יום רביעי, 6 ביולי 2011

טריסטאן באנון בחקירה נגדית

ל'אקספרס
טריסטאן באנון: "מדוע אני מגישה תלונה נגד דומיניק שטראוס-קאהן"
הוקלט על ידי קלייר שארטיה ודלפין סובאבה, פורסם ב-4 ביולי 2011
מאז ה-14 במאי ופרשת סופיטל, את שתקת ופרקליטך הותיר ספק לגבי כוונתכם להגיש תלונה. כאשר בניו יורק נראה שתיק דומיניק שטראוס-קאהן התהפך לטובת ראש קרן המטבע הבינלאומית לשעבר, החלטת לבסוף להגיש תלונה על ניסיון אונס. מדוע?
אני לא יכולה לשמוע יותר שאומרים שאני שקרנית כי אינני מגישה תלונה. מזה שמונה שנים אני סוחבת את הסיפור הזה לבדי, שומעת את השמועות, את השקרים בעניין שלי. מאז ה-14 במאי, החליטו על מה שקוראים השתיקה שלי, פירשו כל מלה של עורך הדין שלי בלי להקשיב בכלל. לא הבינו שאני לא באה לתמוך בנאפיסאטו דיאלו מעל במת הטלויזיה. לא רצית להגיב כי אינני יודעת דבר על המקרה שלה. אם היא שיקרה בנושאים מסוימים, זה לא אומר בהכרח שהיא שיקרה לגבי האונס. אבל בשבילי, זה נהיה בלתי נסבל. ואחר כך, היום, לראות את שטראוס-קאהן חופשי, סועד במסעדת יוקרה בין חברים, עושה אותי חולה. אני יודעת היטב שחצי מהאנשים יאמינו לי, החצי השני לא. אין פיתרון טוב, אלא כזה שיגרום שאוכל סופסוף להסתכל בעצמי בראי. באופן שבו חייתי את סיפורי מזה שמונה שנים, היה זה דומיניק שטראוס-קאהן שהחזיק במושכות של חיי. היו לו בעיות בקרן המטבע הבינלאומית? בסופיטל? חוזרים לסיפור של באנון... פעם אחת ולתמיד, אני רוצה לשלוט במה שקורה לי. הייתי רוצה שישמעו, כי כי אולי יש לי סופסוף סיכוי שיקשיבו לי.
באיזה רגע קיבלת את החלטתך?
מאז ה-15 במאי עבדנו, אני ועורך הדין שלי. ההחלטה התקבלה באמצע יוני, לפני התהפוכות האחרונות.
כשהבנת את הספקות לגבי אמינותה של החדרנית, לא ניסית לסגת בך?
אף לא לרגע. מההתחלה, עורך הדין שלי אמר שאינני רוצה שגורלי יהיה קשור לזה של נאפיסאטו דיאלו. מה שדומיניק שטראוס-קאהן עשה לה או לא, זה לא משנה שום דבר לגבי מה שהוא עשה לי. אם הדברים לא קרו שם כפי שהם הוצגו לנו, יהיה לי עוד יותר צורך להוכיח שהוא פגע בי. אחרת יתייחסו אליי עוד יותר כאילו אני מעלילה. לכן אני עוד יותר נחושה. אם אני רוצה לשים יום אחד קץ לגיהנום של שמונה שנים, צריך שזה יגיע למשפט.
את מדברת היום על דבר חמור: ניסיון אונס. כיצד לא הגשת תלונה קודם, במשך שמונה שנים אלה? זה ביסודו של דבר מה שמעולם לא הבינו.
לכל אשה במקרה כזה, זה מאד קשה. צריך לספר דקה אחר דקה מה קרה, כאשר יש לך רק רצון אחד: לשכוח דקה אחרי דקה מה שקרה. וזה עוד הרבה יותר קשה כשאת יודעת מראש שזה מועד לכישלון. אני לא יכולה לסבול יותר לשמוע אנשים חוזרים עד אינסוף: אה, אילו היא הגישה תלונה, היתה לה יותר אמינות! שימו את עצמכם במקומי. זה שמונה שנים, שבכל פעם שהעליתי את הרעיון להתלונן, כולם גרמו לי להבין שזה לעולם לא יצליח. בפרשות האלה, זו מלה נגד מלה. מה שוה מלה של עיתונאית מתלמדת צעירה שכותבת את הספר הראשון שלה ושיחשדו בה שהיא עושה לעצמה פירסומת? מה שוה מלה שלי נגד מלה של שטראוס-קאהן, הבעל של אן סינקליר, גם אם הוא עדיין לא היה ראש קרן המטבע הבינלאומית? שום דבר! הוא מצדו היו לו כל הסיכויים, לי לא כלום. וכשחושבים, בכל אופן, זה לא יגרום לך להחזיר את הסרט אחורה ולמחוק הכל, זה נגמר בזה שאת אומרת לעצמך נו, טוב...
