רוברט פרוסט / הדרך שלא נבחרה

רוברט פרוסט / הדרך שלא נבחרה


שְׁתֵּי דְּרָכִים הִתְפַּצְּלוּ בְּיַעַר מוּצָל

וְלֹא יָכוֹלְתִי בִּשְּׁתֵּיהֶן לִנְּסֹעַ, חֲבָל

וְחָנִיתִי שָׁם זְמַן רַב כָּל כָּךְ

וְהִבַּטְתִּי הַרְחֵק כְּכָל שֶׁאוּכַל

עַד שֶׁנִבְלְעוּ בַּסְּבָךְ.

בַּשְּׁנִיָּה אָז בָּחַרְתִּי, בְּחִירָה נָאָה

וְאוּלַי הַבְּחִירָה הַיּוֹתֵר טוֹבָה

כִּי שָׁם הָעֵשֶׂב מְאֹד גָבַה

אִם כִּי הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים, כָּךְ נִרְאָה

בִּילוּ אֶת שְׁתֵּיהֶן בְּמִדָּה דֵי שָׁוָה.

שְׁתֵּיהֶן עִם שַׁחַר כֻּסּוּ בִּצְּרוֹר

עָלִים שֶׁשּׁוּם צַעַד עוֹד לֹא הִשְׁחִים:

אֶת הַהִיא לְיוֹם אַחֵר אֶשְׁמוֹר!

אַךְ בְּיוֹדְעִי אֵיךְ דְּרָכִים מוֹבִילוֹת לִדְּרָכִים

פִּקְפַּקְתִּי הָאִם עוֹד אֵלֶיהָ אֶחְזוֹר.

עִדָּן וְעִדָּנִים מֵאָז

עוֹד אֲסַפֵּר וְאֵאָנַח:

שְׁתֵּי דְּרָכִים הִתְפַּצְּלוּ בְּיַעַר מוּפָז

וּבָחַרְתִּי בָּזוֹ בָּה רַק קֹמֶץ הָלַךְ

וְזֶה מַה שֶׁשִׁנָּה כָּל כָּךְ.  

לא להיכנע לגזענות של נתניהו

ראיתי את יאיר לפיד מתראיין במוצ"ש אצל רינה מצליח, בעצם ראיתי רק חלק מהראיון, אבל זה הספיק בשביל להרגיז אותי, באיזו צורה עלובה הוא התפתל כשרינה מצליח שאלה אותו על הדברים הגזעניים כרגיל של נתניהו שהמפלגה של גנץ ולפיד תקים גוש חוסם לממשלת נתניהו יחד עם הערבים שרוצים להרוס את מדינת ישראל. יש רק תשובה אחת ראויה לגזענות המחליאה של נתניהו: להישיר מבט בעיניו ולומר לו שבדמוקרטיה, שמדינת ישראל מתיימרת עדיין להיות כזו, כל האזרחים הם שווים, ללא הבדל דת ולאום וגזע ומין, וזה גם מה שכתוב במגילת העצמאות, שנתניהו כנראה מעולם לא קרא, ואם קרא לא הפנים. צריך להישיר מבט בעיניו הממצמצות של נתניהו ולומר לו שבניגוד לו, שמתנכר לעשרים אחוז מתושבי ישראל, ומתייחס אליהם כאילו נוכחותם בכנסת בכלל לא לגיטימית, וכאילו ההשתתפות שלהם בבחירות היא איום, המפלגה של גנץ ולפיד רואה באזרחים הערבים חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית ושותפים בחיים הפוליטיים, ושבמקום לשריין בליכוד מקום לחבר כנסת מהבית היהודי שהתאחד לבקשת נתניהו עם מפלגת עוצמה לישראל, צריך לשריין לנתניהו מקום במפלגת "עוצמה לישראל", כי בגזענות ובשנאת הערבים שלו הוא מתאים להיות במפלגה של איתמר בן-גביר הרבה יותר מאשר במפלגה של מנחם בגין, או שפעם היתה למנחם בגין ואיננה עוד. והרי בני גנץ בעצמו אמר בנאום האיחוד שלו שהמפלגה שלהם מושיטה יד ליהודים וללא יהודים, וזה דבר שחשוב מאד לא רק להבטיח אלא לקיים, ולא רק בדיבורים אלא גם במעשים. צריך להסתכל לנתניהו בעיניים ולומר לו שלא מפחדים מההסתה שלו, ושמפלגה דמוקרטית אמיתית נותנת מקום וייצוג לכל חלקי האוכלוסיה, ולא רק ליהודים. אבל יאיר לפיד רק התפתל ורק חיזק את ההרגשה שזה באמת דבר נורא ואיום לשתף פעולה עם ערבים, ושצריך להתבייש בזה. שיתוף פעולה עם ערביי ישראל הוא מטרה שכל מפלגה הגונה ודמוקרטית באמת צריכה לשאוף אליו, וההאשמה של נתניהו שהמפלגות הערביות רוצות להרוס את מדינת ישראל היא עלילה. תושבי ישראל הערבים וגם הרבה מהערבים ברשות הפלשתינית ובעזה רוצים לחיות במדינת ישראל, כי החיים בה יותר טובים מאשר במדינות ערב, והם רוצים לקבל זכויות שוות לאלה של היהודים, ולא להרוס את המדינה, גם אם נתניהו לא מבדיל בין שני הדברים, כי הוא יותר מדי גזעני בשביל להתעניין מה הערבים באמת רוצים, במקום להחליט בשבילם מה שהוא רוצה ולהאשים אותם בכל דבר כולל בפשעים של היטלר. אילו המפלגות שמתנגדות לנתניהו היו אומרות בראש מורם ובפה מלא, כן אנחנו נשתף פעולה עם הערבים בשלטון ובחתירה לשלום עם המדינות השכנות, ובשיפור של השירותים במדינת ישראל ובדאגה לאיכות החיים של אזרחי ישראל, לא היה לנתניהו שום כוח, כי הוא כמו שאומרים בשפה החביבה עליו סוסון שמכיר תעלול אחד בלבד: להסית נגד ערבים ולהגיד שהיריבים שלו עוזרים לערבים ומשתפים איתם פעולה נגד ישראל, וההסתה הזאת עובדת רק אם מושפעים ממנה ומנסים להוכיח שההיפך הוא הנכון, כמו שיאיר לפיד ניסה בהתפתלויות שלו, ואם היה ליאיר לפיד אומץ לומר לנתניהו תתבייש בגזענות המכוערת שלך, אנחנו נהיה גאים לשתף פעולה עם אזרחינו הערבים לקידום מדינת ישראל, שהיא ביתם כמו שהיא ביתנו, נתניהו היה מאבד את כוחותיו כמו הקוסם בחתול במגפיים שנהפך לקוביות סוכר ונמס במים. אבל יאיר לפיד שאמר שהוא לא יישב עם הזועביז הוא בעצמו גזען, ולכן נתניהו יכול לכופף אותו. אם הוא היה דמוקרט גאה שבז לגזענים כמו נתניהו ולא היה מפחד ממנו ומההסתה שלו, לנתניהו לא היה שום כוח נגדו, וכל מה שנתניהו יכול היה לעשות זה להמשיך לרכב על הסוסון שלו, הסוסון שיודע רק להסית נגד ערבים ועוד להסית נגד ערבים, שזה סוסון די קטן למרחקים די קצרים.

