מדוע הקריקטורה של אסתר חיות מבהילה

 

בימין לא הבינו למה הקריקטורה בעלון "שביעי" שמציגה את אסתר חיות מניפה דגל על גופת חייל עוררה חרדה בהנהלת בתי המשפט וזעם בקרב מתנגדי הממשלה. הם למשל מאד נעלבו מקריקטורה של עמוס בידרמן ב"הארץ" שבה תוארה אורית סטרוק כמכשפה שרוכבת על מטאטא ומשליכה פצצות על מטוסים, בעקבות "שאלתה" בישיבת הממשלה האם יש טייסים שסירבו לסייע לכוחות הקרקע בגלל התנגדות פוליטית. מה ההבדל, הם שאלו. מה ההבדל?

ובכן, במדינה דמוקרטית מותר למתוח ביקורת, אפילו חריפה, על פוליטיקאים, שחופשיים לענות למבקריהם. לא מקובל למתוח ביקורת על שופטים, מפני שעל יכולתם של השופטים להתבטא בציבור מוטלות מגבלות קשות, והם מנועים מלתקוף את מבקריהם ולרוב גם אינם רשאים להשיב להם. אין זה ראוי לתקוף את מי שמנוע מלהשיב. אבל זאת איננה הסיבה העיקרית.

הסיבה העיקרית שהקריקטורה הבהילה את הנהלת בתי המשפט היא הקהל של העלון – קהל של מתנחלים, שנטייתם להפעיל אלימות נגד ערבים ונגד מתנגדים פוליטיים ידועה היטב. ליתר דיוק – ההיסטוריה של ציבור המתנחלים. או אם נצטמצם לנקודה המכרעת – רצח יצחק רבין.

אף אחד איננו חושד בקוראי הארץ שקריקטורה של אורית סטרוק בדמות מכשפה תגרום למישהו מהקוראים לקחת אקדח ולצאת לירות באורית סטרוק ולרצוח אותה. ברור לכולם שהקוראים יגחכו מהקריקטורה, ואז ייאנחו, וזהו.

אבל כשבעלון שקוראים מתנחלים מציירים את אסתר חיות נועצת דגל בגופת חייל, רבים נחרדים, כמובן לא יאיר שרקי, שחושב שהשב"כ הרג את רבין ושהימין איננו אשם בדבר, ולכן יתקשה להבין מדוע ההסתה החולנית נגד אסתר חיות, גלי בהרב-מיארה, ונגד בג"ץ כמכלול, מעוררת חלחלה. אבל מי שקריאות "בדם ואש את רבין נגרש" עוד מהדהדות בראשו, מי שמראה איתמר בן-גביר מנופף בסמל המכונית של רבין ומבטיח שיגיעו גם לרבין, כפי שאכן קרה זמן קצר אחר כך, עוד מעבירות בו צמרמורת, לא יכול שלא לשאול את עצמו, האם התרת הדם המאורגנת הזו, ההתמקדות באשה הספציפית הזו כאויבת, כפי שמעולם לא התמקדו בחמאס – ולו היו מתמקדים לא היינו נמצאים היום במקום שבו אנו נמצאים לצערנו, לא תוביל חלילה לשפיכות דמים.

מאז רצח רבין הימין הלאומני הוא שור מועד. כאשר אצלו מסיתים, ההנחה הבלתי נמנעת היא שמדובר בהתרת דם, ושיש מי שכבר מכינים את אקדחיהם ומייצרים כדורי דומדום ועוקבים אחר אסתר חיות לכל מקום ומתמקמים מאחורי גבה.

כן, מאז רצח רבין אין למתנגדי הימין מנוח. המחשבה שעוד פעם יטעו בפענוח הסימנים המקדימים, ההתארגנויות, הדמויות החשודות, הנחושות, המשוכנעות שהאל שלח אותם למשימה להציל את מדינת ישראל, ובעיקר המחשבה איך לא חרדנו בזמנו מההפגנות הנוראות עם ארון המתים שעליו כתוב רבין, מהדיבורים, מהצעקות הנוראות בהפגנות, מהאווירה בחוגי המתנחלים, איך לא הבנו אז שכל זה מוביל לשפיכות דמים, ומה ייתכן שאנו מחמיצים כיום, כדי שחס וחלילה לא נטעה שוב, ולא תוטל לפנינו עוד גופה. כי עם רצח רבין, הבנו שלימין המתנחלי אין מעצורים, שהוא איננו מסתפק בחלומות על גירוש העזתים והתנחלות מחודשת ברצועת הדמים, שבדיוק למטרות שכאלה גם את דמם של השופטים הוא מבקש, ובפרט אלה שזכויות האדם הן חלק בלתי נפרד מהשקפת עולמם, וחלומות בן-גביר וסמוטריץ' על הרעבת אסירים, שריפת ישובים ערביים והרג חסר הבחנה של ערבים אינם מעשים שהם מוכנים להשלים איתם.

מאז רצח רבין הימין המתנחלי הוא שור מועד, וקריקטורה שמתארת את חיות על גופת חייל מעלה מיד את השאלה האם מתירים כאן את דמה של חיות, האם חייה בסכנה. איש לא דיבר על כך במפורש, אבל על כך חשבו מי שצפו בקריקטורה וביקשו שלא לפרסם אותה.

