נכון שאתם חברים?

 

נכון שאתם חברים, נכון שלא ציפית ממנו לתמורה, נכון שהוא עשה רק מה שטוב למדינה ולא לחברים שלו, שאל עו"ד עמית חדד את ארנון מילצ'ן, שענה יפה "אין לו חברים", ושוב חדד: "שרה אמרה שיש לביבי שתי משענות, אתה והיא". עדות אמינה של מי שאין לה שום אינטרס. נכון? נכון. קוראים לשאלות כאלה שאלות מדריכות, שאלות שבאמצעותן מנסה עורך-דין לשים בפי העד את הדברים הרצויים לו. אסור לעורכי-דין לשאול שאלות כאלה, ובמשפטים אחרים השופטים היו מעירים לעו"ד חדד, ששאלותיו מדריכות את העד מה לומר ושיחדל מכך. אבל השופטים במשפט נתניהו שתקו. לאו דוקא מפחד. פשוט אין טעם להתווכח. התמונה כל כך ברורה. אין לנתניהו חברים. זו האמת. ספק אם למילצ'ן יש חברים. העסקה ברורה עד כאב: מתנות לזוג נתניהו, ארגזי שמפניה יקרה, סיגרים קובנים מן המיטב, חולצות איכותיות, מעילים, תכשיטים. התמורה: זמינות. זו התמורה האמיתית: זמינות של ראש הממשלה העסוק לטרדותיו של מילצ'ן. נתניהו בכלל לא עזר לו לקבל ויזה לארצות הברית, רק צלצל לשר החוץ האמריקאי ולשגריר ארצות-הברית בישראל ודיבר איתם בעניין הארכת הויזה של מילצ'ן. ומה בכך? הרי כל אזרח שיש לו בעיה עם הויזה יכול להתקשר לנתניהו ולבקש שידבר עם שר החוץ האמריקאי ועם השגריר בתל-אביב, עניינים של מה בכך, כפי שכל אחד מאיתנו יכול לבקש מנתניהו לסדר לו פטור מתשלום מס. זה כל מה שנתניהו עשה. מעבר לכך הוא לא עזר, וכולנו יודעים שאת הוויזות מוציאים הפקידים ולא שר החוץ והשגריר, נכון? מה כבר נתניהו עשה בשבילו? לא כלום. רק חברות ואהבה.

ההצגה כמובן איננה עבור השופטים שמבינים היטב במה מדובר. ההצגה עבור המצביעים המעריצים: זו רק חברות. הרי כולנו מבקשים מחברינו מתנות, ארגזים של מתנות, וגם אומרים להם מה לשלוח לנו, ואם הם מביאים לנו שמפניה מסוג אחר, מיד אנחנו שולחים אותם להחליף אותה בסוג החביב עלינו (יש לנו סוג חביב עלינו? לא ממש. אצלנו הולך יותר רביעיות של סודה מארגזים של שמפניה, אבל אנחנו באמת לא דוגמה.) זה קצת מזכיר לי סיפור על מנהיג מזרח גרמניה שאמר בראיון שהוא בסך הכל איש פשוט, בערב הוא אוהב לשתות פחית של בירה כמו כולם, וכולם צחקו, כי במזרח גרמניה מכרו פחיות של בירה רק בחנויות המיוחדות של בכירי המנגנון. אזרחים מן השורה יכלו לקנות רק בירה בבקבוקים. אבל מילצ'ן מזמן שכח מה זה להיות אזרח פשוט, ונתניהו כנראה מעולם לא היה. חברה שאתרע מזלה ללדת בהדסה עין-כרם כששרה נתניהו ילדה את יאיר, סיפרה לי שדחסו אותן שמונה יולדות בחדר, ואילו שרה נתניהו שכבה בחדר לבד. נתניהו עדיין לא היה ראש הממשלה אבל מיוחס הוא היה תמיד. אולי זה תלוי לא רק בסביבה. אולי אנשים נכנעים לו כאשר הוא דורש, והוא דורש בלי גבול. מילצ'ן נכנע, שלח סיגרים ושמפניה והתחנף והתחנף ועדיין מתחנף. כל כך הרבה מיליונים ובסופו של דבר – שפוט של ראש ממשלה מושחת. כמעט מעורר רחמים.

לכאורה מה ברור יותר מתיק השוחד המובהק הזה, שבו איל הון משמן במתנות יקרות ערך את ראש הממשלה כדי שזה יטה לו אוזן ויסייע בענייניו. ובכל זאת אנחנו מתקשים לצפות את תוצאת המשפט, וזה לא מפני שהדברים הם דו-משמעיים. הם דוקא לא. חברות אין שם, רק תן וקח אכזרי, תובעני, נטול רגשות. אבל מי רוצה לראות את האמת החשופה והאכזרית הזאת, שעשירי הארץ אינם נושאים את ראשם בגאון ומביטים בבוז אל עניי הארץ, אלא זוחלים על הקרקע כדי לנשק את כפות רגליהם של בעלי העוצמה ואנו העניים מתבוננים בהם ואיננו מרגישים דבר מלבד בחילה. מי בכלל רוצה לדעת את האמת העירומה מאחורי המסכות.

