ההתעללות בעצירי המשט לעזה

 

קשה היה לקרוא את תיאוריהם של משתתפי המשט לעזה על ההתעללות בהם בזמן מעצרם בישראל, וקשה עוד יותר לדעת, שכל אחת מההתנהגויות הנפשעות שתיארו, כבר קרתה בעבר תחת משטרו הרודני של נתניהו, וחלקן מופעלות באופן שיטתי, למרות שאינן חוקיות ושבתי המשפט אסרו עליהן, ובכל זאת המשטרה ממשיכה בהן, כמו הפשטת מפגינים שנעצרו לא פעם במעצר בלתי חוקי ונערך עליהם חיפוש בעירום כאמצעי ענישה והשפלה, כולל בנשים שהפגינו הפגנות חוקיות נגד שרים וח"כים, וראוי לציין במיוחד את ההתעללות במפגינים נגד יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, שבעת כהונתו כשר לבטחון פנים עודד את המשטרה להפעיל אלימות כלפי המפגינים נגד הממשלה וטען שלא חייבים לקיים את פסיקות בג"ץ, ובכך כבר סלל את הדרך להתפרעויות של איתמר בן-גביר, וכעת ממשיך לנצל את קשריו במשטרה כדי לפגוע במפגינים נגדו. כבר במשטרה בפיקוד אוחנה ניתן עידוד לשוטרים אלימים ומופרעים לבטא את אלימותם ומופרעותם, בשירות הדיקטטורה של נתניהו, ובן-גביר העלה עוד יותר את רף ההתעללות ואף הציב את עצמו כפרזנטור של המשטרה המתעללת, תחת דגל ישראל גדל ממדים שהוא אוהב לנפנף בו, במיוחד כאשר הוא עושה מעשים נתעבים. גם הרעבת העצורים מהמשט מתאימה לגמרי ל"מדיניות של בן-גביר" להרעיב עצירים ואסירים ערבים ומתנגדי ממשלה, בשונה מיחסם המיטיב של בן-גביר ואנשי מפלגתו לרוצחי ערבים ולפורעים בכפרים הערביים, שלרוב אינם נענשים כלל או מקבלים יחס מועדף. ואין פלא כמובן שתחת ממשלת נתניהו-סמוטריץ' – בן-גביר הועצמו והתרבו פרעות המתנחלים בפלשתינים, שככל שהן מתרבות כך מתמעטות החקירות והענישה נגד הפורעים.

גם המעשים החמורים ביותר שתיארו עצירי המשט, כמו החדרת אקדח לפי הטבעת, מזכירים מאד את מעשי "כוח מאה", שמראש הורכב מאנשים בלתי ראויים שהתנדבו לאייש את הכוח במטרה להתעלל בעצירים פלשתינים, והחדירו מקל או סכין לפי הטבעת של עציר, וכאשר הגיעו אנשי המשטרה הצבאית לחקור אותם התנפלו עליהם חברי כנסת ושרים נפשעים ממפלגותיהם של  בן-גביר וסמוטריץ', יחד עם אספסוף של תומכיהם, ומנעו את מעצרם וחקירתם של אנשי כוח מאה שהתעללו בעצירים, שלימים אף הוחזרו לשירות, ולכך אחראית גם העיתונאית הנתעבת איילה חסון שמזמן חדלה לתפקד כעיתונאית והפכה לזרוע תעמולה נפשעת של רודנות נתניהו. לימים שוחרר העציר שנפגע לעזה כתירוץ לסגירת התיק "בהיעדר ראיות", למרות שהיה מספיק תיעוד, כולל מהרופאים שטיפלו בעציר שהגיע לבית-חולים בסכנת חיים בגלל פשעי כוח מאה, וממצלמות האבטחה בכלא. ואסור לשכוח שהפצ"רית נעצרה והואשמה לכאורה בהדלפה לא חוקית, אבל למעשה נעצרה, הואשמה והודחה, כפעולת ענישה והפחדה על כך שניסתה בכלל להעמיד לדין את פושעי כוח מאה שהתעללו בעציר. מה הפלא שהעדר ענישה על התעללות כה חמורה בעציר גרם לכך שגם עצירי המשט, שביניהם היו אירופים ממדינות רבות, כולל פוליטיקאים ועיתונאים, זכו ליחס דומה לזה שהעניקו אנשי כוח מאה ואנשי משטרה ושב"ס אחרים לעצירים פלשתינים? הרי איש מהם לא נענש על הפשעים שביצעו נגד עצירים ואסירים, ומדוע איפוא שיחדלו מהתנהגויות כאלה, שהעבריין המורשע בתפקיד שר מהלל ומשבח ומתגמל עליהן בקידום? וגם רימוני הלם נזרקו על משתתפי המשט, כמו נגד המפגינים בתל-אביב בעידוד השר, וכמו מפגינים נגד הממשלה אף הם הוכו מכות נמרצות, חלקם נפצעו, לחלקם נשברו צלעות. תודה לאל שלאיש מהם לא נקטעה האוזן כפי שקרה למפגין בתל-אביב מרימון הלם, שבעקבותיו קיבל קצין המשטרה שבחים וקידום מהשר, וקצין משטרה אחר, שהיכה באגרוף בפניו של נער בן שמונה-עשרה שקל היה להבחין בתצלומו שפיו מלא דם, זכה אפילו להגנתו של עו"ד עופר ברטל, שמנצל לא פעם את השתתפותו הקבועה בתכניתו של רפי רשף כדי להגן על לקוחותיו. זהו פרצופה של מדינת ישראל תחת שלטון נתניהו-סמוטריץ'- בן-גביר, והיחס למשתתפי המשט רק חשף אותו בפני העולם כולו. התבטאויות מסתייגות של נתניהו ושר החוץ גדעון סער לא תעזורנה ליפות את המצב: מי שמינה את בן-גביר ועצם עיניים למול אלימות המשטרה ושב"ס בהנהגתו, אל יתפלא שכך בדיוק מתגלה לעין כל פרצופה של המדינה.

יולי אדלשטיין בראיון לרוני קובן

 

יולי אדלשטיין הגיע לראיון עם רוני קובן בתכניתו "פגישה" בערוץ כאן 11, על תקן הליכודניק האידיאליסט של פעם, שהודח מכהונתו כיו"ר וועדת חוץ וביטחון מאחר שסירב לקדם חוק השתמטות לחרדים, אבל ככל שהראיון נמשך, הצטיירה דמות שונה מזו שאדלשטיין ניסה להציג, ואתייחס לשני עניינים שהועלו בראיון, שבהם, בניגוד לדמות שניסה אדלשטיין להציג, הצטיירה דמות אחרת לגמרי.

העניין האחד הוא מעצרן של שלוש נשים שהניחו בבית הכנסת בו מתפלל אדלשטיין עלונים שקוראים להשבת החטופים, ומאוחר יותר נעצרו בביתן והחזקו בתחנת המשטרה אזוקות במשך תשע שעות.

"הן אומרות שהן הוחזקו תשע שעות אזוקות. אני לא הייתי מסתמך עליהן", אמר אדלשטיין, וסיפר כי אחת מהנשים האלה נכנסה לשירותים במקום העבודה של אשתו ותלתה שם מודעות עם תמונתה, ולכן איננו מאמין לדבריהן. כשסיפר על כך ניכר בו שהוא זועם על הנשים האלה. זה היה כל כך מגעיל, הוא אמר, וברור שציפה מהמראיין והצופים גם יחד לחוש גועל כלפי האשה הזו ובעצם כלפי שלוש הנשים.

רוני קובן כדרכו המשיך בשאלות שהכין מראש ולא התעכב על הנקודה, שמבחינתי לפחות, היתה מידע חדש ולא ידוע – שכאשר אדלשטיין דאג שידווחו למשטרה ששלוש הנשים פרצו כביכול לבית הכנסת באופן לא חוקי – למרות שהן פשוט נכנסו לבית הכנסת כשהיה פתוח כדי להניח שם את העלונים, כפי שנוהגים אזרחים רבים שמניחים בבתי כנסת עלונים ומודעות למיניהם, וגרם בכך למעצרן ואיזוקן למשך שעות – כבר היה לו חשבון פתוח לפחות עם אחת מהן, ולכן היה לו מניע ברור להתנקם בהן ולגרום שהמשטרה תתאנה להן ותטיל עליהן אימה כאילו היו עברייניות. והמידע הזה בהחלט סותר את הרושם שניסה ליצור בראיון ובכלל, כאילו לא היתה לו שום מעורבות במעצרן של הנשים, כי כדבריו הוא איננו נותן פקודות למשטרה. אבל המשטרה עצרה את הנשים כפורצות ומסיגות גבול, מאחר שמישהו דאג ליצור אצל המשטרה רושם כזה, והמישהו הזה יכול היה להיות רק אדלשטיין. גבאי בתי כנסת ובאי בתי כנסת רגילים לאנשים שנכנסים ומניחים עלונים שונים ומשונים בבתי הכנסת, גם אם אינם מתפללים במקום, ואינם נוהגים להזעיק את המשטרה במקרים כאלה. אם קודם לכן חשבנו שאדלשטיין התרגז רק על הנחת העלונים לשחרור החטופים בבית הכנסת שבו הוא מתפלל, כעת מתברר שהיה לו מניע אחר, כעסו על מודעות – מן הסתם לשחרור החטופים – שתלתה אחת הנשים בשירותים במקום עבודתה של אשתו, עם תמונתה של אשתו.

אני מניחה שאדלשטיין רצה כבר אז להתלונן במשטרה, ואולי היתה לו סיבה מוצדקת להתלונן, על כך שפגעו באשתו רק משום שהיא נשואה לו, שהרי איננה אשת ציבור ולא בעלת תפקיד ממלכתי, ואם המודעות היו פוגעניות ומבזות, אפשר להתלונן על ביזוי ועל לשון הרע ואולי גם על הטרדה -הכל תלוי מה בדיוק היה באותן מודעות, כמה מהן נתלו, וכמה עוגמת נפש גרמו. אבל אדלשטיין לא התלונן על מה שבאמת הרגיז אותו, כנראה משום שאשתו העדיפה שלא להתלונן, כדי לא למשוך תשומת לב נוספת לעניין, ולכן ניצל את ההזדמנות שהנשים הניחו עלונים בבית הכנסת שלו, כדי להתנקם בהן, שהרי לפי עדות עצמו היה לו מניע להתנקם, ואי אפשר היה לטעות בזעמו הרב על אותן נשים. בקיצור, אינני מכירה את אותן נשים ומה בדיוק עשו, והאם נהגו שלא כראוי, אבל ברור שמעצר השווא שלהן למשך תשע שעות כשהן אזוקות, בעקבות הנחת העלונים לשחרור החטופים בבית הכנסת, היה פעולת נקם של אדלשטיין שבה ניצל לרעה את מעמדו הציבורי, שכן כפי שהעיד על עצמו בראיון עם קובן, היה לו מניע לנקום בהן, ובדבריו הוא ביקש להרשיע את הנשים שנעצרו, אבל בעצם הרשיע את עצמו.

העניין השני שעלה בראיון נוגע לכלל הציבור, והוא סירובו של אדלשטיין במרץ 2020 לציית לפסיקת בג"ץ לכנס את מליאת הכנסת ולאפשר בחירת יו"ר כנסת אחר כבקשת 61 חברי כנסת מהאופוזיציה, בעקבות תוצאות הבחירות. אדלשטיין סירב לפסיקת בג"ץ, התפטר מכהונתו והותיר את הכנסת ללא יו"ר שיוכל לכנס את המליאה, וזאת כדי לאפשר לבנימין נתניהו זמן נוסף ללחוץ על בני גנץ לפרק את סיעתו ולהצטרף לממשלה בראשות נתניהו, כפי שאכן קרה לבסוף.

בראיון עם רוני קובן תיאר אדלשטיין את בג"ץ כמי שפעל נגד החוק, ואת עצמו כצדיק הדור, שפעל רק לטובת מדינת ישראל, ובזמן משבר איפשר את הקמתה של ממשלת אחדות כביכול, למעשה ממשלת ליכוד נוספת בראשות נתניהו ובשותפות עם בני גנץ המרומה והמשוטה, שנתניהו לא התכוון לרגע לקיים את ההסכם איתו. את התרגיל המלוכלך שעשה אדלשטיין לטובת נתניהו והליכוד – ולא לטובת מדינת ישראל - תוך הפרת פסיקת בג"ץ, אך ורק כדי לאפשר לנתניהו לסכל את תוצאות הבחירות ולהמשיך את שלטונו ושלטון הליכוד, תיאר אדלשטיין בראיון עם קובן תוך היפוך היוצרות, כאילו בג"ץ הוא שפעל באופן לא חוקי ולא ראוי, בעוד שהוא עצמו פעל כביכול רק לטובת המדינה, שהרי לפי תפיסתו טובת המדינה וטובת נתניהו והליכוד חד הם. וכאילו לא די בכך, הוסיף אדלשטיין והלין על כך ששופטי בג"ץ לא ביקשו ממנו סליחה, על כך שהעזו לפסוק שעליו לכנס את הכנסת לבקשת 61 מחבריה, ולא לעכב את כינוסה כדי לסייע לנתניהו להישאר בשלטון.

לאור האופן שבו הצטייר אדלשטיין בראיון, כמי שמנצל את מעמדו הפוליטי, הן לקידום האינטרסים הפוליטיים של מפלגתו, והן לחיסול חשבונות עם אזרחים פרטיים שנפגע מהם, מוזר שקובן שאל אותו האם לאור הדחתו מראשות ועדת חוץ וביטחון יתמודד במפלגה אחרת או יישאר בליכוד. ברור שאדלשטיין יישאר בליכוד, שהרי הוא חולק עם מפלגתו ועם ראש מפלגתו את אותם מאפיינים: חוסר יכולת גמור להבחין בין אינטרסים מפלגתיים ואישיים לאינטרס המדינה ובלבול גמור ביניהם, ושימוש פסול במשטרה לצורך נקמנות אישית ודיכוי מתנגדים לשלטון בשיטות לא דמוקרטיות. הליכוד בראשות  נתניהו ראוי לאדלשטיין, ואדלשטיין לגמרי ראוי לליכוד בראשות נתניהו.