את סיפרת על האלימות שטענת שסבלת בטון משועשע בשידור של תיארי ארדיסון בשנת 2007. לאור חומרת הדברים שאת מתארת, זה נראה תמוה.
צריך לראות נכון את ההקשר. באותו יום ארדיסון תקף אותי בעניין, בניגוד למה שנאמר, זו לא אני שרציתי לדבר על זה. השמועה רצה בין הפריסאים כבר שנים... באותו יום, לכן, התברר שטמנו לי פח. השקו אותי שמפניה, הדיבור שלי השתחרר, ואמרתי לעצמי: בשידור כזה, די שמח, זה צריך להיראות כמו מישהו שהתנתק רגשית ושיקם את עצמו. כמו כן, אני לא נכנסת לפרטים הצהובים. היו שם כה עיתונאים פוליטיים, שהיתה לי מחשבה לומר להם: לכו תחקרו! נשים אחרות סיפרו על זה עם דמעות בעיניים... זה לא הסגנון שלי.
נהיה ברורות: מה שסיפרת אצל ארדיסון גורם יותר לחשוב על תקיפה מינית, שעליה חלה כיום התיישנות. מה הבסיס שיש לך לדבר על ניסיון אונס?
אם מישהו רוצה תיאור קרוב למה שקרה זה ב"טרפזיסט", רומן אוטוביוגרפי שהופיע בשנת 2006... בספר שלו על דומיניק שטראוס-קאהן, מישל טאובמן תוקף אותי בתואנה שבפרק המצונזר של ספרי הראשון, "טעויות ידועות", שמתייחס לשיחה שלי עם שטראוס-קאהן בשנת 2003, לא היה סימן לאלימות. למעשה, לא רציתי להגיש תלונה בספר הזה, כי החלטתי שלא לעשות את זה בחיים האמיתיים! זו לא היתה הכוונה. את מה שקרה צריך ללכת לחפש ברומן הזה, "טרפזיסט", שכתבתי כדי לשחרר את עצמי... פלור הצעירה שמספרת שם, בפרק 13, על המפגש שלה עם פוליטיקאי בדירה ריקה, ושכותבת: "אני נאבקת, מכה, צועקת, הוא אוהב את הצעקות, הברנש הזה הוא מחלה", זאת אני, ו"הוא" זה שטראוס-קאהן.
הכל שם?
לא. אני לא מדברת על הפרטים המכוערים, על האצבעות שלו בפה שלי, על הידיים שלו במכנסיים שלי אחרי שהוא קרע לי את הג'ינס והחזיה, מתחת לצווארון הגולף שלי... כשנכנסתי לדירה הזאת, מיד הרגשתי לא בנוח. היא היתה כאילו ריקה, לבנה, קורות חשופות, מכונת קפה, שולחן עגול, עם, מימין לחלק של הסלון, ספרייה ריקה, ובקצה חדר עם מיטה. התחלנו קצת לדבר, הוא הציע לי קפה, הוצאתי את מכשיר ההקלטה שלי, הוא רצה שנשב על הספה, אחר כך שאתן לו את היד כדי לענות, "אחרת אני לא אצליח", הוא אמר. רציתי להסתלק. הוא עצר את מכשיר ההקלטה, תפס לי את היד ואחר כך את החזיה, דרשתי ממנו לעזוב אותי, ומשם התחילה ההיאבקות. הוא משך אותי אליו, נפלנו על הרצפה ונאבקנו במשך כמה דקות... זה לגבי הפיתוי, גבר שעושה מה שהוא רוצה עם הגוף שלך, לופת אותך מאחור, מלטף לך את החזה, מתחכך בך, בזמן שאת מרגישה הכל? אני שוקלת 40 קילו והוא נראה אלים. כשהבנתי שהוא באמת רוצה לאנוס אותי, התחלתי לבעוט בו במגפיים שלי, הייתי מבועתת ואמרתי לו: "אתה לא הולך לאנוס אותי?" ואחר כך הצלחתי לחלץ את עצמי , רצתי במדרגות, מצאתי את עצמי במכונית שלי, התקשרתי לאמא שלי כי לא הייתי מסוגלת לנהוג, כל כך רעדתי.
כמה זמן נמשך המפגש הזה?
יותר מחצי שעה, בין הרגע שיצאתי מהמכונית שלי וזה שחזרתי אליה.