התפוח והעץ

האם אפשר שלא לכתוב על יאיר נתניהו? אפילו כשאב לששה ילדים נרצח ומזכיר לנו כמה עובדות יסוד על מציאות חיינו, עדיין חוזרות וקופצות בראש האמירות האלה מהקלטת, שהינן עוד רובד במציאות חיינו במשטר נתניהו, רובד שהחזקים בכוחות מנסים להשאירו סמוי מן העין, שרוי במעטה סודיות ואפלה, אבל כמו אותם צינורות נפט בערבה שנסדקים ומגירים נוזל שחור ורעיל שמצמית את כל סביבתו, מתפרצים הנוזלים הרעילים האלה ומציפים אותנו עד חנק. ומה שמיוחד בהם הוא שאין בהם ייחוד, אלא דוקא הדפוס החוזר שחוזר ומתגלה, זה שמסרסר לא רק בנשים יפות אלא במשאבי המדינה, והכל תמורת בצע כסף ומנעמי החיים על חשבון הברון. צריך להיטיב עם העשירים, הסביר לנו העץ, כי הם הקטר שמושך את המשק, אבל שוב ושוב אנו למדים שצריך להיטיב עם העשירים על חשבון הציבור, כי הם הכספומטים הצמודים של משפחת המלוכה. ומה לנו לתמוה שהתפוח לא נפל רחוק מן העץ: אבא שלי סידר לאבא שלך עשרים מיליארדים במתוה הגז, אז אתה לא מפרגן לי ארבע מאות שקל לשלם לזונה? אבא שלי מסדר – מסדר לאלוביץ', ומקבל סיקור אוהד באתר וואלה, מסדר למילצ'ן, ומקבל סיגרים ושמפניה ותכשיטי זהב ומעילים ועוד ועוד, מסדר לקובי מימון, ונסיך הכתר מגיע לגבות את החשבון: אבא שלי סידר לאבא שלך עשרים מיליארד, אז אתה לא מפרגן לי ארבע מאות שקל? זה הדפוס שהעץ קורא לו "חברות" – הקיסר מעניק לברון זיכיון לעשוק את הנתינים, הברון מתעשר בחסדי הקיסר עוד ועוד על חשבון הנתינים, ובתמורה מממן הברון את תענוגות הקיסר ונסיך הכתר, ונסיך הכתר כמו הקיסר והקיסרית אינם יודעים שובעה. ולא זזה יד הקיסר מיד הברון, הקיסר מבלה והברון משלם, הקיסר מבלה והברון משלם, אף פעם לא להיפך. הקיסר והנסיך לעולם אינם משלמים בעצמם, אלא במתן זיכיון לברון לעושק נתיניהם, והברון צריך להכיר טובה על הזיכיון הזה ולממן את תענוגות הקיסר והקיסרית והנסיך. הדבר שהעץ קורא לו "חברות", הוא מערכת אכזרית של קח ותן שבו הקיסר מוכר לברון את נתיניו כאילו היו סחורה עוברת לסוחר, והברון גומל לו במימון הנאותיו וגם הנאות התפוח שלא נפל רחוק מהעץ, ושלא במפתיע הנאותיו אף הן מבוססות על סחר בנשים, על סרסרות בגופן וביופיין, שאף הוא נמדד רק על פי הממון שאפשר להפיק ממנו, שישמש בתורו לבילויים נוספים. כי בעולמו של העץ, כמו בעולמו של התפוח, יש רק כוח וממון ותענוגות, תענוגות וממון וכוח, והכל סחיר: הנתינים וצרורם הנקוב, משאבי המדינה ואוצרותיה, העוצמה השלטונית והכוח הפוליטי, הנאות ותענוגות ותענוגות והנאות. והרי זה בדיוק מה שחזה התפוח אצל העץ: אין חברות, אלא קח ותן, בעיקר תן וקח, אין אהבה, אלא יחסי ממון וסרסרות בגוף האשה, אין חמלה ואנושיות ואין כבוד לאדם באשר הוא אדם: את העניים והנכים והמשרתים אפשר לדרוס עד עפר, כי ערך האדם כערך ממונו וכערך עוצמתו, ערך האשה כערך גופה וערך המישרה כערך טובות ההנאה שאפשר להפיק ממנה. כשחושבים על כך עד הסוף, ולמרות שאנו אלה שמשלמים את החשבון הסופי, קשה לדעת אם לכעוס על האנשים האלה או לרחם על מי שכוחם רב וממונם רב אבל אין בחייהם לא רחמים ולא אהבה ולא ידידות אמת שאינה תלויה בדבר ולא שמחת אמת של נתינה לזולת ולא סיפוק של עשיית הטוב ללא תמורה ולא התעלות הנפש שבעשיית חסד של אמת. כל אלה זרים לעולמם המנוכר שהכל בו סחיר ואין בו דבר שאיננו סחיר, וגם כשהם לכאורה בגבוהה שבמעלות, אין שפל כשפלותם.