  

 

 

חרדים תוקפים נהגים ערבים

 

לתדהמתי גם אלה שהתייחסו לעובדה שנהג האוטובוס שדרס נער חרדי בהפגנה נגד הגיוס בירושלים, הותקף קודם לכן על ידי המון נערים חרדים שרצו לפגוע בו בשל היותו ערבי, לא הזכירו את העובדה שכבר במשך חודשים מותקפים נהגים ערבים בירושלים על ידי חבורות של נערים חרדים, שמקללים אותם, שופכים עליהם מים, זורקים עליהם חפצים ואף מכים אותם, וכי הנהגים חזרו וביקשו אבטחה ואף הובטח להם שהם יזכו לאבטחה, אך בינתיים הנהגים מופקרים לשרירות לבם של ביריונים חרדים שהפכו את תקיפת הנהגים לנוהג ולשעשוע. העובדה שמדובר בחרדים הוצנעה עד כה. דווח למשל על תקיפת נהגים ערבים בקרבת אצטדיון טדי, דבר שיצר את הרושם שמדובר באוהדי כדורגל, והתעלמו מכך שבקרבת אצטדיון טדי עוברים קווים שמשרתים את השכונות החרדיות והמתחרדות בית וגן, יפה נוף והר נוף, כמו קו 411 שנוסע דרך שכונות אלה מאצטדיון טדי לעיר בני ברק. להתנכלות הנערים החרדים בירושלים לנהגים ערבים אין קשר לכדורגל ולאלימות במגרשים, אלא להשתוללות הגזענית של תומכי ממשלת החורבן, גם בשטחי הרשות הפלשתינית וגם בשטחי מדינת ישראל, ומותר לחשוד שמה שמעצים אותה הוא הגיבוי הממשלתי של מפלגות בן-גביר וסמוטריץ' לפגיעה בערבים, שמתממשת הן בפוגרומים הבלתי-פוסקים של מתנחלים בפלשתינים והן בהתקפות על ערבים במדינת ישראל. יש נטייה לראות בנוער החרדי תומכים של מפלגות חרדיות, אך חלק לא מבוטל מן הנוער החרדי הולך שבי אחר איתמר בן-גביר, והם מגבירים מאד את כוחו. אמנם הנוער החרדי איננו מעוניין לשרת בצבא, אבל טעות היא להסיק מכך שמדובר ברודפי שלום. לאומנות וגזענות אינן זרות לאווירה בציבור החרדי, וגם אלימות איננה זרה להם, ובפרט כאשר יש לנבלים הזדמנות לחוש את עצמם כפטריוטים. העובדה שנערים הגיעו להפגין נגד גיוס והתנפלו בצעקות "ערבי, ערבי" על נהג אוטובוס איננה צריכה להפתיע. הם לא תקפו את האוטובוס, כפי שהיו מי שטענו בתקשורת, ללא כל בסיס, שהם תוקפים אוטובוסים בגלל שהם מסמלים עבורם את מדינת ישראל. הם תקפו את הנהגים הערבים של האוטובוסים, מפני שביריונים גזענים אלה, שהם גם חרדים, יודעים שניתן לפתוח את דלתות האוטובוס מבחוץ, וכך הם עושים כדי להתנפל על נהגים ערבים ולפגוע בהם. לא במדינת ישראל הם רצו לפגוע, אלא בערבים.

הם גם יודעים כמובן, שמושא ההערצה שלהם, איתמר בן-גביר, הוא שר המשטרה, והגנה על נהגים ערבים איננה בראש מעייניו, בלשון המעטה. כמו הפורעים בשטחים גם הם מרגישים שדמם של הערבים הותר והכל מותר. הנהג הערבי המותקף שחשש לחייו לא טעה. הביריונים החרדים האלה מוכנים גם לרצוח ערבים, ולמרבה הצער שיחתו של הנהג למשטרה להגיע למקום ולהצילו מהתוקפים לא נענתה. במקום זאת ביקשו במשטרה שהפקירה את הנהג להאשימו ברצח, כאילו ניסיונו להציל את נפשו מהתוקפים נעשה בכוונה להרוג את הנער, כאילו מחבל שמתכנן פיגוע היה מתקשר למשטרה ומבקש שתגיע מיד, כפי שעשה הנהג הערבי. למרבה המזל השופטת כבר עמדה על כך שאין שום ראיות לכוונת רצח מצד הנהג, והמקרה נע בין גרימת מוות ברשלנות להמתה בקלות דעת. בכל מקרה במשפטו של הנהג ראוי להביא בחשבון שהתנפלות הנערים החרדים עליו היתה חלק ממסכת פשעי שנאה גזעניים שהפכה למכת מדינה, שהמניע שלהם היה לאומני וגזעני, כפי שעולה מקריאתם "ערבי, ערבי" שנשמעה היטב בסרטונים המתעדים את האירוע, ושהנהג הערבי, גם אם ייקבע שלא היה זהיר ושגרם למות הנער, היה קודם כל קורבן של פשע גזעני ופעל בסכנת חיים.    

חוזרים להפגין

 

הערב חזרנו להפגין בירושלים כמו לפני המלחמה, נגד ריסוק הדמוקרטיה, ונגד הפגיעה במערכת המשפט, ונגד חוק ההשתמטות ונגד חנינה לנתניהו, ונגד הממשלה הפשיסטית שמציפה את הארץ בשנאה וגזענות, ובעד ועדת חקירה ממלכתית למחדל השביעי באוקטובר. יש כל כך הרבה דברים להפגין עליהם, והם רק הולכים ומתרבים מיום ליום. צעדנו מצומת עזה – מטודלה לבית הנשיא, אבל בניגוד להפגנות שהתקיימו לפני המלחמה בכביש מול בית הנשיא, הפעם חסמו אותנו במרחק עשרות מטרים מבית הנשיא, כי עכשיו כשנתניהו מחכה שהרצוג ייתן לו חנינה ויבטל את המשפט נגדו, בית הנשיא הוא כבר לא בית העם, אלא הוא כמו בית ראש הממשלה ברחוב עזה, מקום חסום שאסור לאזרחים להתקרב אליו, וחסמו את הגישה לבית הנשיא מכל הצדדים. ברחביה אפשר לראות את התקדמות הדיקטטורה באופן גראפי, לפי האיזורים שנחסמים לציבור הרחב, ולפי גובה הגדרות שנמתחות סביבם. כמו שבהתחלה ברחובות בלפור וסמולנסקין סביב מעון ראש הממשלה היו רק מחסומים, ואז גדרות סורגים שנפתחות, ובסוף סגירה מוחלטת, ואחר כך סביב בית ראש הממשלה ברחוב עזה היו מחסומים זמניים, ואז גדרות גבוהות וסורגי קבע ותריסי ברזל, ואז בטונדות עם שערי קבע, עכשיו גם בית הנשיא נסגר במחסומים ניידים, ואני תוהה אם בהמשך יסגרו גם את בית הנשיא בגדרות גבוהות וסורגים ובשערי ברזל, והוא יהיה מחוץ לתחום לאזרחים, כי בדיקטטורה השלטון לא נגיש לאזרחים, ומה שהאזרחים רואים מול פניהם זה מחסומים ושוטרים עם רובים ארוכים, כאלה שהממשלה סירבה לתת לכיתות הכוננות בעוטף עזה, אבל תמיד נתנה לשוטרים נגד האזרחים, כי ממשלת נתניהו מעולם לא הגנה על האזרחים מהאויבים, אבל תמיד הגנה על עצמה מהאזרחים, שהם מבחינתה האויבים הכי גדולים שלה, מה שלא מפריע לשרים להתפלא שכל כך הרבה אזרחים מרגישים שהממשלה היא האויבת הכי גדולה שלהם. זה גורם להרבה אזרחים לפחד מהממשלה, אבל ככל שהאזרחים מפחדים מהממשלה, הממשלה הרבה יותר מפחדת מהאזרחים.

ההפגנה היתה קצרה יחסית, ודיברו בה צבי זוסמן, אבא של בן זוסמן שנפל בקרב ברצועת עזה, והמילואימניק תום פנחסי שנלחם נגד חוק ההשתמטות, ובסוף ההפגנה התחיל לרדת גשם, והתחלנו להתפזר הביתה. מכיוון שאי אפשר היה ללכת דרך בית הנשיא הלכתי דרך רחוב ארלוזורוב, וכשהגעתי לצומת שבו רחוב ארלוזורוב מצטלב עם רחוב עובדיה מברטנורא, שמעתי צעקות וראיתי שהשוטרים מקיפים את ידידיי מהשכונה שאקרא להם כאן סבא וסבתא של יובל ודן, שרצו לחזור מההפגנה לביתם והשוטרים מנעו מהם לעבור ואמרו שהסבא תקף שוטר, אבל אני מכירה את הזוג הזה כל כך הרבה שנים ואני לא מאמינה שהסבא תקף שוטר וגם שמעתי שהסבתא צעקה למה השוטר מתנהג באלימות עם אדם מבוגר. השוטרים והשוטרות שעמדו שם אמרו שיש חסימה ואסור לעבור משם. זו היתה הפעם הראשונה משלוש שנים של הפגנות שראיתי שהשוטרים מונעים מאנשים ללכת הביתה. תמיד כשאמרתי להם את כתובתי הם נתנו לי ללכת הביתה. בעצם הם לא מנעו מכולם לעבור. לכמה אנשים שהיה ברור שהם לא חזרו מההפגנה נתנו לעבור, אבל לאנשים שחזרו מההפגנה לא נתנו ללכת הביתה. עמדתי בצד והסתכלתי מה קורה. הסבא ביקש שיביאו קצין גבוה שיעשה סדר, והסבתא שהיא אשה מאד שקטה בחיים הרגילים צעקה מאד על השוטרים שיניחו לבעלה שהוא אדם מבוגר. הם אנשים בשנות השבעים לחייהם. היו שם עוד כמה אנשים שמכירים את הזוג או שרצו לעבור ונחסמו או שסתם חזרו מההפגנה וצילמו את מה שקורה כדי שיהיה תיעוד. בסוף ראיתי ששוטר ליווה את הסבא והסבתא הביתה, אבל עדיין לא הניחו לנו לעבור ברחוב עובדיה מברטנורא אז הלכתי מסביב. נזכרתי בתקופה של הפגנות בלפור שגם אז השוטרים לא רק ניסו למנוע מאנשים להצטרף להפגנות, אלא גם מנעו מהם אחר כך להתפזר הביתה ויצרו במכוון חיכוכים, כדי שיוכלו לומר שהמפגינים מסוכנים או אלימים ולעצור אותם ולקחת מהם פרטים ולהתנכל להם אחר כך, למרות שהמפגינים לא עשו שום דבר שאסור לעשות, רק הפגינו נגד נתניהו, ואי אפשר היה שלא לחשוב על שכונת רחביה, שרחובותיה משקפים את התקדמות הדיקטטורה של נתניהו ואת צמצום המרחב הדמוקרטי שבו זכאים האזרחים להסתובב ולהתקיים וגם להפגין נגד הממשלה בלי להיחשב לעבריינים. עבר עלינו כל כך הרבה מאז הפגנות בלפור. הבלפוריסטים הפכו לקפלניסטים ומואשמים תדיר על ידי ממשלת המשתמטים בסרבנות גיוס, למרות שהם משרתים הכי הרבה במילואים, והרבה פעמים גם אחרי הגיל ובהתנדבות, והממשלה שמפחדת לאבד את השלטון מנסה להתבצר יותר ויותר ולהתנכל יותר ויותר למפגינים ולמוחים, ומן הסתם ההתנכלות למפגינים תלך ותחמיר ככל שנתקרב לבחירות, כי הממשלה מאד מפחדת לאבד את השלטון, ובאמת אחרי ההפגנות בבלפור נתניהו איבד את השלטון, למרבה הצער והזוועה רק לשנה וחצי, ואחרי שחזר לשלטון המיט עלינו את אסון השביעי באוקטובר. גם הפעם נתניהו יאבד את השלטון, אבל זה לא יהיה לשנה וחצי אלא לתמיד.

הם גוזלים גם מקיבוצים

 

בזמנו סקרה התוכנית "זמן אמת" בערוץ כאן את תוכניות ההתיישבות בעזה של דניאלה וייס ותנועת "נחלה" שהיא עומדת בראשה. אי אפשר היה להתעלם מהיהירות, העליצות ושביעות הרצון העצמית שבהן סיפרה וייס ללא חשש, כמי שמעמדה בלתי מעורער, על תוכניותיה ליישב את רצועת עזה מצפונה ועד דרומה בהתנחלויות. ובכן התוכניות האלה, שווייס היתה כה משוכנעת בהתממשותן, סוכלו על ידי ממשל טראמפ, והותירו אותה עם כספים ואנרגיות שמחפשות יעדים חדשים.

האלימות והפרעות בפלשתינים ביהודה ושומרון הן מוצא אחד של האנרגיות של מה שניתן לכנות התיישבות עבריינית, אבל כנראה שלימין הלאומני אין די בכך. בימים האחרונים ניסו נערי גבעות לפלוש לסוריה ולהקים שם מאחז, וצה"ל נאלץ להשיב אותם לישראל בכוח.

מיזם מתוחכם יותר של דניאלה וייס ותנועת נחלה הוא מה שהם מכנים "חידוש ההתיישבות היהודית בגליל", ובו הם מנסים להיתלות בישוב שהקמתו אושרה במקור כבר בשנת 2002 בגליל התחתון ותוכנן להיקרא "רמת ארבל" ומאוחר יותר שונה השם המתוכנן ל"משמר הגליל", אולי כדי לרמוז שהמטרה היא למנוע את האדמות מישובים ערבים, אך מסיבות כאלו ואחרות הקמתו לא יצאה לפועל. במקור דווקא אנשי מפלגת העבודה ניסו לקדם הקמת ישוב במקום, אולי כהתרסה נגד הקמת התנחלויות בגדה המערבית, בעוד הישוב היהודי בגליל דליל יחסית. אבל ממשלת הליכוד שחזרה לשלטון לא התעניינה בהקמת יישוב של תנועת העבודה.

לפני כמה שנים החלה תנועת נחלה להתעניין בניצול התוכנית המאושרת להקמת ישוב חדש בשם רמת ארבל או משמר הגליל, לצורך הקמת ישוב של אנשיה, כלומר ישוב דתי-לאומני, וכדרכה לא חיכתה להסכמת הרשויות וישובי האזור, והקימה בשם רמת-ארבל מאחז בלתי חוקי, שהמדינה הרסה שוב ושוב והמתנחלים ניסו להקים מחדש במקומות סמוכים. לאחר הפעם האחרונה שבה נהרס המאחז הלא חוקי, הקימו המתנחלים ביולי האחרון מאחז חדש על אדמות קיבוץ מורן, ותחת הכותרת באתר פייסבוק "חומה ומגדל 2025, מובילים התיישבות בגליל", ביקשו לגייס משפחות נוספות למיזם. הקיבוץ ביקש לפנות את המאחז מאדמותיו, ולכך נוספו בקשות של המועצות האזוריות הסמוכות וגופים נוספים, כמו החברה להגנת הטבע. שראו את המאחז הבלתי חוקי כפוגע במטרותיהן, כמו הקמת תשתיות לאומיות באזור. בעקבות הפניות הוצאו למאחז הבלתי חוקי על אדמות קיבוץ מורן צווי פינוי.

אבל המשטרה נמנעה עד כה מפינוי המאחז, ויש מי שמייחס את הדבר לתמיכה במאחז מצד איתמר בן-גביר, שביקר במאחז לאחר הקמתו ביולי האחרון, והודיע שיעשה הכל לעזור למאחז. דניאלה וייס עצמה אישרה לעיתון "הארץ" שלא רק בן-גביר תומך בהם, אלא גם גולדקנופף, מי שכזכור רקד אף הוא ב"כנס ההתיישבות בעזה", והודיע שיבנה בעזה שיכונים. מה טיב הקשר בין מנהיג יהדות התורה לתנועת נחלה קשה לדעת, אבל נראה שקשריו של גולדקנופף למיזמי התיישבות עברייניים נשמרים מסיבה כזו או אחרת.  אולי הוא מתכוון ליישב במקום גם חרדים. מתברר שהן בן-גביר והן גולדקנופף, כמו מקורבתם דניאלה וייס, אינם מסתפקים בגזילת אדמות מערבים. הם גוזלים אדמות גם מקיבוצניקים. אולי זה לא מאד מפתיע אחרי ההפקרה המחרידה של קיבוצי עוטף עזה וההעברה המסיבית של כוחות צבא ואמצעי לחימה מעוטף עזה ליהודה ושומרון שאפשרו את אסון ה-7 באוקטובר. בינתיים לא ידוע על ניסיון של נחלה להתיישב בעוטף עזה או לסייע באופן כלשהו בשיקום החבל, ואולי עדיף שהקניבליזם המתנחלי יפסח לפחות על נטבחי העוטף. 

