יום שלישי, 5 ביולי 2016

פייסבוק כמטרה נוחה



יום אחרי שהשר גלעד ארדן הכריז שלמרק צוקרברג יש דם על הידיים, כי איננו מונע ממחבלים פוטנציאלים להפיץ מסרים בפייסבוק, דרש רוגל אלפר בעיתון "הארץ" לסגור את פייסבוק, כי לטענתו בגלל פייסבוק הישראלים מתנגדים להסכם עם תורכיה, הבריטים תמכו ביציאה מהאיחוד האירופי והמון אמריקאים תומכים בדונלד טראמפ. אני לא מתכוונת ליצור ביניהם סימטריה, כי גלעד ארדן דיבר מתוך זדון, מתוך רצון מחושב גם לגלגל את האשמה לטרור הפלשתיני על מישהו שאיננו צד לסיכסוך, כדי להרחיק את האשמה מעצמו כשר בממשלת ישראל, וכדי ליצור לחץ על פייסבוק שישתפו פעולה עם ממשלת ישראל ויכירו בה כריבון בשטחים הכבושים, דבר שממשלת ישראל עצמה חוששת לטעון בפה מלא, ואילו רוגל אלפר כתב מתוך בורות ומשאלת-לב, אבל ללא זדון. ובכל זאת הבחירה של שניהם בפייסבוק כמטרה מטרידה, ולא רק משום שהיא כה מופרכת. גם אם צוקרברג יסגור את כל הדפים שאינם לרוחה של ממשלת ישראל, הטרור הפלשתיני נגד ישראל לא ייפסק, מפני שלא פייסבוק גורם לטרור הזה, שצריך להודות ביושר שהוא מוגבל בהרבה מהטרור שסבלנו בזמן האינתיפאדה השנייה בראשית שנות האלפיים, כאשר בהתקפות נוראות של מחבלים מתאבדים בלי שום דפים בפייסבוק על בתי קפה, מסעדות ואוטובוסים, נהרגו ונפצעו בכל שבוע עשרות אנשים. רוב המפגעים בפיגועים הקשים יותר בגל הטרור הנוכחי הם בני משפחה שמכירים אישית זה את זה, ואינם נזקקים לפייסבוק כדי ליצור ביניהם קשר. המחבל שיזם את הפיגוע בשרונה למד בירדן ושם התוודע לאנשי דאע"ש באמצעות קשרים פנים אל פנים ולא דרך האינטרנט. למרבה הצער התגובה היחידה של ממשלת ישראל לטרור הפלשתיני היא להכריז על בניית עוד התנחלויות, שהן מוקד החיכוך העיקרי בין ישראל לפלשתינים, ומקוממות הן את הפלשתינים והן את מדינות העולם עוד הרבה יותר מעצם הכיבוש הישראלי בשטחים, וזאת בוודאי איננה דרך להפחית את הטרור הפלשתיני. ועכשיו גם תוקפים את צוקרברג, שהוא עושה כסף משפיכות דמים, שזה מה שאנטישמים תמיד טענו לגבי יהודים, שהם שופכים דם כדי לספק את תאוות הבצע שלהם, וממשלת ישראל, ברוח העומד בראשה, איננה בוחלת בשום התבטאות גזענית או אנטישמית, כאשר הדבר יכול לשרת את מטרתה המיידית. חשיבה לטווח ארוך והימנעות מפגיעה באנשים אינם ממאפייניה של הממשלה הנוכחית, אבל אפילו בסטנדרטים הפסולים של הממשלה הזו ההתבטאות של ארדן עברה כל גבול.