עושק הזכויות

עוד כאשר בית המשפט העליון התיר בזמנו את הפגנת ההתגרות של אנשי כהנא באום אל-פחם, חשבתי שזו טעות משפטית ומוסרית. טענתו של איתמר בן-גביר בבית המשפט היתה שגם מצעד הגאוה מרגיז אנשים, ואם מתירים לקיים אותו, חייבים להתיר גם את קיום הפגנותיהם של אנשי כהנא כנגד ערבים. בית המשפט העליון עשה לעצמו מלאכה קלה והעניק לאנשי כהנא את הזכות לצעוד באום אל-פחם ולהסית נגד תושביה הערבים, ופטר את עצמו מהחובה להבחין בין הפגנות לגיטימיות למען זכויות לגיטימיות לבין הפגנות שכל מטרתן ומהותן היא הסתה, ביזוי ושלילת זכויות כמו כל פעילותם של אנשי כהנא, שקיום מפלגתם נאסר על פי חוק אך הם ממשיכים לפעול במסגרות ובכינויים אחרים. למרבה הצער מושפע בית המשפט העליון בישראל כבר שנים רבות מבית המשפט העליון בארצות-הברית, שהתיר הפגנה של נאצים בשכונה יהודית. גם בית המשפט העליון בישראל איננו מבחין בין הזכות להפגין למען מטרה לגיטימית לבין הפגנות שמטרתן היא התגרות, הסתה וקריאה לשלילת זכויות לגיטימיות ואפילו לרצח, כמו הקריאה "מות לערבים" שקראו אנשי כהנא, אותם פרצופים מוכרים של מיכאל בן-ארי ואיתמר בן-גביר עם כמה עשרות מחסידיהם, בקרבת אולם החתונות שבו חגגו מחמוד הערבי ומורל היהודיה את טקס נישואיהם.

הזכות להינשא לבחיר לבך איננה רק זכות אזרחית אלא היא אחת מזכויות האדם הבסיסיות, והיא זכות מוחלטת, בניגוד לזכות הדיבור וההפגנה שהיא זכות מותנית, מפני שלא כל דיבור מותר: אסור להסית, אסור להמריד, אסור לאיים, אסור לבזות, אסור לפגוע בפרטיות ואסור לדבר לשון הרע. כל האיסורים האלה הופכים את זכות הדיבור לזכות מותנית, או כפי שהגדיר זאת נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר, חופש התנועה נגמר במקום שבו מצוי אפו של הזולת. חופש הדיבור מאפשר להרגיז ולקומם את הזולת, אבל לא לפגוע בו פגיעה ממשית, לא לאיים עליו ולא להסית נגדו. לכן צריכה להיות אבחנה ברורה בין הפגנות למען זכויות לבין הפגנות של הסתה, ביזוי ושלילת זכויות, שצריכות להיאסר על פי חוק, אם כי לדעתי יש כבר מספיק חוקים קיימים שמאפשרים לאסור עליהן. אינני יכולה לקבל כלגיטימית הפגנה שתוכנה הוא קריאות "מוות לערבים" ו"ערבי הוא בן-זונה", לדעתי כאשר נשמעות קריאות כאלה צריכה המשטרה לפזר את ההפגנה מיד. יתרה מכך, אינני מסכימה לכך שמותר להפגין נגד נישואיהם של זוג אנשים פרטיים זה לזה, להטריד ולבזות אותם ביום חתונתם ליד אולם החתונות. אני חושבת שההיתר שהעניק בית המשפט להפגנה, ברוח התקדים האומלל שקבע בית המשפט העליון בהיתר הפגנת השיטנה באום אל-פחם, הוא תקדים אומלל בפני עצמו. האם כעת צפויים זוגות מעורבים נוספים לסבול מאנשי כהנא, שכמו בסיפור על החייל הבודד שהניס המון אויבים כאשר התבצר במבצר ורץ לירות מחלון לחלון, כדי ליצור את הרושם שהמבצר הומה חיילים, כך מדלג איתמר בן-גביר מאירוע לאירוע ויוצר את הרושם שכנופיית הביריונים הקטנה שהוא מנהיג כוללת המונים. והיכן יושם הגבול? מתי התכנסות לצורך קריאות "מוות לערבים" ו"ערבי הוא בן-זונה" למול אירוע של אנשים פרטיים תיחשב להטרדה אסורה? השופטת ורדה אלשיך ביקשה בזמנו לאפשר לשופטים להמתין לטיסה לחו"ל בחדר מיוחד, כדי שלא יוטרדו במהלך ההמתנה על ידי אנשים שחייבו בדין. האם אנשים פרטיים שאינם שופטים אינם זכאים לשום הגנה מפני ביריונות כאשר הם חיים את חייהם הפרטיים?

