עבודה זה בשביל להרוויח כסף? / סיפור

עבודה זה בשביל להרויח כסף, אומרת נירה בשקט, כדרכה, אבל לא בלי עקשנות.

חנה מתקוממת. אבל אולי תמצאי משהו שגם תאהבי לעשות, שתהיי יותר מאושרת. נירה שותקת.

נירה וחנה חברות עוד מבית הספר. הן גדלו ליד הים, היו מטיילות שעות יחפות על החול, משוטטות בדיונות. נירה הרבתה לברוח מבית הספר, במיוחד משעורי ספרות ותנ"ך. איש לא מחה בעדה. המורים לא הכירו אותה כלל, כל כך שקטה היתה. את חנה הכירו כולם. היא דיברה עם כולם ועל הכל, דיברה ודיברה, וספרות ותנ"ך היו המקצועות האהובים עליה, מה שהפך אותה לעוף מוזר במגמה הריאלית. התלמידים המצטיינים במתמטיקה ופיסיקה תמיד לעגו לה.

מה שנירה וחנה הכי אהבו זה שיעורי אמנות, אבל נירה היתה רצינית יותר בלימודי האמנות שלה. היא חשבה ללמוד אמנות כמקצוע. אפילו כשנרשמה בסופו של דבר ללימודי כימיה, התכוונה בעצם ללמוד לשקם ציורים עתיקים. אצל המורה לאמנות למדו על ליאונרדו ומיכלאנג'לו, ג'ורג'ונה ובליני וטיציאן. נירה חלמה לשקם ציורים מהרנסאנס, וחנה חלמה לנסוע לאיטליה ולהינשא לצייר איטלקי או לזמר איטלקי או לסתם איטלקי. איטליה היתה מחוז החלומות שלהן, אבל נירה חלמה לעבוד וללמוד שם וחנה חלמה לחיות שם. רוב החלומות של חנה היו כרוכים באהבה. חנה דיברה תמיד על הבעלים והילדים הרבים שיהיו לה. נירה אף פעם לא דיברה על אהבה או על נישואים או על ילדים, רק על אמנות ועל התכניות שלה ללמוד ציור ולשקם ציורים עתיקים.

בסופו של דבר נירה למדה כימיה וחנה למדה היסטוריה, ואפילו כתבה את עבודת הגמר שלה על מלחמות התורכים, אבל מעולם לא אהבה לקרוא ספרי היסטוריה. היא קנתה כמובן ספרי היסטוריה, היו לה בבית מדפים רבים של ספרי היסטוריה. אבל היא לא קראה ספרי היסטוריה, במיוחד לא כאלה שעסקו במלחמות. תמיד העדיפה לקרוא סיפורים, סיפורים על אנשים, לא סיפורים על מלחמות. גם נירה העדיפה לקרוא סיפורים, אבל איש לא התפלא על כך, כי ספרי כימיה אינם נחשבים לחומר קריאה פופולרי כמו ספרי היסטוריה, במיוחד ספרים על מלחמת העולם השנייה עם דיוקנאות של היטלר על כריכותיהם, שהם תמיד רבי מכר. אותם חנה שנאה במיוחד לקרוא ולא קראה מעולם. גם נירה לא קראה אותם כמובן. היא העדיפה לקרוא את נבוקוב, שהכתיבה שלו היתה לדעתה צלולה במיוחד. בניגוד לחנה, שרבים סנטו בה על כך שלא קראה שום ספר על מלחמת העולם השנייה ושום ביוגרפיה של אדולף היטלר, איש לא התפלא שנירה העדיפה לקרוא את נבוקוב מאשר לקרוא ספרי כימיה ואיש לא גינה אותה.

