יום ראשון, 26 ביוני 2011

השכן עזב!

השכן מקומת הקרקע עזב! כבר לא האמנו שזה יקרה אי פעם. שנתיים ימים הסתובבו מתווכים סביב הבית, שלטיהם היו תלויים על עצי הפלסטיק שהשכן מקומת הקרקע הציב בפינת החצר. את העצים האמיתיים שהצלו על השביל הצר שבין הבית והגדר הוא עקר. צעקתי לו שלא יעקור עצים וקראתי למשטרה, אבל התברר שהשוטר מוטי מהמשטרה הוא חבר טוב של השכן מקומת הקרקע. הוא תקע לו כף וצעק עליי מה את רוצה שהוא יגור בזבל הזה? אבל הוא פיזר פה את כל הזבל הזה, אמרתי, קודם היה פה שביל נקי עם עצים ושיחי ורדים. השוטר מוטי והשוטרת הבלונדינית שבאה איתו, קראו לה לירון והיא צחקה כמו מטומטמת, היו מרוצים מעצמם, וגם השכן מקומת הקרקע היה מאד מרוצה, והוא עקר ארבעה או חמישה עצים, וכך השביל נגלה והוא הדביק עליו דשא מפלסטיק, ובדשא מפלסטיק הוא קשר כלב גדול בשרשרת. הכלב היה דוקא חביב, השכן מקומת הקרקע היה הרבה יותר מפחיד מהכלב שלו, אבל עכשיו השכנים פחדו לעבור בחצר, קצת בגלל הכלב הגדול ובעיקר בגלל השכן בקומת הקרקע שהיה הרבה יותר מפחיד מכלב. אם הסתכלתי עליו הוא צעק עליי: מה את מסתכלת, יא מכוערת? ונראה כאילו הוא עומד להרביץ לי, השכן מקומת הקרקע. אחר כך הוא הציב על הדשא מפלסטיק מתקן פחמים ובכל שבת הוא הכין בשר על האש וחנק את כולנו בעשן. גם בריכה מפלסטיק הוא הציב על הדשא מפלסטיק ומילא אותה במים אמיתיים כדי שבתו הקטנה תשתכשך בה בבגד ים ורוד. אשתו ובתו תמיד לבשו בגדים ורודים ואשתו גם צבעה את השיער לבלונדיני, ובבוקר ובערב הילדה תמיד בכתה, ולפעמים היא ישבה וציירה על כסא פלסטיק קטן ליד שולחן פלסטיק קטן על הדשא מפלסטיק. לפני שהמתווכים הביאו קונים השכן מקומת הקרקע היה נוסע וחוזר עם ארגז מלא עציצי פרחים קטנים ותוקע אותם בפס האדמה ליד הדשא מפלסטיק, כדי שהכל ייראה כמו גינה אמיתית עם דשא ופרחים, אבל אפילו מקומה רביעית אפשר היה לראות שהדשא מפלסטיק, ומי שמכיר פרחים יכול היה לדעת שאלה שנשתלו לרגע יבלו במהרה. כל הזמן הצטערתי על העצים שנעקרו שאהבתי תמיד להביט בהם בחורף כשהענפים העבותים התנועעו ברוח והשירו טיפות של גשם. אבל עכשיו, שהשכן מקומת הקרקע עקר את העצים, דבר כבר לא הצל על החצר וכשתליתי כביסה ראיתי רק את השכן מקומת הקרקע מתרגל תרגילי התעמלות על הדשא מפלסטיק, והבטן שלו בלטה מחולצת הטריקו כמו גבעה קטנה. לרוב הוא לבש בגדים ספורטיביים ונדמה היה שהוא תמיד שם, בדשא מפלסטיק ליד קומת הקרקע, מנסה למכור את הדירה בתור דירת גן עם שטח אדמה פרטי, שהיה בעצם החצר המשותפת שלנו.
הכל התחיל כשרחביה הפסיקה להיות שכונה של זקנים והפכה לאוצר נדל"ן. בכל פינה בשכונה הרסו עד היסוד בתים ישנים של ותיקי שכונת רחביה ובנו רבי קומות ליהודים עשירים מאמריקה. לרוב הופיע תחילה שלט על שימור הבית ההיסטורי. אחר כך הקיפו את הבית ההיסטורי בפחונים וגדרות, אחר כך הרסו את הבית ההיסטורי עד היסוד והשלט על השימור נעלם, ובנו רב קומות עם דירות גדולות ליהודים עשירים מאמריקה שלא היה לו שום קשר לבית הישן. לבתים האלה היו חניונים וחומות גבוהות ודירות גג עם מרפסות זכוכית ובימי החגים ולפעמים גם בחופשת הקיץ גרו בהם תיירים אמריקאים עם הרבה ילדים ששיחקו בגינות ודיברו מעט עברית ויידיש והרבה אנגלית במבטא אמריקאי. כשהגיעו ימי הלימודים הם נעלמו והבתים הגדולים נראו ריקים ושוממים.