איך את יכולה להיות בטוחה, כאשר את אומרת שיצאת רועדת.
בגלל מד החניה. שמתי שלושים דקות והיה לי כרטיס חניה.
אבל איך לוקחים רק שלושים דקות ללכת לראיין פוליטיקאי בדרגה כזאת?
כי היה מדובר אך ורק בהשלמת מידע. בראיון הראשון שלי איתו, הוא רק דיבר כמו פוליטיקאי, אז הוא קבע לי את הראיון השני הזה בפברואר 2003. חשבתי שהוא יתייחס אותו הדבר, והייתי בת 23, לא ידעתי עדיין להעריך נכון את הדברים.
איפה זה קרה?
זה היה בין מונפרנס והאספה הלאומית, ברחוב קרוב לשדרת האינוולידים. הוא אמר לי שזו דירה של חבר. דומיניק שטראוס-קאהן, הוא, יודע איפה זה קרה והייתי רוצה שהוא יאמר איפה התקיימה השיחה השנייה שלנו אם לא בדירה הריקה הזאת.
איך זה שאת לא מדייקת לגבי המקום?
אנחנו דיברנו עם עורך-הדין שלי, המידע הזה יימסר במועד לרשויות המוסמכות.
מה היו השלכות האירוע הזה על חייך הפרטיים?
נשארתי בטראומה. יותר מעולם לא היו לי יחסים נורמליים עם גברים. קודם לא היה כלום, מאז הכל, מאז אני מפחדת כל הזמן. עבורי הכל הפך להטרדות שיכולות להרע לי. ברגע אחד, היה צורך שתהיה לי תחושה שאני זאת ששולטת, שלא נוגעים בי, עוברים מאחד לשני. שטראוס-קאהן חשב שהוא יכול היה לעשות מה שהוא רצה עם הגוף שלי, מבלי לשאול מה דעתי. ומאז, האנשים שאהבו אותי אמרו לי: "יש רושם שאת מנותקת מהגוף שלך." בעצם, זה האמצעי היחיד שמצאתי כדי לעבור בראש שלי למשהו אחר. הוא השתמש בגוף שלי, וזה לא אני.
ובמישור המקצועי?
כמה פעמים מצאתי את עצמי ברשימה השחורה, בלי להבין. אני עובדת במקום ומהיום למחר, הכל נהיה רע. לדוגמה: מאז קיץ 2009 הייתי מנהלת תצוגה בהוצאת הספרים Le ChercheMidi [הוצאת ספרים בנושאים פוליטיים]. עד היה בסדר עד חודש ספטמבר 2010, כשפתאם המנהל, פיליפ הראקלס, אמר לי שאני עובדת גרוע וכו'. לא הבנתי. ואחרי זמן קצר קראתי באינטרנט ראיון איתו שבו הוא גילה שיש לו הסכם עקרוני עם העוזרים של דומיניק שטראוס-קאהן: כשהוא יודיע על המועמדות שלו, הוצאת Le Cherche Midi תפרסם את הספר שיקדם את מערכת הבחירות שלו. אני מוצאת שזה צירוף מקרים תמוה. יש לנו פגישה בפרודהום ב-25 באוקטובר כדי לאשר את החוזה.
חושדים בך שאת רוצה לפרסם את עצמך. בהקשר הנוכחי, עוד יותר...
אבסורד! בשנת 2003, בזמן האירוע, הכל הלך לי טוב: הייתי מתלמדת בשבועון פארי מאץ', חתמתי חוזה עם מו"ל פריסאי... אחר כך הכל התפרק, הכל... אתן מבינות שבשום רגע לא היתה לי שליטה בדברים... מה קרה? בהתחלה, לא רציתי לדבר עם איש חוץ מאשר עם אמי, לשכוח. אבל מאד מהר אדם קרוב, איש טלויזיה ידוע, גרם לי להרגיש מאד רע, גרם לי להודות. במחשבה שהוא עושה נכון, הוא דיווח על זה לעיתונאים. אני רואה אותם, אבל אני לא רוצה שידעו שדיברתי. אני מאד מפחדת. כולם אומרים לי שהם יסדרו שאני אגיש תלונה בשביל המאמר שלהם, אבל בה בעת הם מניאים אותי מכך, כי מלה נגד מלה, עם מישהו כל כך ידוע...
מלכתחילה אמך, שנבחרה מטעם המפלגה הסוציאליסטית וידידה של דומיניק שטראוס-קאהן, גם כן הרתיעה אותך מהגשת תלונה. היא אומרת שכיום היא מתחרטת על כך...