כי ככה זה. יש עקרונות ויש מציאות, ויש ימין ויש שמאל, והם אינם תמונת ראי אלה של אלה. הימין הוא הטורף, השמאל הוא הקורבן. אי אפשר בשם השוויון להתייחס לשניהם אותו הדבר.

 

לפונדקאיות אין מגן ומושיע

בלילה הכלב שלי אוהב לעבור ברחוב בלפור, ואז אנחנו עוברים על פני הבית המפואר של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, וליד הגדר שסוגרת על בית ראש הממשלה אנחנו פונים שמאלה ללכת הביתה. זה מאד סמלי שנשיאת בית המשפט העליון וראש הממשלה גרים באותו רחוב ולשניהם יש מאבטחים שיושבים בצריפון, אם כי בית ראש הממשלה הוא מעון רשמי, והבית של אסתר חיות הוא בית דירות של אנשים פרטיים. לא כל השופטים מתאימים לסטריאוטיפ של תושבי רחביה, וכמובן תושבי רחביה לא תמיד מתאימים לסטריאוטיפ של תושבי רחביה, אבל אסתר חיות דוקא מתאימה לסטריאוטיפ של שופטים מרחביה. אני חושבת על זה הרבה והיום חשבתי על זה במיוחד, כי ראיתי שאסתר חיות אמרה שזה בלתי חוקתי בעליל לא לספק פונדקאיות להומוסקסואלים. זה פוגע בשיוויון, ואסור לפגוע בזכות השווה לנצל אמהות גרושות עניות בתור אינקובטור, שזאת זכות מאד חשובה שמדינת ישראל מעניקה לאזרחיה חשוכי הילדים ובעלי הממון. נשיאת בית המשפט העליון לא חשבה, וגם שום שופט אחר לא חשב, שזה בלתי חוקתי בעליל וגם בלתי אנושי בעליל וגם אכזרי ונפשע להשתמש באשה בתור אינקובטור כדי לפתור בעיות פוריות או בעיות חברתיות של אנשים אחרים, עם כל הכבוד לסבל שלהם. הרי גם אנשים שזקוקים להשתלות איברים הם מסכנים וסובלים הרבה יותר מהומוסקסואל שאין לו ילדים, אבל אף אחד לא מתיר להם לקנות איברים להשתלה בכסף מאנשים עניים שמוכנים למכור איברים בשביל כסף, שכולנו יודעים שיש אנשים כאלה, שמוכנים תמורת כסף למכור איברים. ואסתר חיות גם אמרה שהעולם רץ קדימה בנושא הפונדקאות, ואני לא יודעת למה היא התכוונה בכך שהעולם רץ קדימה. אני כן יודעת שבמערב אירופה שאנחנו רוצים להידמות אליה פונדקאות אסורה כי פונדקאות היא סחר בנשים וילדים ומדינות מתוקנות אינן מתירות סחר כזה, ובשנים האחרונות אפילו בהודו ובתאילנד החלו להגביל את הסחר בנשים לפונדקאות, אחרי שראו שאנשים עשירים מהמערב שמשלמים תמורת תינוק, לוקחים רק את התינוקות הבריאים והיפים, את הפגועים והחולים הם משאירים למדינות העניות שאת הנשים היותר עניות ומסכנות מביניהן הם מנצלים. למען האמת אני לא חושבת שאסתר חיות יודעת הרבה על פונדקאות. אולי היא מכירה מישהו שקנה תינוק, אבל אני מתקשה להאמין שהיא מכירה בחוג החברתי שלה מישהי שהרתה כדי למכור את התינוק לאחרים. עצוב לחשוב על זה ששופטים אכן מייצגים את העילית החברתית, שזאת גם העילית הכלכלית, ומקדמים אינטרסים של בעלי ממון, במקום להגן על החלשים, ואין מגזר עני וחלש יותר בישראל מאמהות גרושות, שבניגוד לכל ארגוני ההומוסקסואלים ורופאי הפיריון שמגלגלים מיליונים מניצול נשים עניות, לנשים המנוצלות אין מי שיגן עליהן, אפילו לא כדי להבטיח להן פיצוי נאות במקרה שאין הריון או שיש פגיעה בגופן ובבריאותן, שאפילו לדאוג למעט הזה לא נמצא גואל, ומדוע ארגונים כמו נעמת או שדולת הנשים אינן לוקחות על עצמן להתגייס ולסלק מספר החוקים הישראלי את החוק המביש לניצול נשים כאינקובטור, שהוא אפילו מביש יותר מחוק הלאום, כי חוק הלאום מתייחס לערבים כמו לאזרחים סוג ב', אבל החוק לנשיאת עוברים כפי שקוראים לחוק ניצול הנשים המחפיר הזה מתייחס לנשים כאילו הן חפץ ובכלל לא בנות אדם, ובמקום למחוק אותו מספר החוקים, כל הזמן מרחיבים אותו ומאפשרים יותר ויותר ניצול של נשים בתור אינקובטור, ועומדים ומתווכחים אם זה שיוויוני וחוקתי לאפשר רק לזוגות נשואים לנצל נשים בתור אינקובטור, או שצריך לאפשר גם לרווקות ורווקים והומוסקסואלים לנצל נשים בתור אינקובטור, ואף אחד לא זועק לשמיים שנשים הן לא סחורה ולא חפץ, ועל הניצול המזעזע הזה של נשים מתנוסס דגל שחור לא רק של אי חוקיות, אלא של פשע נגד נשים כבני אדם.