כתבת חדשות של רובי המרשלג בכאן 13.7.25

ג'וש בריינר, "הארץ" 24.11.25

"מניפים את דגל ההתיישבות בגליל" 

 https://www.facebook.com/RamatArbel/?locale=he_IL 

נשים נגררות

 

אתמול כשחזרתי הביתה ראיתי שלוש נשים יושבות על המדרכה ושרות. הן באו מההפגנה של הנשים בלבן שישבו על הכביש בצומת עזה-בנימין מטודלה. היו עוד שתי נשים ליד הכניסה לבית 44 ברחוב עזה שליד הבית שלי. לא מזמן כתבתי איך עיכבו שם לחקירה את רופא השיניים שלנו וידידו כי הם עמדו ושוחחו בפתח המרפאה, ובגלל שנתניהו גר מהצד השני של הרחוב, כל מי שעומד קרוב לבית של נתניהו חשוד. את אחת הנשים שעמדו בכניסה לבית מספר 44, אשה קטנה עם משקפיים וזנב-סוס, תפס בידיים שוטר ומשך אותה לעבר הצומת, ששם חסמו את הרחוב. היא היתה מאד מבוהלת ואמרה לא עשיתי כלום. אשה אחרת צילמה בטלפון הנייד איך השוטר גורר את האשה עם המשקפיים. רציתי מאד להגיד לשוטר שלא יגרור אותה בכוח, שאני אשכנע אותה בטוב ללכת משם, אבל לא אמרתי כלום, רק הסתכלתי. אחר כך באו עוד שוטרים ומשכו עוד נשים שהיו שם, גם את אלה שישבו על המדרכה ושרו. אשה אחת נשכבה על המדרכה וכמה שוטרים הרימו אותה ולקחו אותה. אולי הם התכוונו לעצור את הנשים האלה, כי הן חצו את המחסומים ונכנסו לשבת מול הבית של נתניהו, ובשביל הזוג נתניהו הפגנה זה כמו ניסיון רצח, אולי מפני שכשבנימין נתניהו הפגין נגד רבין, נשאו בהפגנה ארון מתים שכתוב עליו "רבין לקבר" ולידו חבל תלייה, ואז רצחו את רבין, ובגלל שבנימין נתניהו הוא האיש שהכי הסית נגד רבין, הוא תמיד מפחד שרוצים לרצוח אותו כמו שהוא עודד את הרצח של רבין, למרות שלא רוצים לרצוח אותו, רק רוצים שהוא יתפטר כבר ויפסיק לענות אותנו במלחמה בלתי נגמרת שהורגת חיילים וחטופים. קניתי משהו בחנות ופניתי לחזור הביתה, וראיתי את השוטרים סוחבים עוד נשים. היו שם כמה אנשים שאני מכירה ממאהל החטופים, וביקשתי מהם שלא יתנגדו. הם רק הסתכלו בי בשתיקה ופחדתי מאד שהשוטרים יגררו גם אותם. היו שם גם בני זוג שהאשה בכתה והבעל אמר: השוטר דחף את אשתי רק בגלל שהיא הלכה הביתה, ואז הוא הרים את הראש לשמיים וצעק בכל הכוח: "בני זונות". זאת היתה הצעקה היחידה. כל האנשים האחרים שתקו, גם השוטרים לא אמרו לו כלום. עליתי הביתה ולא ראיתי מה קרה אחר כך, וגם לא רציתי לראות מה עוד קרה. אני לא מאשימה את השוטרים שהם גררו את הנשים, למרות שהנשים האלה לא עשו שום דבר מסוכן וגם לא הפריעו לאף אחד, אבל אני יודעת שיש הוראה חמורה לשוטרים לא לאפשר לשום מפגין להתקרב לבית של נתניהו, ולהתייחס לכל אחד שמתקרב כאילו הוא זומם לרצוח את נתניהו. אולי זה העונש של נתניהו על ההסתה שלו שעודדה את רצח רבין, שהוא כל החיים מפחד שירצחו אותו ודואג שהמשטרה לא תיתן לשום מפגין לעמוד מול הבית שלו, למרות שהבית שלו מבוצר בסורגים ותריסי ברזל ענקיים ובטונדות, ואולי רק טנקים יכולים לפרוץ לשם, ואולי גם טנקים לא יכולים. הסתכלתי בחדשות בטלויזיה בכמה ערוצים, ובשום ערוץ לא ראיתי שדיברו על ההפגנה ועל הנשים שנגררו ואולי גם נעצרו. אולי זה בגלל שהיו אתמול המון חדשות על טראמפ בסעודיה ועל הניסיון להרוג את מוחמד סינוואר ועל הטילים שהחות'ים ירו. הפגנת הנשים בלבן היא הפגנה של הורי חטופים, בעיקר אמהות של חטופים ונשים אחרות. הן רק יושבות על הכביש ושותקות או שרות שירים שקטים כמו "בואי אמא", והן נהיות יותר ויותר נואשות עם הזמן, כי הילדים שלהם מעונים וצועקים אליהן בסרטונים המזעזעים שהחמאס מצלם, והשחרור של עידן אלכסנדר ייאש אותן עוד יותר, כי לילדים שלהן אין אזרחות זרה, רק אזרחות ישראלית, וממשלת ישראל לא רוצה לשחרר אותם, רק להילחם ולהילחם בלי סוף, כאילו למלחמה אין שום מחיר, למרות שהמלחמה היא מאד מאד יקרה, היא יקרה בדם והיא יקרה בדמים, והיא יקרה בסבל והיא יקרה בייאוש ובאובדן אמון מוחלט. היו צריכים להיות ברחובות מיליוני אנשים נגד המלחמה, אבל אין מיליוני אנשים ברחוב, ואפילו אני שהולכת להפגנות לא מסוגלת לשבת בצומת עזה-בנימין מטודלה על הכביש על יד הבית שלי, ורק מסתכלת. לפעמים גם ממני השוטרים מבקשים תעודת זהות אבל לרוב לא מבקשים, כי אני זקנה ובקושי הולכת וגם הכלב שלי זקן ובקושי הולך, ויש שוטרים ומאבטחים שכבר מכירים אותי ויודעים שאני והכלב גרים ממול לנתניהו, ושכמה פעמים נפלתי על המחסומים, שזה מאד מכאיב ליפול על המחסומים, אז השוטרים מפחדים שאני שוב אפול ואולי יאשימו אותם בזה. לפעמים אני חולמת שיבוא קוסם ויעלים את נתניהו ובמקום הבית עם הסורגים והבטונדות יהיה שם בית של אנשים רגילים עם חלונות פתוחים, שלפעמים יסתכל מהם מישהו החוצה, אולי סבתא ונכד שיפריח מהחלון בועות סבון שיזהרו בשמש, ויתעופפו אל השמיים, עד שיתפוגגו באוויר.

תחקיר עובדה על חני בלייוייס ושרה נתניהו

 

התחקיר של ספי עובדיה ששודר בתכנית "עובדה", על שרה נתניהו וחני בלייוייס כמארגנות ומפעילות חבורת פעילי ליכוד לצורך התנכלויות, הטרדות, הכפשות ואיומים על התובעת במשפט נתניהו ליאת בן-ארי, על הדס קליין העדה בתיק 1000, וכן על יריבים ומתנגדים פוליטיים של נתניהו, זיעזע אותי עד כדי כך שהתקשיתי להירדם בלילה, ואינני מפסיקה לחשוב עליו באימה וחרדה. אינני בטוחה שאני מבינה בעצמי מדוע התחקיר טילטל אותי כל כך, שהרי כבר זמן רב אני משוכנעת שההתנכלויות האלה, שכולנו היינו עדים להן, מגיעות באופן מאורגן מסביבת נתניהו, אבל למרות כל מה שכולנו למדנו במשך השנים על שרה נתניהו, חשדתי שמי שמארגנים את ההתנכלויות הם עוזרי נתניהו, כמו למשל יונתן אוריך שחשוד גם בפרשת פלדשטיין, וגם היה מעורב בהטרדה ואיומים על העד שלמה פילבר, וחשבתי על שרה נתניהו כעל אשה קפריזית שמסוגלת להשתולל בגלל תמונה לא מחמיאה שלה בעיתון, בגלל שבידיעה עליה בעיתון לא הוזכרה העובדה שהיא פסיכולוגית עם ב.א. וגם מ.א., או בגלל שהטבחית האומללה לא החליפה את מפת השולחן (אחרי שהבן אבנר אמר לה שאין צורך). אבל לא חשבתי על שרה כמי שמפעילה בשיטתיות מנגנון של התנכלות ואיומים בעל אופי פלילי ומאפיונרי, וחשבתי שהדיווחים על מעורבותה במינויים בכירים אולי קצת מוגזמים. אבל בתחקיר הצטיירה שרה נתניהו – מופללת על ידי דבריה שלה – כאשת מאפיה אכזרית בלי גבול ונטולת מעצורים, שאין לה קווים אדומים.

במחשבה שנייה, מבחינתו של בנימין נתניהו, דווקא הפעלתה של רעייתו לצורך פגיעה ביריביו היא מחוכמת, שכן בניגוד לעוזריו היא איננה נחשבת כפופה לו, ואי אפשר לטעון שבכל מקרה יש לו אחריות מיניסטריאלית למעשיה, כפי שאפשר לטעון לגבי יונתן אוריך וטופז לוק, או עוזרים אחרים שעובדים בשירות נתניהו. גם אי אפשר להכריח אותה להעיד נגדו, ולכן גם אין אפשרות שתהפוך לעדת מדינה, כפי שקרה עם כמה מעוזריו לשעבר. ככל שמרבים לחשוב על כך, שרה נתניהו היא האדם המושלם לבצע מעשים פליליים, כגון הטרדת עדים או סחיטה באיומים או שיבוש הליכי משפט בשירות נתניהו, מבלי שיהיה אפשר לטעון לאחריות ישירה שלו למעשיה או להוכיח אחריות כזו. אמנם העובדה שהפעילה דווקא את חני בלייוייס, מי שעבדה במשך שנים רבות בשירותו של נתניהו והיתה ראש לשכתו, כלומר קיבלה משכורת כעובדת בשירותו, מצביעה לעבר מעורבות של בנימין נתניהו במעשים, אבל קל לטעון שהקשר בינה לבין שרה נתניהו היה קשר עצמאי ללא מודעות של נתניהו למעשים.  

אי אפשר להתעלם מהקווים המקבילים בין מעשיה של שרה נתניהו שנחשפו בתחקיר לבין האופן שבו מייחס לה בנימין נתניהו, בעדותו בתיק 4000 , שבו נאשם בעלי אתר וואלה שאול אלוביץ' במתן שוחד של סיקור אוהד לזוג נתניהו תמורת הטבות רגולטוריות לחברת בזק – אחריות בלעדית לקשר עם הזוג אלוביץ', ולדרישות לסיקור אוהד באתר וואלה, ששרה דרשה לכאורה מאחורי גבו וללא ידיעתו, ולכן כביכול איננו אחראי לדרישות לסיקור אוהד ואין להאשימו בקבלת שוחד, בעוד ששרה נתניהו, מאחר שאיננה מכהנת במשרה ציבורית, איננה יכולה להיות מואשמת בקבלת שוחד.

הגילוי המזעזע מכולם מבחינתי הוא העובדה שמפכ"ל משטרת ישראל, דני לוי, שנחשב למי שנבחר לתפקידו בזכות קרבתו וחנופתו לשר איתמר בן-גביר, הוא למעשה מינוי של שרה נתניהו בתיווכה של חני בלייוייס, שהתוודעה לדני לוי עוד כשהיה מפקד מרחב ירקון. לבקשת שרה המליצה עליו בלייוייס לשר המשטרה בזמנו אמיר אוחנה, בזכות פעילותו הנמרצת נגד מפגינים נגד הממשלה. נראה שהטיפוס המהיר לפסגה תחת השר בן-גביר, המינוי למפקד מחוז חוף במשטרה ואז למפכ"ל למרות הישגים דלים למדי בפעילותו במשטרה, הונחה על ידי שרה נתניהו כדי שיגשים את מה שמבחינתה הוא הפעילות המשטרתית החשובה ביותר: דיכוי המפגינים נגד נתניהו, ואין ספק ש"טיפול" המשטרה במפגינים לאחרונה מוכיח שלוי מצדיק את הציפיות. מלכתחילה חשבתי שמינויו של בן-גביר ל"שר לביטחון לאומי" מבוסס על הסכמה בשתיקה בינו לבין נתניהו, שנתניהו יעלים עין מכך שבן-גביר מעודד פשיעה לאומנית אלימה ואי אכיפה של החוק על פושעים לאומנים, ובתמורה ידאג בן-גביר לדיכוי המפגינים נגד נתניהו. כעת אני מבינה ששרה נתניהו לא הסתפקה במינוי שר משטרה שבראש מעייניו דיכוי המפגינים נגד הממשלה, ודאגה למנות גם מפכ"ל שזו תהא פסגת מפעלותיו.

האופן שבו דאגה שרה נתניהו לקידומו ומינויו למפכ"ל של דני לוי הזכיר לי נשכחות מפרשת בר-און- חברון בשנת 1997. אז ביקש נתניהו למנות לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה את רוני בר-און, שהיה אז עורך-דין פרטי ומקורב לליכוד – כמה שנים אחר כך נבחר לכנסת מטעם הליכוד, ולא היה לו ניסיון כפרקליט בשירות הציבורי, וגם לא קריירה אקדמית מוערכת כמו לפרופ' אהרון ברק. לאור הביקורת על מינויו התפטר רוני בר-און מהתפקיד עוד בטרם החל למלא אותו. זמן קצר אחר כך התפרסמו חשדות שמינויו של בר-און היה חלק מקנוניה בין ראש הממשלה נתניהו לראש ש"ס אריה דרעי שנאשם בעסקת שוחד. החשד היה שנתניהו הסכים למינוי בר-און ליועץ משפטי לממשלה תמורת הסכמה של ש"ס לתמוך בנסיגת צה"ל מאיזור חברון על פי הסכמות בין ישראל לרשות הפלשתינית, כדי שבר-און יסדיר לדרעי עסקת טיעון נוחה במשפט השוחד נגדו. מה שהזכיר לי את הפרשה ההיא הוא שהכל חשדו אז בשר המשפטים צחי הנגבי, שהתמחה במשרדו של בר-און, שהוא בישל את המינוי, בעוד שמי שיזם את המינוי בפועל היה דרעי. כך חשבו כולם כעת שמי שאחראי למינויו המתמיה של דני לוי הוא איתמר בן-גביר, כאשר בפועל עמדה מאחורי המינוי שרה נתניהו, מבלי שניתן להוכיח כמובן את מעורבותו או אפילו את מודעותו של בעלה.

כבר כתבתי כאן שבן-גביר, כפי שהתגלה מהקלטות שהושמעו בתכנית "המקור", הוא איש הקש של בנצי גופשטיין, ממנהיגי תנועת כ"ך שנאסר עליו להתמודד לכנסת, והוא מופעל על ידי גופשטיין וחתנו חנמאל דורפמן בכוונה לחרחר מהומות בקרב ערביי ישראל כדי להצדיק פגיעה בזכויותיהם. כעת אני חושבת שאולי בן-גביר הוא גם איש קש של בנימין נתניהו, לצורך דיכוי המפגינים נגדו, מבלי שנתניהו נושא באחריות ישירה לכך. כשעלתה הממשלה הזו לשלטון חשבתי לעצמי: הרי לנו ממשלת רצח רבין, שבראשה עומד מי שהסית נגד רבין, צעד בראש הפגנה שבה נישא ארון מתים שעליו הכתובת רבין, ולצדו מופקד על המשטרה מי ששבר את סמל מכוניתו של רבין והודיע שכפי שהגיעו לסמל יגיעו לרבין עצמו, מה שאכן התרחש במהרה, ואיפשר לנתניהו לעלות לשלטון על גופת רעו הטוב ממנו. האם רק כיום בן-גביר הינו איש הקש של נתניהו לצורך דיכוי המפגינים נגד הממשלה, או אולי כבר אז הפעיל אותו נתניהו נגד רבין? מה פשר מערכת היחסים בין שני האנשים האלה, שאיתמר בן-גביר תיאר כאהבה הדדית: "הוא אמר שהוא אוהב אותי, ואמרתי לו שגם אני אוהב אותו". נדמה לי שאין מדובר באהבה שאינה תלויה בדבר.