היא ידעה שאני אביס את עצמי. הואיל וכך, אני חושבת בכנות שלו כולם יעצו לי להגיש תלונה ורק אמי היתה אומרת לי את ההיפך, הייתי שוקלת את זה יותר. היום, כשאמי הודתה שהיא מתחרטת ש"מנעה" ממני להגיש תלונה, במפלגה הסוציאליסטית נטשו אותה.  
מי ידע, חוץ מכן, במפלגה הסוציאליסטית?
בפמליה של לוראן פביוס הרבה היו בעניינים. פרנסואה הולנד הכיר את הסיפור. ביריד של בריב, בשנת 2008, בזמן פרשת פירושקה נאד [עובדת הונגריה בקרן המטבע הבינלאומית ששטראוס-קאהן קיים איתה יחסים ונחשד שהעניק לה הטבות בתמורה, אך זוכה מכך], הוא בא לראות אותי ואמר לי שהוא חושב עליי הרבה. הוא טילפן לי פעם, בשנת 2003, אחרי האירועים. פרנסואה הולנד אמר לי, בחרדה גדולה, שהוא דיבר על כל זה עם אמי. הוא קיוה שאני אנהג על פי העצה שהיא נתנה לי, לגבי הגשת תלונה. לאחרונה יד ימינו, מי שהיה מנהל הקבינט שלו באותו זמן, סטפאן לה-פול, אישר שפרנסואה הולנד "טילפן לטריסטאן באנון, וש"זה היה הוא שניהל את השיחה ישירות".
למרות זאת, ברשת פראנס אינטר, ב-23 במאי שעבר, פרנסואה הולנד טען שהוא איננו מכיר כלל אירועים אלה.
הוא משקר. בשבילי פרנסואה הולנד היה איש אמוני. מעולם לא ציפיתי לדבר כזה ממנו, ולשמוע אותו מכחיש היוה גורם מכריע בהחלטה שלי להגיש תלונה.
מאז סופיטל, מישהו מהמפלגה הסוציאליסטית צילצל אלייך?
לא.
ומהימין?
גם כן לא.
כיצד את חיה בימים אלה?
גרוע. אני לא יכולה להימנע מלצפות בטלויזיה. אני גם לא רוצה ללכת לקבור את עצמי בקרקעית האמזונס כדי לא לשמוע את הפרשנים בעניין שלי. מביאים למסך עורכי דין, אנשי חדשות, וכל האנשים האלה נמצאים סביב השולחן כדי לומר מה הם חושבים על המקרים של דיאלו ובאנון. ואני מסתכלת, אני סובלת, ואני לא מכירה את עצמי.
איפה את חיה?
נמלטתי מחוץ לפריס עם כלבי פלובר. אין לי ממה לחיות כי אני לא יכולה לעבוד. אני בקושי ישנה ואני כותבת את מה שאני לא יכולה לומר מאז ה-15 במאי.
בספרו מישל טאובמן ביקש את תגובת שטראוס-קאהן, שמתבטא לגבייך בפעם הראשונה ומכחיש רשמית. הוא מדבר על סצינה "דימיונית" (ראו להלן).זה שהוא אומר שהסצינה "דימיונית" לא מפתיע אותי... זו ההגנה שלו, אבל כאשר הוא אומר: "אתה רואה אותי משליך אשה על הרצפה באלימות?" כן, אני רואה אותו טוב מאד!
הוא ידע על יחסייך עם בתו קמיל?
ברור, הייתי קרובה אליה. אני בת הסנדקות של אשתו השנייה, ובאותה עת הוא היה ידיד של אמי. חוץ מזה, במשך הפגישה, ברגע שהיא התהפכה לרעה, אמרתי לו: "אני קרובה לקמיל, אני בת גילה...", הוא ענה לי: "מה קמיל קשורה לזה?"
אנשים מסוימים מתארים אותך כבחורה בלתי יציבה, פתיינית שהיו לה הרבה הרפתקאות עם גברים מפורסמים ורוצה להתנקם בגברים... מה את אומרת?