אלפר לעומת זאת מקונן על כך שאנשים אינם קוראים את העיתונות הממוסדת אלא מקבלים את המידע דרך הרשתות החברתיות. זה אולי נכון לגבי אנשים צעירים, אבל הבריטים שתמכו ביציאה מהאיחוד האירופי הם דוקא מבוגרים, שפחות משוטטים ברשתות החברתיות ויותר קוראים עיתונים כמו ה"סאן" הנפוץ, שתמך ביציאה מהאיחוד, ואילו טרח אלפר למלא אחר עצתו שלו ולקרוא לפחות את עמיתיו, יכול היה ללמוד מכתבותיו המצוינות של אנשיל פפר על העיתונות הפופולארית – והצהובה – בבריטניה, שתמכה ביציאה מהאיחוד, מה שגרם למביני דבר לחשוש מראש שעמדת ה"סאן" רב ההשפעה היא זו שתנצח במשאל העם, כפי שאכן קרה. העובדה שעיתונות היא ממוסדת איננה מבטיחה שתהיה הגונה או חכמה יותר מכל פוסט בפייסבוק שלכותבו יש לרוב הרבה פחות אינטרסים והרבה פחות גישה לפוליטיקאים מכפי שיש לבעלי השליטה בעיתונות הממוסדת. גם בעיתון "הארץ" ליגלג  נחמיה שטרסלר על החוששים מעזיבת בריטניה והסביר שבריטניה תצליח יותר בלי הרגולציה האירופית המגבילה. העובדה שגם הימין הקיצוני באירופה היה מצליח יותר בלי המגבלות שהטילו המוסדות ובתי המשפט האירופיים על פגיעה במהגרים ובזרים איננה מטרידה את שטרסלר, שלא גיבש את דיעותיו בעקבות קריאת פוסטים בפייסבוק. מדהים, אבל העיתונות הממוסדת יכולה להיות לאומנית וצעקנית ומטומטמת ממש כמו פוסטים בפייסבוק ויותר, ואפילו בישראל אין חסרות דוגמאות לכך. דוקא הצעירים שפעילים ברשתות החברתיות הם אלה שרצו להישאר באירופה. הם שעולמם איננו מוגבל ללשונם ולארצם, אלא מרבים לחצות גבולות באינטרנט וגם בחיים האמיתיים. למרבה הצער העיתונות הממוסדת הבריטית משפיעה על הפוליטיקה הבריטית הרבה יותר מפייסבוק וממרק צוקרברג, שמנסה דוקא לקדם שיתופי פעולה בינלאומיים ולא הסתה לאומנית. ברקסיט היה ניצחון הזקנים עם העיתון על הצעירים עם הפייסבוק.  
גם התמיכה בטראמפ בארצות-הברית מגיעה במידה רבה ממבוגרים שמרנים שאינם משתמשים טיפוסיים בפייסבוק, כמו כורי הפחם שנדב אייל ריאיין אתמול בכתבתו המצוינת, שמאבדים את פרנסתם הנוראה, עתירת התאונות והמחלות, עקב צימצום השימוש בפחם לטובת אנרגיות פחות מזהמות כמו גז טבעי, וכועסים על הילארי קלינטון שמתנגדת לבעלי המיכרות. טראמפ מושך אחריו מובטלים מן התעשיות המיושנות שהולכות ונסגרות לא רק בגלל גלובליזציה והעברת מפעלים לסין, אלא בגלל טכנולוגיות חדשות ותפיסות חדשות של רגישות לזיהומים סביבתיים ולסיכון חיי עובדים בתנאי עבודה קשים כמו אלה ששררו תמיד במיכרות. אפילו במאמציו לשדר נוסטלגיה ולפאר את העבודה במיכרות שפירנסה את הכורים בכבוד, לא התאפק הגימלאי הקשיש מהמיכרות מלספר לנדב אייל על תאונה קטלנית מחרידה, שכמוה אירעו רבות במיכרות הפחם. לא כל מה שהיה פעם ראוי לגעגועים.
למרות כל ההבדלים ביניהם, יש צד שוה להתבטאויותיהם של ארדן ושל אלפר שמציג תופעה נפוצה: יחס שלילי לטכנולוגיה חדשה והאשמתה בכל הרעות שקדמו לה ושאין לה שום קשר אליהן ושום השפעה ממשית עליהן. הטענה שפעם היה טוב יותר ושהחדש הוא מקור הרע בעולם היא טענה עתיקה, ואנשים האשימו בתורם את הדפוס, ההשכלה, העיתונות, מנוע הקיטור, הרכבת, המכונית, הפמיניזם, הדמוקרטיה, אנרגיית הגרעין ועוד ועוד בכל הרע בעולם, וכעת הם מאשימים את האינטרנט. אבל הסיכסוכים בין אנשים ובין עמים, וכל הרוע והאלימות בעולמנו, אינם נובעים מטכנולוגיות או השקפות חדשות, אלא מאופיו של המין האנושי, שהוא דוקא ישן נושן, ונותר בעינו עם כל הטכנולוגיות החדשות.