החלטת ועדת האתיקה של הכנסת למנוע מחברת-הכנסת חנין זועבי לנאום במליאה ובוועדות כעונש על השתתפותה במשט לעזה, היא החלטה מחפירה, לאומנית, סקסיסטית, מפלה ולעניות דעתי פוגעת בצורה אנושה בחוק היסוד של חסינות חברי הכנסת בפעילותם הפוליטית, וראוי שתעמוד למבחן בג"ץ ולטעמי ראוי מאד שתיפסל כהחלטה בלתי חוקית שפוגעת בחוק יסוד.
החלטה זו היא זנב לכל יחסה ההיסטרי, הכוחני להחריד, הברוטאלי והמטומטם של ממשלת ישראל הנוכחית כלפי המשטים לעזה, שאילו הניחה להם מדינת ישראל לנפשם לא היו גורמים לה שום נזק. היו לפני המשט התורכי משטים דומים של ספינות פעילי שלום, חלקם אזרחים ישראלים, חלקם יהודים מחו"ל, שהגיעו לעזה, חילקו לילדים סוכריות ולא גרמו למדינת ישראל שום נזק. את הנזק העיקרי מהמשט גרמה מדינת ישראל לעצמה כאשר החליטה להתנפל על הספינות כאילו היה מדובר במתקפה על מדינת ישראל. העובדה שעל אחת הספינות, המאווי מרמרה, היו אנשים אלימים וגם נשק, עדיין לא הפכה את המשט למתקפה על מדינת ישראל. הרי לולא עלו חיילים ישראלים על סיפון הספינה במים בינלאומיים, פעולה מאד מפוקפקת מבחינת החוק הבינלאומי, לא היה איש תוקף אותם. כפי שכתב בזמנו יוסי שריד בצדק, הם היו מגיעים לעזה, מניפים את ידיהם לסמן ניצחון, נואמים נגד ישראל, ואחרי יומיים איש לא היה זוכר את המשט. המשט נחרת בתודעה בגלל שישראל בחרה לעצור את הספינות באמצעות פעולה צבאית.
אילו קראה חברת הכנסת זועבי לאלימות נגד ישראל או למתקפה צבאית עליה, כפי שעשה בזמנו עמיתה לסיעה עזמי בשארה, או אילו נהגה באלימות בעצמה, היה מקום להטיל עליה סנקציות ואף לשלול את חברותה בכנסת. אבל היא מעולם לא תמכה בפעולה אלימה נגד ישראל, ולא נהגה באלימות בעצמה, וועדת האתיקה הודתה בעצמה שאין שום ראיה שידעה מראש על כוונה לפעילות אלימה כנגד חיילי צה"ל. העונש שהוטל עליה נובע אך ורק מהאופן המעוות שבו תואר המשט בימין הישראלי כפעולת טרור נגד ישראל, תיאור שנועד להצדיק את ההשתלטות האלימה והמיותרת על הספינות, שהיא זו שגרמה לישראל נזק ואילצה את ישראל להקל את המצור על עזה, שהיה מלכתחילה מצור מטופש ואכזרי, שבמקום להתמקד במניעת הברחות נשק לעזה, כדי למנוע פגיעה בתושבי הדרום, גרם למצוקה קשה של תושבי עזה שאיננה מידתית ואין לה שום הצדקה. כיום לאחר ההפיכה במצריים ופתיחת גבולה לעזה, המאמץ הישראלי להמשיך במצור על עזה נראה כמו כוחנות לשמה.