די לשנאה

רציתי לכתוב השבוע על ההתנהלות של נתניהו שתמיד חוזרת על עצמה בעיקרון: איך הוא אירגן לעצמו נאום בסנאט נגד הסכם הגרעין של אובמה, ופגע ללא תקנה ביחסים של ישראל עם המפלגה הדמוקרטית, שזאת המפלגה שרוב היהודים בארצות-הברית רואים בה את ביתם הפוליטי, ואיך הוא עוזר כל הזמן לראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, שהוא אנטישמי ומכחיש שואה ומסית נגד יהודים וסילק את המנהל היהודי של מוזיאון השואה ומינה במקומו היסטוריונית מכחישת שואה שמקורבת אליו, אבל נתניהו כל הזמן מחמיא לו ואומר איזה ערכים משותפים יש לישראל ולהונגריה. כנראה הוא מתכוון לערכים המשותפים שלנתניהו יש עם אורבן: נהנתנות ושחיתות ופגיעה בשלטון החוק ובחופש הביטוי והסתה אנטישמית. וכל הבושה הזאת בשביל לעשות דבר דומה למה שהוא עשה כשהוא אירגן לעצמו נאום בסנאט נגד אובמה: בצורה די דומה הוא מארגן לעצמו חבורה של מנהיגי מזרח אירופה שמסוכסכים עם מנהיגי מערב אירופה כי המזרח אירופים פוגעים בדמוקרטיות השבריריות שהוקמו במדינותיהם אחרי נפילת ברית המועצות, ונתניהו מארגן אותם נגד מדינות מערב אירופה שהן לא אויבות שלנו, להיפך, אבל הן מותחות ביקורת על ההתנחלויות ועל העברת השגרירות לירושלים ועל מדיניות ישראל בעזה, ונתניהו שלא יכול לסבול שום ביקורת על שום דבר מארגן את מדינות מזרח אירופה האנטישמיות לעזור לו נגד מדינות מערב אירופה שמותחות עליו לפעמים ביקורת, וכדי שהמזרח אירופים יתמכו בו הוא מחמיא להם, למרות שהם פוגעים בדמוקרטיה ומעודדים אנטישמיות והכחשת השואה. ועכשיו הוא מכניס לכנסת את מפלגת עוצמה לישראל שהאנשים שלה לא רק גזענים ולאומנים אלא גם ביריונים ואלימים, ובשביל לא להפסיד את הקולות שלהם הוא משריין למפלגת הגג שהוא לחץ להקים עם כל פלגי הימין הלאומני מקום בליכוד שכנראה זה בכלל לא חוקי, כי אסור לאותו מועמד להיות גם מועמד במפלגת הבית היהודי וגם משוריין בליכוד כי אי אפשר לרוץ לכנסת בשתי מפלגות שונות: כל מועמד יכול לרוץ רק במפלגה אחת, שזה כאילו ברור מאליו, אבל לא לנתניהו. ומה שמשותף לכל המעשים האלה של נתניהו זאת הנכלוליות והכוחנות והזלזול בחוק ובטעם הטוב והפניית הגב לכל ערך מוסרי. ויש אנשים שמעריצים את נתניהו על כל הדברים האלה שהוא עושה דוקא בגלל שהם כוחניים ונכלוליים, אבל התוצאה של כל המעשים האלה היא פגיעה קשה עוד יותר ביחסים של ישראל עם מדינות אחרות וביחסים בין היהודים והערבים בתוך מדינת ישראל, ולא ברור מה התועלת של כל התככים והתעלולים שנתניהו עושה, אפילו לא ברור מה התועלת שלהם לו עצמו. לפעמים כבר נמאס לי לכתוב על נתניהו כמו שנמאס לי מנתניהו. אני שמחה מאד שבני גנץ ויאיר לפיד איחדו את המפלגות שלהם ושיש להם סיכוי להחליף את נתניהו. אני אצביע למר"ץ כמו שכתבתי, ואני מקוה שהיא תצליח, אבל אני בהחלט מאחלת למפלגה המאוחדת כחול לבן שתצליח להחליף את נתניהו ולפטור אותנו מעונשו. כל הכתבים בטלויזיה אמרו שהיום מתחילה מערכת הבחירות, ולכבוד זה כל מי שדיבר מהליכוד וכמובן נתניהו עצמו אמרו שגנץ ולפיד יסתמכו על קולות הערבים. בדיוק כמו בבחירות הקודמות המסר של הליכוד הוא שנאה לערבים. ואני אצביע למר"ץ כי יש להם רשימה משותפת עם ערבים ואני חושבת שיהודים וערבים צריכים לבחור לכנסת ביחד, כי בסופו של דבר כולנו צריכים לנסוע באותם אוטובוסים ולשכב באותם בתי חולים, ואפילו כשיורים טילים הם נופלים על כולנו, ולפעמים נהרגים ילדים יהודים בעוטף עזה ולפעמים נהרגים ילדים בדואים בנגב שאין להם מיגון שזה מרתיח אותי. כולנו חיים באותה ארץ וכולנו באותה סירה וכל מה שנתניהו יודע זה לשנוא ולהתחבר עם אנשים כמוהו שזורעים שנאה ומסיתים. אני יודעת שבחיים אין צדק, אבל אני מרגישה שמוכרח להיעשות צדק ושמוכרחים לנצח את נתניהו כי זה לא צודק שאיש כזה מנוול יהיה ראש הממשלה. מגנים את המפלגה המאוחדת של גנץ ויעלון ולפיד שאין להם אידיאולוגיה, אבל זה לדעתי עדיף בהרבה על אידיאולוגיה שכולה שנאה שהליכוד מפיץ לכל עבר, ולהילחם בפוליטיקה שכולה שנאה זו בהחלט מטרה ראויה, שראוי להתאחד סביבה.