הבית שלנו דוקא לא היה היסטורי. בבית שלנו גרו אנשים רגילים, וגם יהודים מאמריקה, אבל הם היו זוג צעיר עם תינוקת והם לא נראו בכלל עשירים. לכן הם גרו בבית שלנו ולא בבתים החדשים הגדולים. בתיבות הדואר שמו לנו כל הזמן הודעות ממתווכי דירות שמחפשים דירה באיזור וזרקנו אותם לסלסלת הנייר שעלתה על גדותיה. ואז הגיע שכן חדש לקומת הקרקע שפרץ חור בגדר והתחיל לרצף את החצר. אמרנו לו לסתום את החור בגדר והוא אמר שבכלל אנחנו עשינו את החור והוא זה שתיקן, ואמרנו לו להפסיק לרצף את החצר כי היא של כולם. הוא קצת איים עלינו בכל מיני איומים ואז מכר את הדירה בקומת הקרקע לשכן החדש. בהתחלה שמחנו, אבל אז ראינו שנפלנו מן הפח אל הפחת, כי השכן החדש צעק על כולם ועקר את העצים והשתלט על החצר בכוח, והיו לו חברים בעירייה ובמשטרה. הוא שיפץ את הדירה ובנה אותה מחדש, כך שהשירותים יפנו לכניסה הראשית של הבניין, ובפינה הציב ריבוע אדמה עם צמחים מפלסטיק, ועל השביל מתחת לעצים שנעקרו הדביק דשא מפלסטיק, ועכשיו הוא ניסה למכור את דירת הקרקע בתור דירת גן, כי זאת כבר לא היתה סתם דירת קרקע אפלולית ושקועה באדמה, עכשיו, עם הצמחים מפלסטיק והדשא מפלסטיק והחלון בסלון שהשקיף עליו זאת כבר לא היתה סתם דירת קרקע קטנה אלא נדל"ן רחביה ליהודים עשירים מאמריקה, ובאמת בכל פעם שבאו מתווכים עם קונים שמעתי שהם מדברים אנגלית במבטא אמריקאי. אבל משום מה אף לא אחד קנה את דירת הקרקע שעכשיו כבר היתה נדל"ן רחביה, וכל הזמן התחלפו המתווכים ושלטי דירה למכירה ניתלו והורדו והוחלפו באחרים. חלפה שנה וחלפו שנתיים ועדיין השכן מקומת הקרקע ניסה למכור את הדירה עם גינת הפלסטיק ועדיין הוא צעק עליי מה את מסתכלת, יא מכוערת? בכל פעם שהסתכלתי איך אפילו הכלב שלו בורח ממנו, והוא מנסה לרוץ אחריו עם הבטן שלו שבלטה מחולצת הטריקו כמו גבעה קטנה למרות שהוא כל הזמן התעמל על הדשא מפלסטיק ושמר על כושר.
פתאם הבוקר כשהורדתי את הזבל ראיתי משהו שנראה כמו מקרר ארוז בקרטון גלי ופלסטיק ממש בכניסה, וראיתי משאית גדולה בכניסה וסבלים נכנסים לדירה בקומת הקרקע ויוצאים עם רהיטים ארוזים על הגב ומניחים אותם במשאית. הדלת היתה פתוחה וראו שהכל ארוז למעבר דירה וגם בחצר היו רק רהיטים ארוזים על הדשא מפלסטיק, לא מתקן כביסה ולא מתקן פחמים ולא בריכה, ואחרי שעה קלה הכל נעלם והמשאית נסעה לדרכה, ובחצר נותרו רק הדשא מפלסטיק והעצים מפלסטיק וצעצוע נטוש של ילדה.
עכשיו אנחנו מחכים לראות מה יהיה, מי יבוא לגור. עוד קשה לנו להאמין שהשכן מקומת הקרקע מכר את הדירה ולמדנו כבר לפחד משכנים חדשים בקומת הקרקע. אבל בכל זאת אנחנו שמחים שלא נצטרך לראות את השכן מקומת הקרקע והוא לא יצעק עליי יותר מה את מסתכלת, יא מכוערת. בכל אופן אני מקוה שנחזור להיות בית ישן ברחביה לאנשים שאוהבים לגור בבית ישן ושקט, ושכבר לא נהיה יותר נדל"ן רחביה.