 

איש הקש של בנצי גופשטיין

 

נראה כי גם מי שהזדעזעו מתוכן הקלטות של איתמר בן-גביר ששידר רביב דרוקר בתכנית "המקור" בערוץ 13, לא עמדו על מלוא חומרתן: בנצי גופשטיין וחתנו חנמאל דורפמן, המככבים בקלטות לצדו של איתמר בן-גביר, אינם "יועצים" ש"מייעצים לו", כפי שתוארו בתקשורת, אלא מי שנותנים לו הוראות ומנחים אותו, ובתור שכאלה הוא פונה אליהם לא בבקשת עצה, אלא בבקשת הוראות פעולה: כמו בנצי גופשטיין, איתמר בן-גביר צמח והתפרסם כפעיל מרכזי בתנועת כ"ך, שלאחר הטבח במערת המכפלה שערך איש התנועה ברוך גולדשטיין ב-25 בפברואר 1994 הוכרזה כארגון טרור והוצאה מחוץ לחוק. בן-גביר התפרסם במיוחד זמן קצר לפני רצח רבין, כאשר התפאר בעקירת סמל מכוניתו של רבין ונופף בו בגאווה, והבטיח כי כפי שהגיעו לסמל יגיעו גם לרבין, דברים שהתפרשו במהרה כאיום על חיי רבין שהתממש, אך למיטב ידיעתי בן-גביר לא נענש, לא על עקירת הסמל ולא על האיום על רבין.

לי אישית בן גביר זכור במיוחד מניסיונותיו למנוע את מצעדי הגאווה בירושלים ולהפריע להם, יחד עם גופשטיין וברוך מרזל, שעמד בראש תנועת כ"ך לפני שהוצאה מחוץ לחוק, וניסתה לפעול במסגרות אחרות. לא פעם נהג בן-גביר באלימות והסתבך בקטטות.

ברבות השנים בן-גביר הצטיין מאד ביצירת קשרים עם כתבים בתקשורת הכתובה והאלקטרונית, למד משפטים במכללת קרית-אונו, ולמד להתחכם ולקרוא "מוות למחבלים" במקום לזעוק "מוות לערבים", ולכן הצליח להימצא כשיר להיבחר לכנסת, בניגוד לבנצי גופשטיין שבחירתו נפסלה, אך כפי שמעידים תמלילי הקלטות, הוא מנחה את פעילותו של בן-גביר כשר משטרה כביכול. בן-גביר משמש איפוא כפנים הלגיטימיות לכאורה של תנועת כ"ך, ונבחר לכנסת בראש מפלגת "עוצמה יהודית", שלכאורה איננה קשורה לתנועת כ"ך שהוצאה מחוץ לחוק. נבחרים אחרים מטעם מפלגת "עוצמה יהודית", השרים עמיחי אליהו ויצחק וסרלאוף, וחברי הכנסת צבי פוגל, אלמוג כהן, לימור סון-הרמלך ויצחק קרויזר, שלאיש מהם אין עבר בתנועת כ"ך, אינם חברים בקבוצת "אסטרטגיה", כפי שאפשר היה לצפות. בקבוצה חברים בנצי גופשטיין וחנמאל דורפמן, לצד רעייתו של בן-גביר איילה ואחרים שאכן משמשים כיועצים, אבל קל להיווכח מהקלטות שלבנצי גופשטיין וחנמאל דורפמן יש מעמד של מנחים, ולא של יועצים בלבד. בקלטות מציע גופשטיין לבן-גביר להתנכל לשכונה במזרח ירושלים כדי "לעורר את השטח", כלומר להתנכל במזיד לתושבים הערבים כדי לעורר אותם למהומות והתפרעויות, שתשמשנה אחר כך כתירוץ לפגוע בתושבים הערבים. הקלטות מעידות על כך שלא בן-גביר האיש השתלט על משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, אלא שתנועת כ"ך הלא חוקית השתלטה עליהן, ומטרתה איננה לשמור על השקט והסדר הציבורי, שזה תפקידה הראשון במעלה של המשטרה ולמטרה זו היא מורשית להפעיל כוח, אלא הפוך מכך: להתגרות בתושבים הערבים במטרה לחולל מהומות. זו מטרה בלתי חוקית שהפוכה לתפקיד המשטרה במדינה מתוקנת, והיא מהווה סכנה גדולה לשלומם וביטחונם של תושבי ישראל. לשון המעטה היא, שבן-גביר איננו ראוי לשמש כשר בישראל, ובוודאי לא כשר אחראי על המשטרה ושירות בתי הסוהר. מניעיו היחידים לדרוש תפקיד זה היו מניעת אכיפה של פשיעה לאומנית והקלה עם פושעים לאומנים שכבר הורשעו כמו רוצח משפחת דוואבשה, שימוש בכוח המשטרה כדי להתנכל לתושבים ערבים ולעוררם למהומות והתפרעויות, וכפי שעולה מהקלטות ואף היה ידוע קודם לכן מהתבטאויותיו הגלויות של בן-גביר, לדכא באלימות את ההפגנות נגד הממשלה, ולמטרה זו לעודד ולקדם קציני משטרה שינהגו כלפי המפגינים באלימות יתרה, כגון השלכת רימוני הלם, שימוש במכת"זיות ובבואש וכיו"ב. בכך פעל בן-גביר לשנות את אופי המשטר בישראל למשטר שמתנכל לערבים, מתיר את דמם ומעודד את שלילת זכויותיהם וגירושם, ומשטר שמדכא את חופש הביטוי וההפגנה בניגוד למקובל במשטרים דמוקרטים. בכל אלה פועל בן-גביר, בשירותה של תנועת כ"ך, נגד מדינת ישראל ותושביה, וסילוקו מתפקיד שר המשטרה חיוני לשמירת שלטון החוק ואופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל, ולהגנה על שלומם וביטחונם של כל תושבי ישראל ללא הבדל מוצא ודעה פוליטית. האחריות למינויו ולסיכון שכרוך בו לתושבי ישראל היא כמובן על נתניהו, וכל יום נוסף שבו בן-גביר ממשיך בתפקידו היא באחריותו של ראש הממשלה.

מהמרפסת ראיתי רק אלימות של שוטרים

ארבעים שנה אני גרה ברחוב עזה מספר 46 בקומה העליונה. בדיוק מול ביתו של בנימין נתניהו שנמצא מצדו השני של הכביש. ביתו של נתניהו נמצא על הכביש הראשי. בדיוק במקום הזה מתפצלת מהכביש סמטה צרה בדמות בננה שמקיפה את גינת אנה טיכו ומתחברת מחדש לכביש הראשי בקצה הדרומי של הגינה. ביתי הוא הראשון בסמטה שנחשבת לחלק מרחוב עזה ואין לה שם נפרד. רחוב עזה ההומה מפריד בין בית נתניהו לגינת טיכו, אבל מאז מוצאי שבת רחוב עזה נחסם במקומות רבים באמצעות מחסומים צהובים ניידים שאפשר להזיז בקלות יחסית. אולי העובדה שהכביש נחסם לתנועה גרמה לכתב "הארץ" בר פלג לכתוב משפט כזה "המפגינים הגיעו לרחבה שלפני ביתו של נתניהו". אין שום רחבה לפני ביתו של נתניהו. יש כביש עמוס, אלא אם כן חוסמים אותו לתנועה, מה שקורה בשנה האחרונה לעתים מאד קרובות, ואז רחוב עזה שהוא עורק תנועה מרכזי בין דרום ירושלים לצפונה נחסם גם לתנועת אוטובוסים ותושבי רחביה שרובם זקנים או סטודנטים ולכן תלויים בתחבורה ציבורית נותרים ללא תחבורה. הסבל שגורמת משפחת נתניהו לתושבי השכונה איננו מעניין איש. אבל לא על כך אני רוצה לכתוב כעת.

אני מכבדת את העיתונאים ואת תפקידם הקשה, אבל כמות הדברים הבלתי נכונים שנכתבו ונאמרו ביממה האחרונה על מה שקרה ברחוב עזה בליל אמש מוציאה אותי מדעתי. למשל מואב ורדי, כתב שמאד מקפיד על דיוק בדבריו, אמר "מעון ראש הממשלה" ואז תיקן את עצמו: "לא המעון, ביתו הפרטי של נתניהו". מרוב רצון לדייק הוא טעה: בראשית כהונת הממשלה הנוכחית ניצל נתניהו את הרוב הקואליציוני כדי להעביר חוק שהפך את שני בתיו הפרטיים, ברחוב עזה ובקיסריה, למעונות רשמיים של ראש הממשלה, ולפיכך חייב את אוצר המדינה לממן את הוצאותיהם של שני בתים אלה. הסיבה לכך היא כביכול השיפוץ הבלתי נגמר במעון הרשמי ברחוב בלפור. הסיבה האמיתית היא שנתניהו יכול לעשות ככל העולה על רוחו ואכן כך הוא עושה. בשום מדינה דמוקרטית לא יכול ראש הממשלה או הנשיא להכריז על ביתו הפרטי כמעון רשמי ממומן. זה עירוב לא דמוקרטי בין רכושו הפרטי של השליט לרכוש ציבורי. זה כמובן איננו המאפיין הבלתי דמוקרטי היחיד של ראש ממשלת ישראל. ובכן מואב ורדי לא דייק הפעם: ביתו הפרטי של נתניהו ברחוב עזה מוגדר כעת כמעון רשמי של ראש הממשלה, ואפילו כתבים בכירים וידענים אינם מודעים לכך, ולאי הנורמליות שיוצר המצב הזה, שבו סובלת שכונה שלמה מכך שראש הממשלה החליט לקבוע את משכנו הרשמי על עורק תנועה מרכזי שנחסם לתנועת מכוניות ואוטובוסים לימים ארוכים, ובכל עת שהוא נכנס או יוצא מביתו נחסם גם לתנועת הולכי רגל למשך חמש או עשר דקות. אינני יודעת מי הפיץ את השמועה שנתניהו איננו מתגורר בביתו ברחוב עזה. נכון שלעתים הוא שוהה באחד מבתיו האחרים או מתארח בבית אחר, לרוב כאשר עורכים בבית ברחוב עזה שיפוצים. אבל הוא בהחלט מתגורר בבית, וכשכנתו מעבר לכביש קל לי מאד לדעת לא רק שהוא מתגורר בבית, אלא מתי הוא יוצא ונכנס, כי המאבטחים מבקשים אז ממני ומכל מי שעובר ברחוב לעצור ולהמתין לבואו או לצאתו. בערב שלפני הניתוח שעבר הוא ישן בביתו ברחוב עזה אבל מאז שוחרר מבית החולים הוא שוהה כנראה במקום אחר.

כפי שסיפרו לי כמה מכרים שמתגוררים ברחוב בלפור, נתניהו ממשיך לבקר גם במתחם בלפור כי לדבריהם שם הוא מסתפר ומתאפר. אנשים שמתגוררים שם אמרו לי שהם ראו אותו במו עיניהם מגיע לשם. אני אישית לא ראיתי אותו מגיע לשם.

אתמול בערב הייתי במאהל החטופים בטרה-סנטה כשראיתי שני פרשים רכובים נכנסים לרחוב עזה מצפון ויורדים דרומה לעבר בית נתניהו. לא היה אז איש בכביש ותמהתי על הגעת הפרשים. כנראה הודיעו להם שיש צועדים בדרך לרחוב עזה והם הגיעו כדי להרחיק אותם. קצת אחרי שמונה וחצי הגעתי הביתה וכרבע שעה מאוחר יותר שמעתי המולה מכיוון גינת טיכו שביתי צופה עליה. היו שם אנשים, חלקם עם חולצות אדומות, חלקם נושאי אבוקות, שהסתובבו בגינה וצעקו: "אתה הראש אתה אשם". אחר כך שמעתי שהם צעקו "עכשיו, עכשיו" והם התכוונו כמובן להחזרת החטופים. הם לא התקרבו לביתו של נתניהו שנמצא כאמור מצדו השני של רחוב עזה ומוקף בחומה ובגדרות. הם הסתובבו בגינה והשמיעו קריאות. הם לא היוו סכנה לאיש. לפעמים חוסמים את הכניסות לגינה, אבל אתמול בערב הן לא היו חסומות.

אחר כך ראיתי בסמטה שבין הגינה לביתי, לפני בית 48, בחור בחולצה אדומה אוחז אבוקה ובחורה בחולצה תכלת. הם היו רק שניים, ואז ראיתי ארבעה שוטרים עטים על הבחור ותופסים אותו בכוח, ועוד שני שוטרים תפסו את הבחורה והיא נפלה על הכביש. השוטרים גררו אותם משם.

מה בדיוק קרה אז בתוך הגינה לא הצלחתי לראות, אבל בטלויזיה ראיתי את השוטרים גוררים בכוח את איילה מצגר שחמיה הקשיש חטוף בעזה והיא מאד פעילה להחזרת החטופים וזיהיתי שהשוטרים גוררים אותה מגינת טיכו שליד ביתי, שרחוב עזה מפריד בינה לבין בית נתניהו. אף לא אחד מהאנשים שהבחנתי בהם בגינה לא התקרב לבית נתניהו. הם רק הסתובבו בגינה, שלא היתה חסומה, וצעקו כאמור "אתה הראש אתה אשם" ו"עכשיו, עכשיו" ואולי עוד קריאות שלא שמעתי היטב.

אני מספרת רק על מה שראיתי בעיני ושמעתי באוזני. אינני יודעת מה התרחש במקומות שלא ראיתי ולא שמעתי. אמרו שמפגינים תקפו שוטרים באלימות ופרצו מחסומים. יכול להיות. אני לא ראיתי דברים כאלה, ראיתי רק מה שתיארתי – אלימות של שוטרים כלפי אזרחים שהסתובבו בגינה שמול ביתו של נתניהו וצעקו "אתה הראש אתה אשם" ו"עכשיו, עכשיו".

ראיתי בטלויזיה גם את הבחור ששכב מתחת למכת"זית. בר פלג כתב שזו פעם ראשונה שמפעילים בשכונה בואש, אבל זה לא נכון. גם בפעם הקודמת שמשפחות החטופים הפגינו ליד בית ראש הממשלה הפעילו בואש וגם אז אמרו שהמפגינים היו אלימים. היתה צחנה בשכונה במשך ימים וגם עכשיו יש. כתבתי על כך גם אז. אינני זוכרת שום מקרה אחר בארבעים שנות מגורי בשכונה שבו הופעל הבואש. רק כלפי משפחות החטופים בשתי הפעמים שבהן הפגינו ליד בית נתניהו. העובדה הזו איננה מקרית והיא מדברת בעד עצמה.

