצר.
אשת שר האוצר פתחה להם את הדלת והכניסה אותם לחדר הכניסה וממנו אל החדר שבמרכזו תלוי וילון שחור. היא הסיטה את הוילון והכניסה אותם אל החדר האחורי שהיה מלא ארונות מתכת. אשת שר האוצר אמרה הוקוס פוקוס וסובבה שלושה מפתחות. הארון נפתח והזהב נשפך ממנו אל השטיח.
שני הגברים החסונים אספו את הזהב והכניסו אותו לתיבת פלדה שהביאו עימם. הם סובבו שלושה מפתחות והתיבה ננעלה. הם ירדו במדרגות באקדחים שלופים, הנהנו למאבטחים ונכנסו אל תוך הרכב. את התיבה הניחו מאחור. הרכב התניע. הגדר החשמלית נפתחה והרכב יצא אל הרחוב. הגדר החשמלית נסגרה מיד בחזרה.

פרק שני, ובו קאי הקטן ממיט על ראשנו צרות
זה היה בוקר יום ראשון שאמור היה להתחיל ברגל ימין, אבל הכל השתבש.
כשירדנו לגינה כבר היו שם פועלי זבל שדחפו פחים גדולים וגזמו לתוכם את הגדר החיה. היינו צריכים לעקוף אותם ועלינו אל תחנת האוטובוס. קאיה התעכבה בחצר וכשקראתי לה לבוא, קאי הקטן נשך את זרועו של השכן שיש לו שני כלבים זקנים וחתולה שהולכים תמיד לטייל בשורה ובדיוק המתין בתחנת האוטובוס כדי לנסוע לעבודה. מן הפצע פרץ דם.
הוא גם נושך, אמר השכן.
הרבצתי לקאי קטן מכות אבל כבר אי אפשר היה לסובב אחורה את הגלגל.
רציתי להביא חומר חיטוי ותחבושת, אבל השכן אמר שכבר יחבשו אותו בעבודה.
פחדתי שישלחו את השכן למשרד הבריאות ויקחו את קאי הקטן לעיריה, ושם הוא יהיה רע ויהרגו אותו.
כשחזרנו הביתה לא יכולתי לעמוד על הרגליים. התפוצץ לי הראש. נשכבתי במיטה וחיכיתי שיבואו לקחת את קאי הקטן. קאי הקטן וקאיה באו לשכב על ידי. חיבקתי אותם ורציתי למות.
ואז היתה דפיקה בדלת וקפץ לי הלב. אבל זה היה השכן הנשוך לבדו. הוא ביקש את הפרטים של הרישיון והחיסון של קאי הקטן ונתתי לו. הוא אמר שככה זה יהיה יותר פשוט.
אחרי שהוא הלך התפוצץ לי הראש עוד יותר. שכבתי במיטה וחשבתי שאם קאי הקטן ימות אני אמות גם. כבר לא יכולתי לחיות בלי קאי הקטן. אמנם הוא היה כלב נורא ואיום ונשך אותי פעם מאחורי הברך עמוק לתוך הבשר, אבל לא הייתי בטוחה אם חוץ מהכלבים עוד יש לי חברים בעולם. וחוץ מזה אהבתי את קאי הקטן ולא רציתי לחיות בלעדיו.
לפעמים חשבתי מה יקרה כשהכלבים ימותו מזקנה. אבל לא הייתי בטוחה אם הם ימותו לפני. גם אני יכולתי למות, למשל להתפוצץ או להידרס או דברים אחרים שנהוג למות מהם בירושלים.
שכבתי ליד קאי הקטן וחיבקתי אותו והלב שלי דפק כל כך שחשתי מחנק. שכבתי במיטה עד הערב ואיש לא בא לקחת את קאי הקטן.
למרות הכל קאי הקטן נשאר בינתיים אתי.

שר האוצר נכנס לקיטון שבו ישבה רעייתו. היא סירקה את שיער הקש שלה בתנועות איטיות, מנסה למתוח כל שערה עד קצה גבול האפשר.
שר האוצר הוציא מכיסו מטר רץ. הוא מדד את שערה הקצר של רעייתו.
ארבעה סנטימטר ושני מילימטר, אמר. לא מספיק. יש לנו בעיה.
שרה הרימה את עיניה והביטה בו בעצב: אני עושה כמיטב יכולתי.
ברור, אמר שר האוצר, אבל צריך להגביר את הצמיחה.
שתיתי שלושה בקבוקי בירה שחורה, אמרה אשת שר האוצר.
זה לא מספיק, אמר שר האוצר. אני אכנס ישיבה דחופה.