רצה הגורל שדוקא השבוע הציג ערוץ 10 את סידרת הכתבות של ברוך קרא על המונופול הרבני על נישואים בישראל, מונופול שמונע ממאות אלפי אזרחים ישראלים את מימוש זכויות האדם שלהם להינשא לבחירי לבם. אי אפשר שלא לחשוב על הנדיבות של בית המשפט העליון בהגנה על החופש לצעוק מות לערבים בפתח חתונתו של זוג מעורב, לעומת דחיית כל העתירות להנהגת נישואים אזרחיים בישראל, גם אם בית המשפט העליון הרחיב מאד את זכויות הידועים בציבור כתחליף לכך, הרחבה שיוצרת מצדה בעיות חדשות. כמובן שהאחריות העליונה איננה על בית המשפט העליון אלא על הכנסת. מצב זה מעורר לא מעט מחשבות, על האופן שבו חברות דמוקרטיות שומרות על זכויות אזרחיהן. כיצד בישראל דוחקת זכות הדיבור, שהיא זכות מותנית, את הזכות המוחלטת, זכות האדם הבסיסית להינשא לבחיר לבו, לא מפני שחופש הדיבור יקר יותר, אלא מפני שמימושו הוא זול יותר, משום שמימוש זה איננו פוגע באינטרסים כלכליים, במקרה זה אינטרסים של המימסד הרבני שמתפרנס ממונופול הנישואים. במחשבה שנייה גם המגבלות על חופש הדיבור, למשל בטענת לשון הרע, נאכפות כאשר בעלי ממון וכוח חשים את עצמם נפגעים ומגישים תביעות שרבות מהן הן תביעות מופרכות לצורך הטלת אימה והשתקה, ואילו פרטים וציבורים חלשים שנפגעים מהסתה של ממש מתקשים לזכות להגנה המגיעה להם. האם גם מימוש זכויות בישראל, ולו הבסיסיות ביותר, הוא נגזרת של עוצמה כלכלית וחברתית, בדומה למתרחש בארצות-הברית, והאם זהו אופי המישטר שבו מעוניינים אזרחי ישראל? האם מצב זכויות האדם במדינה, כמו מצב הכלכלה, מעניק משקל בלתי סביר לבעלי העוצמה הכלכלית ולאינטרסים הכלכליים שלהם, או במלים אחרות, האם בדומה לעושק הצרכנים הקטנים כדי להגן על אינטרסים כלכליים מונופוליסטים של בעלי הון, מתקיים בישראל גם עושק של זכויות הפרטים הקטנים, כדי להגן על אינטרסים כוחניים וכלכליים של החזקים? נדמה לי שהגיע הזמן לדבר על זכויות האדם הנשללות במונחים של עושק, על הזכות העשוקה להינשא לבחיר לבך, וגם על הזכות העשוקה לחיות חיים בטוחים כזוג הומוסקסואלי או כזוג ערבי-יהודי מעורב, מבלי לסבול מן הביריונות של איתמר בן-גביר.

הבחירות לנשיאות

לא הופתעתי במיוחד לשמוע ביום ששי האחרון על החקירה נגד פואד בן-אליעזר באשמת קבלת שוחד מאחד מבעלי חברת הקידוחים הציבורית שֶמֶן, אברהם נניקשווילי, שהעביר לידיו מיליוני שקלים לקניית דירה מפוארת. ארבעה ימים קודם לכן, ביום שני ה-2 ביוני, פירסם אבי בר-אלי ב"דה מארקר" כתבה על קשרי מפלגת העבודה עם יו"ר ועד פועלי נמל אשדוד אלון חסן ועם ג'קי בן-זקן, בעל המניות העיקרי בחברת שמן. שניהם נחקרים בחשד שעיסקה שבה שולמו מיליונים מחברת שמן לחברת דנה הקשורה לאלון חסן, כביכול עבור שכירת שטחים בנמל אשדוד, בעוד חברת דנה מעבירה כספים לקבוצת הכדורגל מ.ס. אשדוד שאף היא בבעלות ג'קי בן-זקן, הינה למעשה עסקת שוחד סיבובית. זו היתה אחת משורת כתבות על חקירת השחיתות בנמל אשדוד, אבל היא פירטה בצורה המפורשת ביותר את קשריהם של עופר עיני ופואד בן-אליעזר עם אלון חסן וג'קי בן-זקן, ואת האופן שבו נקשר לעניין הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי. לדברי בר-אלי, אשכנזי התמנה בנובמבר 2011 ליו"ר דירקטוריון שמן בשכר של 100 אלף שקל בחודש ותיאם עם אלון חסן את העברת הכספים משמן לחברת דנה. בראשית 2013 הסיר עופר עיני את תמיכתו משלי יחימוביץ' והחל לפעול להדחתה. העיתונאית מזל מועלם דיווחה באותם ימים על כך שעופר עיני ופואד בן-אליעזר מתכננים להריץ לראשות מפלגת העבודה את גבי אשכנזי, בחלוף תקופת הצינון שאז עדיין נמצא בה. בינתיים התקיימו בחירות במפלגת העבודה ושלי יחימוביץ' הפסידה את ראשות המפלגה ליצחק הרצוג. לדברי אלון חסן הוא סייע ליחימוביץ' להיבחר לראשות המפלגה, אבל לאחר שתקפה אותו בעקבות פירסום התחקירים על עסקיו הפרטיים והתנהלותו בנמל אשדוד, הוא פעל להדחתה. חסן מצדו מאד השתדל להציג את עצמו כמי שיכול להביא לבחירת מועמד לראשות מפלגת העבודה או להדחתו. אם כך הדבר וגם אם לא, בוודאי עשה לשלי יחימוביץ' טובה גדולה כאשר פעל נגדה. גם פעילותו של פואד להדחת יחימוביץ', שגרמה לה לסרב לתמוך במועמדותו לנשיאות ולהודיע על תמיכתה ברובי ריבלין, היטיבה עמה.