לכן חנה מעדיפה לדבר על הספרים שהיא קוראת עם נירה, למרות שהטעם שלהן בקריאה שונה במקצת, וחנה מעולם לא קראה את נבוקוב וגם קצת פחדה לקרוא אותו, אולי ללא הצדקה, אבל הן היו רגילות לדבר זו עם זו על הספרים שהן קוראות מאז שהכירו בבית הספר, לפני ארבעים וחמש שנה. חנה קראה אז את מלחמה ושלום ואת בית בודנברוק, כי אהבה אז ספרים ארוכים עם הרבה דמויות וסיפורי חיים שלמים, והיא הזדהתה מאד עם נטשה ועם טוני, שנמנע מהן להינשא לאהבתן הראשונה, כי עדיין האמינה שהאהבה היא הכל בחיים. מה נירה חשבה על אהבה ונישואים קשה היה לדעת, כי היא דיברה מעט ועל הנושאים האלה בכלל לא דיברה.

חנה נישאה ראשונה ולא היתה בכך כמובן שום הפתעה, למרות שכולם אמרו כמה זה מפתיע שנישאה כל כך צעירה וילדה כל כך צעירה, בת ועוד בת. נירה נישאה כמה שנים אחריה וילדה בת יחידה. חנה גם התגרשה ראשונה ביום הולדתה השלושים וכמה שנים אחר כך גם נירה התגרשה. אבל חנה התגרשה במהומה גדולה ובשורה של משפטי גירושין מכוערים ונירה התגרשה מאד בשקט, בלי שאף אחד ידע, ולכן כשבעלה לשעבר נהרג זמן קצר אחר כך בתאונה, חשבו כולם שהיא בעצם אלמנה.

נירה דיברה על בעלה המת מאד בשקט ואמרה שכאשר נהרג הרגישה כלפיו רק דאגה. חנה חשבה שנירה עדיין אהבה את בעלה והתקשתה להבין את האהבה הזאת. היא עצמה שנאה את בעלה לשעבר כל כך שתמיד ייחלה לכך שייהרג בתאונה, מה שדוקא לא קרה. אחרי שבעלה לשעבר, שכולם חשבו שעדיין היתה נשואה לו, נהרג בתאונה, נסעו נירה ובתה לכמה שנים לאיטליה, כי בתה אמרה שאם הן תסענה לאיטליה היא תחשוב כל הזמן שאביה רק נמצא רחוק ולא מת, והן באמת נסעו לאיטליה, אבל נירה לא למדה שם לשקם תמונות עתיקות וגם לא למדה שם ציור, למרות שחנה חשבה שבדיוק לשם כך נירה נסעה. כשנירה חזרה היא סיפרה לחנה הרבה על ביקורים בגלריות ובמוזיאונים וגם בחופי ים מרהיבים, כי למרות שהתגוררו כבר שנים רבות רחוק מן הים עדיין היתה להן הכמיהה הזו לחוף ימים, הכמיהה הנצחית לחוף ימים של מי שגדלו על חוף ים, אבל לתדהמתה של חנה, נירה מצאה לה עבודה במעבדה לכימיה, וחנה ששאלה אותה שוב ושוב, לא היתה מסוגלת להרפות מכך, מדוע איננה מגשימה כעת את חלומותיה ולומדת אמנות, נענתה במבטה העייף של נירה. עבודה זה בשביל להרויח כסף ולא בשביל להיות מאושרים, אמרה נירה. וחנה התקוממה.

אבל גם חנה שנאה את עבודתה בארכיון, את הקוראים הטרדנים שביקשו תמיד שתקרא ותתרגם להם כתבי יד בגרמנית ואת המנהלת שתמיד נכנסה לחדרה בחשאי והתבוננה בה מאחורי גבה. לפעמים כשחזרה מן העבודה הביתה רצתה להרוג מישהו מרוב זעם, וכדי לשכך את זעמה רצה מתחנת האוטובוס הביתה מהר כל כך שבבואה הביתה כמעט התעלפה. חנה לא רצתה לעבוד רק בשביל להרוויח כסף וגם לא ממש הרוויחה כסף, כי משכורתה היתה זעומה. נירה הרוויחה משכורת נאה ומדי פעם יצאה לחופשה ונסעה לאיטליה. חנה, לבד מן הנסיעה שנסעה לאיטליה עם הוריה בעודה נערה, מעולם לא נסעה שנית לאיטליה. היא נסעה כמה פעמים להונגריה כדי לכתוב על מלחמות התורכים, אבל היא ממש שנאה את הונגריה. רוב הזמן היא קראה את צ'כוב ואת ברכט ואת בוהומיל הראבאל. היא קראה בגרמנית או בעברית כי רוסית וצ'כית היא לא ידעה.