אני משוכנעת שאם היתה אלימות בהפגנה השוטרים יזמו אותה ונתניהו מינף אותה וכרגיל ראשי האופוזיציה והתקשורת נפלו בפח וגינו את המפגינים שהיו בעצמם קורבנות לאלימות המשטרה שתוכננה לדעתי מראש. אחרת אינני יכולה להסביר את הופעת הפרשים חצי שעה ויותר לפני שהמפגינים הגיעו לקרבת ביתו של ראש הממשלה, ועם כל הכבוד לעיתונאים הנכבדים ולשאר המגנים, סיבוב בגינת טיכו בקריאות "אתה הראש אתה אשם" ו"עכשיו עכשיו" איננו "פריצת מחסומים" ו"נסיון לפרוץ לבית ראש הממשלה", בדיוק כמו שקריאות דמוקרטיה ליד המספרה של שרה נתניהו השקרנית והמנוולת שטענה שצבאו על דלת המספרה ורצו לרצוח אותה אינן ניסיון לינץ'. חבל מאד שהאופוזיציה למול המנוול השקרן והמסית נתניהו כל כך עלובה וניתנת כל כך בקלות למניפולציה, וכך גם התקשורת. רק את יוסי אלי מערוץ 13 ראיתי גם אתמול בטלויזיה וגם היום ברחוב עזה ושאלתי אותו אם הוא ראה מפגינים מכים שוטרים. הוא אמר שהיו דברים כאלה ואני מאמינה לו, אבל אני במו עיני ראיתי רק שוטרים מכים מפגינים ביחס של שניים לאחד ובלי שום סיבה. עכשיו בטח איתמר בן-גביר יקדם אותם כמו שהוא הבטיח, אם מישהו רוצה לשאול אותי שאלת תם, מדוע המשטרה כל כך עוינת דווקא כלפי משפחות החטופים ומדוע היא כל כך אלימה.  

היום הציבו ברחוב עזה במקום מחסומים ניידים גדרות גבוהות קבועות. שלא תגידו שאין הפקת לקחים מטבח שמחת תורה.

בן גביר והנאנסות בעזה

 

בראיון ל-ynet, אמר השר בן-גביר שהוא מנסה לשכנע את הממשלה שהמשטרה צריכה לפרוץ להר הבית כאשר מניפים שם דגלי חמאס או תמונות של סינוואר "כשבנות שלנו נאנסות בעזה". פתאם מגלה השר רגישות לגורלן של החטופות בעזה, כמובן, כמנהג ממשלת האסון, תוך התעלמות גמורה מאחריותו האישית ומאחריות הממשלה לגורלן של החטופות בעזה. לבן-גביר אחריות כפולה ומכופלת לגורלן של החטופות בעזה: ראשית, יחד עם הממשלה כולה, הוא אחראי להפקרה הנפשעת של ישובי עוטף עזה, כאשר הכוחות שהיו אמורים להגן על ישובים אלה ולמנוע חטיפת ישראלים לעזה הועברו לגזרות אחרות, ובפרט ליהודה ושומרון, וזאת בלחץ המתנחלים שזוכים לייצוג יתר בכנסת ובממשלת האסון, שבן-גביר עצמו הוא אחד ממנהיגיהם, וכולנו זוכרים איך עמד על זכותו לנוע בחופשיות ביהודה ושומרון בתוך אוכלוסיה פלשתינית עוינת. לחופש התנועה של בן-גביר וחבריו היה מחיר: שאיבת מרבית יחידות צה"ל ליהודה ושומרון, וכפי שהעיד קצין צנחנים ראשי, העבירו את כל סוללות התותחים מהעוטף, אלה שהיו אמורות לעצור את המחבלים הפולשים, לצפון וליהודה ושומרון, ובכל עוטף עזה נותרה רק סוללת תותחים יחידה בשבטה לצורך הדרכה, והתותחנים המיומנים הועסקו בביטחון שוטף של מתנחלי יהודה ושומרון, וזו כמובן רק דוגמה אחת לשאיבת כוחות צה"ל מגבול עזה לשירות המתנחלים. שנית, בן-גביר התנגד לעסקה שבמסגרתה שוחררו למעלה ממאה חטופים, בעיקר ילדים ונשים. למרבה המזל לא היו לו די קולות למנוע את העסקה, שבלעדיה גם ילדות היו נאנסות בעזה. ושלישית, בן-גביר הוא הגורם העיקרי שמונע עסקה נוספת של שחרור חטופים ומטיל אימה על נתניהו באיום לפרק את ממשלתו, ובכך הוא מבטיח את המשך האונס של נשים חטופות בעזה. עדיף היה שלא היה מעלה על דל שפתיו את זכר הבנות הנאנסות בעזה, שהוא אחראי מרכזי לעינויים שהן עוברות. אבל בן-גביר נכנס לממשלה בראש וראשונה כדי לחרחר מהומות עם ערביי ישראל ולעודד שפיכות דמים שבעקבותיה הוא מקווה לפגוע במעמדם כאזרחים, ואיננו יכול לוותר על תעמולה ארסית כדי לקדם את עמדותיו. הוא רוצה שמשטרת ישראל תפרוץ לשטח הר הבית בתירוץ כזה או אחר, כדי לעודד מהומות ושפיכות דמים, ולמען מטרה קדושה זו הוא נזכר פתאם בסבלן של הבנות הנאנסות בעזה, שלולא היתה סיעתו בממשלה כנראה לא היו נחטפות מלכתחילה, ובכל מקרה יכלו כבר להשתחרר. כדי לשכנע בנחיצות פריצות משטרה להר הבית בחודש הרמדאן, שלכל ברור שתוצאותיהן עלולות להיות הרות-אסון, הוא נזכר פתאם ש"הבנות שלנו נאנסות בעזה". אבל הבנות שלנו נאנסות בעזה במידה רבה באדיבותו של איתמר בן-גביר.

לרוב נחשבים הגזענים והלאומנים בעולם למי שמבטאים את דעותיהם האיומות בכנות כשפיהם ולבם שווים, ואילו הצביעות מיוחסת לשמאלנים וליברלים כשהם נלחמים על זכויות אדם, כאשר הגזענים טוענים שבעצם כולם חושבים כמותם ולא אומרים זאת רק מתוך צביעות – ראו דיבורי סמוטריץ' על כך שאיש איננו רוצה בקרבתם של ערבים. אבל איתמר בן-גביר מצליח להיות בו זמנית גם גזען, גם לאומן, גם מנוול וגם צבוע, והעובדה שכל כך הרבה יהודים תומכים בו מעידה למרבה הבושה שלא חסרים יהודים שהם גם רעים וגם מטומטמים.

ירי חי

 

בכל יום מגיעה בשורת איוב חדשה שמהפכת את המעיים. אתמול זו החשיפה של משה שטיינמץ מערוץ כאן, על התכנית שמקדמים איתמר בן-גביר ומפכ"ל המשטרה להתיר ירי חי בהפגנות, שנאסר בעקבות הדו"ח של ועדת אור, הוועדה שחקרה את אירועי אוקטובר 2000, שבהם נהרגו שלושה עשר אזרחים ערבים, חלקם קטינים, מאש שוטרים. כדי שזה יישמע פחות נורא הם מדברים על מפגינים שעוצרים שיירות צבאיות בזמן מלחמה, ואז מדברים על מבצע "שומר החומות", לא בדיוק מלחמה, ולא שום שיירות צבאיות אלא פרעות של אזרחים יהודים וערבים אלה נגד אלה. לא קשה לנחש במי מעוניין בן-גביר לירות. כמובן בערבים, אבל גם במפגינים נגד הממשלה. את הסיבה כבר ימצאו, כפי שמצאו סיבה לזרוק רימון הלם בהפגנה בתל אביב. לא היתה סיבה לרימוני הלם, ובזמן הפגנות בלפור גם לא היתה ממש סיבה לשימוש במכת"זיות, אבל השתמשו, וגם היכו מפגינים באגרופים וסטירות. כל השוטרים המכים זוכו בסופו של דבר. לא חסרים למשטרה אמצעים לפיזור הפגנות. חלקם פשוטים, חלקם אכזריים. אבל בן-גביר רוצה דם, והמפכ"ל שבתאי רוצה להישאר מפכ"ל. אז אנשים צריכים למות, כמו במהומות אוקטובר  בשנת 2000. אז באמת היתה תדהמה גדולה מעוצמת המהומות. הציבור היהודי היה בהלם והמשטרה היתה בהלם מעוצמת ההתפרעויות, והתגובה הקטלנית שיקפה את עוצמת התדהמה והאימה שעוררו המהומות. עכשיו הדברים ידועים, התקוממות של אזרחי ישראל לא תעורר פליאה ותדהמה, ולמשטרה יש די אמצעים לפיזור הפגנות, והיא יכולה להתמודד היטב עם הפגנות והתקהלויות ללא שימוש בירי חי ומבלי לגרום לשפיכות דמים, אבל בן-גביר רוצה דם. כמו שהוא אוהב לומר, זאת המדיניות שלו. ואם נתניהו ייתן לכך יד, הוא לא יוכל לחמוק מאחריות, כפי שהוא אחראי לכל הפארסה של מינוי בן-גביר, בריון מועד, גזען אלים ואדם חסר כל שיקול דעת למשרד הרגיש ביותר, הקשה ביותר, משרד שהכשיל אנשי משטרה וצבא מנוסים עם ניסיון מבצעי רב. לבן-גביר היה ניסיון בתלישת הסמל ממכוניתו של יצחק רבין, ובהחטפת מכות לערבים והשלכת סחורה של סוחרים ערבים לרחוב. מכל היוזמות האוויליות של השר בן-גביר, זו האחרונה מטילה עלי את האימה הגדולה ביותר. אני כבר רואה לנגד עיניי את השוטרים מכוונים את הנשק לרגליים ופוגעים לאנשים בראש, כפי שקרה וקורה ביהודה ושומרון. אני רואה אנשים נהרגים. אני נזכרת בנער שנעצר בנתיבי איילון. אמרו שלא היכו אותו, אבל ראיתי שהפה שלו מלא דם. נתנו לו אגרוף בשיניים. מח"ש היתה אמורה לחקור, אולי היא אפילו חקרה, אבל בעיקר חקרו את הנער על אחזקת סם ואולי המציאו עוד איזו עבירה. אלימות משטרתית מטואטאת מתחת לשטיח, במיוחד כאשר היא נוחה לקואליציה השלטת ולממשלה, ןהאלימות המשטרתית היא קשה גם ללא היתר לירי חי.

ומעבר לכך: האם בכך עוסקים השר והמפכ"ל בשבוע שיומיום נרצחו בו אנשים, ביום שבו נרצחו שתי נשים צעירות. אחת מהן, יסמין ג'בארין, היתה רק בת עשרים ושש, אם לשני פעוטות. גם בחברה היהודית הוכפל מספר הרציחות לעומת השנה שעברה. בחברה הערבית המספר שולש. אבל השר והמפכ"ל עסוקים בקידום היתר לשוטרים לרצוח מפגינים, שברור שהוא מדרון חלקלק, שייעשה בו שימוש גזעני ופוליטי, כי זו דרכו של השר. לו ראש הממשלה היה באמת המבוגר האחראי, כל זה לא היה עולה על הדעת. אבל אין בישראל לא ממשלה ולא ראש ממשלה. יש אוסף של אנשים בלתי ראויים ובראשם נאשם המנסה לחמוק בכל מחיר מגזר דינו ומוכן לדרדר את המדינה כולה לתהום.

"גילוי האמת" הוא ספין

 

זוכרים איך התחילה פרשת השימוש המשטרתי בתכנות ריגול, בעקבות סדרת כתבות של תומר גנון בעיתון "כלכליסט"? אז משך את תשומת הלב דיווח על שתילת התוכנה בטלפונים של ראשי מחאת "הדגלים השחורים" נגד נתניהו, מה שהצביע על שימוש בתוכנת הריגול בתקופתו של השר אמיר אוחנה, למטרה הפוליטית הברורה של שימור שלטונו של נתניהו. וכן, דובר גם על האזנה לראשי ערים ופוליטיקאים שנחקרים בעבירות שחיתות, אבל עיקר השיח נסב על שימוש בתוכנה לדיכוי המחאה נגד נתניהו, מה שלא הפתיע את מי שנכח בהפגנות, או במקרה שלי – מי שמתגורר בקרבת בית ראש הממשלה, והיה עד כמוני לניסיון המשטרתי לחסום הגעת מפגינים לבלפור, לניסיון לעצור מפגינים ולחקור אותם מי הם כדי להרתיע אותם מלהצטרף להפגנות, למעצרים אלימים של מפגינים ללא כל סיבה, להטלת קנסות על מפגינים – או על עוברי אורח שנקלעו למקום – על עבירות מופרכות ומומצאות למטרת התנכלות בלבד, לניסיון למנוע ממפגינים לשוב לביתם, ולסתם אלימות כלפי מפגינים ללא כל סיבה. שום דבר בהתנהלות המשטרה כלפי המפגינים נגד נתניהו לא נשא אופי דמוקרטי. סביבת בית ראש הממשלה בימי ההפגנות נראתה כמתחם שלטוני בדיקטטורה ברוטאלית, שבה ממקדות רשויות האכיפה את כל עוצמתן בדיכוי מתנגדי השלטון ואינן בוחלות באמצעים.

והנה הפלא ופלא -לאחר ששמענו שלא היה שום שימוש לא חוקי בתוכנות הריגול, בוודאי לא נגד מנהיגי המחאה, מתברר כי נמצא קורבן אחד ויחיד לריגול משטרתי, הלא הוא עד המדינה שלמה פילבר שצפוי להתחיל בקרוב את עדותו בבית המשפט נגד נתניהו. רק לו האזינו באופן בלתי חוקי. ריגול אחר מנהיגי המחאה נגד נתניהו בחסות משרתו אמיר אוחנה בתפקידו כשר המשפטים מטעם? לא היה ולא נברא. אוחנה אפילו הכריז שבמשטרה יש תרבות שקר. לא נגד מפגינים שהואשמו בהאשמות שוא והוכו באלימות על ידי אנשי משטרה ללא כל סיבה. תרבות השקר במשטרה על פי אוחנה תחומה אך ורק לחקירות נתניהו. כשהוא היה שר המשטרה, השוטרים שכולנו ראינו מכים באלימות מפגינים נגד נתניהו, פעלו רק על פי החוק. אוחנה הוא בכלל ממחנה הצדיקים שרק שומרים על זכויות האזרח, בעיקר אזרח אחד שהיה במקרה ראש הממשלה שמינה אותו לתפקיד.