עוד סיפר בר-אלי בכתבה על כך שג'קי בן-זקן ביקש מעופר עיני לתווך בסכסוך בין לימור ליבנת ליו"ר ההתאחדות לכדורגל אבי לוזון. במסגרת ההסכם שגיבש עיני הודיע אבי לוזון על עזיבת תפקידו. בפברואר השנה פרש עיני במפתיע מראשות ההסתדרות ולאחרונה נודע שהוא עצמו עומד להחליף את אבי לוזון בראשות ההתאחדות לכדורגל! האם גם מאחורי מעברו של עיני מן ההסתדרות אל ההתאחדות לכדורגל מסתתרת גם כן איזו עיסקה מבאישה? מכל מקום העניין אומר דרשני. עוד מספר בר-אלי שהאחים יניב ואורי בלטר, ראשי חברת דנה ומקורביו של אלון חסן, קבעו את חקירתם הראשונה במשרדי העמותה להקמת מרכז רבין בתל-אביב. אכסניה נאה.

וכך סיים בר-אלי את כתבתו: "רק מוח פרוע יכול אפילו לדמיין תרחיש שבו פוליטיקאים בפוטנציה קונים תמיכה של ועדי עובדים שבוחרים בהם בכספי ציבור או בשתיקה – ומלבינים זאת בחברות ממשלתיות או בקבוצת כדורגל."

להלכה היתה הכתבה צריכה להרעיד את אמות הספים: בר-אלי האשים פוליטיקאים של מפלגת העבודה, ביניהם פואד בן-אליעזר, במעורבות בקניית תמיכתו של אלון חסן באמצעות כספי חברת שמן שהיא חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה. שאלה נוספת שלא הועלתה בכתבה אבל הטרידה אותי מאד, היא האם מישרת יו"ר דירקטוריון שמן בשכר של מאה אלף ₪ לחודש היתה בעצם טובת הנאה שעופר עיני ופואד בן-אליעזר סידרו לגבי אשכנזי, כדי שבבוא היום יהפוך ליו"ר מפלגת העבודה מטעמם ויהיה חייב להם? והשאלה שהטרידה אותי כבר כאשר יצחק הרצוג נבחר ליו"ר מפלגת העבודה והדיח את יחימוביץ': האם הבחירות האלה נעשו בכספם של אנשי עסקים ששלי יחימוביץ' איננה נוחה להם, ומה הדבר אומר על היו"ר הנבחר יצחק הרצוג? נדמה לי שכבר קיבלתי חלק מן התשובה.

קשה שלא לחשוד שגם תמיכתה של מפלגת העבודה בראשות הרצוג בפואד בן-אליעזר לנשיאות, וזאת למרות רינונים כאלה ואחרים, בפרט בעניין מימון הדירה, לא היתה אלא תשלום של הרצוג לבן-אליעזר על הסיוע שסייע לו האחרון להיבחר ליו"ר מפלגת העבודה. אולי לא היתה להרצוג ברירה, אבל בכך הוא הכשיל את עצמו ואת מפלגתו, שהיא גם המפלגה שאני נוהגת להצביע לה, וכנראה אמשיך להצביע לה מחוסר ברירה אחרת. אבל כרגע אני די נגעלת מהמפלגה הזאת, למרות שאת בן-אליעזר דוקא חיבבתי. שמחתי שהצילו את חייו. התפלאתי שרצה להיבחר לנשיא רק מפני שחשבתי שהוא חולה מדי לתפקיד התובעני הזה, שבניגוד לכל מה שאומרים וכותבים הוא תפקיד רב סמכויות ורב השפעה, כפי שהוכיחו כמה וכמה נשיאים, שמעון פרס הוא רק הבולט שביניהם. לבד מסמכויותיו החשובות בהטלת תפקיד ראש הממשלה על המועמד שסיכוייו טובים יותר – תפקיד שיכול להיות מאד משמעותי במצבים מסוימים שכבר אירעו במדינתנו, וסמכות החנינה המאד חשובה ורגישה, יש לנשיא השפעה גדולה על מדיניות ישראל, ובהיותו ראש מדינה יש לו נגישות עצומה לזירה הבינלאומית. הייתי מאד רוצה שהעם כולו יבחר את הנשיא הרצוי לו, גם אם המשטר במדינתנו איננו משטר נשיאותי, ושתינתן לכולנו האפשרות להשפיע על זהותו של נושא המישרה הרמה.