שר האוצר דילג מטה במדרגות והמאבטחים בעקבותיו. הנהג כבר המתין בלימוזינה לפני השער. שר האוצר זינק לתוך הלימוזינה ומיד היא החלה לנסוע.
למשרד, אמר שר האוצר.
בלשכה כבר המתינו לו יועץ התקשורת, יועץ התדמית והיועץ המשפטי, מומחה הסקרים, הדובר, עוזר הדובר ומנהלת הלשכה. נגיד בנק ישראל נכנס מיד וחייך בנועם. מיד הגיעו גם המנכ"ל, הסמנכ"ל, עוזר המנכ"ל, עוזר הסמנכ"ל, הכלכלן הראשי, ראשי האגפים, שלם האוצר ומחלקת התה.
צריך להגביר את הצמיחה, אמר שר האוצר, ושלושת היועצים, הדובר, עוזר הדובר ומנהלת הלשכה התמתחו בכסאותיהם.
אנחנו מודעים לזה ושוקדים על פתרונות, אמר המנכ"ל, ועוזר המנכ"ל רשם זאת מיד בפרוטוקול.
ניסיתם בירה שחורה? שאלה מנהלת הלשכה, זה ממש עזר לי אחרי הלידה.
היא שתתה שלושה בקבוקים ביום, אמר בעצב שר האוצר.
ומה? שאל בדאגה נגיד הבנק.
ארבעה סנטימטר ושני מילימטר. זה לא מספיק, אמר בכובד ראש שר האוצר.
מומחה הסקרים הציג את הסקר האחרון שנערך טלפונית אתמול בלילה בין אלף אזרחים בוגרים שנדגמו במדגם מקרי. פני כל הנוכחים נפלו.
הכלכלן הראשי הוציא תיק עבה. ערכנו מחקר יסודי, אמר, ובשורה התחתונה אנחנו ממליצים על שמרים. היו תוצאות טובות בסינגפור ובדרום קוריאה ובדיוק בימים אלה נערך ניסוי בניו-ג'רסי.
זה מעניין מאד. אמר שר האוצר.
זה לא מחייב חריגה מהתקציב, אמר המנכ"ל, ועוזר המנכ"ל רשם זאת מיד בפרוטוקול.
זה חדשני ומעניין מאד, אמר שר האוצר. נתחיל בכך תיכף ומיד.
סוכם שהעוזרת האישית של אשת שר האוצר תקנה את השמרים במכולת ותמסור את הקבלות ישירות לעוזר הסמנכ"ל שיגיש אותן לסמנכ"ל שיגיש אותן לעוזר המנכ"ל שיגיש אותן ישירות למנכ"ל משרד האוצר שיעביר אותן מיד לשלם האוצר לתשלום מיידי.
עוזר המנכ"ל רשם זאת מיד בפרוטוקול והישיבה הסתיימה. נגיד הבנק הסתודד עוד כמה דקות עם שר האוצר. הם דיברו בשפה שמכונה ביבשת אירופה הלשון האמריקנית. אחר כך נפרדו ושר האוצר ניגש אל המעלית והמאבטחים בעקבותיו. הוא ירד לחניון, שם חיכה הנהג בלימוזינה. שר האוצר זינק לתוך הלימוזינה שמיד הפליגה לדרכה.

אשת שר האוצר פתחה את הדלת בפנים נוגות. נו, מה?
הכלכלן הראשי ערך מחקר יסודי, אמר שר האוצר, והמליץ להוסיף שמרים.
שמרים? שאלה אשת שר האוצר.
כמובן, אמר שר האוצר, יחד עם הבירה זה ייתן תוצאות מצוינות.
אשת שר האוצר נאנחה.
תחשבי חיובי, אמר שר האוצר. זה יגביר מאד את הצמיחה.
אשת שר האוצר לא ענתה והלכה למטבח להכין לה כוס קפה.
אולי מוטב שתשתי בירה, אמר שר האוצר.
אשת שר האוצר בכתה חרישית.
שר האוצר ליטף את שיער הקש שלה. זה צומח יפה מאד, הוא אמר.