שמאל זה מרצ

אחרי שראיתי את הרשימה של מר"ץ החלטתי שאצביע להם בבחירות הקרובות, גם אם יש לי כל מיני הסתייגויות. זאת תהיה פעם ראשונה, כי בעבר תמיד הצבעתי למפלגת העבודה, שאני כבר לא יכולה לסבול אותה, וזה לא רק בגלל אבי גבאי, שהגיע לעבודה כשכבר היתה בתהליך מתקדם של אובדן זהות ואובדן דרך, וזאת אחת הסיבות העיקריות שהוא הצליח להיבחר ליו"ר העבודה. כבר יצחק הרצוג ניסה לשכנע אותנו שאנשים כמוני הם שמאל קיצוני שלא שייך לעבודה, ומי שכן שייך הם ציפי לבני ויואל חסון, אנשים שהיו צמודים במשך שנים לאריאל שרון ובשר מבשרו של הליכוד. הדבר היחיד שאבי גבאי עשה שלא הצטערתי עליו בכלל זה שהוא זרק את ציפי לבני, למרות שזאת לא סיבה בשבילי להצביע עבורו, או עבור עמיר פרץ שחזר לעבודה אחרי שעזב את העבודה כשנבחר למקום שלישי ברשימת העבודה כדי להיות מקום שלישי ברשימת התנועה של ציפי לבני, שהתמוגגה מנחת מהנזק שהיא גרמה לשלי יחימוביץ', שלא הסכימה לתת לה להנהיג את העבודה במקומה. ציפי לבני נמצאת עכשיו בדיוק במקום שמגיע לה להיות בו ואני מקוה שהיא תישאר שם, ולגבי מפלגת העבודה לעומת זאת אני לא שמחה לאידה של המפלגה שבמשך עשרות שנים ראיתי בה את המפלגה הקרובה אלי ביותר, אבל אני כבר לא שם, ואני באמת מאחלת להם כל טוב, אבל אני רוצה לתמוך במפלגה שיש בה חבר ערבי וחבר דרוזי במקומות ריאלים, ושקוראת לעצמה מפלגת שמאל וגאה בזה, ואני מאמינה שגם הפעם מר"ץ תקבל לפחות חמישה מנדטים, ואני אשמח לתרום למטרה זו את קולי הצנוע, ואני חושבת שמפלגת העבודה צריכה להיענש על היחס שלה לזוהיר בהלול, למרות שהיא ממילא כבר נענשת כל כך הרבה שזה כבר לא באמת משנה. ואני מאד מקוה שמר"ץ תקבל לפחות ששה מנדטים, כדי שגם מהרטה ברוך שאני מאד מעריכה תהיה חברת כנסת, וכל חבר כנסת נוסף ממר"ץ שייכנס לכנסת ישמח אותי מאד כי הרשימה מאד ראויה בעיני, ואני חושבת שלא נכון לומר שזאת מפלגה רק של תל-אביבים, ודוקא אני בתור ירושלמית יודעת שמר"ץ תמיד השקיעה בבחירות לעיריית ירושלים, בעוד שמפלגת העבודה במשך שנים רבות ויתרה לגמרי על העיר ירושלים שעשירית מתושבי ישראל מתגוררים וחיים בה, ולא ניסתה בכלל לרוץ בבחירות העירוניות, למרות שבמשך שנים רבות קודם לכן זו היתה המפלגה ששלטה בעיר, ותרמה לה את ראש העיר המיתולוגי טדי קולק, אבל אחריו פשוט הפסיקה להתקיים בירושלים. מר"ץ תמיד נלחמה על עיריית ירושלים והצליחה להציב שורה של דמויות צבעוניות שטבעו את חותמן על חיי הירושלמים, וכל הכבוד לה על זה. אני קוראת כל הזמן מאמרים עם עצות הזויות למדי מה השמאל צריך לעשות כדי לחזור לשלטון, ואני חושבת שהשמאל לא צריך לעשות שום דבר כדי לחזור לשלטון, כי אם רוב העם ימני השלטון יהיה ימני