אין לי סבלנות לאלה שמצקצקים בלשונם על כך שמועמדותו של פואד סוכלה ברגע האחרון ובמקום למצוא פסול במעשיו הם מוצאים פסול דוקא בחשיפת המידע. גם אינני מאמינה שמדובר במידע שמסר אחד מיריביו: מרגע שנפתחה חקירה רשמית בעניין חשד למעשי שחיתות בנמל אשדוד, היה בן-אליעזר על הכוונת. קשריו עם החשודים במתן ובקבלת שוחד היו עזים מדי. רבים גם ידעו עליהם, לי עצמי הספיקה כתבתו של בר-אלי והתרשים שצויר מעליה על קשרי בכירי העבודה עם אלון חסן ומקורביו כדי להבין שמשהו עומד להתפוצץ, ואני רק אזרחית שאינני מעורה לא בפעילות מפלגתית ולא בנמל אשדוד, שזכיתי לראותו לראשונה ולאחרונה בהיותי ילדה קטנה בעת בנייתו. כבר אינני זוכרת מי היה זה שהזמין את אבי לצפות בראשית שנות הששים בנמל ההולך ונבנה. מי תיאר לעצמו כמה שערוריות עתיד לספק המקום הזה. וחשבתי לתומי שאלה שמעורים בפוליטיקה ובעסקים מקפידים לקרוא את דה מארקר. כנראה שהיו עסוקים בעניינים אחרים, או העדיפו לעצום עיניים.

נשיא מדינת ישראל צריך להיות אדם נקי כפיים ולא רק אדם חביב על רבים, שבן-אליעזר בהחלט הינו. אבל עכשיו אני חושבת שלחביבות הזאת היה צד מאד מאיים, הצד של עופר עיני ואלון חסן וגבי אשכנזי, שהם אנשים הרבה פחות חביבים מבן-אליעזר. כנראה החביבות הזאת, שהשפיעה גם עלי לחבב אותו, הרדימה הרבה אנשים, גם כאלה שנמצאים בשמירה ואסור להם להירדם.

שלי יחימוביץ' ומיקי רוזנטל הודיעו על תמיכתם ברובי ריבלין לנשיאות. יחימוביץ' עקבית בתמיכתה בריבלין – היא תמכה בו גם מול שמעון פרס שנבחר מטעם קדימה, והיא טוענת שהיא תומכת בו בגלל הגינותו ומאבקו נגד חוקים אנטי-דמוקרטים, וזה אולי נכון. אני מניחה שהיא החליטה לתמוך בריבלין גם, אם לא בעיקר, כדי לפגוע בבן-אליעזר שפעל להדחתה וביצחק הרצוג שנבחר במקומה. גם בין אנשי מר"ץ יש לריבלין תומכים, אבל רוב סיעת מר"ץ תתמוך בדליה דורנר לנשיאות, והייתי שמחה אם גם מפלגת העבודה היתה תומכת בה. אולי לרובי ריבלין יש הרבה מעלות, אבל אני, שחושבת שלנשיא יש השפעה הרבה יותר גדולה מכפי שאנשים מבינים, אינני רוצה בנשיא שתומך בארץ ישראל השלמה, אלא בנשיא שתומך בחלוקת הארץ לשתי מדינות, ישראל ופלשתין. גם התקפתו של רובי ריבלין על דורית בייניש והתנגדותו למינויה לנשיאת בית המשפט העליון, שהיתה רוויה בנימות של שנאת נשים, עדיין זכורה לי מאד, גם אם אנשים אחרים העדיפו להתעלם ממנה ולשכוח אותה. הייתי מעדיפה שמפלגת העבודה תתמוך בדליה דורנר. קראתי את דברי המתנגדים לכך ששופט בגימלאות יתמנה לנשיא, אבל אינני מסכימה להתנגדות הזאת. בוועדה למינוי שופטים יושבים גם פוליטיקאים, ומועמדים לבית המשפט העליון בהחלט נשקלים גם על פי עמדותיהם הפוליטיות. בשיטת המימשל שלנו אין הפרדה גמורה בין הרשויות אלא מערכת זיקות ביניהן, בין הממשלה לכנסת ובין שתיהן לבין בית המשפט העליון. היו מי שהציעו לאחרונה שהמועמדים לנשיאות יעברו קודם לכן שימוע ויענו על שאלות. הצעה דומה הוצעה גם לגבי שופטים עליונים, וכך נהוג בארצות-הברית. אני חושבת שאלה הצעות טובות. אף פעם אי אפשר לדעת יותר מדי ולבדוק יותר מדי את עמדותיהם ומעשיהם של מועמדים למישרות חשובות. לשופטים כמו לכל האדם יש עמדות פוליטיות ואין בכך שום רע. שופט כמו נשיא הוא אדם פוליטי, ואין זה סותר את העובדה שעליו לפסוק את פסיקותיו ללא משוא פנים, העיקר שלבו טהור וידיו נקיות.