אינני חולקת על העובדה שהמשטרה האזינה לשלמה פילבר. אבל לטעון שזה המקרה היחיד, שרק נגד נתניהו הופעלה תוכנת ריגול ותו לא, שמכל החקירות והמשפטים שניהלה המשטרה רק בנתניהו לבדו נהגו שלא כחוק, וכל האלימות חסרת הבסיס נגד מתנגדי נתניהו או בכל מקרה אחר התנהלה בדיוק על פי החוק ורק באמצעות צווי שופט חוקיים? לא רק שאינני מאמינה לכך, אלא שבעיני כל "גילוי האמת" הזה איננו אלא ספין של אנשי נתניהו במשטרה, ונתניהו קידם ודחף את מקורביו ועושי דברו לא רק בתקשורת, אלא גם במשטרה, שבמשך שנתיים שבהן ניסה לשוא להקים ממשלה בראשותו מנע מינוי קבוע של מפכ"ל משטרה והניח למשטרה להתנהל בראשות ממלא מקום מפכ"ל שהיה כמובן נתון למרותו הרבה יותר מאשר מפכ"ל קבוע. כעת מנסים לשכנע אותנו שרק המפכ"ל שנתניהו קיוה כנראה לתמרן לטובתו ולא צלח בידו, רוני אלשיך, כפי שקיוה שמנדלבליט כיועץ משפטי לממשלה יסגור את התיקים נגדו ולא צלח בידו, ובקיצור רק מי שאכזב את ציפיותיו של נתניהו לשרת את עניינו הפרטי אשם בשימוש פסול בתוכנות ריגול. בעיני זה ספין במלוא מובן המלה – סיבוב והטיית תשומת הלב מהשימוש הלא דמוקרטי בתוכנות ריגול ובכל אמצעי אחר לדיכוי המחאה נגד נתניהו, לניסיון להציג את נתניהו כקורבן היחיד להפרת זכויות משטרתית, על פי השקר שפומפם לנו ללא הרף "לא ביבי לא חוקרים" – רק הצדיק התמים והטהור נתניהו נפל קורבן לחוקרי משטרה תככנים ורשעים שביקשו לקעקע את שלטונו של אהוב העם נתניהו שבאופן מוזר לא זכה ברוב קולות העם ובארבע מערכות בחירות שגזר עלינו דוקא הפסיד את השלטון, עד שלבסוף הפסיד אותו כליל. אבל המקורבים שטיפח עודם פועלים למענו בכל הכוח, וכוחם כלל איננו מבוטל, וכך בעולם ההפוך שלנו אנו אנוסים לשמוע הטפות מוסר מאמיר אוחנה ומהליכודניקית החדשה אתי כרייף, שמורים לנו דיעה ממקום הכבוד שלהם במיניסטריון האמת של נתניהו.

השוטרים ביפו

 

היום גנבו את העגלה של אביב. שרון ירדה איתו לגינת המשחקים והוא דחף את העגלה כמו שהוא אוהב עד שהיא נתקעה והוא רץ למקום אחר ושרון רצה אחריו וכשהם חזרו לקחת את העגלה היא כבר לא היתה שם והם לא ראו אותה בשום מקום. ישבו שם זקנות ואמרו לשרון שככה זה בשכונה שלהם, כי ביפו יש הרבה פשע ואם מטיילים ברחוב אחרי הצהריים או בלילה שומעים יריות. שרון חשבה שאולי זה לא פושע ממש שגנב את העגלה, רק מישהו שאיבד את העבודה בגלל הקורונה ואין לו כסף, אז אולי הוא רוצה למכור את העגלה ולהרוויח מזה. זה היה מדכא וגם אני הייתי מאד מדוכאת שגנבו את העגלה ונזכרתי איך נסענו לקנות אותה כשאביב היה בן כמה ימים ונראה כמו גמד עם כובע, ועוד לא ידע להשליך את כל הכובעים שמלבישים לו וישבתי איתו על אחת הכורסאות שהוצעו בחנות למכירה וחשבתי כמה חבל שאין לנו כסף לקנות אותה גם. ונזכרתי איך צילמו בדיוק לפני הבית ששרון מתגוררת בו עכשיו את הסדרה השוטרים שעכשיו מקרינים בטלויזיה ואני מפחדת לצפות בה. אבל ביומיים שצילמו לפני הבית של שרון לא יכולתי להינתק מהחלון במטבח שצפה אל מגרש החניה שבו התקיימו הצילומים. הביאו מכונית שרופה לגמרי. הביאה אותה מכונית גרר והורידו אותה לאט עד שהיא עמדה על האספלט. היו שם הרבה אנשי משטרה אמיתיים כנראה, וניידות משטרה אמיתיות, ומסביב למכונית השרופה הציבו מחסומים. אני חשבתי שמצלמים סדרת פשע על יפו, אבל שרון אמרה לי שכתוב על המחסומים "עיריית נהריה", וכנראה זו סדרה על העולם התחתון בנהריה, שהיה הרבה בחדשות לפני כמה שנים. בסצינות שצילמו במגרש החנייה מול הבית של שרון לא היו שום כוכבים, רק ראו שני אנשים בחליפות מיגון ניגשים למכונית, פותחים את הדלת ומסתכלים פנימה לתוך המכונית השרופה. הם נראו כמו צוות רפואי במחלקת קורונה, מכוסים במדי מיגון לבנים מכף רגל עד ראש ואי אפשר היה לראות להם את הפנים. כנראה הם היו אמורים להיות פתולוגים שמוצאים גופה, אני חושבת. אתם שלא מפחדים לצפות בסדרות פשע יודעים בוודאי יותר ממני מה מצאו הפתולוגים במכונית הזאת. בכל פעם הבמאי צעק אקשן והאנשים בחליפות המיגון ניגשו למכונית ופתחו את הדלת שלה והסתכלו פנימה. הם חזרו על כך שוב ושוב. לפני ואחרי הרבה אנשים התגודדו מסביב למחסומים ולמכונית השרופה ולא הבנתי אם זו סצינה מהסדרה או סתם הם מתגודדים. הרבה אנשים ישבו בצד על כסאות פלסטיק שהביאו וצפו בצילומים, אבל רוב הזמן לא צילמו אלא סידרו כל מיני דברים. בעצם נורא מעט קרה, ובכל זאת לא יכולתי להתיק את עיני מהמכונית השרופה ומהאנשים שהתגודדו סביב. והיה לי נורא מוזר שמצלמים ביפו סרט על פושעים בנהריה. אם מצלמים סרט על נהריה, למה מצלמים אותו ביפו ולא בנהריה? לכל עיר יש פושעים משלה וביפו יש די והותר פושעים משלה, ונכון ששיכון כמו זה ששרון גרה בו יכול להיות בכל מקום, ומגרש החנייה מוקף כולו בבניינים ולא רואים שום דבר שמעבר לבניינים, אז מישהו שיראה את הסידרה לא ידע שצילמו את נהריה ביפו, אבל לי זה ממש הפריע, שלא מצלמים בנהריה וזה עושה את הכל לא אמיתי. הצילומים לקחו יומיים ולא ממש ברור למה, כי צילמו נורא מעט סצינות, בעיקר את המכונית השרופה, ורוב הזמן סידרו את המכונית השרופה כדי שתתאים לצילומים, והמכונית השרופה היתה כמו כוכבת שכל הזמן מאפרים אותה. בלילה כשטיילתי עם אושר היו על המדרגות שני שקיקים עם פתילים שנראו כמו מטעני חבלה ונבהלתי, ועמדה שם משאית של ההפקה ושאלתי אותם מה זה הדברים האלה והם אמרו שזה בסדר, שהכל בסדר, שהם הניחו את זה ואני לא צריכה לפחד מכלום. אחרי שגמרו את הצילומים בא שוב הגרר והעלו עליו את המכונית השרופה ונסעו, ועל האספלט נשאר אפר שחור, ואחר כך ניקו את האפר ולא נשאר יותר שום סימן לכל המהומה שהיתה במגרש החניה ביומיים של הצילומים. לא תמיד ידעתי מה חלק מהסדרה ומה לא. למשל שוטר אחד שטף את הניידת בדלי, ולא ידעתי אם זה גם חלק מהסרט או שסתם הוא רחץ את הניידת. אולי עיריית נהריה לא רצתה שיצלמו בנהריה סרט על הפשע בנהריה, אז צילמו אותו ביפו כי שם כבר צילמו סדרות על פשע ולא אכפת לאף אחד שיצלמו שם עוד סרט אחד, או אפילו סדרה. בגלל שכל היום צפיתי מהחלון על המכונית השרופה, התחלתי לחשוב ולדמיין כל הזמן סצינות של פשע. למשל כשהלכתי עם אושר ואביב למכולת של נור, יצאו שני בחורים מהמכולת ודיברו ביניהם, ואחד עלה על האופנוע שלו והם המשיכו לדבר ופתאם, בלי שום אזהרה, הם התחילו לריב והלכו מכות ונורא פחדתי שאחד יהרוג את השני, פתאם הם נראו כאילו הם רוצים להרוג זה את זה, אבל למרבה המזל תוך כדי מכות הבחור שעל האופנוע פשוט התחיל לנסוע והסתלק משם, וחשבתי איזה מזל שאף אחד לא נהרג, ובמיוחד חשבתי איזה מזל שאף אחד לא נהרג לי לפני העיניים, ואחרי זה לא הייתי יכולה לישון מרוב פחד. איך אנשים מתחילים פתאם לריב וממש ללכת מכות, אנשים שרק דקה קודם שוחחו כמו ידידים? ואיך בן אדם מחליט לגנוב עגלה של תינוק, בזמן שאמא שלו רצה אחריו לקצה השני של הגינה? ואיך כל כך הרבה שוטרים באו לשם בצילומי הסדרה, אבל בכל הפעמים האחרות שהייתי ביפו, אפילו פעם אחת לא ראיתי שוטר.

שנה חדשה וסגר

 

בוקר של שנה חדשה. בטלויזיה אמרו שאין סגר באמת. אולי הם כבר שכחו איך זה כשאין סגר וכבר לא שמים לב שהחנויות סגורות ואין כמעט אנשים ומכוניות ברחוב. הכלב כבר לא רוצה ללכת לרחוב קרן קיימת, כי קפה שוש סגור וגם הפטיסרי סגורה. בסגר הראשון שניהם עוד פתחו, רק למכור ולקחת, כי לשבת אסור. בסגר השני קפה שוש כבר היה סגור, ומאז לא נפתח עוד. הפטיסרי היתה פתוחה ובימי חנוכה השתרך תור ארוך לפני מדפי הזכוכית העמוסים סופגניות מכל הסוגים והצבעים. אבל עוד לפני הסגר נסגרו, כי הוציאו את הצוות לבידוד. אני חושבת מי מהמוכרות שתמיד כל כך חביבות אליי חלתה. אולי יותר מאחת. מאז כבר לא פתחו שוב. הכלב כבר הלך ישר ל"לחם של תומר". שם עוד פתוח ותור ארוך משתרך במבואה, כי בכל פעם מותר רק לשני לקוחות להיכנס. בתור עומדת אשה עם כלב קטן, אז כדי שאושר לא יאכל אותו אנחנו ממתינים ליד בית הקפה מסתברא שגם הוא סגור. המסכנים פתחו זמן לא רב לפני הסגר, ומאז יותר סוגרים מפותחים, וכשפתוח מלא אנשים כי אומרים שהעוגות מצוינות, וגם כשרות. רק שיצליחו לשרוד את הסגרים. מגיע עוד איש עם שני כלבים, אחד גדול ואחד קטן. אושר נובח והם עונים. עכשיו צריך לחכות שילכו כל הכלבים. קנינו חלת צימוקים לחגוג את השנה החדשה והשבת. אושר ביקש לטעום מהחלה ותלשתי לו פיסות קטנות בלי צימוקים. כשהגענו הביתה הוא שתה קצת והקיא הכל, ומיד אכל את כל חתיכות החלה בחזרה, ואני חשבתי שהגיעה שנה חדשה אבל דברים לא באמת משתנים. אחר כך הלכתי לעיר וראיתי שהחנות של אניטה במכירת חיסול ועומדת להשכרה, אבל היא היתה כמובן סגורה, וגם החנות של סטימצקי היתה סגורה, ומאד שמחתי שהחנות של דני ספרים היתה פתוחה, כי עכשיו הם לא רק חנות ספרים אלא מרכז חלוקה של דברי דואר, אז אפילו בסגר הם פתוחים. אבל את הספרים שחיפשתי לא מצאתי והלכתי לשוק וקניתי מה שהיה, כי בסגר צריך לשמוח שיש בכלל מצרכים. חבל שהאנשים בטלויזיה לא יוצאים לפעמים מהטלויזיה ולא רואים מה הסגר עושה לאנשים, וכל הזמן הם אומרים שהסגר לא אמיתי, כאילו מזמינים את נתניהו להכביד עוד יותר על האנשים, שכבר מתמוטטים. עכשיו רוצים לסגור גם את בתי הספר, כאילו לא פגעו מספיק בילדים. כן, יש מגפה, חבל שלא זכרו את זה כשעודדו אנשים לנסוע בהמוניהם לדובאי ולחגוג שם ולחזור לארץ חולים. פתאם נזכרו שחו"ל זה מסוכן וכלאו את החוזרים במלוניות כאילו הם פושעים. רק אחרי שהם התמרדו נתנו להם לחזור הביתה לבידודים. המשטרה כבר התרגלה לעצור אנשים שלא עשו שום רע כאילו הם פושעים, ובכל שבת באות עשרות מכוניות משטרה ומשמר הגבול ואפילו מביאים כלבים וחוסמים את כל דרכי הגישה לבית ראש הממשלה כדי למנוע שיבואו המפגינים. והמפגינים באים. למרות שחוסמים אותם ומכים אותם ועוצרים אותם הם באים, וכל אלה שבאים הם גיבורים, כי הם כבר יודעים שהמשטרה תיטפל אליהם ותעצור אותם ותכה אותם, ובכל זאת הם באים ולא מוותרים. אני רואה אותם באים אחרי הצהרים ואני רואה אותם חוזרים בלילה. רובם לא ירושלמים ואוהבים כלבים, אז הם מלטפים את אושר והוא מחכך בהם את המחסום בתקוה שמישהו יוריד לו את המחסום. להפגנה עצמה איננו הולכים כי אושר מפחד מהצעקות ומהזמבורות. פעם דוקא הלכנו לשם אבל עצרה אותנו שוטרת ורצתה לדעת לאן אנחנו הולכים. אז הלכתי משם. אין באמת חופש לבוא ולהפגין כי כבר אין בישראל דמוקרטיה וכל שוטר יכול בלי שום סיבה לעצור אנשים. אחר כך אנשי נתניהו כותבים בתגובות שאין הרבה מפגינים, אחרי שהם שולחים את המשטרה לחסום את כל הכבישים ולמנוע מאנשים להפגין. כל עוד נתניהו יישאר בשלטון המשטרה תתנכל למפגינים, אבל המפגינים הם עקשנים. אני רק מתפללת שנתניהו יפסיד בבחירות כמו שטראמפ הפסיד, ושזה יהיה הפסד גדול. אני דוקא שמחה שעוד מעט יהיו שוב בחירות כי זאת הזדמנות נוספת לסלק את נתניהו שאולי הפעם תצליח, ואם לא נצליח לסלק את נתניהו בבחירות הקרובות נמשיך לנסות עד שנצליח. ונמשיך גם לכסות את הפנים כי אנשים ממשיכים להידבק בקורונה, אפילו אלה שמתחסנים, ומישהו כתב בתגובות שהחיסון שוה לתחת. אני מקוה שבכל זאת החיסונים עובדים, גם אם לוקח להם זמן. לכל דבר צריך סבלנות, אם רוצים שיהיה טוב ואם רוצים שתיעלם הקורונה ואם רוצים לסלק את נתניהו, צריך בעיקר סבלנות ובסוף כל זה יקרה, ואז באמת נרגיש שיש לנו חיים חדשים.

מותו של אהוביה סנדק

 

אהוביה סנדק היה בן 16. רק נער. אפשר לומר ילד. הוא לא היה ילד טוב וגם החברים הבוגרים יותר שנשרך אחריהם לא היו טובים. הם יידו אבנים על מכוניות של פלשתינים. מיידוי אבנים כזה נהרגה באוקטובר 2018 עאישה ראבי, אם לשמונה ילדים, כשמתנחלים יידו אבנים על הרכב שבו נסעה עם בעלה ואחת מבנותיה. יידוי אבנים הוא פשע מסוכן שהמשטרה צריכה להפסיק כאשר היא נתקלת בו. ובכל זאת, אהוביה סנדק וחבריו היו צעירים מאד, שלושה מתוכם קטינים. השוטרים היו צריכים  לחשוב על כך כאשר רכב המשטרה רדף אחריהם והתנגש במכוניתם.