אני לא אוהבת את ההשמצות האלה, כי כמו כל ההשמצות, יש בהן גרעין של אמת ובה בעת הן שקריות. בחוגי הספרות שאני חושפת, תמצאו ללא ספק כמה אנשים שאיתם היו לי סיפורים בלי מחר, אבל מכאן ועד להפוך אותי לטורפת גברים... שרוצה להתנקם... מישל טאובמן, בספר שלו, מייחס לי כוונה כזו שביטאתי בפני היועץ של שטראוס-קאהן רמזי חירון: "אני אתנקם בדומיניק שטראוס-קאהן!" טאובמן כותב שהתקשרתי לומר לו את זה. אני מעולם לא התקשרתי לאיש הזה, אני לא מכירה את קולו, וברצינות, אתן רואות אותי מצלצלת לאיש רב השפעה, בגיל 23, כדי לאיים עליו? זה נכון שלא היתה לי ילדות מאד שמחה: אמי היתה אשת עסקים ופחות התעניינה בילדים. גידלה אותי אומנת שהיכתה אותי. לא היכרתי את אבי ואינני יודעת אם הוא עדיין חי. מצד שני, לא היתה לי שום דאגה כלכלית, קיבלתי חינוך מעולה בשכונות יוקרה. אנשים מסיקים שההקשר המשפחתי שלי הפך אותי לבלתי יציבה... כיום, אם אני מגישה תלונה, זה לא כדי להתנקם בדומיניק שטראוס-קאהן, אלא כדי להתרומם. האמצעי היחיד שלי להתקדם, לא להתמוטט לגמרי, היא שהמשפט יכיר בכך שזו אני הקרבן.  
האם נפגשת שוב עם שטראוס-קאהן?
נתקלתי בו פעמיים שלוש בבראסרי. פעם הוא עצר: "אה! מה שלומך?" זה הכל.
את חוששת מהתגובות לתלונה שלך?
ברור שאני חוששת ממעשי נקם, הפמליה של דומיניק שטראוס-קאהן שתרצה להרוג אותי כי אני אולי אהיה הקוץ הכי גדול בעקבו. אני מפחדת מאנשים שיראו בו גיבור שהולך להציל את צרפת ומאלה ששוב יאמינו לו. אני מקבלת הרבה הודעות תמיכה, אבל גם עלבונות, באלימות שקשה לדמיין.
אם דומיניק שטראוס-קאהן יזוכה בניו-יורק, איך תגיבי?
אני אסיק שבית המשפט החליט שהוא חף מפשע שם, אבל אני, אינני מייחלת אלא לדבר אחד, שהוא ישוב לצרפת עם היומרה שלו להיות חף מפשע כדי לעמוד לפני בית דין. אני יודעת היטב שבפרשות מהסוג הזה, כשזה מלה כנגד מלה, שלא לדבר על אנשים רבי עוצמה, האשמים לכאורה משתחררים לעתים קרובות. אבל אני, אני יודעת שאני אומרת את האמת.
סוף הראיון

קראתי לראיון הזה שהתפרסם אתמול בשבועון הצרפתי ל'אקספרס "חקירה נגדית", כי אין בו שום חמלה, שום ניסיון להבין, כולו ניסיון לערער את דבריה ואת גירסתה של טריסטאן באנון, וכמו שקורה לפעמים דוקא בחקירה נגדית, האמת הכואבת של הקרבן יוצאת לאור באופן כה בהיר ומזעזע: ובכן – זה לא היה הראיון הראשון, זה היה "ראיון משלים" – דומיניק שטראוס-קאהן הציע לה לפגוש אותו פעם נוספת ב"דירה של חבר", והיא לא הבינה למה הוא בעצם חותר. היא היתה בת 23, ונורא נלהבת לראיין אותו לספר שלה, בזכות העובדה שהיה מיודד עם אמה. והאם – האם לא רצתה להיות מובכת מכל הפרשה, העדיפה להשתיק, אבל מרוב רצון להשתיק סיפרה וסיפרה לבכירי המפלגה, לקרובי משפחה, לעיתונאים... טריסטאן באנון סבלה מכל העולמות – ממה שסובלות השותקות וממה שסובלות המדברות.
כמה טיפשה את מרגישה שהסכמת לבוא לפגישה שנייה שבמבט לאחור מטרתה כל כך ברורה, כמה הכל שקוף. והחדרנית המסכנה שנאנסה במלון סופיטל, תגורש מארצות-הברית, כי היא שיקרה בטופס כדי לקבל מקלט מדיני. לא, היא תגורש מפני שהיא נאנסה. להיאנס זה פשע מאד חמור, חמור במיוחד אם האנס הוא רב השפעה. לא צריך אפילו להתלונן בשביל לסבול – מספיק שהאנס יודע שהוא פגע בך, כדי שירדוף אותך כל חייך, בעזרת פמליה של מקורבים. אם נאנסת את זונה, ואם אי אפשר לתאר אותך כזונה את "לא יציבה", את רוצה להתנקם על אונס שלכאורה לא קרה (על מה יש לך להתנקם, אם האונס לא קרה?) ובסופו של דבר את אשה קטנה מאד ששוקלת 40 קילו. הכל מתחיל ונגמר בזה שאת אשה מאד מאד קטנה.