בארכיון היה לחנה עם מי לדבר על אהבה. עבדה שם גם יעל, שגם היא גרושה. שלא כמו חנה היא רזה ומטופחת ויפה, ורוצה מאד להינשא מחדש. מדי פעם היא מתאהבת בגבר, ומספרת על כך לחנה. לרוב היא מתאכזבת מאהובה. חנה כבר לא מדברת על אהבה. כבר איננה מאמינה באהבה. כבר איננה רוצה להתאהב ולהינשא מחדש. יעל איננה יודעת שפעם האהבה היתה כל עולמה של חנה. היא חושבת שחנה היא כמו נזירה ושגברים בכלל אינם מעניינים אותה. חנה מספרת רק על הדברים הנוראים שעשה לה בעלה. עדיין היא חולמת בסתר שייהרג בתאונה. יעל מספרת לחנה על הגברים שהיא אוהבת ועל הגברים שאוהבים אותה. בדרך כלל חנה מזדעזעת, כי יעל מתאהבת בגברים צעירים ממנה בהרבה ולפעמים גם בגברים נשואים. יעל יודעת שחנה מזדעזעת מסיפוריה על גברים, אבל בכל זאת היא מספרת הכל לחנה, אולי מפני שבכל זאת הן אחיות לצרה. לפעמים יעל אומרת משהו שממנו חנה מבינה שיעל חושבת אותה לאשה מאד מחמירה ומאד צנועה, אבל חנה איננה ביישנית או צנועה, היא רק מיואשת מאד מן הגברים ומן האהבה. רק פעם אחת חנה היא זו שמזעזעת את יעל, כשהיא אומרת ליעל שהיתה שמחה להינשא לעמיתן לעבודה, לו היה פנוי. קצת מוזר היה לחנה שיעל כל כך הזדעזעה מהדברים שאמרה. הרי אמרה בפירוש, אילו היה פנוי. יעל אמרה שהעמית הזה הוא טוב לב מדי, והיא עצמה אוהבת רק גברים רעים, אבל חנה ידעה שהאמירה הזאת היא לא אמיתית ולא נכונה.

יעל קוראת את "אדם הראשון" של אלבר קאמי וחוזרת וקוראת את כל הספרים של אלבר קאמי והיא אומרת לחנה שהיא חייבת לקרוא את אלבר קאמי. חנה מפחדת לקרוא את אלבר קאמי כי פעם קראה את "הזר" וכמו המספר נתקפה בחילה והקיאה. גם את הסיפור של סארטר "בחילה" חנה קראה והקיאה. גם את "מושבת העונשין" של קפקא חנה קראה והקיאה, אבל המשיכה בכל זאת לקרוא את קפקא. לקרוא את קאמי היא עדיין פחדה.