המשטרה איננה מכחישה שרכב המשטרה התנגש במכוניתם וגרם לה להתהפך. לטענת המשטרה הנוסעים ברכב הנמלט הם האשמים בתאונה, כי ניסו למנוע ממכונית המשטרה לעקוף אותם משמאל. אבל לא ברור אם הנמלטים אכן מנעו מהמשטרה לעקוף אותם בזדון או פשוט איבדו שליטה. יש עדות שהשוטרים עצמם נהגו ברכב בפראות. מדובר איפוא בתאונה שנסיבותיה עדיין מתבררות. מח"ש קיבלה עליה את חקירת השוטרים המעורבים בתאונה שגרמה למותו של אהוביה סנדק. אבל המשטרה ממשיכה לחקור את הנוסעים ברכב, ועכשיו היא גם מאשימה אותם במות חברם הצעיר אהוביה סנדק. כיצד המשטרה יכולה לחקור תאונה שאנשיה מעורבים בה? מדוע לא הועברה החקירה כולה, כולל חקירת הנערים, למח"ש או לגורם אחר שאיננו המשטרה? האם המשטרה יכולה באמת לחקור באובייקטיביות תאונה שאנשיה מעורבים בה? הרי האינטרס של המשטרה הוא לטהר את אנשיה מכל אחריות לתאונה ולהטיל את כל האשמה על הנערים שהם אולי עבריינים, אבל הם עדיין נערים, שלושה מהם קטינים ואחד מהשלושה נהרג בתאונה, שהנוסעים ברכב טוענים ויש גם עדות נוספת לכך שלשוטרים יש לפחות אשם תורם לתאונה הזו, שהם נהגו בפראות לא פחות מהנערים, והרי האחריות עליהם כשוטרים גדולה הרבה יותר.

אבל המשטרה חוקרת את נוסעי הרכב וכעת היא מאשימה אותם בהמתה בקלות דעת של חברם, כשיש טענה נגדית לא רק מצד הנאשמים, שהמשטרה היא זו שאחראית לתאונה ולמותו של אהוביה סנדק בן ה-16. כמובן שאם המשטרה תצליח להרשיע את הנוסעים ברכב בתאונה, יש לה סיכוי טוב יותר להתנער מאשמת אחריותם של השוטרים לגרימת התאונה ולמותו של אהוביה סנדק. לכן בהחלט יש למשטרה אינטרס להחמיר עם הנערים ואולי גם להטות את החקירה ולטפול על הנערים אשמת שוא מעבר לאשמתם האמיתית בידוי אבנים ובנסיון הימלטות מהמשטרה. בנסיבות כאלה לא ייתכן שהמשטרה, שגם מודה בעצמה שאנשיה היו מעורבים בתאונה, בין אם באשמתם ובין אם לאו, תהיה הגורם שחוקר את התאונה והגורם שחוקר את הנערים ומאשים אותם.

כל זה צריך לכאורה להיות ברור מאליו, שהגורם החוקר והמאשים צריך להיות אובייקטיבי ולכן המשטרה שבגלל מעורבותה בתאונה איננה גורם אובייקטיבי איננה יכולה להיות הגורם החוקר. אבל משום מה זה בכלל לא ברור ומדי ערב המשטרה מנפיקה לתקשורת האשמות נגד הנערים ובעיקר מנסה לטפול עליהם את האשמה למות חברם.

זה מזכיר לי במידה מסוימת את התאונה שבה נהרג ארי נשר, ששם המשטרה ניסתה להאשים במותו של ארי את החבר שהרכיב אותו על אופניו במקום את הכדורגלן שדרס את שניהם והרג את ארי נשר. הפעם המקרה חמור עוד יותר, מפני שהשוטרים בעצמם חשודים בגרימת מותו של אהוביה סנדק ומנסים לטהר את עצמם מאחריות. וזה אולי מזכיר אפילו יותר את המקרה של יעקוב אבו אלקיעאן מאום אל חיראן שאיבד שליטה על רכבו לאחר שהמשטרה ירתה בו והרכב הידרדר והרג את השוטר ארז לוי. אז טענו שאבו אלקיעאן היה מחבל ודרס את ארז לוי למוות בכוונה, מה שהתברר בדיעבד כלא נכון.

יש הרבה קבוצות אוכלוסיה שסובלות מן המשטרה, שמתנהגת במקרים רבים באלימות כלפי אזרחים. רק לפני שבוע היינו עדים למעצרו המזעזע של חרדי זקן ולוקה בנפשו שלאחר שהתברר שנעצר לגמרי בטעות השליכה אותו המשטרה במקום מרוחק במקום להשיבו לביתו והאיש האומלל תעה ביער וכמעט מת מהיפותרמיה. החרדים חושבים שהמשטרה מתנכלת בעיקר להם. גם המפגינים נגד נתניהו מרגישים שהמשטרה מתנכלת בעיקר להם, וגם המתנחלים מרגישים שהמשטרה מתנכלת להם. אפשר לנקות את המשטרה מאשמת האפליה, כי למרבה הצער שוטרים מתנהגים באלימות לכל חלקי האוכלוסיה, ולא פעם מתגלים במשטרה חוסר יושר ואי אמירת אמת כדי לגונן על שוטרים שנהגו שלא כהלכה, והיו גם לא מעט מקרים מזעזעים שבהם טפלה המשטרה אשמה על אנשים כדי לנקות את עצמה או למטרה אחרת, כמו מפקד תחנה בקרית-גת שהאשים מתלוננים על גניבת רכב בעדות שקר כדי להפחית באופן כזה את נתוני הפשיעה בתחום אחריותו – סיפור שקשה להעלות על הדעת ובכל זאת קרה. לעתים נדמה שהמשטרה היא אויבתם של האזרחים, במקום שתהיה להם למגן ולעזרה.

לא ייתכן שהמשטרה תחקור את חבריו של אהוביה סנדק. צריך להעביר את החקירה לגורם אובייקטיבי, וכל האזרחים צריכים להילחם על כך שהמשטרה תתנהל בהגינות וביושר ובנקיון כפיים וללא ניגוד עניינים כלפי כל אזרח ואזרח, יהודי או ערבי, חרדי או חילוני, מפגין או מתנחל, כי אם לא כן, כל אחד עלול למצוא את עצמו כקורבן של אלימות שוטרים או חלילה הפללה של חפים מפשע, ואלה דברים ששום חברה איננה יכולה לחיות איתם בהשלמה.

 

 

נתניהו הורס את הדמוקרטיה בישראל

עכשיו ראיתי בחדשות שכבר שלוש שעות מפנים בכוח את מאהל המחאה של הקוראים להתפטרות נתניהו, ולערב מתוכננת הפגנת ימין שמן הסתם אורגנה בידי אנשי נתניהו. אני מניחה שהפינוי בכוח קשור דוקא בפסק הדין של בג"ץ שהעדיף את זכות ההפגנה על עתירת השכנים נגד ההפגנות. נתניהו קיווה בוודאי שבג"ץ יוציא עבורו את הערמונים מהאש, וכשזה לא קרה, הפעיל נגד המפגינים את המשטרה והעיריה שמונהגות בידי שני נושאי כליו, שר המשטרה אמיר אוחנה ומשה ליאון, בעברו ראש לשכת נתניהו בימי כהונתו הראשונה. כמי שחיה עשרות שנים ברחוב עזה וראתה אינספור הפגנות ומאהלים ליד בית ראש הממשלה, ברור שהאלימות כלפי המפגינים נגד נתניהו היא חריגה, ושבניגוד לטענותיו השקריות של נתניהו שאיננו פוגע בזכות ההפגנה, בפועל נתניהו מפעיל כל אלימות אפשרית נגד המפגינים, אם באמצעות שימוש לרעה במשטרה ובפקחי העירייה, ואם על ידי עידוד בריוני הימין להתנכל למפגינים ולתקוף אותם באלימות. השימוש בכוח נגד המפגינים ממחיש בצורה המוחשית ביותר את הרס הדמוקרטיה בישראל בידי נתניהו, ואת הפיכתה למדינה אוטוריטרית בסגנון משטר אורבן בהונגריה ומשטר דודה בפולין, ובדרך להידרדר במדרון חלקלק למשטר דמוי הדיקטטורות האכזריות של פוטין ולוקשנקו, שגם בהן אין אפשרות להחליף את השלטון. למעשה כבר בהפגנה הגדולה הראשונה היו דיווחים רבים על הכאת מפגינים ופגיעה בהם. האלימות כלפי המפגינים שכחה מעט כאשר התברר לנתניהו שהיא מדווחת בתקשורת, אבל כעת, כשנתניהו בדרך לבחירות בניסיון להביא לביטול משפטו שאמור להתנהל בדצמבר הקרוב ובו ייאלץ להתייצב בבית המשפט שלוש פעמים בשבוע, נתניהו חוזר להפעלת אלימות נגד המפגינים, ומנסה להתגבר על הנוכחות הדלה של אנשי ליכוד במאהל המחאה למענו באמצעות סילוק המפגינים נגדו באלימות והפגנה מאורגנת של תומכיו. את המשך ההפגנות מנסה נתניהו למנוע גם באמצעות הטלת סגר שברור כי היוזמה להטילו איננה מגיעה ממערכת הבריאות אלא מנתניהו ואנשיו במועצה לביטחון לאומי שידועים בהיותם עושי דברו. לאחר שנכזבה תקוותו של נתניהו לסגור את התיקים נגדו באמצעות מי שהיה מקורבו והפך לאויבו, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, והוא נקרא להתייצב למשפט, מנסה נתניהו להשעות את הדמוקרטיה וללכת לבחירות במצב של השעיית הזכויות הדמוקרטיות של הציבור, כאשר מתנגדיו מושתקים בכוח ומנועים ממתן ביטוי לעמדותיהם בתואנה של מאבק בקורונה, ואילו הוא, באותה תואנה של מאבק בקורונה, מככב באמצעי התקשורת ומפיץ תעמולה ארסית נגד מתנגדיו מעל כל במה תקשורתית, כשהוא ואשתו מתארים את המפגינים כמסוממים, מזוהמים, מפיצי מחלות ועוד כהנה וכהנה ביטויים שלא היו מביישים את הגרועים ברודנים האנטישמים בכל הזמנים.

לא בטוח שמזימותיו של נתניהו יצליחו. הרי כבר ניסה למנוע את החקירות נגדו במינויו למפכ"ל של רוני אלשיך, שלאחר שמילא את תפקידו נאמנה ולא עצר את החקירות, הפך ליעד התנכלות של נתניהו, וכאמור כך קרה גם עם מנדלבליט, שלא מילא אחר תקוות נתניהו לסגירת תיקיו, והפך בפי נתניהו למי ש"תופר לו תיקים". עדיין יש בישראל מתנגדים אמיצים לבריונות ולשחיתות של נתניהו, ששכח שדמוקרטיה היא שלטון הרוב, ולא שלטון של אדם אחד, שממנה אנשים לפי נאמנותם האישית לו, מנהל את המדינה באמצעות נאמנים במקום באמצעות ממונים, כפי שקרה בעניין ההסכם עם איחוד האמירויות שמשחזר את פרשת הצוללות ובני הדודים המנהלים מגעים מאחורי גבם של שר הביטחון והרמטכ"ל ולעתים גם גוזרים קופונים שמנים לעצמם. גם אלה מאפיינים של משטרים אוטוריטריים מהרסי דמוקרטיה: בני המשפחה והמקורבים שמחליפים את השרים ובעלי התפקידים, וגם גורפים רווחים לכיסיהם הפרטיים מהטיפול ברכישות ציבוריות. שלטונו של אורבן בהונגריה מאד מאופיין בשחיתות של מינוי בני משפחה, למשל חתנו, לטיפול במכרזים ציבוריים שמנים. את שרי הביטחון והחוץ שאמורים להיות מעודכנים במסגרת תפקידם מדיר נתניהו ומסתיר מהם מידע, בטענה השערורייתית שהם עלולים להדליף ולהפר סודיות, שכך הוא מציג אותם כבוגדים, בזמן שהוא עצמו בוגד בכל אינטרס של מדינת ישראל. גם כאן הצלחתו של נתניהו איננה מושלמת: הניהול הלא תקין של רכש הצוללות דלף לתקשורת, כמו הניהול הלא תקין של המגעים עם איחוד האמירויות וארצות-הברית מאחורי גבם של שרי הביטחון והחוץ, וכנראה הסכמה שבשתיקה למכירת מטוסי החמקן לאיחוד האמירויות, שהפרטים עליה דלפו מיד הן לעיתונות האמריקנית והן לעיתונות הישראלית.

האם נתניהו יצליח לבטל כליל את הדמוקרטיה הישראלית ולהחיל על תושבי ישראל שלטון טרור ללא זכויות דמוקרטיות בנוסח ה"דמוקרטיה המתקדמת" כפי שהגדיר את המשטר באיחוד האמירויות? עדיין קשה לדעת, כי המאבק בעיצומו. מה שבטוח הוא שאין צורך לפחד מבחירות רביעיות, כי אין לתומכי הדמוקרטיה בישראל מה להפסיד. בחירות רביעיות יעשו לפחות צדק עם הבוחרים שקולם נגנב בידי הסוסים הטרויאנים של נתניהו שערקו אליו אחרי הבחירות עם קולותיהם של מתנגדי נתניהו. שלטונו הנוכחי של נתניהו איננו שלטון נבחר אלא שלטון שנגנב באמצעות שוחד של משרות ומעמד לגנבי הקולות ומעוותי רצון בוחריהם. בחירות חדשות עלולות כמובן לחזק את נתניהו ולסייע לו בהרס הדמוקרטיה ושלטון החוק בישראל. זה יכול לקרות. אבל בחירות רביעיות יכולות להיות גם הזדמנות חדשה לסלק את נתניהו מכסאו. האיום על הדמוקרטיה מהמשך שלטון נתניהו הוא כה גדול, שאין סיבה לפחד מבחירות. אולי מהן תבוא הישועה.  

דיכוי ההפגנה בבלפור

לפני מספר שבועות הודיעה עיריית ירושלים שבימי שלישי וששי יהפוך רחוב עזה שבו אני מתגוררת בימי שלישי וששי במשך מספר שעות למדרחוב, והתנועה בחלקו העליון תיחסם. שעות החסימה בימי ששי הן מהשעה אחת בצהריים עד ארבע. אני מצרפת קישור לאחת מהודעות העירייה  על הפיכת הרחוב למדרחוב בשעות הנקובות – היו רבות כאלה.

זה לא הפריע למשטרת ירושלים לטעון שמעצרו של מארגן ההפגנה אמיר השכל היה בשל חסימת הכביש – שהעירייה חסמה באותה עת במסגרת הפיכת הרחוב למדרחוב שיזמה. בדיווח על ההפגנה ביום ששי שוב דיווחה התקשורת שהרחוב נחסם, כאילו המפגינים חסמו אותו, או המשטרה חסמה אותו עבור המפגינים, כשבעצם מדובר ביוזמה של העירייה להפיכת הרחוב למדרחוב כדי לעודד את עסקיהם של בתי האוכל המרובים ברחוב, שכמובן משלמים לעירייה ארנונה גבוהה, ולכן העירייה מעודדת אותם מזה שנים רבות להשתלט על יותר ויותר שטחי מדרכה, כדי שתוכל לגבות יותר ארנונה. תמימים יכלו לחשוב שהכוונה לעזור לאזרחים למען האזרחים, אבל תושבי הרחוב, שרבים מהם מבוגרים, בקושי יכולים לעבור בו על המדרכות ונאלצים לא פעם להסתכן בירידה לכביש, ולא מעטים מהדיירים שהתגוררו ברחוב עשרות שנים עוזבים אותו למקומות שקטים יותר. לעירייה משתלם שהזקנים יעזבו. אין להם כסף לשלם ארנונה גבוהה.