וזה בסדר, ככה זה בדמוקרטיה. השמאל לא צריך לעשות שום דבר כדי להיות בשלטון אם אין לו רוב. אבל השמאל צריך וחייב להיות שמאל ולא לשנות את עורו ולא להתחפש ולא להתרפס, אלא להיות שמאל, שזה אומר שותפות אמיתית בין יהודים וערבים ובין גברים ונשים, וזה אומר סולידריות חברתית שמתבטאת בדאגה לחלשים, וזה אומר חתירה לשוויון בחקיקה ובמעשה, שזה אומר קודם כל לפעול לבטל את חוק הלאום המפלה ולעגן בחוק את הדרישה לשוויון, וגם את הזכויות הלאומיות של הערבים, שזה אומר קודם כל להחזיר את ההכרה בשפה הערבית כשפה רשמית במדינת ישראל, וגם לתת לזה ביטוי בשלטי חוצות ובפרסומים ממשלתיים, וגם להכיר בזכות של הפלשתינים למדינה שהבירה שלה היא מזרח ירושלים, כי גם להם יש רגשות לירושלים כמו שלנו יש, והרגשות האלה הם של כל העולם הערבי ואם לא נכבד אותם לא יוכל להיות שלום, ושלום זו המטרה העליונה שמדינת ישראל צריכה לקדש, ולא להגיד כל הזמן אין פרטנר אין פרטנר שזה מה שאומרים אנשים שלא רוצים להסתדר עם השכנים. ואני לא מסכימה שאם אתה באופוזיציה אתה לא משפיע. לכל דבר יש השפעה, ובעצם הצגת השקפת העולם שלך אתה כבר משפיע, כי אתה מרחיב את גבולות השיח, כמו שהאנשים שתומכים בטרנספר של ערבים משפיעים גם אם הם לא מייצגים את עמדת הממשלה, כי הם מניחים את הפשע של טרנספר על השולחן כאפשרות, וזה כבר משפיע. ודוקא בגלל שיש אנשים כאלה, השמאל צריך להניח על השולחן באומץ את האפשרות של הכרה במדינת פלשתינית וחלוקת ירושלים, ובעצם ההתעקשות על האפשרות הזאת, גם אם אין כוח פוליטי לבצע אותה, בעצם ההתעקשות על האפשרות הזאת וההצהרה עליה והחתירה אליה השמאל כבר משפיע השפעה חשובה מאד, כי הוא מונע מהימין להציג את הסרבנות שלו כאפשרות יחידה ובלתי מעורערת. כל ההישגים החברתיים החשובים התחילו ביחידים ויחידות שהניחו על השולחן את האפשרויות שנראו תחילה בלתי מתקבלות על הדעת: זכויות אזרח ליהודים, שחרור צמיתים ועבדים, זכות הצבעה לנשים, מדינה לעם היהודי. אברהם לינקולן בעצמו אמר להרייט ביצ'ר סטואו שכתבה את "אוהל הדוד תום": "את האשה הקטנה שחוללת את המהפכה הגדולה", כי כמו רבים אחרים גם הוא האמין שהזעזוע שהספר שלה גרם השפיע על מיליוני אנשים לתמוך בביטול העבדות, ואיפשר את הגשמת החזון הפוליטי שלו, והרצל היה אדם בודד שכתב מחזות וספרים, והוא הצליח להצית לבבות של רבים כל כך לציונות. רעיונות הם דבר חשוב מאד והאומץ להציג אותם ולהגן עליהם ולהלחם עליהם הוא העיקר ולא הכוח הפוליטי, שתמיד מגיע רק הרבה יותר מאוחר ולפעמים רק ביסורים וקורבנות. אני מאד מקוה שהשמאל יצליח יותר בעתיד, אבל קודם כל אני מקוה, שיהיה בכלל שמאל ושהוא תמיד יישאר שמאל, ומה שיקרה בעתיד כבר נחיה ונראה.