נירה חושבת שחנה מגזימה בחרדתה מגברים. פעם ביקרה נירה את חנה ונשארה אצלה הרבה אחרי חצות, וכשחנה ליוותה אותה למכוניתה, והן המשיכו לשוחח ברחוב, ירד מן הבניין השכן גבר עם פרח בידו, וביקש לתת אותו במתנה לנירה היפה ואמר שהוא צייר ושהוא רוצה לצייר אותה כי היא כל כך יפה. נירה אמרה לו תודה על הפרח אבל שאי אפשר שהוא יצייר אותה, וחנה מאד נבהלה ממנו, מה הוא רוצה מנירה באמצע הלילה במדרכה. חנה היתה כל כך מבוהלת שהגבר הזה שהושיט לנירה פרח ורצה לצייר אותה עלול לפגוע בה, אבל נירה חשבה שחנה ממש ממש מגזימה. גם כשחנה דיברה על כך שלנשים גרושות כולם מציקים ומתנהגים אליהן בחוצפה נירה חשבה שחנה ממש מגזימה.

לחנה היתה פחות ופחות סבלנות לעבודה בארכיון שלא ממש הרוויחה בה כסף ושום אושר לא מצאה בה. יום אחד לקחה את תיקה ואמרה למנהלת שהיא מתפטרת והלכה הביתה ולא חזרה. יעל עמדה מאד נדהמת והרבה שנים אחר כך עוד אמרה לחנה שתמיד תמיד חלמה לעשות כמותה. אבל עד שפיטרו אותה מן העבודה היא נשארה, כי לא רצתה לוותר על גימלתה. לחנה לא היו ממש הכנסות כעת, לבד משכר סופרים זעום על כמה דברים שכתבה, אבל איכשהו היא שרדה. כעת העדיפה לקרוא את תומס ברנרד ואת קפקא. את תומס מאן היא עדיין קראה, אבל את טולסטוי כבר לא. מדוע לא היא לא ידעה לומר בעצמה. נירה עדיין קראה את נבוקוב, ועדיין חשבה שהכתיבה שלו היא הכי צלולה.

את נירה לא פיטרו אבל אחרי שנים רבות של עבודה היא הרגישה שאיננה יכולה יותר והתפטרה בעצמה. היא לא התכוונה לצאת לגימלאות אלא רק לנוח שנה ואחר כך לחפש שוב עבודה. חנה אמרה לה שאולי זו סופסוף הזדמנות בשבילה למצוא משהו שיגרום לה אושר. אבל נירה רק אמרה בשקט, בקול שהעייפות ניכרה בו, שעבודה זה בשביל להרוויח כסף, ושלולא היתה זקוקה לכסף, לא היתה רוצה בכלל לעשות שום עבודה, ואין שום סיכוי בעולם שהיתה עושה את עבודתה אם לא היו משלמים לה עליה, אין סיכוי בעולם. חנה כבר לא רצתה לעבוד בשביל כסף. היא קראה בעיקר לעצמה וכתבה בעיקר לעצמה. כעת קראה בעיקר את נטליה גינצבורג, את אינגבורג בכמן ואת אליס מונרו, ולא הצליחה להכריח את עצמה לקרוא שום דבר אחר. ממילא לא היו הרבה אנשים שרצו לשלם לחנה על עבודתה, והיא לא ידעה לשם מה לטרוח. בכל אופן מכיוון שהיתה רגילה לקרוא ולכתוב כל חייה ולא עלה בדעתה מעולם לנהוג אחרת, היא עדיין קראה וכתבה וקראה וכתבה.

בסופו של דבר יעל הכירה אלמן טוב לב ונישאה לו, וכבר לא היתה זקוקה לגימלה. נירה עבדה מעט בעבודות זמניות, וחנה אמרה לה שאולי זה יספיק לה כדי להתפרנס עד שתהיה זכאית לגימלה. חנה לא היתה זכאית לגימלה ולא היה לה מושג מה יקרה איתה, אבל היא העדיפה שלא לחשוב על כך. מבין חברותיה היתה חנה תמיד הפחות מעשית, והיא תמיד חשבה שנישואים הם בשביל מי שמאמין באהבה ועבודה זה בשביל לעשות משהו בעולם ולא בשביל להרוויח כסף. צריך לומר לזכותה של חנה שזה היה ניסיון חייה. היא מעולם לא באמת הצליחה להרוויח כסף מעבודה.