בשמונה בערב בדיוק התראיין שר האוצר בחדשות הטלויזיה. ראו אותו במקביל בכל הערוצים.
צוות מיוחד של מומחים, אמר שר האוצר, פיתח תכנית חדשנית שתקפיץ אותנו לשיאים שטרם ידענו. הצמיחה בישראל תהיה הגבוהה בעולם, ובתוך שנה ניכנס לרשימת המדינות העשירות בעולם.
זה נראה לך ריאלי, שאל הכתב הכלכלי, הרי אנחנו מדינה קטנה ועמוסת בעיות.
אבל שר האוצר היה נלהב: אין עוד ארץ בעולם שיש בה צמיחה כזאת, ואנחנו נגביר אותה עוד יותר. נעשה דבר שעוד לא היה כמותו בעולם.
זה לא יומרני מדי? שאל הכתב הכלכלי.
כשתראו בקרוב את התוצאות ייעלמו כל הפקפוקים, אמר שר האוצר.
אדוני השר, שאלה כתבת הרווחה, מה יהיה בינתיים על העניים, הם לא יכולים לחכות עד אז.
אף אחד לא דואג לעניים יותר ממני, אמר שר האוצר, הצמיחה תעזור קודם כל לעניים. רק הצמיחה תוציא אותם ממעגל העוני.
הכתבים הודו לשר האוצר וביקשו לסיים את הראיון.
רק עוד הערה אחת, אמר שר האוצר. אני רוצה להודות לאשתי הנאמנה שהיא שותפתי המלאה לכל המאמצים.
הכתבת לענייני רווחה הרימה גבה אבל לא אמרה מלה.
תודה על הראיון, אמר הכתב הכלכלי. בערוץ אחד עברו לדבר על שער הדולר ובערוץ שתיים עברו לפרסומות, אחרי שהקריינית העירה בציניות: בעל נאמן.

ואכן ההערה של שר האוצר העסיקה רבות את הרכלנים ביום שלמחרת.
היו מי ששיערו ששר האוצר מנהל כעת פרשת אהבים עם היועצת האמריקנית מצוות המומחים המיוחד, ולכן ביקש להודות לאשתו. אחרים סברו שהוא מנהל פרשת אהבים בלי קשר לצוות המומחים המיוחד, והמאהבת היא ישראלית שפגש בטיסה והקסים אותה בדיבורו הרהוט.
העיתונים היו מלאים ברמזים שאיש לא הבין, אך איש לא הודה בכך, כי כולם חשבו שהאחרים מבינים היטב למה הכוונה.
במהדורות החדשות בטלויזיה הצטחקו השדרנים והחליפו שנינויות. גם אותן לא הבין איש אך איש לא הודה בכך, כי כולם חשבו שהאחרים מבינים היטב למה הכוונה.

בלילה ישבה אשת שר האוצר ליד הפלך. שר האוצר הוציא מטר רץ ומדד את שערה.
אהה! קרא בשמחה. השמרים פועלים היטב! שמונה סנטימטרים שלמים!
הוא גזז את שיער הקש והניח אותו ליד הפלך. רוחו היתה טובה עליו.
שרה'לה, את ממש אוצר, אמר שר האוצר.
שרה חייכה.
בקרוב ישתנה הכל לטובה, אמר שר האוצר, ומיקד את מבטו בגרף שהתעקל על הנייר שלפניו.
אשת שר האוצר טותה וטותה עד שעלה השחר. שר האוצר נטל את הזהב ונכנס לחדר האחורי.
הוקוס פוקוס, קרא, וסובב שלושה מפתחות.
הארון נפתח. שר האוצר טמן בו את הזהב.
הוא היה מאושר ולא עייף בכלל.
התחשק לו מאד להתקשר לנגיד הבנק, אבל שר האוצר חשש לחרוג מכללי הנימוס.
הוא הרים את רעייתו העייפה בזרועותיו ונשא אותה אל המיטה.