אבל בתקשורת, גם זו שאיננה תומכת בנתניהו, חוזרים שוב ושוב על השקר שרחוב עזה נחסם ביום ששי בגלל ההפגנה או על ידי המפגינים. מה יש לכם, עיתונאים? אין לכם אינטרנט?

הפינוי של המפגינים נגד נתניהו בתואנות כאלה ואחרות יש לו רק סיבה אחת: לדכא בכוח התנגדות לנתניהו, שהולכת וצוברת כוח ותנופה. תחילה ישבו מול בית ראש הממשלה אנשים ספורים, רובם זקנים. תחילה הם באו רק לשעות ספורות, אחר כך התחילו להישאר וללון שם. שבועות רבים היתה המחאה מינורית, אבל לאחרונה, אולי בגלל משבר הקורונה וריבוי ההפגנות של אזרחים נפגעי הקורונה, החלה לצבור תאוצה. מיום ליום הלך מספר המפגינים ליד בית ראש הממשלה וגדל, וההפגנה שנראתה תחילה כמעט מעוררת רחמים – וגם אז הביאו מכונית של הליכוד שתשמיע שירים בקולי קולות ותהסה את קולות המפגינים - הפכה להפגנה שמשדרת עוצמה ונחישות. שלטים גדולים ניתלו על הגדרות החוצצות בין המדרכה לרחוב: Crime Minister, עם תמונה של נתניהו, שהנהגים החולפים ברחוב יכולים לראות גם בלי לצאת מהמכונית. זה מה שבאמת מטריד את נתניהו ואת ראש העיריה משה ליאון שתמיד עבד עבור נתניהו: הוא הרי היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בימי כהונתו הראשונה של נתניהו, וכך הפך מעורב בסכסוך בין בני הזוג נתניהו לקבלן ההובלות עמדי, שכן כדרכם ביקשו בני הזוג להשית את חובם לקבלן עמדי על מדינת ישראל, ומשה ליאון ניסה לתווך בינם לבין הקבלן, ורק כפשע היה בינו לבין העמדה לדין באותה פרשה, שכל המעורבים בה נחלצו מאימת הדין לאו דוקא בגלל טוהר כפיהם, אלא הודות לרחמנותם היתרה של אנשי אכיפת החוק באותם ימים, כמו היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין, לימים שופט בית המשפט העליון. בין הנימוקים לסגירת תיקו של משה ליאון היתה הטענה שהוא כבר פרש מן השירות הציבורי. אבל כמקובל במקומותינו הוא שב אל השירות הציבורי, יחד עם אחד מהנלהבים בתומכיו – אריה דרעי, שדוקא כן ישב בכלא על עבירות שוחד, אבל זה לא מנע ממנו לחזור ולכהן כשר הפנים בממשלת נתניהו. עד כה שמר ליאון על פרופיל נמוך כראש עיריית ירושלים, והתבלט בעיקר בעבודות תשתית נרחבות ברחובות ירושלים, שממררות את חיי התושבים ומפרנסות את קבלניה. נראה כי יחסיו הטובים של משה ליאון עם ציבור הקבלנים, כמו באותם הימים עם עמדי, ויחסיו הטובים לא פחות עם שר הפנים, הם עדיין המאפיין העיקרי של כהונותיו הציבוריות. הקשר ההדוק בינו לבין נתניהו לא בא לידי ביטוי עד כה, אבל כעת, כשהמחאה נגד נתניהו צוברת תאוצה, ובניגוד למחאת העצמאים והאמנים שרוצים, בצדק רב כמובן, תמיכה ממשלתית כדי שיוכלו להתקיים כל עוד נמשך משבר הקורונה, מחאתם של המפגינים ליד מעון ראש הממשלה היא הפגנה בדרישה להתפטרותו של ראש הממשלה עקב כתבי האישום החמורים שהוגשו נגדו. עם אנשים שמבקשים כסף, נתניהו יכול אולי להסתדר אם יגדיל את התמיכות, לא כך עם מפגינים שדורשים את התפטרותו מסיבות עקרוניות ומוסריות, ומאחר שמדובר באנשים בשלהי חייהם שמצבם הכלכלי שפיר ולא ניתן לשחדם בכסף וטובות הנאה, ומחאתם מתעצמת ומתחזקת מיום ליום, נתניהו מוטרד ממנה מאד, והחבר הטוב משה ליאון התגייס לעזור בנימוקים כאלה ואחרים, כולם זדוניים ושקריים, לדכא את המחאה, שמטרתה אחת: לסלק את החשוד בשוחד מבית ראש הממשלה, כדי שלא נהיה כגרועות שברפובליקות הבננות, שכמותן הפכנו להיות. יד אחת עושה העיריה בראשות משה ליאון עם המשטרה בראשות אמיר אוחנה, כדי לדכא את המחאה נגדו. ביום ששי פורק מאהל המחאה והיום שוב פורק. מה שנתניהו לא העז לעשות מול אלפי המפגינים בתל-אביב, שרבים מהם הינם תומכיו הנלהבים, הוא מעז לעשות ליד מעונו בירושלים, נגד אנשים שלא רק שאינם מבקשים דבר לעצמם, אלא כל מטרתם היא לחזור ולהפוך את ישראל למדינה הגונה ומתוקנת, לאחר שהפכה לחממה של שחיתות ושוחד בראשות נאשם בפלילים שנטייתו לשחיתות ניכרה בו כבר במהלך כהונתו הראשונה כראש ממשלה, ואז הצליחו הוא ומקורבו משה ליאון לחמוק מאימת הדין, מה שהפעם לא קרה. כתב האישום הוגש, וראש הממשלה חזק פי כמה, אבל המוחים נגדו נואשים פי כמה, ולכן כוח הזרוע לא ישתיק את המחאה. וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.  

הורשעו ברצח שלא ביצעו

הרשעתו של הבדואי סלימאן אל-עביד ברצח חנית קיקוס יושבת כאבן על לבי מאז הורשע ונגזר עליו מאסר עולם על סמך עדויות שנראו מפוקפקות מלכתחילה, והפכו לבדיחה כאשר גופתה של חנית קיקוס התגלתה בבור ביוב בבאר-שבע. כשהגופה זוהתה כגופתה של חנית קיקוס, הייתי משוכנעת שבתוך ימים ישוחרר אל-עביד מכלאו, שאליו הושלך בעקבות הודאה שהוצאה ממנו כאילו רצח את חנית והשליך את גופתה באתר הפסולת דודאים. הגופה כמובן לא נמצאה באתר הפסולת דודאים, אלא בבור ביוב באר-שבע, ואינני מצליחה להבין איך העובדה החותכת הזאת לא הספיקה לשופטים כדי להבין שההודאה שנגבתה מאל-עביד נשתלה בפיו על ידי השוטרים ולא היתה הודאת אמת, וכיצד ערכאה אחר ערכאה חזרו על פסיקות שהדעת איננה סובלת, שניסו לקשר בכוח את הבדואי הסובל מפיגור קל, קורבן כל כך נוח וקל לעלילת דם זדונית, לרצח שברור שהוא הופלל בו על לא עוול בכפו, וכמו בכל תיק מפוקפק היו גם בתיק הזה כמובן קונספציה של המשטרה ובתי המשפט שאינם מסוגלים לחזור ממנה, והשערות שהוצגו כעובדות ולעומתן עובדות שנדחו הצדה כי לא התאימו לקונספציה. עיתונאי מעריב עמיר רפפורט ואריאל ליבנה, שחקרו את הפרשה וכשליה, מצאו את עדותו של דוד ניסימיאן שלקח במכוניתו את חנית קיקוס מצומת אופקים שבו נראתה לאחרונה עד לצומת מצדה בכניסה לבאר-שבע, סמוך מאד למקום שבו התגלתה גופתה, אבל עדותו נדחקה הצדה, מכיוון שלא התאימה לסיפור ההודאה שנתפר לסלימאן אל-עביד, שחזר מהודאתו וטען כל השנים שהוא חף מפשע, מה שברור לכל אדם סביר. היו מי שטענו שהרשעתו של אל-עביד ברצח חנית קיקוס דומה להרשעתו של רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה, וייתכן שהמעורבות המפוקפקת של מדובבים בשני התיקים דומה, אבל המקרה של אל-עביד הרבה יותר זועק, מפני שהחקירה במקרה תאיר ראדה החלה עם מציאת גופתה בשירותי בית הספר ולא היה ספק לגבי הרצח ומקום הרצח, ואילו אל-עביד הורשע על סמך עדויות מפוקפקות מבלי שהיתה בידי החוקרים גופה ומבלי שמקום הרצח היה ידוע. הוא הורשע על סמך הודאה שקרית שהוחתם עליה כאילו רצח את חנית וזרק את גופתה באתר דודאים שגופתה לא נמצאה בו למרות חיפושים דקדקניים, כי היא מעולם לא היתה שם, היא היתה בבור ביוב בבאר-שבע, ובמשך כשלושים שנה לא הצליחה מערכת המשפט הישראלית לתקן את טעותה ולשחרר אדם חף מפשע שהורשע ברצח שלא ביצע. זה דבר שקשה לי מאד לחיות איתו, כי בתי המשפט מאד חשובים לי והרבה פעמים הם הגנו עלי מהתנכלויות כלפי וממעשי עוול שנעשו לי, וקשה לי מאד לחיות עם המחשבה שאדם חף מפשע יכול להיות מורשע על לא עוול בכפו בפשע החמור ביותר - רצח, והמערכת לא תדע לעשות עמו צדק ולתקן את טעותה. המחשבה שאפילו אדם אחד הורשע ברצח על לא עוול בכפו היא בלתי נסבלת, וככל הנראה ישנם הרבה יותר ממקרה אחד כזה, אבל מקרהו של אל-עביד הוא בעיני הזועק ביותר לשמיים, שבו אין נוקפים אצבע למצוא את הרוצח האמיתי, אלא המערכת משקיעה את כל משאביה בהרשעת חף מפשע ובתיקוף ההרשעה השגויה הזאת. עוד לפני רצח חנית קיקוס היה מקרה רצח של בחורה שערער את אמוני במערכת, והוא קרה מאד קרוב אלי. זה היה רצח החיילת רחל הלר שגופתה נמצאה אנוסה וחנוקה. היא היתה בקורס המורות חיילות שקדם לקורס שאני השתתפתי בו, והקצינות שלנו היו בטראומה וכל הזמן שמרו עלינו בצורה קצת מוגזמת, כאילו בכל פינה אורב רוצח, וכשהייתי בטירונות ניגשה אליי מישהי שלמדה אתי בתיכון והיתה כבר מ"כית, וסיפרה לי שהיא היתה חברה של רחל הלר ושהיא בטראומה מהרצח, ושהזכרתי לה משום מה את רחל בצורת הדיבור שלי, והיא גם אמרה שאני דומה לה, מה שבכלל לא היה נכון כי רחל הלר היתה יפהפיה גבוהה ובלונדינית ורקדנית בלט ואני הייתי נמוכה וחולנית והיה די נס שצלחתי את הטירונות הזאת, והבחורה הזאת סיפרה לי כל מיני דברים על רחל הלר, ושאלתי אותה אם המשטרה חקרה אותה, והיא אמרה שלא, ואז הבנתי שהמשטרה עשתה עבודה מאד שטחית ולדעתי גם מטומטמת לגמרי, כי למרות שהגופה נמצאה בחולות רחוק ממקום ישוב, הם החליטו שמי שרצח את רחל הלר היה מישהו שהכיר אותה והיה חבר שלה, ואז הם התעללו ביורם ביכונסקי שהיה חבר שלה וניסו לסחוט ממנו הודאה, וכשלא הצליחו עצרו את עמוס ברנס שהיה מיודד עם רחל והיכו אותו מכות רצח וסחטו ממנו הודאה ברצח. אבל ברור מהמקום וממצב הגופה שמי שרצח את רחל הלר היה מישהו שלקח אותה טרמפ ולא חבר שלה, ובכלל למה שאנשים נורמטיבים שהיו חברים של רחל הלר יאנסו וירצחו אותה? אבל המשטרה לא חקרה בשום כיוון אחר, רק התעללה בחברים של רחל הלר כדי להוציא מאחד מהם הודאה בעינויים. כשהרשיעו את אל-עביד חשבתי על רצח רחל הלר שלא הכרתי אבל שמעתי עליה כל כך הרבה מאנשים שכן הכירו אותה ביוזמתם, לא ביוזמתי, כי הדברים שסיפרו לי הרעישו אותי והטילו עלי מועקה קשה שמעולם לא התפוגגה, וחשבתי ששני המקרים האלה דומים לא רק בכך שבחורה צעירה ויפהפיה נאנסה ונרצחה, אלא בכך שמנסים לטפול את הרצח על מישהו חף מפשע, במקום לחפש את הרוצח באמת. שנים רבות אחר כך היתה פעם שלישית של הרצח בבר-נוער ששוב דיברו עליו השבוע כשאחד הפצועים שם קץ לחייו. מהרגע הראשון המשטרה הפיצה שמועות שהרוצח הוא אחד מההומוסקסואלים ושזה בכלל לא פשע שנאה. היה נורא חשוב למשטרה להפריך את הטענה שמדובר בפשע שנאה. השמועות השקריות האלה הופצו לכל כתבי הפלילים ולי הם אמרו דבר אחד: המשטרה כלל איננה מחפשת את הרוצח האמיתי, שברור שביקש לבצע פשע שנאה כלפי הומוסקסואלים, ולכן ניסה קודם ללא הצלחה להיכנס למועדון אחר של הומוסקסואלים ולא הצליח, ואז פרץ למועדון הבר-נוער וירה לכל עבר. אבל המשטרה חיפשה תירוץ להאשים את ההומוסקסואלים ברצח, והיא השתמשה בעבריין הומוסקסואל שכבר הסתבך קודם לכן בעדות שקר על אחיו הבכור של בן-דודו חגי פליסיאן שאותו ניסה להרשיע ברצח. הפרט היחיד שידוע על הרוצח בבר-נוער שהיה רעול-פנים הוא שעיניו, כך העידו ניצולי הירי, היו ירוקות. עיניו של חגי פליסיאן חומות והמשטרה ממשיכה להתנכל לו שנים לאחר שהאשמה הופרכה. רוצח הבר-נוער מעולם לא נתפס למרות שהמשטרה מצאה את כלי הרצח. אמנם סיפרו לנו שחקרו ביסודיות והפכו כל אבן, אבל אינני מאמינה לכך, בגלל הפצת השמועות מהרגע הראשון שמי שירה הוא בעצמו הומוסקסואל, שלא התבססו על כלום, חוץ מרצון של שוטרים הומופובים להאשים את ההומוסקסואלים ברצח של עצמם. בשלושת המקרים האלה גם כיום, אחרי עשרות שנים, איננו יודעים מי הרוצח האמיתי ובמשטרה ובפרקליטות וכנראה גם בבתי המשפט לא באמת רוצים שנדע, וקשה מאד לחיות עם המחשבה הזאת, שאנשים חפים מפשע יכולים להיות מורשעים ברצח ולשבת שנים רבות במאסר על לא עוול בכפם, אם לא ניחנו באישיות מאד חזקה ואינם שייכים לזרם המרכזי של החברה. אי אפשר לומר שזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. זה קורה למי שחלש חברתית וכלכלית ואישית, וזה מה שהופך את זה אפילו לעוד יותר נורא.