הקבצנית

עכשיו יש ליד הפיצוציה קבצנית חדשה, אמריקאית. היא נאה למדי, עם שיער שחור גולש וביד שמאל היא מחזיקה קב. את יד ימין היא פושטת קדימה ומערסלת כדי לקלוט את המטבעות. אני לא יודעת אם היא מחזיקה את הקב כי היא נכה, או שזה כלי העבודה והסמל שלה, כמו שמלך אוחז בשרביט. היא מדברת רק אנגלית והיא ליטפה את אושר ואמרה לי שהיא מאד אוהבת כלבים ושיש לה כלבה. מעניין איך היא מטיילת עם הכלבה, או שמישהו אחר מטייל איתה. היה בשכונה אלטע זאכן אחד שהיה אוסף בגדים וחפצים ישנים בעגלת סופרמרקט ישנה, והיה לו כלב שהלך תמיד אחריו, אבל הוא לא היה נכה. מישהו מהפיצוציה הביא לקבצנית בקבוק של מים. הפיצוציה היא כבר מזמן לא פיצוציה אבל בשכונה עוד קוראים לה ככה, בגלל שהגלגול הראשון שלה היה פיצוציה, והשני מכולת גדולה למדי, שעדיין קראו לה הפיצוציה, ועכשיו היא הפכה לחנות גדולה ממש ויפהפיה. במדפים שפונים לחזית השקופה שלה סידרו פירות ומיצי פירות בשלל צבעי הקשת, וממש בכניסה יש כוננית מיוחדת עם המון סוגי פיצוחים, לפעמים אני רואה שתי בחורות או זוג צעיר יושבים ליד הדלפק ושותים או מלקקים גלידה, ואני תוהה אם צעירי רחביה אומרים לנערות שלהם: בואי נצא לפיצוציה, נשתה איזה קולה עם בוטנים. אני אוהבת להסתכל על המדפים הצבעוניים של הפיצוציה, אבל אני לא קונה שם הרבה והמוכרים שם לא מרוצים ממני. אם פעם אני צריכה משהו דחוף ונכנסת הם שואלים: מה קרה? את לא באה הרבה, והם שוכחים שכשהם עוד היו מכולת הם החליטו יום אחד שאסור להכניס כלבים ואמרו לי לא להיכנס עם הכלב, אז התחלתי לקנות בחנויות אחרות, שמרשים לי שם להיכנס עם אושר, או שיש מקום לקשור אותו בחוץ, ודוקא כיף לי לקנות בחנויות אחרות שלא שואלים אותי למה אני קונה מעט, ואני באמת קונה מעט, כי כמה כבר זקנה אחת וכלב אחד צריכים. אני קונה במכולת הקטנטנה ליד תחנת האוטובוס, שהיא כמעט קיוסק ושרון ואני קוראות לה "הפרחיות", כי פעם היה שם מוכר שתלה שלט "פרחיות אורז" ואני חשבתי שזה מוצר חדש בשוק עד ששרון הסבירה לי למה הכוונה. ואצל אלברט היה שלט: דרושותים עובדותים לעבודה במשמרות, ושרון שאלה: למה לא במשמרותים? הקבצנית החדשה יושבת עכשיו בכניסה לפיצוציה ומבקשת כסף מהעוברים ושבים, במיוחד מאלה שיוצאים מהפיצוציה, ולא יכולים להגיד שאין להם כסף, אם כי רובם משלמים בוודאי בכרטיס אשראי. אני נתתי לקבצנית חצי שקל, שזה לא הרבה, אבל היא לא התלוננה. היה פעם קבצן בשכונה שהלך הלוך ובכה עם ידו פשוטה קדימה, ואם נתנו לו מעט הוא ביקש עוד והתלונן, אז לא התחשק לי לתת לו יותר. קבצן צריך להסתפק במה שנותנים לו ולהגיד תודה, כי אף אחד לא חייב לו כלום, למרות שנינט מהמספרה שהיתה ליד הפיצוציה כשהפיצוציה עוד היתה באמת פיצוציה, אמרה לי שהיא תמיד נותנת, כי אמא שלה אמרה לה לתת למי שמבקש. אני דוקא לא תמיד נותנת, רק כשמתחשק לי, ולקבצנית החדשה נתתי כי היא חמודה ואוהבת כלבים. המספרה כבר לא קיימת, במקומה פתחו חנות ספרים, והסַפָּר שאני הולכת אליו עכשיו אמר לי שהיה לנינט שבץ ולכן היא סגרה את המספרה. זה מאד זיעזע אותי. אולי נינט היתה יותר מבוגרת ממה שחשבתי, כי היא היתה מאד מטופחת ונראתה כנראה צעירה בהרבה מגילה. ואולי השבץ זה בגלל שהיא עישנה הרבה, כשהיא לא סיפרה לקוחה היא תמיד עישנה סיגריה. כשנינט סיפרה אותי היא היתה מספרת לי הרבה על השכנה שלי שכבר מתה בגיל מאה ומשהו, שנינט היתה באה לספר אותה בבית כשהיתה רתוקה למיטה. השכנה הזאת אהבה לצבוע את שערה בשחור כהה מאד ולהתאפר איפור כבד, וכשניצן היתה ילדה קטנה היא אמרה לשכנה פעם: את יפה! וניקי התפוצצה מצחוק, כי היא חשבה שהשכנה נראית כמו מכשפה. פעם נינט סיפרה לי שהשכנה הזאת, שהיתה עורכת-דין, נסעה עם בעלה למלון ובלילה רצתה לרדת לשירותים והרצפה היתה מכוסה שמן לוהט שדלף מהרדיאטור שהיה שבור, והיא נכוותה קשה ברגליים וסבלה מאד, אבל אחר כך תבעה מהמלון הרבה כסף על מה שקרה לה, וחשבתי שבאמת אם נשרפות לך הרגליים עדיף כבר להיות עורך-דין שתובע הרבה כסף. אני מקוה שלעולם לא יקרה לי משהו כזה, ואני ממילא כמעט אף פעם לא לנה במלונות, כי אני מרגישה מוזר לישון במקומות זרים, והרבה פעמים בכלל לא מצליחה להירדם ומסתכלת כל הלילה על החושך בחלון. תמיד שמעתי אצל נינט כל מיני סיפורים מנינט ומהלקוחות. פעם מישהי אמרה שלשמעון פרס היתה מאהבת באמריקה, שהוא נסע אליה כל חודש לאמריקה. אולי זה נכון ואולי לא. אנשים מאד אוהבים לספר סיפורים על אהבות. למשל השכנה שלי מהקומה התחתונה שכבר לא בחיים, כשהשארתי לה פעם מפתח בשביל אחי, ואמרתי לה שהוא גבוה עם עיניים כחולות, היא אמרה אה זה אח שלך, חשבתי שזה חבר שלך, והבנתי שממש קלקלתי לה, כי סיפורי אהבים מסעירים את הדימיון, ואח צעיר שמבקר את אחותו הגדולה הרבה פחות. הסיפורים שאנשים הכי אוהבים לשמוע זה על אהבה, אבל החיים מספרים הרבה פעמים סיפורים לגמרי אחרים.       