פרק שלישי, ובו שולט הצבע הצהוב
בערב כששבנו מן הטיול הלילי, התרווחתי על הספה בסלון, נשענתי על ערימת עיתונים אחת ומתחתי את הרגליים מעל ערימת העיתונים השנייה. שלפתי מן הערימה כמה עיתונים וקראתי אותם בשקיקה. לא שמתי לב לדבר.
רק כשרציתי לשכב לישון גיליתי במרכז המיטה כתם גדול ורטוב בגודל של פיצה משפחתית.
מי עשה פיפי במיטה של אמא?
קאי קטן נמלט מן החדר, ראשו שמוט וזנבו בין רגליו.
ציינתי לעצמי בחיוב שהוא לא השתין על הספרים, ולא על העיתונים, ולא על השמיכה ולא על הכרית, רק על הסדין. משכתי את הסדין בזהירות לתוך גיגית, וכיסיתי בקפידה את הכתם העגול בטלק של עלי תכלת, שניחוחו נעים במיוחד.
בתי באה והסתכלה.
נמאס לי כבר מהמיטה הזאת, אמרתי. אולי פשוט נזרוק אותה ונקנה חדשה?
כן, אמרה בתי.
אבל עד שאקבל את החדשה בטח יעברו חודשיים.
לא, אמרה בתי, כשקונים מיטה מקבלים אותה די מהר.
תקחי אותי מחר לקנות מיטה? שאלתי.
כן, אמרה בתי.
נמאס לי כבר מהמיטה הזאת, אמרתי, אני לא רוצה לישון עליה יותר בחיים. בא לי להעיף אותה וזהו.
כן, אמרה בתי.
אספתי את השמיכה והכרית, העפתי את ערימות העיתונים מן הספה שבסלון אל הרצפה, והלכתי לישון על הספה שבסלון.
חשבתי שכל הלילה אתגלגל מצד אל צד ואקום שבורת עצמות כמו הנסיכה על העדשה.
אבל ישנתי שינה מתוקה להפליא וקמתי לגמרי רעננה אל יום חדש ובהיר, שמי תכלת ושמש זהב.
רעננה לגמרי עשיתי חשבון מדויק ונוכחתי שאין לי שום כסף לקנות מיטה.

בבוקר היתה רוחו של שר האוצר טובה עליו.
בדרך למשרדו בקריית הממשלה חלפה מכוניתו בעמק המצלבה. הוא הסיט מעט את הוילון והציץ בחלון.
העמק היה מלא זהב. נהרות נהרות של זהב נשפכו מעצי השיטה הזהובים שעמדו בשיא פריחתם. הם זהרו בשמש.
שר האוצר צימצם מעט את עיניו וראה את פרחי השיטה הופכים לנהרות של זהב. הוא דימיין את עצמו דוחס אותם לארונות, והם נזלו החוצה מן הארונות מרוב השפע. הוא אסף אותם שוב ודחס אותם לארונות, סגר בחוזקה את הדלתות ונעל שלוש פעמים במפתח. הוא מישש את המפתח בידו וחייך.
בינתיים כבר נכנסה המכונית לחניון של משרד האוצר, לחניה השמורה.

במסיבת העיתונאים נכחו עיתונאים משלושת העיתונים היומיים המובילים וגם מכל העיתונים האחרים, ומשלושת ערוצי הטלויזיה המובילים וגם מכל הערוצים האחרים, כתבי רדיו וכתבי אינטרנט וכתבי חוץ, בעיקר אמריקאים שדיברו אנגלית ניו-יורקית מעורבת במלים ביידיש. לפני שמסיבת העיתונאים התחילה פיטפטו כמה מהם עם שר האוצר ונגיד הבנק החדש באמריקנית וגם צחקו באמריקנית, אבל אחרי שהמסיבה התחילה עברו כולם לדבר עברית במבטא אמריקני. שר האוצר שבא מאמריקה בירך את נגיד הבנק החדש שבא מאמריקה אבל רק לאחרונה. שר האוצר אמר שהפיתרון לכל בעיות המשק הוא בהגברת הצמיחה וצריך קודם כל ומעל לכל להגביר את הצמיחה. אחר כך דיבר הנגיד ואמר שהפיתרון לכל בעיות המשק הוא בהגברת הצמיחה וצריך קודם כל ומעל לכל להגביר את הצמיחה.
היו שם גם כל שרי האוצר הקודמים ומנהלי הבנקים שהבטיחו לעזור בכל. שר האוצר אמר שהוא יעזור לנגיד למצוא מלים בעברית למושגים האמריקניים בכלכלה. זה היה יפה מצדו, כי לרוב המושגים האמריקניים בכלכלה לא היו מקבילות בעברית, והישראלים התקשו להבין אותם.
הכתבים מרשת שוקן שתו קוקטיילים, דיברו עם האמריקנים על האפשרויות החדשות שפותח האינטרנט והיו מאד מרוצים מעצמם. כתב הערוץ הראשון של הטלויזיה, זה שצפו בו רק הפנסיונרים, שאל לגבי מצב הפנסיונרים, מקבלי הקצבאות והעניים. האם לא צריך לעזור להם, הוא שאל את הנגיד בקול מתחנן.
התרופה לעוני היא הגברת הצמיחה, אמר הנגיד.  
אחר כך פנה כתב הערוץ הראשון של הטלויזיה לשר האוצר עצמו ושאל אותו האם מלבד הגברת הצמיחה לא צריך גם לנקוט צעדים מיוחדים לסייע לעניים שמצבם בכי רע.
שר האוצר אמר שהתרופה לעוני היא הגברת הצמיחה וצריך קודם כל ומעל לכל להגביר את הצמיחה.
הכתב של הערוץ הראשון ניגב את הזיעה ממצחו, שתה כוס של מים מינרלים והלך.
הכתבים האחרים המשיכו ללגום משקאות עם כריכים קטנים של טונה. בגלל בעיות כשרות לא היה קויאר.

