יום שלישי, 10 במאי 2011

מי כן ומי לא

אתמול כשהסתכלתי על הזיקוקים מהמרפסת, כמו בכל ערב יום העצמאות, נזכרתי משום מה דוקא בזיקוקים שראינו בעיר הקטנה אסתרגום בעשרים באוגוסט 1992, ביום אישטוון הקדוש, שהוא החג הלאומי של הונגריה. אלה היו הזיקוקים המרהיבים ביותר שראיתי אי פעם: הם זלגו כמו נהרות של זהב מעל כיפת הקתדרלה הענקית של אסתרגום. אסתרגום היא עיר עתיקה ויפהפיה ונעימה מאד לתיירים על חוף הדנובה, והיא מאד מתאימה לחגוג בה את יום אישטוון הקדוש שהיה המלך המדיארי שאימץ את הנצרות ונחשב למייסד של הונגריה, כי באסתרגום נמצא ארמון המלוכה העתיק מהמאה העשירית שבו נולד אישטוון הקדוש בתור ואייק הפגאני, והפך לאישטוון הנוצרי, שככה המדיארים אמרו סטפאן, ובגלל זה גם הקימו באסתרגום את הקתדרלה. הלכנו למסעדה הקטנה שאהבנו לשבת בה, במיוחד בגן המסעדה שצמחו בו עצי פרי, ולפעמים נפל לנו תפוח בשל על הראש. היתה באסתרגום הרבה שלוה, וכשנכנסתי לארכיון העיר והמחוז ראיתי את כל העובדים יושבים על המדרגות ומפטפטים. הכל עשו שם לאט ולרוב העבירו את הזמן ולא ממש עבדו, וגם היו יחסית נחמדים אליי בארכיון, ורק הבחור שעזר לי לצלם מסמכים שאל אותי מה יש לי עם כל היהודים האלה שחיפשתי עליהם תעודות, כי הוא חשב שאני גרמניה, כי דיברתי גרמנית, ואמרתי לו שאני יהודיה והוא היה קצת נבוך, ואמר בהונגרית שחשב שאינני מבינה כלל לעמיתה שלו שלא נעים לו שהוא שאל אותי מה יש לי עם כל היהודים האלה ואני בעצמי יהודיה. אבל לא היה לי כל כך אכפת. ביום שלפני יום אישטוון הקדוש, כלומר ב-19 לאוגוסט נסעתי לארכיון העיר והמחוז של סֶקֶשׁפֶהֶרוַאר Szekesfehervar, בשמה הגרמני שטולוייסנבורג Stuhlweissenburg, שזה עיר הכס הלבנה, או עיר הכתר הלבנה, או עיר המלכות הלבנה, ופעם קראו לה גם כן אסתרגום של המלך הקדוש, כי אישטוון הקדוש מת ונקבר בה. הייתי שם זמן מה קודם לכן וביקשתי לראות תעודות על יהודים מהמאות השבע עשרה והשמונה עשרה, אבל מנהל הארכיון אמר בנחרצות: Stuhlweissenburg war eine koenigliche Freistadt und keine Juden konnten hier wohnen, כלומר "עיר הכס הלבנה היתה עיר מלך חופשית, ושום יהודים לא יכלו לגור כאן". והיה נדמה לי שהוא מאד גאה בכך. ערי המלך החופשיות היו קהילות אזרחים עצמאיות שיכלו לקבוע מי יקבל זכות לשבת בעיר ומי יהיה אזרח העיר ובייחוד יכלו לקבוע מי לא, ואני מעולם לא גרתי ולעולם לא אגור במקום שאנשים רשאים להחליט בו מי יהיו השכנים שלהם, כי אני תמיד משוכנעת שבמקרה כזה יזרקו אותי משם, אם בכלל יקבלו אותי. אבל תמיד היו יהודים ששילמו הרבה כסף כדי לגור במקומות שבכלל לא רצו אותם שם, ואולי גם לא היתה להם ברירה. בכל אופן אמרתי למנהל הארכיון שאני מחפשת חומר על יהודים בכל המחוז ולאו דוקא בעיר, ואז הוא אמר כן היו יהודים במחוז ואמר לארכיונאית, שהיתה אשה שקטה וכנועה שכמעט לא הוציאה מלה מפיה להראות לי מסמכים. היו שם מסמכים