     

מחשבות עצובות על תבוסת יחימוביץ'

לפני הבחירות במפלגת העבודה קיויתי מאד ששלי יחימוביץ' תנצח, אבל חשבתי שאם אכתוב על כך זה ייראה לא ראוי, כי למרות שאני תומכת במפלגת העבודה ומצביעה לה בבחירות הכלליות, מעולם לא התפקדתי למפלגה, ומי שרוצה להשפיע על בחירת מנהיגי המפלגות צריך להתפקד ולהיות חבר ומשהו שאינני יודעת להסביר תמיד עצר אותי מלהיות חברת מפלגה. אני לא חושבת שפוליטיקה זה דבר מלוכלך ושהעיסוק בפוליטיקה בהכרח כרוך בשחיתות, או דברים דומים לכך שמונעים מאנשים להתפקד למפלגות ולהיות פעילים בפוליטיקה, אבל בכל זאת קשה לי לראות את עצמי בפעילות מפלגתית, ומעולם לא הייתי מעורבת בשום פעילות כזו – אם ראיתם את שמי כתומכת כביכול של פוליטיקאי כזה או אחר מחוץ לבלוג הזה, כנראה נעשה שימוש בשמי שלא מרצוני, כמו שראיתי פעם את עצמי רשומה עם הכתובת ומספר הטלפון בדף התומכים של פוליטיקאי שמעולם לא תמכתי בו, אבל זה כבר איננו רלוונטי כעת. בכל אופן בתור מי שאיננה חברת מפלגה ומנועה מלתמוך ביחימוביץ' בבחירות הפנימיות לא חשבתי שראוי לי לשלוח אחרים להצביע בשבילה, למרות שמאד קיויתי שהיא תנצח. גם בגלל שאני מאד תומכת באידיאולוגיה הכלכלית-חברתית שלה, ואני גם מסכימה איתה שצריך להילחם על זכויות האנשים העובדים במדינת ישראל ולא להגיד כל הזמן שרק הסדר עם הפלשתינים חשוב, כי מי שאומר את זה, כמו מערכת "הארץ" למשל, רוצה בעצם לשמר את יחסי הכוחות הכלכליים בישראל, שבצורה מאד בוטה וקיצונית ביחס למדינות אחרות מיטיבים עם העשירים ומרעים עם העניים והחלשים, והסדר עם הפלשתינים לא תלוי רק בממשלת ישראל, אבל שיפור מצב העובדים במדינת ישראל הוא בהחלט דבר שממשלת ישראל מסוגלת לעשות אם היא תרצה בכך והיא איננה תלויה באף אחד אחר כדי לבצע את זה.

ויש עוד סיבה שאני מעדיפה את יחימוביץ'. אחרי שבמצעד הגאוה בירושלים בשנת 2005 נדקרו אנשים ונפצעו, הבנתי שיכול לקרות גם רצח של הומוסקסואלים, לא הייתי צריכה לחכות לרצח בבר-נוער כדי להבין שדבר כזה יכול לקרות בהתחשב בהסתה נגד הומוסקסואלים, והתקשרתי ללשכה של יצחק הרצוג שהיה אז שר וביקשתי מהמזכירה, בעצם התחננתי, שהוא יביע תמיכה בקהילה, דבר שמפלגת העבודה לא עשתה קודם מעולם. מצעד הגאוה היה הזירה של מר"ץ וחד"ש, ואף מפלגה אחרת לא הגיעה למצעדים או לאירוע כלשהו. אמרתי שאני לא נושאת בשום תפקיד, אני רק אמא מודאגת, אבל קיויתי שמישהו לפחות ידבר איתי. המזכירה היתה אדיבה אבל בעיקר ניסתה להיפטר ממני ויותר לא שמעתי ממנה או מהרצוג שום דבר. כששלי יחימוביץ' נבחרה לראשת העבודה היא פשוט באה למצעד הגאוה בירושלים, לא רק בתל-אביב, והביעה תמיכה בשיא הטבעיות ובכלל לראשונה נתנה ביטוי למחויבות של מפלגת העבודה לדאוג גם לזכויות ההומוסקסואלים שבעקבות זה הוקם גם תא גאה במפלגת העבודה, וזה דבר שאפילו הרצוג כבר לא יצליח לקלקל. שלי לא חיכתה עד שירצחו הומוסקסואלים שאז כולם באו אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