פרק רביעי
ההתקפים של קאי הקטן הלכו וגברו. הגברנו את מינון התרופות אבל זה לא עזר.
הוא איבד את ההכרה בבוקר ארבע פעמים, נשך את הלשון עד זוב דם ומרח את הדם על הקירות כמו לפני יציאת מצרים.
כשקאי קטן התעלף דפקה בדלת הגברת פלבסקי מלמטה שהיא בת תשעים וחמש והיתה בגטו ורשה.
גברת פלבסקי אמרה שקרה אסון נורא ונופל לה הטיח מן התקרה ושאבוא מיד לראות כי אני אשמה מאד כי היא הגיעה למסקנה שהכל קרה בגללי שדלפו מים מצינור המטבח שלי ואם לא אתקן מיד הבית כולו ימעד.
קראתי לשרברב והוא אמר אפשר מחר ואמרתי לו אוי לי ואבוי לי אם לא אתקן מיד הגברת פלבסקי ביד חזקה תכה אותי בטריפצ'קה שבעברית צחה מאד מחבט קוראים לה כדי לחבוט לחבוט שטיחים ומרבדים וגנבים ושודדים.
למחרת בא השרברב מצא זרזיף שעוד דלף סתם היטב את הסדקים בחומרים ממורקים כמו אלה שדוגמניות ממלאות בחזיות שדיים כפחזניות ממולאות אוכמניות. ועוד אמר בקול חשוב שבעוד חודש הוא ישוב לבדוק שלא נותר כל חור אי שם מתחת לכיור שרטיבות דרכו חדרה ולחלחה את התקרה של השכנה היקרה שרוחה כה סערה.
אמרתי לבתי הבכורה שכל כך נמאס לי כבר מהדירה מהסדקים שבקירות מהסתימות בצינורות הכל ישן ומתפורר מראש הגג עד החצר וכל תיקון רק טלאי על טלאי שלא מכניע את הבלאי כמה ארצה דירה קטנה בלי מדרגות ועם גינה ברחוב שקט אולי סמטה מעט נידחת ושקטה שרק פעם בשעה עובר בה איש משועמם ומכוניות יש רק מעט ובית קפה אף לא אחד ואנשים שם אוהבים עצים פרחים וגם כלבים ובגדים של סוף עונה שכבר יצאו מן האופנה וספרים מתפוררים בעברית קצת ישנה.
בתי אמרה שנמאס לה כבר שאף פעם אין חנייה שדופקים לה את המכונית שהמאבטחים של שר האוצר מסתובבים ותופסים את החניות הבודדות שיש ובייחוד נמאס לה שאין לנו כסף שאף פעם אין לנו כסף לכלום. אבל עוד מעט נהיה עשירות, אמרתי לבתי הבכורה, עוד מעט נהיה עשירות ונעבור דירה לבית חדש עם הסקה וקירות עבים ללא סדקים וצינורות גדולים ורחבים שאף פעם לא נסתמים ובכל החדרים יהיו מיטות וספות חדשות ויפות והמטבח יבהיק בנחושת קלל ובשיש קשמיר מרהיב ולמרפסת יהיה גגון נע ועל הגג תהיה חממה של צמחים טרופיים ונגדל שם פרחי גן-עדן וצמחים טורפים שיבלעו את כל היתושים והצרעות.  
בתי עיקמה את פניה. כשצעירים רוצים דברים אמיתיים ולא מסתפקים בחלומות.