ראם, קרנף או חדקרן

איזו מין חיה היא הראם, שמופיעה בתנ"ך תשע פעמים בכתיב רְאֵם, רֵם, רֵים או רְאֵים, פעמיים במשא בלעם, כמשל לעם ישראל, פעם בברכת משה לשבטי בני יוסף אפרים ומנשה, פעם בחזיונות הנביא ישעיהו, שלוש פעמים במזמורי תהלים ופעמיים ברצף באיוב ל"ט, כלומר אך ורק בטקסטים פיוטיים מליציים, דבר שמעיד על כך שכבר בזמן שנתחברו ספרי התנ"ך, המלה לא היתה  בשימוש יומיומי ונשתמרה רק בפיוטים ומזמורים עתיקים, ואף החיה שאליה התייחסה נשכחה או נעלמה. אפשר היה לחשוד שמדובר בכלל בחיה מיתולוגית, כמו התנין והלויתן שמקור שמם בחיות דמיוניות מן המיתוס האכדי, ורק מאוחר יותר נזדווגו שמותיהם לחיות ממשיות. אבל בשלושה מן האיזכורים מופיע הראם כמקביל לשור או לפר:

 בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה. דברים ל"ג, י"ז.

וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם וּפָרִים עִם אַבִּירִים וְרִוְּתָה אַרְצָם מִדָּם וַעֲפָרָם מֵחֵלֶב יְדֻשָּׁן. ישעיהו ל"ד, ז.

וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים. תהלים כ"ט, ו'.

ומכאן אפשר להניח שמדובר בסוג של בקר, ושבן הראם דומה לעגל בקר. פרק ל"ד בישעיהו מחזק הבנה זו, שכן נזכרים בו שוב ושוב סוגי בקר, ובפרט כאשר מסתכלים על שני הפסוקים העוקבים בישעיהו ל"ד, ו-ז:

חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם, הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב, מִדַּם כָּרִים וְעַתּוּדִים, מֵחֵלֶב כִּלְיוֹת אֵילִים, כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה, וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם. וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם וּפָרִים עִם אַבִּירִים וְרִוְּתָה אַרְצָם מִדָּם וַעֲפָרָם מֵחֵלֶב יְדֻשָּׁן.

בשני הפסוקים תיאור קשה של טבח באויבים שמדומה לשחיטה המונית של בהמות למאכל, בפסוק ו' מן הצאן ובפסוק ז' מן הבקר. וכך אכן סוברים רוב המפרשים, שראם הוא מין בקר ושאולי הכוונה לשור הבר שממנו בויית הבקר והוא חיה שנכחדה. ויש שמזהים את הראם עם המין המכונה כיום "ראם לבן" שהוא מין איילה, ואיננו בן בקר, אך יש לו קרניים ארוכות שמתאימות לתיאורים המאדירים את קרני הראם כמו בפסוק הנ"ל בברכת משה בספר דברים וכן בתהלים:

וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן. תהלים צ"ב, י"א

אבל בתהלים נזכר הראם גם בהקבלה לאריה, שמכאן שמדובר בחיה גדולה ומסוכנת במיוחד:

הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי תהלים כ"ב, כ"ב

וגם בדברי בלעם מתואר הראם כחיה טורפת ולא כאוכל עשב:

אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ. במדבר כ"ד, ח.

תיאור שמתאים להקבלה בין הראם לאריה, אם כי יש מפרשים שרואים כאן הקבלה שניגוד בה: האריה טורף בפיו ואילו הראם אוכל העשב תוקף בקרניו. אבל בלעם מתאר בפירוש חיה טורפת שאף מגרמת עצמות, מכרסמת את העצמות. גם אזכור הראם בספר איוב הוא בלשון סגי נהור, כאשר נשאלת השאלה הרטורית-אירונית, האם אפשר לנהוג בראם כפי שנוהגים בשור שרותמים למחרשה:

איוב ל"ט ט-י: הֲיֹאבֶה רֵּים עׇבְדֶךָ אִם יָלִין עַל אֲבוּסֶךָ?  

הֲתִקְשׇׁר רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ אִם יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶיךָ?

הראם שמוזכר בחלק מהפסוקים כמקבילו של השור, מתואר כאן כהיפוכו הגמור: חיית בר חופשית שאיננה עומדת לשירות האדם, שלא ניתן לרתום אותה למחרשה כדי לחרוש ולשדד את האדמה, כפי שנוהגים בשור.

המלה תועפות שנזכרת בדברי בלעם אף היא מלה עתיקה שנזכרת בתנ"ך ארבע פעמים בלבד, פעמיים בדברי בלעם ועוד פעמיים בתהלים ובאיוב, כלומר גם כן בטקסטים פיוטיים בלבד המשמרים מליצות שיצאו משימוש:

אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ. תהלים צ"ה, ד'.

וכן באיוב כ"ב, כ"ה: וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ

על פי ההקשרים מניחים שתועפות פירושו רוממות, גובה או ריבוי, כמות עצומה, אבל הפירוש הוודאי של המלה נעלם מאיתנו, וכבר חז"ל לא הכירו את פירוש המלה ובשל השורש המשותף קישרו אותה למלה עוֹף באופן משעשע למדי:

"אל מוציאם ממצרים: אמרת לי עם יצא ממצרים מעצמן, ואינו כן, אלא הוא הוציאם כתועפות ראם. כך הוא מידתו: חָטְאוּ קמעא, הורידם כעוף, שנאמר "אפרים כעוף יתעופף כבודם" (הושע, ט', י"א), זכו מעלן ומרוממן כעב, שנאמר: מי אלה כעב תעופינה". (ישעיהו ס', ח').

אולי אכן נגזרה המלה "תועפות" משורש "עוף", אבל ברור מדברי חז"ל אלה שאין להם מושג מה פירוש המלה.

ואילו אבן-עזרא סבר שתועפות היא מלה נרדפת לקרנים, כלומר שתועפות ראם הן קרני ראם, ותועפות הרים הן קרני הרים, ואולי התכוון לפסגות ההרים המחודדות.