מעניינים מאד על היהודים במחוז וביקשתי לצלם כמה מהם, והמנהל אמר לי שזה יקח זמן ושאלתי מתי לבוא לקבל את הצילומים והוא אמר תבואי בעשרים באוגוסט. הוא חשב שאינני יודעת שהעשרים באוגוסט הוא יום אישטוון הקדוש וזה חג לאומי וכל הארכיונים בהונגריה סגורים. אחר כך נסענו לבודפשט ולאסתרגום, והחלטתי לנסוע לסקשפהרואר, או עיר הכס הלבנה ב-19 באוגוסט, בערב החג, ולראות מה מנהל הארכיון שם יאמר לי, למרות שלא היתה לי הרבה תקוה להצלחה. כשהוא ראה אותי הוא אמר בקול רך, כאילו מתחשב: למה באת היום, זה ערב החג ועוד מעט נסגור. אמרתי לו שבאתי לקבל צילומים של התעודות שכמובן איש לא הכין עבורי והוא אמר שזה בלתי אפשרי ושהם ישלחו לי את הצילומים לישראל. כמובן שהם לא שלחו לי אותם מעולם. לפני שהלכתי אמרתי למנהל הארכיון שאני מודה לו מקרב לב ושהוא נורא עזר לי, כי ככה Miss Manners המליצה לעשות לאנשים מגעילים וחזירים במיוחד, ובאמת הרגשתי שיש בזה הרבה הנאה. חזרתי לאסתרגום ששם חיכו לי בנותיי שהשתזפו בבגד ים בחום הקיץ ההונגרי ומדי פעם הרטיבו את גופן במי הממטרות שבגינה, ובערב יצאנו לאכול וראינו את הזיקוקים המרהיבים כמו נהרות זהב זולגים מעל כיפת הקתדרלה. נזכרתי איך אחרי שכבשו את הונגריה מהתורכים התווכחו אם כדאי לתת ליהודים להתיישב גם באסתרגום. בלשכת החצר היו בעד, כי היהודים משלמים הרבה מסים ומקדמים את המלאכה והמסחר, כי אז יהודים היו צריכים להיות מאד מועילים בכדי שיתנו להם לגור באיזו עיר, והיו ערים כמו טירנא שלא הסכימו בכלל, כי הם אמרו שפעם, לפני מאות שנים, היהודים רצחו ילד ושתו לו את הדם, ובגלל זה הם קיבלו פריוילגיה לא לסבול יהודים, והיו מקומות שבהם היהודים היו נסבלים וקראו לזה סובלנות, שמסכימים לסבול אותם. סובלנות זאת מלה שאני לא כל כך סובלת, כי אף אחד לא סבל מהיהודים הנסבלים, אלה היו היהודים שסבלו. אני מאד מקוה שלא תהיה בעולם סובלנות אלא שיתנו לאנשים לחיות בשקט ולגדל את ילדיהם כי לכל האנשים מגיע לחיות בשקט בכל מקום שהם בוחרים, ואסור להציק להם ולגרש אותם, כי אף אחד לא עושה להם טובה כי הם עובדים מאד קשה בשביל זה. ואני מאד שמחה שליהודים יש מדינה שהם לא צריכים לבקש רשות לגור בה ואי אפשר לגרש אותם ממנה. כל העמים צריכים מדינה כמו שכל האנשים צריכים בית לגור בו, ולא צריך לפחד לא מעמים שרוצים מדינה ולא מאנשים שרוצים לגור במדינה אחרת, כי רוב האנשים מעדיפים לגור בין אחיהם ולא להגר למקום אחר, אפילו אם הוא טוב יותר, או ככה נדמה. הגלות היא מאד מאד קשה, ולהיות זר זה תמיד מאד מאד קשה, אפילו אם אתה לא יהודי שבכל מקום מאשימים אותו ברצח האלהים ובשתיית דם של ילדים או בהאשמות אחרות שנשמעות כאילו חדשות ובעצם לגמרי ישנות. להיות זר ונכרי זה תמיד מאד מאד קשה. נסעתי להונגריה ולארצות אחרות כדי ללמוד על העבר וגם הצלחתי ללמוד הרבה דברים על העבר, אבל לא הצלחתי ללמוד כל מה שרציתי, כי רוב הזמן למדתי על ההווה.