כוחנות לשמה היא גם ההתנכלות בכנסת לח"כ חנין זועבי, תוך אפליה בוטה וגלויה עקב היותה ערביה ואשה. צפיתי בטלויזיה בקריאותיה כנגד בנימין נתניהו ולא ראיתי שום סיבה לדרישה להוציא אותה בכוח מהאולם. אפשר היה לראות בבירור שלא היתה לה כוונה לפגוע בסדרנית, היא רק הופתעה מהאופן שבו תפסו בזרועה מאחור. אני זוכרת דיונים כה רבים בכנסת, קריאות ביניים כה רבות, גאולה כהן מפריעה בשיטתיות לנאומו של בגין על הסכמי קמפ-דייויד – גם אותה הוציאו לבסוף מהאולם, אבל לא ככה. קריאות ביניים הן חלק מההתנהלות הדמוקרטית בכנסת והן מקובלות בכל הפרלמנטים. להוציא חבר-כנסת מהאולם צריך רק במקרים קיצוניים ביותר, וזה לא היה מקרה כזה. היתה בהוצאה הזו סוג של אמירה שמקלה ראש בשיוויון הזכויות של חברת כנסת ערביה, מין צורה לומר: את תשתקי! וההחלטה היום של וועדת הכנסת מעבירה את אותו מסר, שכעת מנהלים את הכנסת אנשי כך לשעבר, ואצלם חברי הכנסת הערבים יזכו למעמד של חברי כנסת מסוג ב', שיבטא את כוונתם להופכם לאזרחים מסוג ב'. הטענה שחנין זועבי פגעה במדינת ישראל ולכן מותר למתנגדיה הפוליטיים להגביל את זכויותיה כחברת כנסת, היא טענה מסוכנת. אפשר לטעון שגם זהבה גלאון פגעה במדינת ישראל כאשר קראה לחרם על תוצרת ההתנחלויות, ואפשר לטעון במידה גדולה עוד יותר של צדק, שהפעילויות האלימות ובעלות האופי המאד גזעני של חבר הכנסת מיכאל בן-ארי ויועצו הפרלמנטרי איתמר בן-גביר נגד תושביה הערבים של מדינת ישראל, למשל באום-אל-פאחם, או נגד עובדים ומהגרים זרים בשכונת התקוה, זרעו שנאה והסתה לאלימות וגרמו למדינת ישראל נזק עצום ורב. לעניות דעתי מקומם של שני אישים אלה הוא בכלל בכלא ולא בכנסת. אם לבושתה של מדינת ישראל אפשר בכלל לדבר על חבר הכנסת מיכאל בן-ארי ויועצו הפרלמנטרי איתמר בן-גביר, ומדובר במציאות ולא בחזון-תעתועים, צריך לפחות להרחיב את ההגנה על חברי הכנסת שמייצגים קבוצות מיעוטים, לאומיים או אחרים, ובשום אופן לא לצמצם אותה.
והדבר האחרון ואני מודה שהוא זה שמקומם אותי ביותר: אי אפשר שלא לחוש שההתנכלות החריגה לחברת-הכנסת חנין זועבי נובעת במידה רבה לא רק מהיותה ערביה, אלא גם מהיותה אשה, ואשה לא-נשואה, דבר שבמקרים מסוימים גם נאמר בגלוי לחובתה. גם יוסי שריד שהזכרתי לעיל את עמדתו החכמה כלפיי המשט, מצא לנכון להגדיר את חנין זועבי, יחד עם אנסטסיה מיכאלי וחברת כנסת נוספת, כ"נשים מכוערות". הן דוקא נשים יפות מאד, ואין זה עניינו של יוסי שריד, עם כל הכבוד, להביע דיעה על מראן של חברות כנסת שהוא חולק על דיעותיהן ומעשיהן. המראה החיצוני של אשה איננו עניין לדיון ציבורי ואין מקום להתייחס אליו בדיון על עמדותיה הפוליטיות, כפי שלמראהו החיצוני של יוסי שריד או כל גבר אחר אין מקום להתייחס בהקשר לדיעותיו הפוליטיות, וזהו סקסיזם בוטה. ההתייחסות הזו כלפיי נשים מבטאת אווירה ציבורית רווחת במדינת ישראל של יחס מפלה ואף תוקפני ואלים כפיי נשים, ולא קשה להיזכר באהוד אולמרט צועק על זהבה גלאון במליאת הכנסת ללא כל סיבה מוצדקת. וגם דואג להזכיר לה שהיא לא הכי נחמדה, שהרי זה לדעת הגבר הישראלי המצוי תפקידה של האשה – להיות נחמדה אליו, והגדרת הנחמדות כפי שאנו נאלצות לחזור וללמוד, היא הגדרה מאד מאד רחבה. אין כמעט אשה שלא חוותה תוקפנות וסתימת פיות רק משום היותה אשה - במשפחתה, במקום עבודתה, בכתיבה בעיתונות או ברשת, בתקשורת או בזירה הציבורית אם היא פעילה בה, לרוב בלוויית הערות סקסיסטיות כאלה או אחרות, ונשים במיוחד צריכות לתמוך בנשים אחרות שבשל אווירה ציבורית זו נקלעות למצוקה, כי כל אחת מהן יכולה להיות הבאה בתור לחוויה דומה.
את החלטת וועדת האתיקה של הכנסת נגד ח"כ זועבי צריך לבטל, ומכל מי שהדמוקרטיה ומעמד האשה יקרים לו צריכה לצאת קריאה לחברי הכנסת: תרדו מחנין זועבי. כאזרחית וכנציגת ציבור במדינה דמוקרטית זכותה לבצע את תפקידה ולהיות מוגנת מכל פגיעה.