אם דוברי העברית לא ידעו מהו ראם ומהן תועפות ראם, כל שכן שמתרגמי התנ"ך הנוצרים התקשו לתרגם את שם החיה. בתרגום השבעים תורגם "ראם" כ"חדקרן", Monoceros ביוונית, שם שיכול להתייחס גם לקרנף, שלרוב מכונה Rhinoceros, מלה שכמו בעברית מורכבת מצירוף של "קרן" ו"אף", וגם לחיה מיתולוגית, שנחשבה בזמנו לחיה ממשית, ומכונה בלטינית Unicornuus, שם דומה מאד לUnicornis –, המלה הלטינית לקרנף, שאפשר לתרגם גם כן כ"חדקרן". בוולגטה, התרגום הלטיני של הירונימוס המקודש בכנסיה הקתולית, אין עקביות: לעתים תירגם הירונימוס "ראם" ל"קרנף", ולעתים ל"חדקרן", ואפשר שראה בשני השמות שמות נרדפים לקרנף. כך:

אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ. במדבר כ"ג, כ"ב.

תורגם "אל הוציאו ממצרים, אשר עוצמתו דומה לקרנף". הירונימוס הבין איפוא "תועפות" במשמעות של עוצמה, כוח:

 Deus eduxit eum de Aegypto cuius fortitude similis est rinocerotis

כך גם בפסוק מברכת משה ליוסף ובניו:

 בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה. דברים ל"ג, י"ז.

גם כאן תורגם הראם בשם המקובל לקרנף, Rhinoceros:

Quasi primogeniti tauri pulchritudo eius, cornua rinocerotis cornua illius, in ipsis ventilabit gentes usque ad terminus terrae. Hae sunt multitudines Ephraim et haec milia Menasse.

גם בספר איוב מתורגם הראם לקרנף:

איוב ל"ט ט-י: הֲיֹאבֶה רֵּים עׇבְדֶךָ אִם יָלִין עַל אֲבוּסֶךָ  

הֲתִקְשׇׁר רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ אִם יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶיךָ

 Numquid volet rhinoceros servire tibi aut morabitur ad praesepe tuum? Numquid alligabis rinocerota ad arandum loro tuo aut confringet glebas valium post te?

אבל בפסוק מספר ישעיהו ל"ד, ז':

וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם וּפָרִים עִם אַבִּירִים וְרִוְּתָה אַרְצָם מִדָּם וַעֲפָרָם מֵחֵלֶב יְדֻשָּׁן.

תירגם הירונימוס "ראמים" כ-Unicornes, חדי קרן.

Et descendent unicornes cum eis, et tauri cum potentibus, inebriabitur terra eorum sanguine et humus eorum adipe pinguium.

ואילו בשלושת האיזכורים של הראם בתהלים, תירגם הירונימוס בכל פעם בצורה שונה:

הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי תהלים כ"ב, כ"ב

Psalmi 21, 22: salva me ex ore leonis et de cornibus unicornium exaudi me

כאן הראמים הינם חדי קרן. בתהלים כ"ט הראמים הם דוקא קרנפים, ליתר דיוק קרנף אחד, כי בן-ראמים מתורגם ל"בן קרנף", למרות שההקבלה בין עגל לקרנף צעיר מוזרה מעט לדעתי:

 וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים. תהלים כ"ט, ו':

Psalmi heb 28: et disperget eas quasi vitulus libani et Sarion quasi filius rinocerotis.

ואילו בתהלים צ"ב, י"א תירגם הירונימוס את המלה ראם בשמו היווני של החדקרן Monoceros:

וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רענן תהלים צ"ב, י"א

Psalmi heb 91, 11: exaltabitur quasi monocerotis cornu meum et senecta mea in oleo uberi

מרטין לותר לעומתו נהג בעקביות ותירגם תמיד ראם לחדקרן, Einhorn, וגם בתרגום המלך ג'ימס הראם מתורגם תמיד לחדקרן, Unicorn. אבל איזו חיה היא חדקרן, כאשר אין מזהים אותה עם הקרנף?

כמה סופרים יוונים ורומים מזכירים חיה בשם חדקרן. פליניוס בHistoria naturalis שלו, מתאר אותה כך:

Reliquo corpore equo simile, capite cervo, pedibus elephanto, cauda apro,   mugito gravi, uno cornu nigro media fronte cubitorum duum eminente.
Plinius, 8, 21, 31, 76. 

כלומר: בשאר הגוף דומה לסוס, בראש לצבי, ברגליים לפיל, בזנב לחזיר בר, משמיע געייה עמוקה, קרן אחת שחורה באמצע המצח, במידת שתי אמות.

כיצד הפכה החיה המוזרה והדוחה שמתאר פליניוס לחדי הקרן החמודים

שכה אהובים בימינו, באמת שאינני יודעת.

אין לי למי להצביע

 אני מעריכה את בני גנץ ומשה יעלון ויועז הנדל וצבי האוזר, שהם אנשים הגונים, אבל אני לא רוצה להצביע להם, כי יש לי דעות אחרות. אני רוצה כמובן להחליף את נתניהו. אני כל כך רוצה לסלק מחיינו את עלילות הדם ורעל ההסתה הבלתי פוסקת נגד היועץ המשפטי לממשלה ונגד גדעון סער ואפילו נגד איוב קרא שכל אשמתו היא שהוא לא תיאר לעצמו כמה אחיו הדרוזים יתרגזו על חוק הלאום, שכבר לא אכפת לי מי יחליף את נתניהו. כבר לא אכפת לי שהליכוד יישאר בשלטון, ולא אכפת לי שגדעון סער יהיה ראש הממשלה, למרות שמאד הרגיזו אותי הטיולים לחברון שהוא הכניס לתכנית הלימודים בתור שר החינוך, אבל אני כבר מעדיפה את סער על נתניהו. אני מעדיפה כמעט כל אחד על נתניהו. שיהיה מצדי ראש ממשלה מהליכוד, אבל שיהיה הגון וישר ונקי כפיים ובייחוד שיהיה נורמלי, שלא יראה בכל מקום אויבים ותככים, שבעצם משקפים את הנכלוליות שלו עצמו, ובייחוד משקפים טירוף שקשה מאד להכיל. ואני לא יודעת למי להצביע. אני אשמח אם בני גנץ יחליף את נתניהו. אני אפילו אשמח אם יאיר לפיד, שהוא בן אדם טוב, יחליף את נתניהו. אבל אני לא מסוגלת להצביע בשבילם. כולם יותר מדי ימניים בשבילי.