הצטערתי מאד ששלי יחימוביץ' הפסידה את הבחירות להרצוג, למרות שאני מנסה לחשוב שהוא לא איש גרוע, ובוודאי אני אמשיך להצביע למפלגת העבודה, אבל כל מה שאני קוראת רק מדכדך אותי יותר. למשל קראתי בדה-מארקר שכשיחימוביץ' דיברה נגד הפיטורים ההמוניים המתוכננים בחברת "טבע" שקיבלה הטבות מס אדירות, ובכלל בתכנית שלה היא שאפה להעלות את גביית המסים מהחברות הגדולות שמשלמות מסים מגוחכים בזמן שמקצצים בקצבאות ילדים ופוגעים בחלשים ביותר, באותו זמן יצחק הרצוג דיבר עם בכירי הנהלת "טבע" ובכלל הוא האשים את שלי יחימוביץ' שהיא מבריחה את המגזר העסקי מהמפלגה. חשבתי על זה כשכל הזמן דיברו כמה תרומות הרצוג גייס ושאלתי את עצמי אם התרומות האלה הגיעו ממקומות כמו חברת "טבע" או חברות אחרות שרוצות להמשיך לשלם משכורות עתק למנהלים ולממן את זה מהטבות מס מופלגות ופיטורי עובדים שמקבלים שכר מינימום, שיש בחברת "טבע" לא מעט כאלה. אם המחשבה שלי נכונה, בוודאי הרבה יותר זול לחברת "טבע" לתרום לבחירתו של הרצוג ולסלק את יחימוביץ' שמפריעה להם לפטר ולהתעשר על חשבון העובדים העניים ומדינת ישראל, הרבה יותר זול ל"מגזר העסקי" לתרום לבחירתו של הרצוג ולהעיף את יחימוביץ' מאשר לשלם יותר מסים ולפטר פחות עובדים ולקצץ בשכר המנהלים המופרך שלא רק "טבע" אלא גם הרבה חברות אחרות משלמות מבלי שהרווחים שלהן מצדיקים את זה ובעצם על חשבון כולנו, וחשבתי שאולי לא חברי מפלגת העבודה מהשורה אלא "המגזר העסקי" שזה בעלי הון מאד גדולים שמשלמים מסים מאד קטנים בעצם אחראי לסילוקה של יחימוביץ' מההנהגה, כדי שאף אחד לא יפריע להם יותר במאמציהם להפוך את ישראל למדינת עולם שלישי שבה יש שכבה צרה של עשירים מאד והמוני עניים חסרי כל ומנוצלים בלי גבול. דוקא היום כשמבטלים פתאם העלאת מסים בגלל גביית הרווחים הכלואים ואפשר לראות עד כמה הכל תלוי ברצונה של הממשלה לגבות כספים מבעלי ההון במקום לעשוק את הציבור הרחב שהולך ומתרושש, וכמה כספים הממשלה יכולה לגבות אם היא רק עושה מאמץ חלקי מאד במקרה הזה, כי לא גבו את כל מה שהיה ניתן לגבות אלא רק סכומים מופחתים בהסדר מקל עם החברות הגדולות, כשאני חושבת על כל זה תבוסת יחימוביץ' לא נראית לי כמו משהו בלתי משמעותי, אלא כמו הפיכת חצר שמימן ההון הגדול כדי לעזור לעצמו, וכמו פגיעה קשה מאד בדמוקרטיה שנשלטת עד כדי כך בידי בעלי ההון שקשה לדעת עד כמה היא באמת ראויה לתואר דמוקרטיה ולא טימוקרטיה שזה שלטון העשירים, שגם הבחירה ביאיר לפיד על פני שלי יחימוביץ' סימלה במידה רבה, ודוקא לגמרי הזדהיתי עם יובל שטייניץ שאמר שלפיד חושב שהוא עשיר אז הוא גם צריך לקבל דוקטורט בלי לעשות קודם אפילו תואר ראשון כמו שפלבאים כמונו וגם יובל שטייניץ עשו. נורא קל להגיד מה לא היה בסדר בהתנהלות של שלי יחימוביץ' ובטח היו כמה דברים לא בסדר, אבל אולי הסיבה האמיתית שהיא הובסה היא שיחימוביץ' נלחמה לממש את האידיאולוגיה שלה לצדק חברתי, שזה מה שהעם דורש, ולא מה שהעשירים דורשים.