ולאבי גבאי אני ממש לא רוצה להצביע. כשהוא אמר שהשמאל שכח איך להיות יהודים הוא נשמע בדיוק כמו נתניהו, ולמה שאני אצביע למישהו שמדבר כמו נתניהו והוא אפילו לא ראש ממשלה. וחוץ מזה אני לא סובלת את איציק שמולי מסיפורה של שפחה, שחושב שהזכות העיקרית של הומוסקסואלים זה לנצל נשים עניות, וכל הזמן מדבר על כמה שהוא מסכן כי לא מספקים לו שפחת הולדה שתלד לו בנים בלי זכויות של אם. אולי גם בני גנץ ומשה יעלון תומכים בזה, אבל ממילא אני לא מצביעה להם אז פחות אכפת לי במה הם תומכים. אבל גם את מרץ אני לא סובלת, למרות שזאת לכאורה מפלגה בדעות שלי. לפעמים נדמה לי שדוקא מרץ שונאת אותי. אין שם הרבה אהבה לאנשים שלא מתאימים לתבנית מסוימת. אז מי נשאר? אולי אורלי לוי שהיא לפחות אשה שלא באה מהצבא ולא מדברת כמו גנרל, אבל אומרים שאולי היא לא תעבור את אחוז החסימה ואז הקול שלי יילך לאיבוד, ואולי היא תתאחד עם גנץ ולא בא לי להצביע לגנץ. ואני מאד רוצה להיפטר כבר מנתניהו, לפעמים נדמה לי שאם אשמע עוד פעם אחת שהיועץ המשפטי לא בסדר, ושגדעון סער זומם לעשות לו הפיכה, אני עלולה לשבור את הטלויזיה כמו במערכון המפורסם של אורי זוהר ואריק איינשטיין, ואולי לא יהיה לי כסף לקנות חדשה. כשכל כך רוצים להשיג משהו, צריך לעשות משהו בשביל להשיג את זה, הרי אי אפשר לשבת בבית ולתלוש שערות ולצפות שנתניהו יעוף מעצמו, אבל אני לא יודעת למי להצביע. אני בעד שתקום מדינה פלשתינית אמיתית במקום הרשות הפלשתינית, שאולי תצליח להשתלט גם על עזה, הלואי, ואני בעד חלוקת ירושלים, כי זה צודק שירושלים המערבית תהיה הבירה שלנו וירושלים המזרחית תהיה הבירה של הפלשתינים, ואני בעד ביטול חוק הלאום שאין בו שום צורך, כי הסעיפים שנתניהו מנפנף בהם כמו ההמנון והדגל נחקקו כבר אחרי קום המדינה, והסיבה היחידה שחוקקו את חוק הלאום היא הרצון לפגוע בערבים ולשלול את הזכויות הלאומיות שלהם להשתמש בשפה הערבית כשפה רשמית. מאד חשוב שיבטלו לגמרי את החוק הזה שחוקקו רק בגלל גזענות ושנאה. בני גנץ כבר הבטיח שיתקנו אותו, וגם יאיר לפיד הבטיח, שזה טוב, אבל קשה לי להצביע לאנשים שמדברים על ירושלים מאוחדת ומחכים כנראה לאיזה מעשה נסים שיאחד את העיר המפורדת הזאת שמסרבת להתאחד. בעצם הצבעתי פעם ליצחק הרצוג שהבטיח לשמור על נתניהו מאוחדת, וזה היה בעיקר מעורר רחמים. לא כל כך רציתי להצביע להרצוג, אבל הצבעתי לעבודה מתוך הרגל. עכשיו לא בא לי להצביע לאבי גבאי וגם אין שום מפלגה אחרת שאני רוצה להצביע לה. בני גנץ דיבר על תחבורה ציבורית בשבת, וזכויות של להט"בים, שהוא מתכוון כנראה בעיקר לזכות לשעבד נשים ולקנות תינוקות בכסף. במדינות אחרות זכויות להט"בים זו הזכות להינשא, אבל בישראל איש איננו מדבר על נישואים אזרחיים, שיכלו לעזור מאד גם להומוסקסואלים וגם לנשים, אבל האנשים שרוצים להיות ראשי ממשלה לא רוצים להרגיז את החרדים שאולי יצטרכו אותם בשביל להרכיב ממשלה, אז מראש לא נלחמים על זכויות שעלולות להרגיז את החרדים, ובכלל עניינים של נשים נחשבים למשהו שלא ראוי בכלל לפוליטיקאים רציניים להתעסק בו, ואולי היתה צריכה להיות מפלגה של נשים שתדאג לזכויות של נשים ותפעל לכך שבאמת יהיה שוויון לנשים ושבכלל יהיה שוויון במדינה. עכשיו מחשבה כזו היא רק דימיונית, ורק גנרלים מצליחים להקים משהו שאנשים רוצים להצביע בשבילו, והם מוכנים להתאחד סביב בני גנץ, שאני אשמח מאד אם הוא יצליח להעיף את נתניהו, ויהיה פתאם כזה שקט בלי הסתה ובלי כל הפרשיות והעסקים המלוכלכים. אבל למי אני רוצה להצביע בשביל להעיף את נתניהו אני ממש לא יודעת, וזה מצב די טיפשי.